מדורה ברודר אל אינגריד טרסן
ומאינגריד טרסן אל דורה ברודר /
על שני ספרים של פטריק מודיאנו
מאת ד"ר אורנה ליברמן

מדורה ברודר אל אינגריד טרסן ומאינגריד טרסן אל דורה ברודר על שני ספרים של פטריק מודיאנו מאת ד"ר אורנה ליברמן

דורה ברודר הייתה נערה יהודיה שנרצחה בשואה. הודות לספרו של פטריק מודיאנו שהוקדש לה יצאה מאלמוניותה וטיילת בפריז נקראת על שמה.

אינגרד טרסן היא בת דמותה של דורה ברודר שאת חייה ומותה המציא פטריק מודיאנו בהשראת המודל האמתי. מה הקשר בין שני הספרים, האחד תחקיר שבמרכזו דורה והשני רומן שבמרכזו אינגריד? כתבה זו תענה על השאלה ותבחן את הקשר של מודיאנו אל תקופת הכיבוש.

שני כותרים הכרוכים זה בזה

Patrick Modiano, Dora Bruder, Gallimard, 1997
Patrick Modiano, Dora Bruder, Gallimard, 1997

הכותר "דורה ברודר" הוא סיפור ביוגרפי ואוטוביוגרפי כאחת שפרסם פטריק מודיאנו ב-1997. הסופר הקדיש זמן ומאמצים כדי להתחקות אחרי נערה יהודיה, דורה ברודר, שחודשיה האחרונים בפריז האפלה של תקופת הכיבוש היו לוטים בערפל.

הספר יצא לאור בעברית, בתרגומה של חגית בת-עדה, שנה לאחר פרסומו בצרפת והודפס שוב בשנת זכייתו של מודיאנו בנובל .

פטריק מודיאנו, מה קרה לדורה ברודר, כנרת זמורה-דביר, 2014
פטריק מודיאנו, מה קרה לדורה ברודר, כנרת זמורה-דביר, 2014

מדוע "מה קרה לדורה ברודר", למה לא "דורה ברודר", כמו במקור ? אינני היחידה הסבורה שהשינוי מיותר. הארכת הכותר פוגמת בחדותו הדרמטית וחבל.

גילוי נאות : קראתי את הספר בצרפתית.

Patrick Modiano, Voyage de noces, Gallimard, 1990
Patrick Modiano, Voyage de noces, Gallimard, 1990

במשך שש שנים חשב מודיאנו שלא יצליח לחלץ את דורה ברודר מתהום הנשייה. חסרו לו פרטים. לכן פנה הצידה כדי לכתוב רומן שתפקידו היה לשחרר אותו מהריק. לאחר שסיים את הרומן, שנקרא "טיול נישואים", המשיך שוב בתחקיר על דורה.

הכותר "טיול נישואים" פורסם ב-1990 ולא תורגם לעברית, נכון להיום.

דורה ברודר – הכול בגלל מודעה

מודעה שראה מודיאנו ב-1988 בגיליון ישן של "פראנס סואר" בו עלעל משכה את תשומת לבו. במודעה מבקשים הוריה של נערה בת 15, דורה ברודר, את עזרת הציבור במציאת בתם שברחה מהפנימייה בה גרה. 31 בדצמבר,1941, זהו התאריך בו יצא הגיליון שפרסם את המודעה. הוריה של דורה איבדו את עקבותיה ביום האחרון של שנה אפלה זו.

דורה ברודר בין הוריה, ארנסט וססיל
דורה ברודר בין הוריה, ארנסט וססיל

השכונה ברובע ה-18 שבה גרה משפחת ברודר משכה גם היא את תשומת לבו של מודיאנו. בולבאר אורננו, הקולנוע בו, תחנת המטרו סמפלון, מודיאנו מכיר היטב את סביבתה של דורה.

בילדותו לקחה אותו אמו לשוק הפשפשים של סנט אואן ביום שבת או ראשון אחר הצהרים, כך שבולבאר אורננו היה מוכר לו מזמן. פטריק נהג ללכת לקולנוע במספר 43 של הבולבאר. דורה גרה רוב חייה הקצרים עם הוריה במלון דל, חדר ומטבח, במספר 41 שלו. האם לקחו אותה הוריה לראות סרטים באותו בית קולנוע ? תוהה מודיאנו, די היה בחציית כביש כדי להגיע אליו.

