המאמר ניתן כרקע להרצאה בעקבות אומנים המציירים את פרובנס, צרפת
ההרצאה בחינם (בתאריך 27.06.24 בשעות 10:30 ו 18:00) יש להרשם מראש.
כשמתבוננים ביצירת אמנות חווים את העולם מבעד לעיניים של האמן ודרכו רואים אותו במבט חדש.
בהרצאה מציירים את פרובנס, הטבע מהווה את נקודת זינוק.
בתקופה שנסקור מבעד ליצירות, ניווכח שהגדרת המושג “אמנות” עברה שינויים מרחיקי לכת. ההגדרה התרחקה מזו האקדמית, שרווחה במשך מאות שנים ונוסחה בבית הספר הגבוה לאמנות בפריז, האקול נסיונל סופרייר דה בוז-אר.
הדרישות שם היו:
לתאר ארועים מהתנ”ך,מהברית החדשה ומהמיתולוגיה.
לעבוד בתוך הסטודיו, ולהכין טיוטות מקדימות ליצירה.
אין מקום לספונטניות. אין מקום לחריגה מהנהלים.
אין להראות את עבודת משיכות המכחול במפגש עם הבד.
יש למרוח את היצירה בשכבת גלזורה.
יש לחתום בשם ותאריך.
בוגרי האקדמיה, שנצמדו לנהלים ושהיו לשופטים בתערוכות מטעם המדינה, קבעו את הגורלות והקריירות של הציירים. היצירות שנכיר בהרצאה ובמאמר, חרגו מהנהלים לעיל.
150 שנה לאימפרסיוניזם
השנה מציינים 150 שנה למהפיכה המודרנית של תנועת הציור המכונה: “אימפרסיוניזם”. בזמן פירסום היצירות, קהילת שוחרי האמנות בעולם המערבי הגיבו בזעם כלפי הצעד שעשו המורדים, שלדידם היה בלתי נתפס.
בתחילת דרכן, יצירות אלו נחשבו לנועזות, מרגיזות, בלתי מובנות, סוגה של אמנות שוליים ו”מורדות במלכות ובהגמוניה” של הממסד. הפטרונים והפטרוניות שרכשו אותן נתפשו כמוזרים, תמהונים שאינם מבינים באיכות וזורקים את כספם לריק.
כיום, ניתן רק לייחל לירושה של “דגה קטן” – אירוע שיכול לסדר כלכלית משפחה ממוצעת לכמה דורות קדימה.
אני מתכוונת להראות, שהציור האימפרסיוניסטי הוא, במושגים מודרנים, “אפליקציה של עיבוד תמונה לפי פרוטוקול מדעי”.
התוצר, היצירות האימפרסיוניסטיות, הן תרגיל אקדמי/מחשבתי בציור. הסטודיו “יצא החוצה” ואיבד את התקרה והקירות. אור השמש היה זה שהכתיב את התוצר והנראות בזריחה, באמצע היום ובשקיעה. העין הצבע והיד היו הכלים לביצוע. כיום זהו סגנון אהוב ומקובל על שוחרי האמנות ברחבי העולם. מוזיאונים מתגאים באוספיהם והשנה, במיוחד, תערוכות מוקדשות לנושא במוזיאון ד’אורסה ובמוזיאון תל אביב לאמנות.
אנו חוקרים קבוצה של ציירים וציירות שקראו תגר והמציאו מחדש את חוקי המשחק של עולם האמנות. התעוזה שלהם והגלים שהכו בעולם האמנות משולים לצונאמי בקנה מידה גלובלי.
במושגים של היום מדובר ב”סטארט אפ”: בתאריך 15 באפריל 1874, הקבוצה הציגה בסטודיו של הצלם נאדר (NADAR 1820-1910).. ההפקה היתה עצמאית החל מפרסום התערוכה, דרך ייצור הקטלוג ועד למכירה. היצירות נמכרו במעמד התערוכה – בגישה מודרנית, שונה ואחרת מהמקובל.
