צפון-מזרח ברטאן: טיול בין סן סוליאק, סן מאלו ומון סן מישל

צפון-מזרח ברטאן: מסלול טיול מאת דני אשכנזי. צילום: צבי חזנוב.
זמן קריאה משוער: 11 דקות

שבת (23.2.2019) היתה שמשית וחמימה, יצאנו, קארן ואני, לסיבוב באזור צפון-מזרח ברטאן. המסלול שעשינו היה מעגלי, באורך של כ- 300 ק”מ, עשינו אותו ביום אחד, כי לא טיפסנו למנזר שבמון סן מישל. הספיקו לנו 4 פעמים, אפילו שהמקום מרתק.

מסלול הטיול בצפון מזרח ברטאן.
מסלול הטיול בצפון מזרח ברטאן.

מסיבה דומה לא הקדשנו הרבה לסן מלו ולקנקל. נסענו בעיקר לצורך הכנת כתבה זו. למי שזו לו הפעם הראשונה באזור, אני ממליץ בחום לחלק את המסלול לשניים. את הלילה הראשון לישון באחד מהמלונות המומלצים בסן מלו.  אחרי היום הראשון, ולמחרת להמשיך לקנקל ומון סן מישל.

לטובת הקמצנים שלא מוכנים להשקיע בחוכמה 60 אירו ללילה של לינה בטירה הנפלאה שלנו, ומעדיפים לבזבז 100 אירו ללילה אצל הגויים (הנה, שפכתי חמתי), סימנתי את נאנט כנקודת המוצא.
הנה אפוא נקודות הענין, מסומנות בתרשים למעלה, לא במדויק:
1. נאנט.
2. לצדיקים – הטירה שלנו, פורט דה רוש.
3. סן סוליאק.
4. סן מלו.
5. קנקל.
6. מון סן מישל.

לפני שנמשיך חידה בנושא תרבות צרפת

מי אני?

בן 17 התגייסתי לצבא צרפת, אבל עזבתי כי נראה לי בזבוז זמן. טיילתי באמריקה, התפעלתי מהאינדיאנים, עליהם כתבתי שני סיפורים שתורגמו לעברית. נשאתי אשה בשל כספה הרב, וזמן קצר לאחר מכן החרימה אותו הממשלה המהפכנית. כנקמה על כך הצטרפתי למלוכנים. כשאלה כשלו, ברחתי לאנגליה.

המהפכנים הוציאו להורג, במקומי, את אחי הבכור. נבלות, לא יכלו להרוג את אשתי? בלית ברירה חזרתי אליה, אבל סיפחתי לי מאהבת. נפוליאון כיבד אותי, כי כתבתי בשבח הדת. לא שנפוליאון היה דתי במיוחד, אבל המהפכנים שאותם החליף, היו עוינים לכנסיה, אז הוא היה בעדה.

הוא מינה אותי כדיפלומט ברומא. כאות תודה כתבתי מאמר בו השוויתי אותו לנירון, הקיסר המטורף. כמחווה נגדית גירש אותי נפוליאון, ואני הקדשתי לו את ספרי “הקדושים המעונים”. כדי שלא אמשיך להתענות, התברגתי לממשלה, כשר החוץ. בספרי “זכרונות שלאחר המוות” סיכמתי את אשר למדתי בתהפוכות חיי:

כאשר אנחנו מתים, האדמה מגלה את חיקה כדי לקבלנו, מצמיחה דשא ופרחים על קברנו, והופכת אותנו לחומר ממנו נוצרים חיים חדשים.

אז ? מי אני ?
(רמז: קשור לסן מלו.)

נאנט – סן סוליאק

יצאנו לדרך.
קטע ראשון: נאנט – סן סוליאק.
כ- 180 קילומטר. הרבה, אבל כמעט הכל על כבישים מהירים.

הדרך מנאנט לסן סוליאק.
הדרך מנאנט לסן סוליאק.

אתם יוצאים מנאנט צפונה על N137, בכניסה ל-רן עולים על העוקף, N136, יורדים ממנו ל D137, ממשיכים עליו צפונה עד לירידה ל D117, שמביא אתכם ישירות לסן סוליאק.