Mémorial de la déportation des Juifs de France - Serge Klarsfeld ספר הזיכרון לגירוש יהודי <a class=
Mémorial de la déportation des Juifs de France – Serge Klarsfeld.
ספר הזיכרון לגירוש יהודי צרפת – סרז’ קלרספלד. כריכת ההדפסה החדשה, 2012, של הספר

בספרו של סרז’ קלרספלד, הנותן את השמות, התאריכים ועוד פרטים על 182 74 היהודים שנעצרו על אדמת צרפת ונשלחו למחנות, מצא מודיאנו עוד מידע מרטיט : תשעה חודשים לאחר היעלמותה מהפנימייה במנזר, נשלחה דורה לאושוויץ. גם הוריה מצאו מותם באותן נסיבות, אביה יחד איתה ואמה חמישה חודשים מאוחר יותר.

אביה של דורה חזר לפריז נכה בשיעור מאה אחוז לאחר ששאף גזים רעילים במלחמת העולם הראשונה בה נלחם בגדודי לגיון הזרים למען צרפת. את מותו מצא בתאי הגזים של אושוויץ אליה גורש על ידי שוטריה של ממשלת וישי.

תרומתו של סרז’ קלרספלד לספר, שיתוף פעולה שסופו בעימות

ב-1994 קיבל מודיאנו עזרה חשובה מסרז’ קלרספלד בזכותה המשיך את הספר וסיימו. סרז’ קלרספלד סיפק למודיאנו פרטים על שהותה של דורה בפנימייה במנזר קתולי ברובע ה-12 שאינו קיים עוד כיום ועל מעצרה וגירושה לאושוויץ.

תרומתו של קלרספלד לתחקיר של מודיאנו הייתה גדולה. במשך שנתיים, מ-1994 עד 1996, המשיך ושלח קלרספלד למודיאנו מסמכים ותמונות סביב דורה והוריה. הסופר כתב לו מכתבי תודה נרגשים והביע לו את הערכתו על ספר הזיכרון שבו הוא מנציח את שואת יהודי צרפת.

אך מסיבה עלומה מודיאנו לא ציין את שמו של קלרספלד בשום מקום בספרו "דורה ברודר". סרז’ קלרספלד נדהם ובצדק מחוסר הכרה זה וכתב למודיאנו מכתב תמיהה על ההשמטה המרגיזה.

אלוהים יודע, כתב קלרספלד, שלא חסכתי מאמציי למצוא מסמכים על דורה. האם נוכחותי הכבידה עליך עד כדי כך שמחקת אותה? רצית להיות הבורא היחיד של העלילה? או אולי התאהבת בדורה או בצילה ורצית לשמור אותה לעצמך תוך כדי שיתוף הקהל הרחב בחוויה? (בתרגום חופשי שלי מתוך הבלוג של דני קוסנאר).

מדוע לא הודה מודיאנו למיטיבו קלרספלד, לפחות בתחילת הספר או בסופו, אם לא בגוף התחקיר ? לאלוהים פתרונים ואני חייבת לציין את אכזבתי הרבה נוכח כפיות הטובה של הסופר הגדול.

בעקבות המידע שקיבל מודיאנו מקלרספלד, ביקש זה הראשון ממפקדת המשטרה ומהמסדר הקתולי עוד פרטים על דורה וקיבל אותם. הפנימייה והמנזר ברובע ה-12 כבר לא קיימים, כאמור, אך נזירות מאותו המסדר הנמצאות בנורמנדי ענו למודיאנו על שאלותיו.

הזדהות עם דורה ועם הוריה

מודיאנו לא מצא מנוחה. נדמה היה לו שדורה נעלמה פעמיים. פעם אחת כשברחה מהפנימייה (מדוע? בגלל התנאים הגרועים והמשמעת החמורה?) ופעם שניה כשנעצרה ונשלחה אל מותה.

וכי לא היה המנזר הקתולי קפסולה בטוחה בלב קורי העכביש? לו לא הייתה בורחת מהמנזר, אולי הייתה דורה ניצלת? מודיאנו בצעירותו היה גם הוא חניך פנימייה וגם הוא ברח ממנה. הזדהות עזה עם דורה, שלא נתנה מנוח לסופר במשך שש שנים וגרמה לו לשקוע בכתיבת הספר.

