לפרנקופיליה צורות רבות. יש שמטיילים בכל הזדמנות שניתנת להם בפריז, יש שמצלמים, יש שמרצים ויש אנשים שקמים יום אחד ומחליטים לעצב את דירתם כמו ארמון צרפתי מהמאה ה-18. כן, גבירותי ורבותי, התמונה שאתם רואים למעלה לא צולמה באחד מארמונות המארה או בוורסאי אלה בדירה, אי שם בתל אביב.
איך הכל התחיל?
הכל התחיל דווקא בניו יורק. רונן סאס, מעצב גרפי בהכשרתו בילה שם מספר שנים והחל להתעניין באסטתיקה של תקופת הבארוק והרוקוקו (מסתבר שלא מעט רהיטים ולעיתים חדרים שלמים של ארמונות נקנו על ידי אמריקאים עשירים באירופה והגיעו לארה”ב, שם ניתן למצוא אותם עד היום במוזיאונים וחנויות לריהוט עתיק).
למרות ההתענינות הרבה בתחום, רונן הגיע בפעם הראשונה לפריז רק בגיל 35, אולם מרגע שכף רגלו נחתה בעיר האורות היה ברור שמדובר באהבה ממבט ראשון והפרנקופיליה ניצתה בו בכל עוזה. מאז הספיק רונן לבקר בצרפת כ – 20 פעם וביקר בלא מעט ארמונות, כולל כאלו הפתוחים לקהל רק יומיים בשנה במהלך “ימי המורשת” (Jours de Patrimoine), אשר מתקיימים במהלך ספטמבר.
מביקור לביקור גדלה הפרנקופיליה של רונן והתעצמה והחל להיווצר לו חלום: לבנות לעצמו בית, אשר יהווה העתק מושלם לארכיטקטורה הצרפתית של המאה ה-18. לפני כשנתיים נפטרה ויולט, סבתו של רונן, אשר הייתה פרנקופילית מושבעת, דיברה צרפתית מושלמת ואהבה את תרבות צרפת כל חייה. מכיוון שהיה קשור אליה מאוד, החליט רונן להנציח את זיכרה באמצעות עיצוב דירתו התל אביבית בסגנון הרוקוקו והפיכתה למעין “אוטל פרטיקולייה” (כך נקראות אחוזות האצולה בפריז) הקרויה על שמה.
ארמון צרפתי אמיתי בתוך דירה תל אביבית
במהלך קרוב לשנתיים שיפץ רונן לבדו את הדירה אחרי שעות העבודה ומכיוון שזו הייתה דירתו היחידה הוא נאלץ להמשיך ולהתגורר בה בתנאים לא פשוטים. על מנת לעצב מחדש את הדירה השתמש רונן בכל כשרונו וניסיונו בתור מעצב גרפי. כל פרט ופרט בדירה, מהבחירה בתמונות ובריהוט ועד עיצוב הקישוטים על הפאנלים הם פרי עבודתו ומבוססים על מחקר מעמיק ורב שנים של הריהוט, הציור ועבודת העץ שהיו נפוצים בתקופת שלטונו של לואי ה-15. כל שלב בתהליך הטרנספורמציה של המקום מדירה תל אביבית ל”אוטל פרטיקולייה” תיעד רונן באדיקות ואתם מוזמנים לצפות כיצד נוצר הקסם בסרטון הבא:
בשנת 2014 הסתיימה העבודה ורונן הזמין אותי לראות את הדירה. כשנכנסתי לדירה הייתי פשוט המום. הרגשתי כאילו ברגע אחד עברתי מתל אביב אל איזור המארה. כל פרט ופרט במקום הזה הרגיש אותנטי ופשוט רואים את המחשבה מאחורי כל אלמנט בדירה. מה שמדהים עוד יותר בדירה זו היא היותה מקום בו אנשים גרים ולא פריט מוזיאוני ולכן הריהוט בדירה היה לא רק יפה אלא גם מאוד נוח. שמתי לב שהדירה היא לא רק תענוג לעיניים אלא גם לאוזניים וזאת בזכות האקוסטיקה הנפלאה, אשר נתנה כבוד רב למוזיקה של ראמו שהתנגנה ברקע.
לאחר מספר שעות של התבוננות ושיחה על מוזיקת בארוק צרפתית, היסטוריה, אומנות ועיצוב נפרדתי מרונן לשלום ויצאתי אל הלילה התל אביבי. מאז שהקמתי את הבלוג בשנת 2013, זכיתי לפגוש לא מעט אנשים מיוחדים ולחוות חוויות שספק רב אם הייתי חווה בלעדיו. אין בליבי ספק שהביקור ב”אוטל ויולט” הוא ללא ספק אחד השיאים של חיי הבלוג שלי ואני שמח מאוד שזכיתי להכיר פרנקופיל כה מיוחד כמו רונן.