Saint Suliac

סן סוליאק - צילום: צבי חזנוב
סן סוליאק – צילום: צבי חזנוב

בכפר עצמו אין לטעמי משהו מיוחד, למרות שהוא נכלל ברשימה מכובדת של 160 הכפרים היפים ביותר בצרפת.
הנה הרשימה המלאה, למעוניינים.
עם זאת, הטיילת על שפת המפרץ מספקת יופי של פנורמה. מדובר בתופעה שאיננה ייחודית למקום, אבל מהווה דוגמא מצוינת: נהר, במקרה זה Rance, זורם לים, והים חוזר אליו ומרחיב אותו מאד, עד כדי 2 ק”מ רוחב, וכך הופך כפר שמרוחק מהים קילומטרים רבים, לנמל ימי עם תנאי הגנה מעולים מסערות. אין ספור סירות דייגים, מפרשיות, יאכטות בכל גודל (=מחיר).

במקום מסעדה – Bistro de la Greve – שנראית טובה, לפחות על פי הסועדים הרבים.

מסעדת Bistro de la Greve.
מסעדת Bistro de la Greve.

לא רק שלא היה שולחן פנוי במסעדה, אפילו לשירותים לא נתנו לגשת. אבל יש שירותים בהמשך הטיילת, דרומה, בפתח מגרש החניה.

טיפ של הפרנקופיל: במידה ותרצו לבדוק מסעדות נוספות ואף לקבל על חלקן הנחות על התפריט, אני ממליץ בחום שתכנסו לקישור הזה.

St-Malo

מסן סוליאק נחזור בדרך שהגענו ל N137, שיביא אותנו היישר ל St-Malo.
העיר ידועה בעיקר בזכות נמל המעבורות הגדול. הנה אחת מהן:

נמל המעבורות של סן מאלו
נמל המעבורות של סן מאלו

חציית התעלה מכאן לפורטסמות’ שבאנגליה אמנם נמשכת הרבה יותר מאשר החציה מקאלה לדובר, אבל דווקא משום כך התחבב הנתיב הזה על האנגלים, שכן הוא מאפשר לינה בחדרים נוחים בעוד המכונית שלהם מחליפה חוויות עם משאיות שההגה שלהן בצד בלתי-תרבותי בעליל. במעבורות הגדולות יש מסעדות, בתי קולנוע, מספרות, שירותי מניקור-פדיקור ועוד כמה דברים שלא בדקתי.

טיפ של הפרנקופיל: באמצעות המעוברות הללו אפשר להגיע גם לאי גרנזי בו התגוררתי במשך קרוב לשלוש שנים.

עוד לפני נמל המעבורות, תראו בכניסה לעיר ספינת שודדי ים משוחזרת:

ספינת שודדי ים משוחזרת בנמל סן מאלו.
ספינת שודדי ים משוחזרת בנמל סן מאלו.

אכן, סן-מלו היתה אחד מנמלי הבית של שודדי הים הברטונים. למעשה, אילו אמרתי את זה לאחד מהם, היה מצעיד אותי על הקרש הנטוי מעל הגלים, כי בני סן מלו אינם מחשיבים עצמם ברטונים, בודאי לא צרפתים:

Ni français, ni breton, malouin suis (אינני צרפתי, אינני ברטוני, אני בן-מלו)

מעניין שהזהות המלו-אינית התגלגלה לשמם הספרדי של איי פוקלנד, “מלווינאס”, ולא במקרה, אלא משום שהאירופאים הראשונים שהגיעו לשם היו, איך לא, בני סן מלו.

לאמיתו של דבר יש גם לדייק, ולציין כי אין מדובר בפירטים, אלא ב”קורסיירים” (Corsair). הקורסר עוסק אמנם באותו דבר בדיוק, כלומר מתנפל מספינתו על ספינה אחרת ושודד את מטענה, אבל, כמו במקרה של עורכי דין, למשל, הוא עושה זאת ברישיון. בתמורה לרישיון לשדוד ספינות, שעקרונית מוגבל לספינות אויב, אבל בתי הדין המשמעתיים של הקורסיירים לא מדקדקים בקטנות, הוא מעביר לשלטונות ארצו 10% מהשלל.