הזדהות עם דורה והזדהות גם עם הוריה. ברבים מהרומנים של פטריק מודיאנו המספר, כפיל של הסופר, מחפש דמויות אבודות המהוות חלק ממנו, כמו מבוגר המחפש את הילד שהיה הוא עצמו. ברומן "דיו סימפתית", למשל, מחפש הדובר חברת ילדות שנעלמה המגלמת תקופה, מקום, הוויה, ומתחברת אתו לכמו זוג תאומים סיאמיים.

אך לדמיון בין גורלו של מודיאנו לגורלה של הנערה היהודיה, הוריה ועמיתיהם שנרצחו בטרגדיה של השואה יש גבול ברור והסופר מודע לו באופן נוקב. פטריק הצעיר נולד לאחר המלחמה ולא נחשף למוראותיה באופן ישיר, סכנת הגירוש מעולם לא איימה עליו כמו שאיימה על אביו.

במקרה של פטריק מודיאנו מדובר בהעברה בין דורית של מצב נפשי בו מרגיש הצאצא רדוף כמו הוריו ובני דורם. אביו של מודיאנו העביר לו, למשל, את חוויית המעצר כשהובל לתחנת המשטרה ממנה היה אמור להישלח למחנה המוות. שבריר של דקה בה נכבה האור בתחנת המשטרה ואלבר מודיאנו מצא דרכו החוצה. חייו של האב השפיעו על הבן למרות שלא היה זה אב טוב, בלשון המעטה. אלבר מודיאנו זנח את בנו ואף הסגיר אותו למשטרה, אחרי המלחמה, הוא שנעצר בעצמו בזמנה.

ולא רק חייו של אביו בצל הכיבוש השפיעו על הבן. חייהם של כל בני דורו של האב נכנסו לנפשו של פטריק בלבוש רוחות רפאים שלא מצאו קבר, כלשון הפסיכוגנולוגים וכלשון הסופר עצמו. פטריק מודיאנו וגיבורי הרומנים שלו מרגישים נרדפים, במעקב, בסיכון, גם זמן רב לאחר סיום המלחמה.

השקיעה במחקר על דורה ברודר ומשפחתה כמוה כטיפול פסיכוגנאלוגי שתפקידו היה לשחרר את הסובל מהאובססיה שאחזה בו מאז ראה את המודעה של ארנסט וססיל ברודר שביקשו את עזרת הציבור בחיפוש אחרי הבת דורה. כשם שטיפול פסיכוגנאלוגי נותן גרסה קוהרנטית ורציונלית לסיפור משפחתי עמום ולא ברור ומסייע לשחרור מהמועקה שהוא גורם באי בהירותו, כך גם עריכת המחקר על דורה ברודר סייעה למודיאנו לתת פה לדיבור ושם לאזכור לרוחות הרפאים של קרבנות תקופת הכיבוש שניקרו בו וביקשו ממנו שיעלה בכתב את קורותיהן.

פה לדיבור ושם לאזכור

יד מצילה ממוות כבר אי אפשר להושיט לדורה, לארנסט ולססיל ולעוד אנשים וילדים שעליהם מדבר מודיאנו בספר הזה. אך לחלצם מאלמוניות, לצטט את שמם, להתייחס באכפתיות ובחמלה אליהם ולגורלם, זהו תפקיד המילה הכתובה.

מודיאנו מצטט, מהרהר, מחבר בינו לבין האומללים שאיתרע מזלם ונולדו לפניו, בשנים הלא נכונות. איגרת מלאת תקווה שכתב מבקר אמנות לפני מותו, מכתבים שכתבו קרובי משפחתם של עצורים שבהם מתחננים אלה בפני הרשויות העיוורות והאילמות למידע על יקיריהם. תינוק שנעצר עם אימו והם צרפתים, בעלי אזרחות צרפתית, לא זרים…

אט אט, במשך שנים, בשקדנות ובסבלנות, הרכיב פטריק מודיאנו תמונה ברורה יותר של ציוני הדרך בחייה הקצרים של דורה ברודר :

דורה ברודר נולדה ב-25 בפברואר, 1926, בבית החולים רוטשילד, ברובע ה-12.

L’hôpital Rothschild, 15 rue Santerre, 75012, Paris

הכניסה כיום אל בית החולים היא במספר 5 של הרחוב.

