מונמרטר – קיר האהבה ותעלומת האישה שעל הקיר – בגן הסמוי מאת רותי שמעוני

איזה מיקבץ מרהיב של שכיות חמדה כוללת כיכר אָבֶּס Abesses (שמנציחה נזירות שחיו בעבר במנזר על הגבעה)…

יש בה כנסיית לבֵנים אדמדמה “סן ז’אן ל’אוונז’יליסט”, שניבנתה בסביבות 1900, שילבה חומרים חדשנים ונועזים בבנייתה (בטון מזויין וברזל יצוק), חופתה בלבנים ובקרמיקה, ובולטת עד היום בדֶקורציית אר נובו אוריינטאלי;

וממש מולה – מזדקרת תחנת כניסה ל”מטרו אָבֶּס” – של הקטור גימה, המעוצבת מברזל ירוק המתנחשל בקו לולייני-ערבֶּסקי-צימחי, האופייני כל כך לסגנון האר נובו של 1900.

וכמה חשוב לציין שגם הכנסייה וגם תחנת המטרו ספגו התנגדויות ושלל קיתונות של רותחין בעת הקמתן בגלל אבנגרדיות סגנונן;

וממש בקצה הכיכר – כניסה לגן סמוי, חבוי, אינטימי – “Square Jehan Rictus” – המהווה פינת חמד מלבבת וכולל עצי פרי, צמחים, פרגולות, מזרקה, ספסלים …

סיפורו של הגן הסמוי של מונמארטר

הגן מנציח את שם העט של המשורר והסופר גבריאל רנדון שנולד ב-1867, חווה ילדות אומללה ועלובה והגשים כישרונותיו דווקא בפריס – בגבעת מונמרטר !

דווקא שם – על רקע הקברטים, הברים, המסבאות והקהל המגוון של אמנים ואנרכיסטים – התפרסמה שירתו העממית בעגת הרחוב הפריסאית, שכה תאמה את הרוח והאווירה על הגבעה.

ועתה לעיקר:

בשנת 2000 שובץ על אחד מהקירות הנושקים לגן – “קיר אהבה”.

פרויקט ססגוני, צבעוני משובב לב, מרתק ומפתיע – שהעיר לחיים קיר מנומנם אפרפר ומונוטוני שגבל בגן, והפך את הגינה הסמויה למוקד עלייה לרגל.

היצירה ששיטחה 40 מ”ר, מורכבת מ- 612 אריחי קרמיקה כחלחלים, עליהם מנוקדים רסיסי לב בצבע אדום ושלל משפטי “אני אוהב” בכל השפות (קליגרפיה – קלר קיוטו).

פרדריק ברון שהגה את המיזם דימה קיר ששר שיר הלל לאהבה, לפיוס, להידברות, לשיתוף פעולה ולמחיקת גבולות, וזאת בניגוד לעולם העכשווי המפוצל, המפולג, המפורד והאלים שמסתגר בתוך גבולותיו הוא.

במקביל, בשנת 2000 הופיע מעל מיצב “קיר האני אוהב” – ציור קיר בו דמות נשית מצודדת וחושנית שחורת שיער לבושה בשמלה צמודה ועוטה כפפות ארוכות כשהיא נשענת בנונשלנטית על שולחן צד.

בשנת 2009 – התחלפה לה הדמות הנשית ובלטה בשערה הבהיר.

מי הצייר ? מי בציור ? מדוע הדמויות שבציור הנוסף – השתנו עם הזמן ???

מסתבר שהצייר – JEAN-MARC PAUMIER (יליד 1952, נולד בפרייבורג ועבר לפריס) עוסק בציורי קיר, גרפיטי וקולאז’ים במרחב האורבאני, וזאת משנת 1991.

פעילותו מופיעה תחת השם Rue Meurt d’Art”” – כפי שמופיע בציוריו. ביצירתו – הוא מודע להשפעה החזותית החזקה שיש לקירות העיר ולכן “נותן לקירות לדבר” “Les murs ont la parole”, ולאנשים – “לחלוק את חוויית יצירת הרחוב” = La rue en partage.