כיון שהזכרתי את הפיראטים, לא אעזוב אותם בקלות. יש מספר גרסאות על מקור השם. המקובלת היא שמדובר בשיבוש של המלה Private, פרטי. זה מתקשר לעניין הרישיונות לתקוף ספינות אויב. כלומר, הכוח הימי של מדינה היה מורכב מצי מלחמה סדיר, ומספינות מלחמה “פרטיות”. לתשומת לב מפקד חיל הים שלנו.

נקודה חשובה נוספת הטעונה בירור, היא ענין הטלאי על העין, שכל פיראט המכבד את עצמו היה מתהדר בו. היתכן שכולם איבדו עין בקרב ? ההסבר המקורי ביותר שמצאתי, הוא שאין מדובר כלל בעיוורון, אלא בכיסוי עין תקינה לחלוטין. למה ? כדי שעין אחת, זו המכוסה, תשמור על אישון פתוח לרווחה. כך יכול הפיראט לרדת לבטן הספינה, ובהסירו את הטלאי, עינו זו לא זקוקה לזמן כדי להתרגל לחשכה. לתשומת לב הטייסים שבינינו.

העיר העתיקה של סן-מלו שוכנת בין חומות אדירות, שבהן מספר שערים מבוצרים:

חומות סן מאלו והמבצר שבנתה הדוכסית אן.
חומות סן מאלו והמבצר שבנתה הדוכסית אן.
אחד השערים בחומת סן מלו.
אחד השערים בחומת סן מלו.

העיר סן מלו כולה, לרבות החלק העתיק שבין החומות, נהרסה עד היסוד במלחמת העולם השניה, לאחר שבנות הברית החלו להתקדם מנורמנדי לשאר אזורי צרפת. אגב, לא אחמיץ הזדמנות זו, ואזכיר כי לאמריקאים, לבריטים, לקנדים ואפילו לצבא צרפת החופשית, לא היו כל מעצורים בהפעלת אש מאסיבית על שטחים אליהם עמדו להכנס. הם עשו זאת למרות שברוב המקרים היה מדובר באזורים מאוכלסים באזרחים, שאותם, כידוע, הם הגיעו כדי לשחרר.

באחד מספרי ההיסטוריה מצאתי ציטוט אמירה של צ’רצ’יל, בה הכריז, שנמאס לו לשמוע שוב על “ילדות צרפתיות שנהרגו מהפגזה בריטית”. לזכותו אציין, שהיו לו אמירות מוצלחות יותר, שנכנסו לכל ספרי ההיסטוריה, אבל אותן כנראה השמיע כשלא היה שתוי.

העיר שוחזרה במדויק על פי תצלומים קודמים ומידע מתושבים שזכרו את המבנים כפי שהיו לפני שהפכו לגלי אבנים.
יש מגרש חניה תת-קרקעי גדול מחוץ לחומות. כשהגענו הוא היה מלא, עשינו מה שעושים הצרפתים: חיכינו בכניסה עד שהתפנה מקום.

הערה כללית: בחלק מהחניונים בצרפת לא ניתן לדעת מתי מתפנה מקום, כי היציאה מהם אינה נראית מנקודת הכניסה. אבל אל דאגה: לא ניתן להכנס, המכונה לא מאפשרת כניסה, אלא רק כאשר יצאה מכונית אחרת מהחניון, שאז היא נענית ברצון. מונוגמיה מדורגת, אם תרצו.

העיר העתיקה נראית מבחוץ כמבצר אחד ענק, אבל בתוכה תוססים חיים אזרחיים לגמרי. חנויות, בתי קפה, מוזיאונים. שווה לשוטט.

אנחנו לא שוטטנו הפעם, כי הרעב החל לדרוש את שלו, ורצינו לאכול פירות ים. יש, כמובן, די הרבה מסעדות דגים בסן-מלו, אבל המקום המומלץ הוא קנקל. שם המסעדות יושבות ממש על הטיילת, צופות אל החוף הנחשף בשפל, והסועד רואה את הסרטנים שלו צועדים בסך מבריכות הגידול אל הצלחת שלו.

אגב, לא כולם מחכים לסרטנים שיגיעו. ניתן לראות המוני מקומיים מהלכים על החול בשפל, אוספים סרטנים וצדפות, וגם דגים שנלכדו בבורות. השם לעיסוק זה הוא “דיג במגפיים”.