הביקורות מטעם העיתונות המוסדית קטלו: נשים בהריון הוזהרו מלהיכנס – מחשש להפלה בשל החשיפה לזוועות.
הייחודיות והשוני של קבוצת המורדים והמורדות באו לידי לביטוי הן בבחירת נושאי הציור, הן בעיבוד הנושא והן באתר בו צויירו. נושאי התמונות היו נוף בעיר או בכפר עם תאורים של רגעים מהיומיום. למשל מפגשים בהם רואים את הקהל בשעת בילוי, בילוי לצד חיות מחמד, בזמן קניות ושיטוט. לעין שלנו הן נראות מודרניות. אין תיאור של רגעים דרמטיים בהיסטוריה. מבחינה ויזואלית, המקבילה של הזרם האימפרסיוניסטי היום, הוא התוכן שאנחנו מעלים באפליקציות שעומדות לרשותינו: ווטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק ועוד.
בקבלה נוספת לתוכן מודרני מוכר, הן מזכירות את נושאי הדיאלוגים של הדמויות בסיטקומים האמריקניים “חברים” ו-“סיינפלד”. שיחות על “כלום”. רגעי הכלום יוצרים את השגרה.
במסגרת ההחרגה מהאקדמיה לאמנויות יפות, התמונות האימפרסיוניסטיות חסרות, במתכוון, את הגימור הנדרש. מכאן הטענה שהן נראות בלתי מושלמות.
כל אחד מהציירים שאסקור בהרצאה חקר את העולם באמצעות עיניו, דמיונו, התאורה הטבעית, הצבעים שהיו ברשותו, מידת סמיכות הצבע ומקצב הנחת הצבע על הבד. “עיבוד המציאות ” שהם חוו, והונצחו על משטח בד דו ממדי, הפכו לנכסי צאן ברזל של תרבות המערב.
נפתח בייצוג הטבע מבעד לעיניי הציירים ה”אימפרסיוניסטים”. הכמיהה אל מחוז פרובנס בצרפת מתבקשת. הציירים שאסקור בהרצאה נמשכו אל האור הטבעי של פרובנס ותיאור הרגע החולף. השפעת האור המשתנה על הסביבה היה מהותי לתיעוד. זו מהות המרד כנגד האקדמיה שהחל בציור על כַּן בחוץ וללא רישומי הכנה.
מחוז פרובנס מציע ומזמין אתגר של ציור נוף כשאור השמש מוחזר מהים התיכון. זו התמודדות עם מצב של בוהק ותיאור גוונים על סקאלה צבעונית אחת והצל שנוצר מהעננים שמעל לים. האתגר השני הוא בתיאור נוף, במיוחד כזה של יער. במקרה כזה האתגר הוא בהתמודדות האור שחוזר מהאדמה ויוצר צללים.
שלושה תחומים השפיעו על פיתוח שפת הציור האימפרסיוניסטית: פיתוח המרגרינה, המצלמה ומת’יו קלברייט פרי (הסכם קנאגאווה).
כימאי צרפתי בשם מישל יוג’ין שורל (Michel Eugène Chevreul 1786-1889), הוא מהאבות המייסדים של הכימיה האורגנית. עיסוקו העיקרי: הבנת טיב השומנים מן החי. עבור עולם הקולינריה הוא מזוהה עם גילוי החומצה המרגרינית. עבור עולם הפרמקולוגיה והקוסמטיקה, הוא מוזכר כמייצר סוג מוקדם של סבון עשוי משומני חיות ומלחים.
עבור עולם האמנות הוא מוזכר בתור החוקר שעסק בתחום מחקר ניגודי הצבעים. הוא היה משמעותי כבורר במחלוקת שהצילה את ענף הגובלנים (שטיחים רקומים בחוטים המעטרים את הקירות למטרת יופי ושכבת הגנה כנגד הקור), מחורבן.