בקולאז’ים ובציורי הקיר שלו – פונה ז’אן מרק לזיכרון הקולקטיבי של אנשי העיר וגורם להם להיזכר בחוויות משותפות שהטביעו חותם. הוא מצייר ומדביק על הקירות כוכבי קולנוע, דמויות פוליטיות, אנשי רוח, נשים בולטות ואף ומוסיף “בועות” של הגיגים פילוסופיים – כפי שאפשר לראות בכל התמונות שהעליתי. אפילו משתף עוברים ושבים בתליית היצירה המוגמרת על הקיר…

טכניקת העבודה הייחודית שלו – מאפשרת חיים ארוכים לקולאז’ים ולציורים. כמו כן בולט הצבע הכחול החוזר בעבודותיו (ומודגש בשמלות של אווה גארדנר וריטה היוורת’ ) – וזה כמחווה למושא הערצתו – הצייר ז’אק מונורי, יליד מונמרטר, שצייר במונוכרומטיות כחולה.

התעלומה של קיר האהבה

וכעת – חזרה ל”קיר האני אוהב” ולציור הקיר של ז’אן מרק.

משנת 2000 ועד 2009 – התנוסס מעל המיצב – הציור של אווה גרדנר בפוזיציה שמנציחה את דמותה כקיטי, מתוך הסרט “הרוצחים” – 1946.

אחרי 2009 – נימחקה דמותה של אווה והופיע ציור חדש בו דמותה של ריטה היוורת’ מתוך הסרט “גילדה” – 1946 (תמונות 2 ו-5). זה הציור שקיים עד היום !!!

ריטה בציור כמו בסרט – בולטת בשמלתה החושנית וכפפותיה הארוכות, ומהדהדת זיכרון סצנת השירה והריקוד שלה – בתוך הסרט (מופיע באחת התגובות הראשונות).

וכאן תעלומה !

מסתבר שהמִתווה של הציור הראשון (אווה גרדנר) שעיטר את הקיר עד 2009 – פשוט סרב להימחק באופן טוטאלי ! מה שגרם למצב המשעשע, שממש על-יד הציור החדש, הפעם של ריטה היוורת’, מבצבצים שרידי קווי המיתאר של אווה גרדנר…

רוח רפאים ?
גורלו של ציור ?
תעתועי הזמן ?
מה חשוב.
לציורי הקיר חוקים משלהם.

אפשר להתנחם ב”בועת ההגיגים” בה משתף ז’אן מרק את הצופים בתובנתו המחבקת, העוטפת, המנחמת:

“האהבה – עושה תמיד אי סדר ואנדרלמוסיה.
אם כך – בואו נאהב.”

כמה מילים על רותי שמעוני

רותי שמעוני היא פרנקופילית מכורה לפריז, מומחית לתרבות צרפת, בעלת עיטור כבוד מטעם ממשלת צרפת והמרצה הטובה ביותר בישראל לתרבות צרפת.

רוצים לטייל במונמארטר ולגלות מקומות סודיים נוספים?

קבלו מספר מסלולי טיול שיעזרו לכם לגלות לא מעט מסודותיו של הרובע:

• מונמארטר של האומנים הגדולים  – זהו מסלול הטיול הקלאסי של מונמארטר שיעזור לכם לכם לגלות את האטרקציות המרכזיות שלו. מצויין אם אתם מטיילים בפריז בפעם הראשונה.
• מסלול טיול בעקבות פיקאסו – במהלך המסלול הזה שמתרחש ברובו ברובע ה-18 אך מסתיים ברובע ה-3 תגלו את המקומות המרכזיים בהם חי ופעל פיקאסו עד שהפך למצליח ומפורסם בעקבות התמונה שלו “הגבירות מאביניון”.
• מסלול טיול קולינארי – אם אתם פחות מתעניינים באומנות ויותר בקולינאריה אתם מוזמנים ללכת בעקבותיה של פאני רוטשטיין ולגלות כמה מהפטיסרי הטובות ביותר במונמארטר.
• מסלול טיול בעקבות הסרט אמלי – הסרט אמלי שמתרחש ברובו ברובע ה-18 הפך עם יציאתו לאחד הסרטים הצרפתיים המצליחים ביותר ובעיני אף לסרט הטוב ביותר שנוצר אי פעם בצרפת. באמצעות מסלול הטיול הזה תגלו כמה מהמקומות הראשיים שהופיעו בסרט ולחוות מחדש את הקסם שלהם.

ודבר אחרון, אחרי שסיימתם לטייל במונמארטר עצמו, אל תפספסו את בית הקברות המקסים, אשר נמצא לרגלי הגבעה.