(לפני שנעזוב את סן-מלו, רמז נוסף לחידת “מי אני?”. חוץ מהקשר “שלי” עם סן-מלו, יש גם סטייק, או ליתר דיוק, אופן חיתוך נתח פילה, על שמי.)

מסעדות מומלצות בסן מלו

אם החלטתם לעצור בסן מלו לארוחת צהריים או ערב אני ממליץ בחום לבדוק את הכתבה מסעדות מומלצות בסן מלו והסביבה.

Cancale

סימנתי את המסלול בו נסענו, שהוא המהיר ביותר, ואנחנו מיהרנו אל הסרטנים. אשמח לשמוע ממי שנסע לאורך החוף, אם שווה לעשות את הדרך הזו.

המסלול לאורך החוף בין סן מלו לקנקל
המסלול לאורך החוף בין סן מלו לקנקל

בכיכר המרכזית של קנקל, לפני הכנסיה, פסל-מזרקה של שתי נשים הנושאות סלי צדפות:

פסל שתי נהשים נושאות צדפות בקנקאל
פסל שתי נהשים נושאות צדפות בקנקאל

קנקל נמצאת בקצה המערבי של מפרץ מון-סן-מישל, הידוע כמקום בו הבדלי הגבהים בין הגאות והשפל מוצגים באופן המרשים ביותר, הודות לכך שהים רדוד, ולכן ירידה במפלס פני המים מסיגה את הים למרחק קילומטרים.
אנחנו הגענו בשפל, ומראה הסירות הנחות על קרקעית הים שנחשפה – מרשים.

מראה הסירות בשעת השפל
מראה הסירות בשעת השפל

ניתן להתעדכן בזמני הגאות והשפל בקנקל בדף האינטרנט הזה.

אין צורך להתעמק בתרשימים, בדף מוצגים ישירות הנתונים של שעות שיא השפל הבא ושיא הגאות הבא. ניתן, כמובן, לעבור לדפים של מקומות אחרים בצרפת.

אוכל. אוכל. אין ספור מסעדות לאורך הטיילת, כולן מלאות, וכך גם מגרשי החניה.

המסעדות של קנקל
המסעדות של קנקל

יש גם דוכנים בהם מוכרים צדפות, אותן פותחים במקום:

דוכן צדפות בקנקל.
דוכן צדפות בקנקל.

זה נחמד, אבל אנחנו לא נסענו על בטן ריקה כדי לאכול בעמידה. טיפ שאולי יעבוד גם לכם: אם הכל לאורך הטיילת מלא, לכו לקצה הדרומי שלה, יש שם מלון בשם La Mere Champlain.

מלון ומסעדת La Mere Champlain
מלון ומסעדת La Mere Champlain

זה אמנם מלון, אבל המסעדה שלו פתוחה גם לסתם רעבים מן הרחוב.
קנקן של חצי ליטר יין מוסקט מצוין עולה 5 אירו. Santé !!!

לחיים!
לחיים!

אני התחלתי עם מרק דגים. אין מלים.

מרק דגים של La Mere Champlain
מרק דגים של La Mere Champlain

בשולחן לידנו קבלו 4 סועדים מגדל אייפל של פירות ים:

פלטת פירות הים של La Mere Champlain.
פלטת פירות הים של La Mere Champlain.

נראה היה לי שלא אצליח להתגבר על השפע הזה, וגם הנהנתנות הטבעית שלי נתקפת לעתים (רחוקות) בפרצי צניעות, אז הלכתי על מנת 10 לנגוסטינים קרים:

לנגוסטינים של La Mere Champlain.
לנגוסטינים של La Mere Champlain.

לנגוסטיניםlangoustines נראים כמו שרימפסים גדולים. שרימפס אני אוכל ללא בעיות. איזו בעיה יכולה להיות עם הלנגוסטינים? כל בעיה אפשרית.

את הראש הפרדתי בקלות. הזנב והגוף היו חנוטים בשריון כמו אביר ממסדר הטמפלרים. לחצתי. משכתי. נסרטתי. לא הלך. עברתי לשני, אולי הוא פריך יותר, אחר כך לשלישי. בסוף, אחרי העשירי, הסתרתי את החרפה מתחת למפיות אחדות. בבית ראיתי שאני לא לבד, נסו להקליד how to eat langoustines ותופתעו ממספר העצות וסרטוני הוידאו. הנה אתר אחד, לדוגמא:

https://youtu.be/wGojY6vtEsg

לא נחה דעתי, עד שקמתי מכתיבתי זו, ונסעתי ל Redon, שם יש, בתוך מתחם הקניות InterMarcche דוכן המוכר פירות ים. אמנם לא ממש ממש טריים כמו בקנקל, אבל חזקה עליהם שלא מרעילים את הלקוחות.