שוורל עיצב את גלגל הצבעים. מדובר בייצוג מופשט של גוני הצבע השונים הנתפסים על ידי עין אנושית, על פני מעגל. קיימים 3 צבעי יסוד: אדום, כחול וצהוב. השילובים ביניהם, במינונים משתנים, יוצרים את הצבעים האחרים. הנראות והחוזק של של הצבע הבודד משתנה בהתאמה לצבעים שמקיפים אותו!
המשפט, “אמור לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה”, מסתבר – אקטואלי גם כאן. שוורל נקרא להגן על יצרני הגובלנים שהואשמו שהצבעים שמופיעים בגובלן הרקום והסופי, הם סוג ב’, בעלי איכות דהויה וחיוורת. הלקוחות טענו שהם לא נראים כפי שנבחרו בבית החרושת כשעמדו כסלילי צבע בודדים. שוורל הסביר ללקוחות הזועמים שדרשו פיצוי, שהאחריות לא נופלת על יצרני הגובלנים, אלא על בחירת הלקוחות. הצבע נראה חיוור ליד שכנו המיידי. צבע נראה בולט כשהוא מונח לצד “השכן” ממול.
משגלגל הצבעים “הומצא” ניתן היה לייעץ ללקוח איך לעשות בחירה נבונה ונכונה באופן מדעי. אגב, זוהי כל התורה למלאכת התאמת הצבעים בביגוד, בריהוט ועוד.
הענין השני – המצלמה:
בשנת 1826, ניספור נייפס הצליח לקבע תמונה שצולמה במצלמה, למרות שנדרשו לפחות שמונה שעות של חשיפה במצלמה, והתוצאות היו גסות. שותפו, לואי דאגר, המשיך בפיתוח תהליך הדאגרוטיפ, שהפיק תוצאות ברורות. ב-19 באוגוסט 1839 האקדמיה למדעים בפריז פירסמה את פרטי התהליך שדאגר הדגים בפניה. צלמי התקופה יכלו לצאת מהצלמניה\הסטודיו החוצה, וללכוד רגע לטובת הנצח.
העמדת המצלמה בזויות שונות ומקוריות, בהשוואה למיקומה הסטטי בצלמניה, ואפשרה התבוננות חדשה על המציאות.
הענין השלישי – הצי האמריקני
בשנת 1853, אוניות מלחמה של ארה”ב דרשו אפשרות לעגון בנמל טוקיו. חוזה קנאגאווה נחתם ב-31 במרץ 1854 בין יפן לארצות הברית והיה להסכם המדיני הראשון בין ארצות הברית לבין יפן, שנשלטה על ידי שוגונות טוקוגאווה. נציג ארצות הברית, קצין הצי הקומודור מת’יו פרי, הוביל את השיחות. הוא גם נתפס כ”אבי צי הקיטור”. הצי האמריקאי, כדי להיות, דאז, מעצמה ימית נדרש להתעדכן במיטב הטכנולוגיה.
המודרניזציה לצד הקפיטליזם הבין לאומי היו כוחות שאיש לא יכול לעצור.
זו היתה הפעם הראשונה מזה 200 שנים שגורם זר עגן באי. פתיחת השווקים של קיסרות יפן למערב, הציף את שוקי אירופה ואת צרפת בעיקר, בסחורה יפנית שנתפסה כאקזוטית, חדשנית ומרתקת. תופעה זו מכונה ג’פניזם – Japonisme. עולם האמנות והעיצוב המודרני, זה שמרד באקדמיה, מצא בייבוא היפני השראה, השפעה ותחליף לדרישות של בית הספר לאמנויות.
התרבות החומרית היפנית (מניפות, מחיצות, קימונו, הדפסי נייר, כלים ועוד) נתנה לציירים האימפרסיוניסטים השראה לתאר בעבודותיהם, בדומה לזו היפנית, פעילויות יום יומיות (בניגוד לתיאורי האירועים הדרמטיים בהיסטוריה ובדת, שהאקדמיה העדיפה).