בית החולים רוטשילד. צילום: LPLT. מוצג על פי רישיון CC3.0
בית החולים רוטשילד. צילום: LPLT. מוצג על פי רישיון CC SA 3.0

דורה התגוררה רוב שנותיה עם הוריה במלון דל במספר 41 של בולבאר אורננו, ברובע ה-18 (41 bd Ornano, 75018 , Paris). המלון כבר לא קיים משנות החמישים.

בולבאר אורננו. צילום: Remi Mathis. מוצג על פי רישיון CC BY-SA 3.0
בולבאר אורננו. צילום: Remi Mathis. מוצג על פי רישיון CC BY-SA 3.0

ב-9 במאי, 1940, כשהגיעה דורה לגיל 14, העבירו אותה הוריה לפנימייה של נזירות קתוליות שנועדה לנערות ממשפחות חסרות אמצעים, "הנזירות של בתי הספר הנוצריים של החמלה", ברחוב דה פיקפוס, ברובע ה-12.

L’Œuvre du Saint-Cœur de Marie, Sœurs des Écoles chrétiennes de la Miséricorde, 60, 62, 64 rue Picpus, 75012, Paris

רחוב דה פיקפוס. צילום: LPLT. מוצג על פי רישיון CC BY-SA 3.0
רחוב דה פיקפוס. צילום: LPLT. מוצג על פי רישיון CC BY-SA 3.0

המנזר בפינת הרחובות דה פיקפוס – דה לה גאר דה רֵיִי (rue de Picpus – rue de la Gare de Reilly) כבר לא קיים אך מבנים אופייניים רבים אחרים מהתקופה נשארו עומדים על תילם ואפשר לשוטט באזור כדי להתרשם מהם.

ב-19 ביוני, 1942, נשלחה דורה למתקן הכליאה דה טוּרֵל בבולבאר מורטייה ברובע ה-20 (Centre d’internement des Tourelles, 141 bd Mortier, 75020, Paris).

בולבאר מורטייה. צילום: Mbzt. מוצג על פי רישיון CC BY 3.0
בולבאר מורטייה. צילום: Mbzt. מוצג על פי רישיון CC BY 3.0

הקסרקטין במקור, שהפך למתקן כליאה בתקופת הכיבוש, הוא כיום מושב סוכנות הביון של צרפת.

ב-13 באוגוסט, 1942, נשלחה דורה למחנה המעבר דראנסי ומשם למחנה ההשמדה באושוויץ בו נרצחה ב-18 בספטמבר.

בראשון ביוני, 2015, נחנכה ברובע ה-18 בפריז "טיילת דורה ברודר", ביוזמתה של אן אידלגו, ראש עיריית פריז, ובהשתתפות פטריק מודיאנו.

טיילת דורה ברודר. צילום: Jeanne Menjoulet. מוצג על פי רישיון: CC BY 2.0
טיילת דורה ברודר. צילום: Jeanne Menjoulet. מוצג על פי רישיון CC BY 2.0

ספר זה של מודיאנו, יוצא דופן ביצירתו, שהוציא את דורה ברודר מאלמוניותה, מנציח לא רק אותה כי אם גם את כל הילדים שנרצחו בשואה. ספר המשרטט את דרכה הקצרה של נערה יהודיה, מפריז אל אושוויץ, הפך לסמל כל קרבנות מכונת ההשמדה המפלצתית.

הנצחת כל הילדים שנרצחו בשואה דרך דורה ברודר

לאחר זכייתו של מודיאנו בנובל, קראה אן אידלגו, ראש עיריית פריז, כמה מספריו. "דורה ברודר" ריגש אותה מאוד ואז החליטה לקרוא רחוב ברובע ה-18 על שמה של הנערה. כך מספר דני קוסנאר, בבלוג המצוין שלו שעוקב אחרי פטריק מודיאנו, הסופר והאיש.

ביוזמתה, אם כן, של אן אידלגו, נחנכה בראשון ביוני, 2015 "טיילת דורה ברודר" ברובע ה-18. כך הוצאה דורה מאלמוניותה לא רק על דפי הספר במילותיו של מודיאנו כי אם גם במפת רחובותיה של העיר שבה נולדה.