ב- 3.5 אירו קניתי 10 לנגוסטינים:

הלנגוסטינים שקניתי ב REDON.
הלנגוסטינים שקניתי ב REDON.

הרתחתי מים עם קמצוץ מלח, הנחתי בפנים את הלנגוסטינים. ראש מול זנב. ההוראות אומרות 3 דקות, אבל כשהכנסתי הרתיחה פסקה, כי החיות קררו אותם, לכן מדדתי מרגע שרתחו שוב, הוצאתי, שמתי מים קרים בסיר, לחמש דקות, וישר לצלחת.

הסוד, כפי שלמדתי מהסרטון, הוא שלאחר הסרת הראש לוחצים בעדינות על השריון משני צדדיו, כשהגב מופנה אלינו, ואז הוא משחרר את הגוף:

כך מחלצים בשר של לנגוסטין מהשריון שלו.
כך מחלצים בשר של לנגוסטין מהשריון שלו.

נשוב לארוחה בקנקל.

לקינוח, תרתי משמע: בהרבה מסעדות בצרפת מגישים, בין מנות הקינוח, אחת הנקראת “קפה גורמה”. יש בה קפה, כמובן, אבל העיקר אלו דוגמיות קטנות ממנות קינוח רגילות. אנחנו קבלנו כוסית פודינג אורז עם רוטב פירות יער, עוגיית שוקולד, עוגייה אוורירית עם תות שדה, וכוסית גלידה סורבה לימון. מעולה, כמובן.

היציאה מקנקל מאפשרת מבט פנורמי על העיר וסביבתה:

מפת פנורמי על קנקל
מפת פנורמי על קנקל

Le Mont-St-Michel

הדרך מקנקל לסן מאלו
הדרך מקנקל לסן מאלו

מקנקל למון-סן-מישל כ- 50 קילומטר. אם ממהרים, רצוי לחתוך לכיוון הכביש המהיר ולעשות עליו את רוב הדרך.
המקום נחשב לאחד היפים בעולם כולו. פרט למראה האגדי, שכאילו לקוח מציור, הייחוד שלו בכך, שהגבעה עליה ניצב המנזר הופכת לאי בעת הגאות, ומתחברת ליבשה בעת השפל. כיון שזמני הגאות והשפל חשובים, אני ממליץ להתעדכן בהם בלוח הגאות והשפל, שנמצא באתר הרשמי של האי.

קטונתי מלתאר את יופיו של המקום. אתלה באילן גבוה:
גי דה מופאסן, Guy de Maupassant , שביקר במון סן מישל במחצית השניה של המאה התשע-עשרה, כתב בסיפור “אגדת מון סן מישל” (תרגום שלי מאנגלית):

ראיתי אותו לראשונה מקנקל, את הטירה המכושפת בים. כמו צל אפור בשמים ערפיליים. ראיתי אותו שוב מאבראנש, בשקיעה. רצועת החול העצומה היתה אדומה, האופק היה אדום, כל המפרץ חסר הגבולות היה אדום. הטירה הסלעית המתרוממת שם מרחוק כמו מעון משונה, משונה, כמו ארמון חלומות, מוזר ויפה – הוא לבדו נשאר שחור באור הארגמני של היום הגווע.

למחרת בבוקר, עם עלות השחר, התקדמתי לעבר החולות, עיני נעוצות בו, תכשיט ענק, גדול כמו הר, ועדין כתחרה. ככל שהתקרבתי גדלה הערצתי. שום דבר בעולם לא יכול להיות נפלא יותר או מושלם יותר. הופתעתי כאילו גיליתי את מקום מגוריו של אלוהים. שוטטתי בין אולמות שנתמכו על ידי עמודים חלשים או מסיביים, והרמתי עיני בפליאה אל הצריחים שנראו כמו חיצים הנורים אל השמים, ואל מכלול מופלא של מגדלים, של גרגוילים, עיטורים דקיקים ומקסימים, זיקוקים של אבן, תחרה, גרניט. יצירת מופת של אדריכלות קולוסאלית ועדינה.

