כל מי שמכיר את הסמל של פריז (ספינה על רקע אדום כחול) יודע שהמוטו של העיר הוא “Fluctuat Nec Mergitur” או בעברית “מתנדנדת אך לא שוקעת”. ואכן מאז ימי הביניים מנהלת פריז יחסי אהבה מהולה בפחד עם הנהר שלה, הסיין (Seine). בעבר היה הנהר מקור עושרה של העיר וזו הסיבה שהסמל של פריז הוא בעצם הסמל של גילדת סוחרי המים, אשר נצלו את הסיין על מנת להעביר סחורות מפריז לרחבי צרפת ומצרפת אל עיר האורות. היום הסיין הוא אחד האלמנטים שהופכים את פריז למקום כה קסום ורומנטי, זאת יכול לומר לכם כל זוג אוהבים שהתנשק על אחד מגשרי הסיין בערב בעוד מגדל אייפל מתנצנץ לו ברקע והפון נף מואר באור יקרות. מצד שני כל אותה תקופה היה הסיין אחראי לא פעם להצפות ואסונות שפקדו את העיר.
שנת 1910: ההצפה הגדולה של פריז
במהלך מאות שנים היה הסיין עולה מידי פעם על גדותיו וזו הסיבה שחלק גדול מהגשרים ההיסטוריים של העיר לא קיימים היום (רובם הגדול נשטפו על ידיו). ההצפה המפורסמת ביותר של פריז התרחשה בינואר 1910, כאשר הנהר עלה על גדותיו והגיע בשיא ההצפה לרמה של 8.62 מטר. כתוצאה מכך גדות הנהר ומרכז העיר הוצפו ופריז הפכה למעין וונציה למשך 35 יום. באותה הצפה נפגעו לא רק רובעים על גדות הנהר (1,4,5,6 ו-7) אלא גם רובעים פנימיים יותר כגון 8 ו- 9 והמים הגיעו כמעט עד לתחנת הרכבת של סן לזאר.
כתוצאה מכך הביוב עלה על גדותיו והציף את המטרו ואת מרתפי הבתים שהפכו למעין בריכות שחיה מאולתרות. אפילו מגדל אייפל זז כ 2 ס”מ מצירו, אולם גוסטב אייפל, ביעילות צרפתית יוצאת דופן, הקים את המגדל על משאבות הידראוליות וכך הצליח לישר את המגדל בקלות ולא להפוך אותו לגרסה הצרפתית של מגדל פיזה. הפריזאים של אותה תקופה הסתגלו די מהר לעובדה שהסיין גרם לפריז לכרות ברית ערים תאומות עם ונציה והחלו להתארגן בהתאם. סירות צצו להם בכל מקום והפכו לאמצעי תחבורה לגיטימי. במקביל התארגנו מעין “מחנות פליטים” בתוך כנסיות ובתי ספר בהם שוכנו תושבים שאיבדו את ביתם בהצפות. אולם גם ליעילות הצרפתית היו גבולות ולעיתים נעשו בעת ההצפה מעשים מטופשים שהבירוקרטיה הישראלית הייתה יכולה להתגאות בהם. אין ספק שההחלטה הטיפשית ביותר הייתה להעביר את הזבל שהצטבר בבתים וברחובות אל גשר טולביאק (Pont Tolbiac) ומשם לזרוק אותו אל הסיין. מדוע זה היה טיפשי אתם שואלים? הסיבה לכך היא כיוון זרימתו של הנהר, אשר גרמה לזבל לחזור אל רחובות פריז בדיוק היכן שנאסף זמן קצר על ידי גדודי פועלים שעמלו על כך שעות…
בסוף ינואר ותחילת פברואר, כאשר המים החלו לסגת התברר שהנזק מההצפה הוא כ- 400 מליון פראנק, אולם לשמחת כולם לא היו קורבנות בנפש, מכיוון שמי הנהר עלו בקצב איטי יחסית ואיפשרו פינוי מסודר של תושבים. אולי בגלל זה נותר האירוע כסוג של אירוע קומי בתולדות צרפת שיצר אין סוף בדיחות, חלקם נוצרו תוך כדי ההצפה. אחת התמונות המשעשעות ביותר (לפחות בעיני) היא תמונת של בית קפה סגור בגלל ההצפה. שם הקפה, למקרה ששאלתם הוא “האקווריום”…
