הצרפתים לוקחים את השמפנייה שלהם מאוד ברצינות. עד כמה ברצינות? עד כדי כך שעם סיום מלחמת העולם הראשונה בעוד עשירית מבני עמם שוכבים מתחת לאדמה, הם התעקשו להכניס את סעיף 275 (מתוך 440) לחוזה וורסאי בו מתחייבות כל המדינות להכיר בכך שרק יינות ממחוז שמפן בצרפת יוכלו להקרא שמפנייה (זו הסיבה שאין שמפניה איטלקית או גרמנית אבל דווקא יש שמפניה קליפורנית מכיוון שארה”ב מעולם לא אשררה את חוזה וורסאי). ובכל זאת, ניתן להבין את הפחד הצרפתי מאיבוד המתותג המפורסם, הרי בסופו של דבר הם המציאו את השמפנייה שאנו שותים כיום? אז זהו, כפי שאמר פעם שמעון פרס, כן ולא.
אני טועם את הכוכבים
לפי הגרסא הקלאסית השמפנייה הומצאה בשנת 1668 על ידי נזיר בנדיקטיני בשם פייר ואשר מוכר לנו בתור דום פריניון (דום הוא תואר כבוד שניתן לנזירים, אשר נלקח מהמילה הלטינית דומוס – אדון). אותו נזיר, אשר היה אחראי על מרתף היינות במנזר ליד אפרניי (Epernay) שבמחוז שמפן, גילה במקרה שתהליך תסיסה בתוך בקבוק היין אחראי לבועות, אשר הופכות השמפנייה לכה מיוחדת (האגדה מספרת שבפעם הראשונה ששתה את היין התוסס הוא אמר “אני טועם את הכוכבים”). אולם, מה שפחות מספרים לנו הוא שדום פריניון הקדיש את רוב זמנו דווקא לצמצום ה”בועתיות” של השמפניה מכיוון שתהליך התסיסה גרם לבקבוקים הצרפתיים הדקים להתפוצץ ולמרתף היינות להיראות כמו גרסא מוקדמת למעבדת נפץ של החמאס…
בעוד שדום פריניון ניסה להקטין את כמות הבועות בבקבוק, תוך ניסיון להפוך את השמפנייה ליין לבן רגיל, הרי שבאותו זמן באנגליה ניסה אלמוני בשם כריסטופר מרט (Merret) לעשות בדיוק את ההפך. יין ממחוז שמפנייה הפך לפופלרי מאוד באנגליה בתחילת שנות ה – 60 של המאה ה – 17 ויובא על ידי ההרפתקן הצרפתי סן אברמון (Saint Evermond), אשר נאלץ לברוח לשם לאחר שהסתבך עם החוק בצרפת. היין אותו ייבא לאנגליה היה אמור להיות ללא בועות אולם תהליך התסיסה בחביות גרם גם לאנגלים לגלות את קסם הבועתיות. להבדיל מדום פריניון, אשר חשש מהתסיסה, הרי שהאנגלים, אשר באותו זמן המציאו את בקבוקי הזכוכית העבים והעמידים, דווקא חיבבו את הבועות וניסו להגבירם. וכאן נכנס לסיפור מרט, אשר נולד בשנת 1614 ורכש השכלתו באוקספורד (מקום שכבר אז היה ידוע בתור שדה תרגול מצויין לשתיינים). בהיותו כימאי חובב חקר מרט את את תופעת התסיסה וכתב מסמך המתאר כיצד ניתן להגביר את התסיסה בבקבוק באמצעות תוספת סוכר, באותו זמן כאשר דום פריניון ניסה לעשות בדיוק את ההפך. בסופו של דבר נחלה שיטתו של מרט הצלחה רבה והצרפתים אימצו אותה ביחד עם הבקבוקים העבים, אשר אפשרו את הגברת הבועתיות מבלי לגרום לפיצוץ. לואי ה – 14, אשר אהב מאוד את היין החדש אימץ את השמפנייה והפך אותה ליין הרשמי של בית המלוכה הצרפתי והשאר היסטוריה.
באופן טבעי, הצרפתים עשו הכל כדי להשכיח עובדות היסטוריות אלו ולמען האמת, אחרי שתיית כמה כוסות שמפנייה, המלאכה הזאת הופכת לקלה ביותר… אולם, במידה ותשיקו כוסות שמפנייה לכבוד השנה החדשה, תרימו גם כוס אחת לזכרו של כריסטופר מרט, הוא ראוי לזה 🙂