שק לי בתחת: ההיסטוריה של האצבע המשולשת בין ביר חכים בפריז לפסלו של קמברון בנאנט מאת דני אשכנזי

מעטות תחנות המטרו בפריס אשר נקראות על שם ניצחונות בקרב. למעשה זוכר אני שלוש בלבד: ביר חכים (Bir Hakeim), אוסטרליץ (Austerlitz) ופירמיד (Pyramids). בזו של ביר-חכים השתמשתי הרבה, להובלת מטיילי “היי, אני לראשונה בפריס, היכן מגדל אייפל?”. הפעם היא תוביל אותנו, אמנם סחור סחור דווקא לנאנט.

ביר חכים – גנראל פייר קניג אומר לרומל שישק לו בתחת

ביר-חכים קרויה על שם מקום נצחונו של גנראל פייר קניג על גנראל רומל, במלחמת העולם השניה, במדבר לוב שבצפון אפריקה. למעשה לא היה זה ניצחון ממש, יותר החזקת מעמד הירואית ואחריה פריצה מוצלחת מן המצור שהטילו 45,000 גרמנים ואיטלקים על 5,500 חיילי צרפת החופשית. אבל גם זה לא היה מעט, הגם שצ’רצ’יל, בנאום שנשא אחרי הפינוי המופלא מדנקרק, אמר “אין מנצחים במלחמה על ידי נסיגות מוצלחות”. לדנקרק, אגב, עוד נקפוץ לבקר מתישהו, בינתיים נשאר בביר-חכים.

בפריצה המוצלחת דרך הכיתור הגרמני-איטלקי, דהר גנרל קניג בראש כוחותיו, בזחל”ם נהוג על ידי מאהבתו היפהפיה סוזן טרוורס, האשה היחידה ששרתה אי פעם בלגיון הזרים. היא עוטרה, אגב, ב”צלב המלחמה” וב”עיטור מסדר הכבוד”, על ביצועיה. אני יודע מה אתם חושבים. תתביישו. אף מלה נוספת. à la guerre comme à la guerre (במלחמה כמו במלחמה).

מכל מקום, לפני ההבקעה, כשצבאו של קניג היה מכותר על ידי כוחות עדיפים, שלח רומל לקניג שני קצינים איטלקים “כדי לדון על כניעה”, כדבריהם אליו. יש שתי גירסאות לגבי תשובתו של קניג. הגירסה המתונה היא, שענה “אשקול את בקשת רומל להכנע, ואשיב בהקדם”. הגירסה המקובלת על כולם, היא: “שרומל יישק לי בתחת”.

אלתרמן כתב על האירוע ב”טור השביעי” מקאמה בשם “תשובתו של גנרל קניג”. הנה שני בתים ממנה:

הכרזתי להם: עמדתכם היא נואשת
לכן מאת רומל לקניג מוגשת
דרישה אבירית לכניעה של כבוד
וכי למה תשלו עצמכם בתקוות?

ותשובת קניג מפי אחד הקצינים האיטלקים לרומל:

ומה תשובת קניג ?
זכיתי לשמוע –
אותה משפתיו בבהירות אין כמוה
וזו התשובה דברי קניג הביעו:
יישקני רומל מנשיקות פיהו.

אלתרמן סיים את השיר במוסר השכל: לו נתן העולם כולו להיטלר, בשנות השלושים, את תשובתו של קניג, היה העולם נראה אחרת. ואם תרצו ללמוד עוד על קרב ביר חכים תוכלו לעשות זאת באמצעות הסרטון הזה:

לפני שאנו עוזבים את קניג, נזכיר כי יש לנו, כישראלים, חוב גדול מאד כלפיו. לא רק שסייע בעצירת רומל בהסתערות לכיוון מצריים ואחר כך ארץ ישראל, ומנע השמדת יהודי הארץ, אלא שבהיותו שר ההגנה בממשלת צרפת, ממש לפני פרישתו ב- 1955, הורה לפתוח בפני צה”ל את מחסני החירום של צבא צרפת, ולספק לנו כל אשר נבקש. על כן ועל כן נקראים רחובות על שמו בערים אחדות בישראל.

Merde! תשובתו של גנראל קמברון

פתחנו בתחנת המטרו ביר-חכים בפריס, נעבור לתחנת ווטרלו במטרו (אופס… בטיוב) של לונדון. מה יש לנו לחפש שם? כמו שתחנת ביר-חכים קרויה על שם הניצחון הצרפתי בקרב, גם תחנת ווטרלו נקראת על שם ניצחון לא פחות גדול. אבל בכך לא סגי. הדמיון גדול בהרבה.

גנרל קניג לא היה המצביא הצרפתי הראשון שהשיב מה שהשיב.

קדם לו, כמעט ב 130 שנה, הגנרל פייר קמברון (Pierre Cambronne).

בקרב ווטרלו, בו התמודד הצבא הצרפתי בראשות נפוליאון, נגד צבאות הקואליציה האירופית בהנהגת אנגליה, נקלע קמברון לסיטואציה דומה. הוא פיקד על “המשמר הוותיק”, יחידת עילית של צבא נפוליאון, שהוטלה לקרב רק כשהמצב היה ממש נואש. וכך, אכן, היה הפעם. נואש זו לא מלה. חלק גדול מהצבא הצרפתי הושמד או חדל לתפקד, נותר רק “המשמר הוותיק”. מוקף מכל עבר, תותחים מכוונים אליו.

הגנרל האנגלי קולוויל הציע לקמברון להכנע.

גם כאן יש שתי גירסאות לגבי התשובה.

הגירסה המתונה אומרת, שקמברון ענה: “La garde meurt et ne se rend pas!”. כלומר:
המשמר ימות ולא ייכנע!”

הגירסה המקובלת טוענת, שקמברון השיב: “Merde!”

תשובה שניה זו ידועה מאז כ “le mot de Cambronne” (מילתו של קמברון) ובגירסה עקיפה זו היא נוחה לשימוש קורקטי גם למי שאינם גנרלים, אבל נקלעים למצוקה. הכל הונצח, אגב, בספרו של ויקטור הוגו “עלובי החיים”.

גם לזכרו של קמברון ישנה תחנת מטרו בפריז ברובע ה-15 ובה עובר קו 6. זכרו של הגנרל קמברון מונצח לא רק בפריז אלא גם בעיר נאנט שם ניצב פסלו בגאון.

אם תתבוננו היטב, אולי תראו כי על בסיס הפסל חרותה אחת משתי הגרסאות לתשובת הגנרל.

הפסל הזה ישמש אותנו היטב במסע שלי בעיר נאנט עליו אכתוב בקרוב מאוד. אז בעודי חוזר לעבודת הכתיבה אומר לכם Au revoir!

דן אשכנזי