מראות אינטימיים של פעילויות פשוטות מחיי היום יום, כפי שאנו רואים ביצירה של הצייר Kitagawa Utamaro (אוטמרו) “קידשו” את הפשטות ואת המלאכות היום יומיות.
לפננינו דמות נשית המצוייה בפרטיות של חדרה. אנו, במבט פולשני מתבוננים בה מבלי שהיא מרגישה בכך.
היא עסוקה בעצמה, בשעה שהיא שבוחנת את פניה. כאן מתחילה המודרניות, של תוכן ארעי וסתמי, שיש לו גם מקום בתיעוד.
אילו היה מדובר ביצירה מערבית, היו מעניקים לה שכבות של פרשנות דתית, מוסרית וחברתית על העיסוק של האשה בעצמה כביטוי לחטא הקדמון, ליהירות ולסיבה של נפילת האדם מגן העדן.
השחרור מהמעמסה והעול בהנאה מהיצירה אפשריים כיוון שזו יצירה יפנית שנעשתה ע”י צייר לא נוצרי שאיננו מחויב לדוקטרינה לעיל.
הדפסי העץ היפנים של הציירים הדגולים ואוּטָגָאוָה הִירוֹשִיגֶה,הגיעו באלפיהם למערבץ ציירי סגנון ה האוקיו אה הראו כיצד ניתן לבנות קומפוזיציה בשימוש בקוי אלכסון ביצירה האמנותית.
הדבר הראשון שאנחנו רואים כצופים, הוא הגזע והענף שחוסמים לנו את שדה הראייה שמצוי במעמקי הנוף.
בעולם המערבי טרם נראה דבר כזה. ניתן היה לצפות שהצייר יבחר בנקודה אחרת, אולי בין שני עצים למיקום נקודת המבט שלו ותיאור הבוסתן. המבנה של הקומפוזיציה הוא חדשני, נועז, מרענן ושונה מכל המוכר באירופה.
קלוד מונה (1840-1926) ופייר אוגוסט רנואר (1841-1919)
קלוד מונה (1840-1926) ופייר אוגוסט רנואר (1841-1919) משתייכים ל”נבחרת המורדים” של הדור הראשון. הם בחרו להגיע לאתר זה ולצייר אותו 3 פעמים ביממה: פעם בזריחה, פעם באמצע היום ופעם בשקיעה
עוצמת תאורת השמש משתנה לאורך היממה. עוצמת האור משפיעה על הבוהק של נראות החפצים, על גוון הצבע ועל הצל שהחפץ מטיל. הרכות שבה קרני השמש הראשונות המלטפות את העולם שמתעורר, הוא הדגש ביצירה. שימו לב לגוונים הפסטלים הרכים בתיאור הטבע. צמרת העץ מצד ימין שבקדמת היצירה מוארת. לאורך הגזע ניתן לאמוד עד כמה עלתה השמש, כיוון שבמבט קרוב אנו רואים שהחלק התחתון של הגזע מוצל. בצד השמאלי של התמונה אנחנו רואים את ענפי הכותרת של צד שלא מתואר במלואי. ברקע העיר מתוארת באור מסנוור. זו ההשפעה של האור שחוזר מהמים על המבנים. מונה משלב ביצירה את שני האתגרים שבציור האימפרסיוניסטי. ניכרת השראה של שפת הציור היפני במכחול מערבי, צעד נוסף בו מתרחק מונה מפרוטוקול הביצוע של האקדמיה, לטובת הגדרת פרוטוקול ביצוע משלו.
רנואר חבר לזרם האימפרסיוניסטי, התלווה למונה לטיול ותיאר את אותו האתר בעיבוד שונה: סקאלת הצבעים אחרת, ריאליסטית. רנואר בחר לעמוד בטבע ולצייר ישירות על הבד את מראות.
יצירה זו מתקבלת על ידי הצופה המודרני בטבעיות. אין בה התייחסות או התכתבות לתוכן הרואי. הטבע הוא נקודת זינוק ל”עיבוד התמונה”. רנואר איננו נועז כעמיתו מונה, ביצירה קומפוזיציה מאוזנת.
