שבת (23.2.2019) היתה שמשית וחמימה, יצאנו, קארן ואני, לסיבוב באזור צפון-מזרח ברטאן. המסלול שעשינו היה מעגלי, באורך של כ- 300 ק”מ, עשינו אותו ביום אחד, כי לא טיפסנו למנזר שבמון סן מישל. הספיקו לנו 4 פעמים, אפילו שהמקום מרתק.
מסיבה דומה לא הקדשנו הרבה לסן מלו ולקנקל. נסענו בעיקר לצורך הכנת כתבה זו. למי שזו לו הפעם הראשונה באזור, אני ממליץ בחום לחלק את המסלול לשניים. את הלילה הראשון לישון באחד מהמלונות המומלצים בסן מלו. אחרי היום הראשון, ולמחרת להמשיך לקנקל ומון סן מישל.
לטובת הקמצנים שלא מוכנים להשקיע בחוכמה 60 אירו ללילה של לינה בטירה הנפלאה שלנו, ומעדיפים לבזבז 100 אירו ללילה אצל הגויים (הנה, שפכתי חמתי), סימנתי את נאנט כנקודת המוצא.
הנה אפוא נקודות הענין, מסומנות בתרשים למעלה, לא במדויק:
1. נאנט.
2. לצדיקים – הטירה שלנו, פורט דה רוש.
3. סן סוליאק.
4. סן מלו.
5. קנקל.
6. מון סן מישל.
לפני שנמשיך חידה בנושא תרבות צרפת
מי אני?
בן 17 התגייסתי לצבא צרפת, אבל עזבתי כי נראה לי בזבוז זמן. טיילתי באמריקה, התפעלתי מהאינדיאנים, עליהם כתבתי שני סיפורים שתורגמו לעברית. נשאתי אשה בשל כספה הרב, וזמן קצר לאחר מכן החרימה אותו הממשלה המהפכנית. כנקמה על כך הצטרפתי למלוכנים. כשאלה כשלו, ברחתי לאנגליה.
המהפכנים הוציאו להורג, במקומי, את אחי הבכור. נבלות, לא יכלו להרוג את אשתי? בלית ברירה חזרתי אליה, אבל סיפחתי לי מאהבת. נפוליאון כיבד אותי, כי כתבתי בשבח הדת. לא שנפוליאון היה דתי במיוחד, אבל המהפכנים שאותם החליף, היו עוינים לכנסיה, אז הוא היה בעדה.
הוא מינה אותי כדיפלומט ברומא. כאות תודה כתבתי מאמר בו השוויתי אותו לנירון, הקיסר המטורף. כמחווה נגדית גירש אותי נפוליאון, ואני הקדשתי לו את ספרי “הקדושים המעונים”. כדי שלא אמשיך להתענות, התברגתי לממשלה, כשר החוץ. בספרי “זכרונות שלאחר המוות” סיכמתי את אשר למדתי בתהפוכות חיי:
כאשר אנחנו מתים, האדמה מגלה את חיקה כדי לקבלנו, מצמיחה דשא ופרחים על קברנו, והופכת אותנו לחומר ממנו נוצרים חיים חדשים.
אז ? מי אני ?
(רמז: קשור לסן מלו.)
נאנט – סן סוליאק
יצאנו לדרך.
קטע ראשון: נאנט – סן סוליאק.
כ- 180 קילומטר. הרבה, אבל כמעט הכל על כבישים מהירים.
אתם יוצאים מנאנט צפונה על N137, בכניסה ל-רן עולים על העוקף, N136, יורדים ממנו ל D137, ממשיכים עליו צפונה עד לירידה ל D117, שמביא אתכם ישירות לסן סוליאק.
Saint Suliac
בכפר עצמו אין לטעמי משהו מיוחד, למרות שהוא נכלל ברשימה מכובדת של 160 הכפרים היפים ביותר בצרפת.
הנה הרשימה המלאה, למעוניינים.
עם זאת, הטיילת על שפת המפרץ מספקת יופי של פנורמה. מדובר בתופעה שאיננה ייחודית למקום, אבל מהווה דוגמא מצוינת: נהר, במקרה זה Rance, זורם לים, והים חוזר אליו ומרחיב אותו מאד, עד כדי 2 ק”מ רוחב, וכך הופך כפר שמרוחק מהים קילומטרים רבים, לנמל ימי עם תנאי הגנה מעולים מסערות. אין ספור סירות דייגים, מפרשיות, יאכטות בכל גודל (=מחיר).
במקום מסעדה – Bistro de la Greve – שנראית טובה, לפחות על פי הסועדים הרבים.
לא רק שלא היה שולחן פנוי במסעדה, אפילו לשירותים לא נתנו לגשת. אבל יש שירותים בהמשך הטיילת, דרומה, בפתח מגרש החניה.
טיפ של הפרנקופיל: במידה ותרצו לבדוק מסעדות נוספות ואף לקבל על חלקן הנחות על התפריט, אני ממליץ בחום שתכנסו לקישור הזה.