השקת הטיילת על שם דורה ברודר. תמונה מתוך הבלוג של דני קוסנאר
חנוכת טיילת דורה ברודר. צילום: Henri Garat. באדיבות דני קוסנאר

לו לא היה נתקל מודיאנו במודעה שפרסמו הוריה של דורה, לא היה כותב את הספר ולא היה נקרא מקום בעיר על שמה. הספר הוליד רחוב. שמה של נערה יהודיה אלמונית הונצח לעד בגיאוגרפיה של פריז.

בטקס חנוכת הטיילת, לפני בני משפחתה של דורה ברודר, נציגים של הקהילה היהודית, נבחרי ציבור פריזאיים ותלמידי בית ספר, מצא מודיאנו את המילים הנכונות כדי להנציח את זכרה של הנערה
שב-18 בספטמבר, 1942 גורשה למוות באושוויץ.

דורה הייתה בת השכונה, הוריה נישאו בעיריית הרובע ה-18, אמר מודיאנו, היא הלכה לבית הספר שאת חזיתו אנחנו רואים, לאחר מכן הלכה לבית ספר אחר, הנמצא קצת יותר למעלה על הגבעה. היא גרה עם הוריה ברחוב למארק בתחילה ובבולבאר אורננו לאחר מכן, סבה וסבתה גרו במרחק מטרים ספורים מהמקום בו אנחנו עומדים עכשיו.

Le Mémorial des enfants juifs déportés de France - Serge Klarsfeld ספר הזיכרון לגירוש ילדי צרפת – סרז’ קלרספלד כריכת ההדפסה החדשה, 2001, של הספר
Le Mémorial des enfants juifs déportés de France – Serge Klarsfeld
ספר הזיכרון לגירוש ילדי צרפת – סרז’ קלרספלד כריכת ההדפסה החדשה, 2001, של הספר

דורה ברודר הפכה לסמל, המשיך ואמר מודיאנו, ומייצגת מכאן ואילך את אלפי הילדים והילדות, הנערים והנערות היהודים שנשלחו מצרפת אל המוות ושעל איסוף תמונותיהם ופרסומן בספרו, כדי שנוכל להכיר את פניהם, שקד ללא ליאות סרז’ קלרספלד.

בין לבין, אינגריד טרסן

מודיאנו הפסיק את כתיבת הספר "דורה ברודר" כדי לכתוב את הרומן "טיול נישואים" ואחרי סיומו חזר אל ספר המוצא. את ההפסקה הארוכה בכתיבת "דורה ברודר" נאלץ לעשות כדי למלא את הריק שנוצר בגלל חוסר המידע הזמני על דורה. כך נולד רומן פואטי, עשיר ונוקב, בסגנון רוב הרומנים המודיאנסקיים, סביב כפילה דמיונית של דורה ברודר, בהשראתה, ששמה המומצא הוא אינגריד טרסן.

דורה ברודר לובשת ברומן את דמותה של אינגריד טרסן, בת גילה, שגרה גם היא בזמן הכיבוש עם אביה במלון בבולבאר אורננו, שברחה גם היא, שפורסמה מודעה המחפשת גם אותה. אלא, שלא כמו דורה, הצליחה אינגריד במקרה לגמרי, ללא תכנון מצידה, להימלט מתפיסה בעודה עדיין בפריז. ב-1942 נמלטה עם בן זוגה לדרום צרפת והשתכנה במלון בעיר החוף ז’ואן לה פן יחד איתו.

כעשרים שנה לאחר מכן פוגש בה במקרה מספר הרומן, כפילו של פטריק מודיאנו, ז’אן, והיא, יחד עם בן זוגה, איתו שהתה בדרום צרפת בזמן המלחמה, מסיעה אותו לאותו אזור, חוף התכלת, לעיר סן רפאל הפעם ומארחת אותו כבן כשהיא פורשת עליו את חסותה. אינגריד ובן זוגה משמשים לו מעין תחליף להוריו הביולוגיים שלא מילאו את תפקידם.

כעשר שנים מאוחר יותר פוגש בה שוב ז’אן אך הפעם במלון במילנו, וזאת לאחר שנודע לו שאישה, שהתאבדה בו כמה ימים לפני שהגיע לעיר בעיצומו של חודש אוגוסט, היא אותה אינגריד שהיטיבה עמו כל כך בעברו. הסיבה להתאבדותה מתגלה בסוף סופו של הרומן ומעבירה צמרמורת. הקורא הקשוב מבין שז’אן-פטריק מזדהה לא רק עם בן זוגה של אינגריד שאימו לא דאגה לו כאם אלא גם עם אינגריד עצמה שסבלה מייסורי המצפון של הניצולים.