מבחינת הצייר נדרשה תעוזה עצומה “למרוד במלכות”, באקדמיה ולהציע לציבור חלופה מהתוכן לה היה רגיל. יידרשו עוד שנים רבות עד שהציבור יבשיל לקבל תוכן שכזה. שימו לב למשיכות מכחול קלילות, דמויות נוצה.
פול סזאן
פול סזאן (1906-1839), יליד אקס-אן-פרובאנס (Aix-en-Provence); היה הצייר שהעניק אוטונומיה לצבע.
במחקר הוא נתפס בתור ה”אבא” של האמנות המודרנית. יכולתו האמנותית הוגבלה בשל בעיות בריאות. הוא סבל מסכרת. היא פגעה בעיניו. ראייתו הייתה משובשת. סזאן תאר את העולם כפי שחווה אותו, כצורות או כתמים צבעוניים. סזאן ניתפס כחבר גם בקבוצת היוצרים הפוסט אימפרסיוניסטים. אלו בני הדור הממשיכים והממשיכות של תנועת המרי. מתוך כבוד לחלוצים ולחלוצות שמרו את שמם והוסיפו את המלה POST שמסמנת את ההמשכיות של התנועה ופיתוח המושג של הציור.
כצייר, חוקר ומדען של תהליך הראייה סזאן ביקש להזכיר לנו שהציור הוא עיבוד של המציאות התלת ממדית על משטח דו ממדי. המציאות היא נקודת זינוק להחסרה של פרטים. מה שנותר הוא הבסיס. לאלו מכם.ן שמרכיבים משקפיים, הביטו בסביבה שלכם לרגע, לא דרך העדשות. כך תבינו את סזאן באופן מדויק.
סזאן המשיך בתרגיל האנליטי, להעניק לצופה מקבץ של נקודות ראייה על האובייקט.
הפיתוחים של סזאן יצרו את “ארגז הכלים” שפאבלו פיקאסו אימץ כנקודת זינוק עבור סגנון הקוביזם שפיתח בהמשך עם הצייר ג’ורג בראק.
ביצירה לעיל, נעשה ריקוד, מקצב של גווני בז’ שמתמזגים בירוק. סזאן מזמין אותנו לטייל עם העין מלמטה כלפי פנים היצירה. משטחי הבית מצד שמאל מתואר במספר קווים מינימליסטי.
מאחורי הבית, באמצעות צמרות העצים אנו מטפסים לעבר רכסי ההרים שממלאים את מרחב התמונה עד כמעט במלואה. הם צבועים בכחול!
תנועות המכחול מדויקות – ומזכירות ספרי צביעה של ילדים בהם משטחים ממולאים בכתמי צבע רחבים.
וינסנט ואן גוך (1890-1853)
וינסנט ואן גוך צייר בעיר ארל (Arles) ובסן-רמי-דה-פרובאנס (Saint-Reny-de-Provence).
הוא נמשך למקום בשל האקלים החם שאהב, האור החזק הצבעוניות העזה שגרמה לו להרגיש חיי. בדומה לאימפרסיוניסטים, הוא צייר תחת כיפת השמים ביום ובלילה. במבט מקרוב ניכר שהצבע בו השתמש לא דולל.
הוא “פיסל” באמצעות הצבע כשתירגם למלאכת הציור את רגשותיו העזים כלפי חדוות החיים, לצד העצב והבדידות שחש כמנודה חברתית. הסביבה התנתקה ממנו כיוון שהיה בעל מראה מוזר ומוזנח. הוא היה ניראה כמו “הומלס” בתקופות השפל.
ביצירותיו אין חוויה מימטית – העתקה של המציאות כבצילום. אנו רואים את עולמו הפנימי, את רגשותיו, במפגש המכחול עמוס בצבע על מישור הבד.