פסל הזואב (Zouave) – מד גובה המים הרשמי של פריז
למרות שחלפו יותר ממאה שנים מאז ההצפה הגדולה של שנת 1910 הדרך למדוד את גובה המים של הסיין לא השתנתה. הפריזאים עדיין מסתכלים על פסל הזואב (חייל צרפתי מהצבא הקולוניאלי בצפון אפריקה) שעומד על גשר אלמה (Pont d’Alma). פסל הזואב הוא חלק מסדרה של פסלים של חיילים צרפתיים, אשר נוצרו על מנת לעטר את גשר אלמה המקורי. זהו גשר שנקרא על שם אחד הקרבות במלחמת קרים, בהם הצרפתים הצליחו לא להפסיד, ופסלי החיילים סימנו את היחידות שהשתתפו באותה קרב. בשנות ה-70 נבנה הגשר מחדש ופסלי החיילים הועברו למקומות שונים בצרפת. היחיד ששרד על הגשר היה הזואב…
בימים כתיקונם עומד החייל על בסיס של עמוד על הנהר וצופה לכיוון הזרימה. אם אצבעות רגליו שקועות במים הפריזאים כבר מתחילים לבדוק את מחירי הגונדולות ב Amazon. בשנת 1910 הפסל היה שקוע עד מרפקיו ונראה שהוא עומד להצטרף ליחידת “אנשי הצפרדע” של הצבא הצרפתי (תרתי משמע).
פריז מוצפת: אז והיום
הפריזאים יודעים שהצפה כמו זאת שהייתה בשנת 1910 יכולה להתרחש אחת למאה שנה (זו הסיבה שכולם היו בטוחים שפריז תוצף ב 2010 והעיר אכן הוצפה… בתערוכות העוסקות בהצפה של שנת 1910). על מנת להתכונן טוב יותר למקרה של הצפה (כפי שקורה בימים אלו) הוכנה תוכנית “נפטון” שכוללת כ 10,000 עובדי עירייה וחיילים. כמובן שהכי חשוב זה שתוכניות הרדיו לא יפסקו לרגע. פריז הרי לא תוכל לשרוד אם ברקע העבודות להצלת העיר לא ישמעו דיונים על המשמעויות הפילוסופיות של המבול או פוליטיקאים שמאשימים זה את זה בגרסא הצרפתית של תוכניתו של רזי ברקאי… לכן הוכן מחסום בן 330 מטר שעמוד להגן על בניין הרדיו הצרפתי, שעומד על גדות הנהר, מהצפה. כמו כן הותקנו ברזים מיוחדים בחדרי השירותים במקום על מנת למנוע מהביוב של הרדיו הצרפתי לעלות על גדותיו (טריק יפה, בוא ננסה אותו גם בגלי צה”ל ורשת ב’).
כמובן שגם הלובר מתכונן במרץ וכבר נסגר חלקית לתיירים. אל תדאגו ליצירות האומנות, צבא של מתנדבים כבר מוכן להעביר אותם מהמרתפים לקומות גבוהות יותר ואני די בטוח שהפסלים הכבדים כבר הועברו מרגע שהשמועות על ההצפה התחילו (והנה לכם עוד סיבה מדוע כדאי לכם לוותר, שוב על ביקורכם בלובר) . ואם חשבתם שפריז דואגת רק לתרבות שלה אז תשמחו לדעת שהיא גם דואגת לחסרי הבית אותם היא מפנה מגדות הסיין (כדי שגופותיהם לא יצופו חס וחלילה ויכנסו לתוך הלובר דרך חלונותיו. אחרי הכל הלובר איננו מוזיאון לאומנות מודרנית וגופות של קלושארים לא יתקבלו שם בברכה בתור מוצגי אומנות).
כך שפרנקופילים יקרים אין מה לדאוג. פריז תשרוד גם את ההצפה הזאת ובקרוב תוצף שוב והפעם במשהו גרוע יותר מהביוב הפריזאי. היא תוצף באוהדי כדורגל….
הכתבה נכתבה ב 3 ביוני 2016.