אינגריד נולדה בדמיונו של הסופר בהשראתה של דורה ברודר וקווי דמיון אכן מחברים אותה, כאמור, למודל האמתי. אך יש גם קווים מפרידים. אינגריד הייתה בת של רופא, לא של פועל חסר אמצעים ולא מדובר כלל על אימה. אינגריד שרדה את השואה פיזית אך לא נפשית ושילמה על כך מחיר יקר.

מודיאנו לא גילה ולכן אינו יודע מה עשתה דורה ברודר בעת בריחותיה (היא ברחה פעמיים), זהו הסוד שלה, אומר הסופר בסוף התחקיר. אך ברומן על אינגריד מודיאנו מספר במדוקדק על קורות בריחתה של הגיבורה, על פגישתה בבית קפה עם הבחור שהפך לבן זוגה ושאתו נמלטה לדרום צרפת. זהו ההבדל בין תחקיר שבו כפוף הכותב לעובדות לבין רומן שבו יש לו החירות לבדות ולשלב דמיון במציאות בצירופים המיוחדים לו.

התרשמות אישית

התחקיר על דורה ברודר, ספר יוצא דופן ביצירתו של מודיאנו, חשוב מאוד מבחינה אנושית והיסטורית, כפי שהראתה הכתבה. בנוסף להיותו מסמך נוקב ומרגש על השואה, בנוסף לתרומתו להנצחתה, הספר מאפשר למעריציו של מודיאנו להעמיק היכרותם עם האיש ומקורות השראתו, נותן מפתחות לכניסה לעולמו ולפענוח יצירתו. זהו ספר שבו חושף את עצמו מודיאנו יותר מאשר ברומנים האופייניים שלו.

ספר חזק מבחינה אנושית והיסטורית, כאמור, אך פחות, לטעמי, מבחינה ספרותית. כתיבתו של מודיאנו מגיעה לשיאים כאשר הוא אינו כפוף לעובדות מהמציאות, כאשר הוא מערב חלומות, הזיות, דמיון, בדות ומציאות, הקשורים זה לזה בקסם המהפנט של כשרונו הספרותי.

הרומנים האופייניים של מודיאנו, אליהם שייך "טיול נישואים", מהלכים עליי קסם בעמימותם, בחידתיותם, באופן בו הכותב משאיר לקורא את אפשרויות הפירוש. מודיאנו מדבר ברמזים, משאיר ציוני דרך, חולם את העלילות, כדבריו, ובכך ייחודו.

הספר "דורה ברודר", לעומת זאת, איננו רומן. לא רומן שואה ולא רומן בכלל. זהו ספר ביוגרפי ואוטוביוגרפי, אחורי הקלעים של הרומן "טיול נישואים" כמו גם של יתר הרומנים האופייניים לסופר ולכן חסר הוא את הפואטיות המודיאנסקית.

עם זאת, חולשתו הספרותית מחווירה נוכח יכולתו הפרוזאית לתת ביטוי לברבריות של ההיסטוריה ובכך כוחו ועוצמתו. אין ספק שבלי מסמך זה יצירתו של מודיאנו לא הייתה שלמה.

הערה

על שני הספרים של פטריק מודיאנו, "דורה ברודר" ו-"טיול נישואים", כתבתי שתי סקירות, ערוכות באופן שונה. האחת לאתר הזה בדגש על היבטים פרנקופילים והשניה לבלוג התרבות של מירב גולן שבה יש מספר פרטים נוספים. שתי הסקירות דומות אך משלימות זו את זו והמעוניינים להרחיב, מוזמנים לבלוג של מירב גולן.

לכתבה נוספת של ד"ר אורנה ליברמן על הסופר, מוזמנים לקרוא את ביקור בחדר העבודה של פטריק מודיאנו וטיול בפריז שלו / שלנו דרך הרומן "דיו סימפתית".

כמה מילים על ד"ר אורנה ליברמן

אורנה ליברמן, בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות, המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה, לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ"ך דרך שפתו.