שני שליש של היצירה הם שמיים. שימו לב לגוונים ולצורות של העננים שמשתלבים זה בזה ומשתוללים בתנועה מעל לפני האדמה. העננים גולשים לתוך רכס ההרים ואלו משתלבים בגבעות העגלגלות, צבועות בכחול ובתכלת. העין שלנו מונחת קדימה, לעבר המישור הקרוב לנו.
אנו חוצים דרך גדר חיה של עצים ושיחים ומוצאים את עצמנו בתוך שטיח זהב, בתוך שדה של חיטה. הצהוב\זהוב של החיטה, הצבע שאהב במיוחד, סימן עבורו אופטימיות.
כשמביטים שוב בשמים – ניכרים שם נגיעות שעשה, בעננים, עם מכחול וצבע צהוב. וינסנט ואן גוך נתפס כאבי הזרם האקספרסיוניסטי במחקר של עולם האמנות. סגנון שמביע רגש באמצעות בחירת הגוונים ומנח הצבע על כן הציור.
פול גוגן
פול גוגן (1848-1903) הגיע לגור עם וינסנט בעיר ארל על תקן עמית למקצוע, מנטור ומשגיח. הוא נשכר ע”י אחיו של וינסנט, תאו, שחרד למצבו הגופני והרגשי של אחיו הצייר. וינסנט האמין שהוא יזכה להקים קומונה של יוצרים ולו יהיה תפקיד משמעותי וחברתי בקהילה שייצור. היחיד שנענה להזמנה, בשכר, היה גוגן. החיבור בין השניים היה מורכב ונפיץ: מבחינה מקצועית גוגן הפגין יריבות וקנאה עצומה כלפי וינסנט. הוא, גוגן, תפס את עצמו כאיש העולם הגדול, נהנתן, מודרני, ייחודי, בלתי מובן וקורבן של החברה שנאבק לפלס דרך ייחודית בעולם האמנות. מולו היה וינסנט: נכה, עלוב נפש, מוזנח גופנית , עמוס מחלות גופניות ונפשיות שמלאכת הציור זרמה מקצה מכחולו כמעט מבלי להתאמץ. הדרך היחידה שגוגן יכול היה להוכיח שליטה ועליונות במצב היתה בהקטנה והקנטת וינסנט. במיוחד בימים גשומים כשנאלצו להישאר בבית ולצייר. אלו היו הימים שקדמו לאירוע המפורסם שבו וינסנט חתך לעצמו את האוזן.
וינסנט סבל מאוד כשכינו אותו “משוגע”. גוגן נהנה להתעלל בו והציור הזה ממחיש את אופיו הסדיסטי. אנחנו בחודש נובמבר, אין חמניות בשדות. הבחירה לצייר את וינסנט בעת ביצוע עבודה מונומנטלית שהכין לקראת בואו של גוגן הייתה במטרה לרסק אותו נפשית. וינסנט אף התלונן באוזניו של תאו על האירוע.
פול גוגן נתפס כאבי זרם הסימבוליזם במחקר של עולם האמנות. הצבע בעל משמעות ואיכות, בדומה לקטלוג הצבעים בימי הביניים.
אנרי מאטיס
אנרי מאטיס (1954-1869), צייר בניס (Nice) ובוואנס (Vence) – שתיהן בריביירה הצרפתית שבמזרח פרובאנס. מטיס שיתף שכשראה יצירות של ואן גוך הבין כמה חשוב לאפשר לצבע “להביע את עצמו” – כמרכיב אוטונומי ביצירה שאיננו מוגבל בקווי מתאר.
ביצירת האמנות המציאות היא נקודת זינוק. עיבוד התמונה מתקיים כשאתה, הצייר מעבד את החוויה וחולק איתך את התחושה. אתם שותפים לרגע. לכן, אין גם חובה לדייק בתיאור או בצבעוניות. כשהושיב בת משפחה למרגלות חלון פתוח שפונה לים בריווירה הצרפתית אנחנו איתו, שם. המעבר של התאורה הבוהקת בחוץ מאירה את הצד הימני של הדמות הישובה בבית.