זהירות: מושך מאד ללכת על החול שנחשף בעת השפל. המוני תיירים מרחיקים לכת. ואפשר להרחיק. הים נסוג כ- 12 ק”מ ! אבל גם חוזר… ומהר… לא מדדתי, ובאתרים שונים יש הערכות שונות לגבי מהירות חזרת הים. בין 10 ל- 18 קמ”ש. לכאורה לא נורא. אבל קחו בחשבון שקשה לרוץ על חולות טובעניים.

מראות טובים של המקום ניתן לראות בסרטון הבא:

המקום שימש השראה לאמנים רבים. אולי המעניין מכולם הוא M.C. Escher, שככל הנראה הושפע מהמראה בעת שיצר את חיתוך העץ שלו “המצודה שבאויר”, וכנראה השפיעה היצירה הזו גם על יצירות פנטסטיות מאוחרות יותר.

קצת היסטוריה של מון סן מישל

בשנת 708 למניינם, הופיע המלאך מיכאל לפני בישוף אווראנש, אובר הקדוש, וציוה עליו לבנות מנזר על סלע הגרניט ששימש כבר קודם לכן מקום פולחן. “תבנה גבוה, הם יבואו”, אמר. במשך השנים שמאז, נבנו, גבוה מעל גבוה, רבדים על גבי רבדים, בסגנונות אדריכלות שונים, בפרט רומנסקית וגותית. האי שימש גם כמבצר צבאי, בזכות הקלות היחסית בה יכול כוח קטן להגן עליו מפני כוחות עדיפים. הוא אחד הבודדים בצפון צרפת שלא נפגע כלל במלחמת העולם השניה.
פסלו המוזהב של המלאך מיכאל מתנוסס בראש המנזר:

בתקופות שונות נעשו ניסיונות להתגבר על ניתוק המקום בעת הגאות. אני זוכר שבביקורי הראשון במקום, לפני שנים רבות, היה כביש מוגבה, שעליו ניתן היה לנסוע עד למרגלות המנזר, גם בגאות. לימים התברר שהסוללה עליה עובר הכביש מפרה את האיזון הטבעי וגורמת להצטברות סחף. לפני זמן לא רב, כנראה 3-4 שנים, הוחלפה הסוללה בגשר הניצב על כלונסאות. כך המים עוברים חופשי תחתיו.

החניה היום היא במגרשים הרחוקים כ- 2.5 קילומטר מהאי. שירות שאטלים חינמי פועל ללא הפסק, ויש גם עגלות רתומות לסוסים (בתשלום נוסף של מספר אירו).

יש אפשרות להתאכסן בבתי מלון הנמצאים על המסלול מהחניה לאי עצמו, ואז ניתן לחנות במגרשי חניה פרטיים שלהם, ולעלות על השאטל ישר מהמלון. אם בוחרים להשאיר את המכונית בחניה הציבורית, יש לזכור לקחת את הכרטיס, כי התשלום הוא בעמדות רחוקות למדי ממקום החניה.

ביקור במון סן מישל

אם החלטתם לבקר במון סן מישל אז מוזמן מאוד להזמין את הכרטיסים מראש כדי לחסוך זמן יקר. הנה כמה אופציות:

מגורים במון סן מישל

הכי כיף לבקר במון סן מישל בשעות הבוקר לפני הפלישה היומית של המוני התיירים. אולם בשביל עליכם להתגורר על האי עצמו או בסמוך אליו. אז אם החלטתם לעשות זאת אני ממליץ בחום לבדוק את הכתבה מון סן מישל מלונות מומלצים.

הטיול בצפון מזרח ברטאן מסתיים כאן

פתרתם את החידה ? כתבו בתגובה.

דני

רוצים להתגורר בטירה בה מתגורר דני?

50 דקות נסיעה מנאנט נמצאת לה טירה עתיקה שהפכה למלון בוטיק מפנק. שם מתגורר דני ושם תוכלו גם אתם להתגורר. תוכלו למצוא מידע נוסף עליה בכתבה Manoir de la Chausée – לגור בטירה ישראלית בברטאן.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!