ד"ר אורנה ליברמן חקרה ומצאה שכל מילה ומילה בעברית מביעה גם את ההפך שלה: לכל מילה יש תאומה מנוגדת. רוע הוא גם רעות, נעווה הוא גם נאווה, שר הוא גם רש. פרטים והסברים על תופעת כפילות השפה ומשמעויותיה בבלוג, הכולל גם לא מעט רשומות על תרבות צרפת ותרבויות אחרות. כך מאחד הבלוג את שתי אהבותיה הגדולות של אורנה, העברית והצרפתית.

התרבות הצרפתית תופסת מקום נכבד בחייה וכתבותיה הרבות והמגוונות באתר "פרנקופילים אנונימיים" ממחישות את קשת הנושאים בהם היא מתעניינת ואותם היא חוקרת.

איזה ציון תתנו לכתבה?

ציון ממוצע 4.8 / 5. דירוג הכתבה: 13

אף אחד עוד לא דירג את הכתבה. רוצה להיות ראשונ/ה?

מצטער לראות שלא אהבת את הכתבה

אשמח מאוד לדעת מה לא אהבת בכתבה הזאת

איך אוכל לשפר את הכתבה?

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותכם
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

הודעה חשובה לסיום...

פרנקופילים יקרים שלי, אם במקרה אתם באמצע תכנון טיול לצרפת ובא לכם לפרגן, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך הקישורים באתר.

מבטיח לכם שההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק עמלה קטנה שתעזור להחזיק את האתר באוויר.

הקישורים למלונות ולכרטיסים פזורים בכל האתר (בהתאם לרלוונטיות שלהם), אולם על מנת להקל עליכם ריכזתי את כולם בשני הדפים הללו:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

צבי חזנוב

הרצאות על תרבות צרפת שיכולות לעניין אתכם

כבר ביקרתם בקבוצות הפייסבוק שלי?

תמצאו שם לא רק אותי אלא גם פרנקופילים כמוכם שישמחו לענות לכל שאלה שלכם

כתבות מומלצות

הרשמה
להודיע על

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

4 תגובות
הכי ישן
הכי חדש תגובות שקיבלו הכי הרבה אינטרקציה
תגובות בתוך הטקסט
הצג את כל התגובות

Ilana Harel
איזה ניתוח.
מרגש, מרתק ומאתגר. מעמיק ומקיף מאד.
כמה השקעת.
שאפו.
אגב, אני שומרת את כל הפוסטים (מילה מצחיקה) שלך.

תשובתי לאילנה הראל
ריגשת אותי. אכן השקעתי הרבה בסקירותיי על שני הספרים ושמחה שחשת בכך והגבת. תגובה כזאת כמו שלך די נדירה ומעידה על נדיבות לב.

Bentsy Goren
Admin
תודה רבה אורנה. קראתי את ספרו של מודיאנו לאחר שזכה בפרס נובל. סיפור לא קל ופרט לענין השם, לא חשתי בבעיה כלשהי בתרגום. החלטתה של אן אידלגו, בהחלט ראויה לכל ההערכה. נהניתי לקרוא את אשר כתבת.

תודה רבה, בנצי. ספר אכן לא קל והוקל לי כשסיימתי את העיסוק בו. מאידך חשוב מאוד לקרוא אותו, בבחינת מילוי חובה.

Claudette Oster

בשיטוטי בן מדפי הספרים נתקלתי בספרו של פטריק מודיאנו, הסופר הצרפתי, חתן פרס נובל לספרות, "מה קרה לדורה ברודר" בהשראת מודעה ישנה שמצא בעיתון שיחזר הסופר את גורלה של הנערה היהודיה בת ה15 שנעלמה יחד עם אלפים רבים מפריז הכבושה ומצאה את מותה בתאי הגזים באושוויץ. קראתי בהנאה רבה את הכתבה של ד"ר אורנה ליברמן. תודה רבה!! נהניתי מאוד לקרא את הדברים. הם העשירו מאוד את חוויית הקריאה בספר.

תודה רבה לך. אכן מעשיר מאוד כשיודעים את הרקע, את אחורי הקלעים.

שלום
שבחים ותודות על היוזמה ההתמדה וההעשרה המתמדת של פרנקופילים.
כיף לקרוא אתכם.
הפעם תודה מיוחדת על מאמריה של אורנה ליברמן על פטריק מודיאנו ודורה ברודר.
שאפו!
מירי פז

צבי חזנוב (הפרנקופיל)
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.