מטיס משחק עם שני הממדים, על גבי יקום בודד שאותו ברא. החלק הארי של התמונה מתאר את החלון הפתוח, השמיים והים. בחוץ בוהק. מחוץ לחלון אנחנו רואים צלליות של דמויות שפוסעות לאורך החוף בין 2 דקלים. הים מנוקד במפרשיות לבנות. מהיצירה משתקפת לנו אווירה של שחרור, של רוגע, של החופש, והזמנה להצטרף!
פאבלו פיקאסו (1973-1881)
צייר זה הכיר את העבודות של כל הציירים שסקרנו עד כה. הוא היה יוצר רב תחומי מוכשר. בעולם האכזר והקשוח של האמנות, על מנת להישאר רלוונטי ולהתחדש, הוא יצר שיתופי פעולה עם אמנים אחרים שאיתם פיתח סגנונות ושפות אמנותיות.
היו לו גם פטרונים נדיבים שדאגו ליצור הילה סביב יצירותיו ולמתג אותו כגאון חד פעמי. למעשה הוא היה, כל חייו, במאבק להצליח ולהתעלות מעל למטיס.
ביצירה זו פיקאסו עושה “עיבוד תמונה” ברוח קבוצת היוצרים ה”פוביסטים” אליהם מטיס השתייך. הצבעוניות לקוחה מפלטת הצבעים שלהם. צורות מתארות מבני מגורים בצד הימני של היצירה – להן אין קווי מתאר. אלו הם גושי צבע, עניין שמתכתב עם היצירה של סזאן.
אין כאן תיאור מדויק של הטבע. דרך עיניו של פיקאסו אנחנו חווים את הרגע הזה, של הנוף באוויר הפתוח, כשצייר.אנו חשים יד משוחררת ומכחול מרצד. שימו לב לתנועה העיגולית בעת השימוש בצבע הצהוב שמעטר את רכסי ההרים – זו השפעה ישירה מסגנון הציור של ואן גוך.
פיקאסו עושה שעטנז מהציירים לפניו – כשמכל אחד הוא לוקח מרכיב אחר שאותו הוא משלב ביצירה. הדמות הלבנה תחת העץ מזמינה אותנו לתהות האם זו בת דמותו של הצייר פיקאסו, או שלנו, הצופה שעצר לנוח.
מארק שאגאל (1985-1887)
מארק שאגאל בשנים שחי בריביירה, מיעט לצייר את הנוף אלא התמקד ביצירת סדרות שעוסקות בסיפורי התנ”ך. ביצירותיו האור הים תיכוני ניכר בשימוש העז בצבעוניות בתאור דמויותיו.
בציוריו של שאגאל אנו מצויין ביקום של “אקס טריטוריה”. במציאות בה על רקע שמים אדומים\כתומים סוס שאוחז בזר פרחים מעופף באמצעות זוג כנפיים במרכז רקיע. על גבו זוג, חתן וכלה שאוחזים ברעמה כחולה. הכלה חייבת לאחוז ברעמת הסוס כדי לא ליפול ולכן הזר שלה בין רגליו הקדמיות של הסוס!
האווירה היא סוריאליסטית, סגנון הציור הוא ילדותי/נאיבי והשימוש בצבע הוא אקספרסיוניסטי. שימו לב שהשילוב של הצבעים – אדום, כחול וצהוב – אולי מהווה אזכור לדגל צרפת.
הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃
2 שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃
3 כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
4 כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבּוֹרִֽים׃
5 שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
6 עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃
7 כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃
8 אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃
9 לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ ׳בְּאַחַד׳ ״בְּאַחַ֣ת״ מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃
10 מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִֽים׃
11 נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ ס
12 גַּ֥ן׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃
13 שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃
14 נֵ֣רְדְּ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃
15 מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃
16 ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
ההרצאה ניתנת בזום ובחינם
אין צורך בידע קודם. רק בסקרנות. ניפגש. בסופה אזמין לתמוך
