ישנן ערים שאתה פוגש פעם אחת, מתאהב, וממשיך הלאה. וישנן ערים שהופכות לחלק ממסלול חייך, תחנות קבועות במסע אישי. עבורי, סן מאלו היא עיר כזאת. בין השנים 2016 ל-2018, התגוררתי באי גרנזי שבתעלת למאנש, וסן מאלו הייתה שער הכניסה שלי לצרפת, המקום בו המעבורת עגנה וממנו הייתי ממשיך ברכבת לפריז.
כל פעם מחדש, הגישה לעיר מהים הייתה עוצרת נשימה. עוד לפני שראיתי את קו החוף של ברטאן, ראיתי אותה: ספינת אבן אדירה, “vaisseau de pierre”, כפי שהיא מכונה, שקמה מתוך הגלים. חומות הגרניט האדירות שלה, המקיפות את העיר העתיקה, נראו בלתי חדירות, הצהרה של כוח ועצמאות מול האוקיינוס האטלנטי הפראי.
הפגישות החוזרות ונשנות הללו עם שומרת הסף של ברטאן הציתו בי סקרנות. ידעתי שמאחורי החומות הללו מסתתרים סיפורים על קדושים שהגיעו מהים, על קורסארים אמיצים שהטילו אימה על האנגלים, ועל רוח עיקשת שסירבה להיכנע, גם מול הרס מוחלט. בכתבה הזאת, אני רוצה לקחת אתכם למסע אל תוך הלב הפועם של סן מאלו, לחשוף את סודותיה ולגלות מדוע היא הרבה יותר מסתם עיר נמל יפה.
היסטוריה סוערת: “לא צרפתי, לא ברטוני, אלא מאלואיני”
כדי להבין את סן מאלו, צריך להבין את נשמתה, והנשמה הזאת נולדה מהים ומהסלע. היא נטועה בסיפורים על אנשים שחצבו את גורלם בכוחות עצמם, מול איתני הטבע ומול אימפריות גדולות. זוהי היסטוריה של עצמאות עיקשת, שהתמצתה במשפט אחד שהפך למוטו של העיר.
מהנזיר הוולשי ועד לדוכסית העיקשת
הכל התחיל, כפי שקורה לא פעם בברטאן, עם קדוש קלטי שהגיע מהים. במאה ה-6, נזיר וולשי בשם מאקלו (Maclou), שהיה אחד מחסידיו של הקדוש ברנדן הנווט, חצה את התעלה והתיישב על אי סלעי סמוך לחוף, שהיה עד אז ביתו של נזיר אחר בשם אהרון. המנזר הקטן שהקים שם הפך לגרעין שממנו צמחה העיר, שעם הזמן אימצה את שמו והפכה לסן מאלו.
המיקום האסטרטגי של האי, שהיה מוגן באופן טבעי ושלט על שפך נהר הראנס (La Rance), הפך את היישוב הקטן למרכז מסחרי וימי חשוב. אך יחד עם השגשוג, התפתחה גם תחושת נבדלות. תושבי סן מאלו, המכונים “מאלואינים” (Malouins), ראו בעצמם קודם כל אנשי ים, נאמנים רק לעירם ולעושרה. הם ניהלו את ענייניהם באופן עצמאי, תוך שהם מתעלמים לא פעם מהוראות דוכסי ברטאן או מלכי צרפת.
הדוכסית אן והמגדל שמרגיז את המאלואינים
היחסים המתוחים בין העיר העצמאית ברוחה לבין השלטון הדוכסי הגיעו לשיא בסוף המאה ה-15, בתקופתה של אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של ברטאן, הדוכסית אן דה ברטאן (Anne de Bretagne 1477-1514). אן, שהייתה גם מלכת צרפת, רצתה להבטיח את שליטתה בעיר הסוררת. בין השנים 1498 ל-1501, היא הורתה על בניית מגדל מרשים בטירת העיר, מגדל שנבנה במכוון בניגוד לרצונם של תושבי סן מאלו.
כדי להדגיש את עליונותה ולהראות למאלואינים מי בעל הבית, חרטה הדוכסית על המגדל כתובת מתריסה: “Quic-en-Groigne, ainsi sera, car tel est mon plaisir” – “שילטון מי שילטון, כך יהיה, כי כך רצוני”.
המגדל קיבל את השם “קיק-אן-גרואן” (Quic-en-Groigne), והוא עומד עד היום כעדות לרוח העיקשת של הדוכסית, וכתזכורת תמידית למאלואינים על הפעם ההיא שבה הראו להם את מקומם.
הרפובליקה העצמאית של סן מאלו
הרוח המרדנית הזו הגיעה לשיאה בסוף המאה ה-16. על רקע מלחמות הדת שקרעו את צרפת, בין השנים 1590 ל-1594, סן מאלו עשתה את הבלתי ייאמן: היא הכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית. במשך ארבע שנים, העיר התנהלה כמדינת עיר של ממש, עם סנאט משלה, וטבעה את המוטו שמסכם את כל מהותה עד היום: “Ni Français, ni Breton, Malouin suis” – “לא צרפתי, לא ברטוני, אלא מאלואיני אני”.
עידן הקורסארים: שודדי ים בשירות המלך
הרפובליקה אמנם נפלה והעיר סופחה סופית לצרפת, אך הרוח העצמאית לא גוועה. היא פשוט מצאה אפיק חדש, נועז ומסוכן לא פחות: הקורסארים. חשוב להבדיל: קורסאר אינו פיראט. פיראט הוא שודד ים הפועל מחוץ לחוק. קורסאר, לעומת זאת, הוא יזם פרטי שקיבל מהמלך “מכתב הרשאה” (Lettre de Marque) שאישר לו לתקוף ולבזוז ספינות של מדינות אויב, בעיקר אנגליה והולנד. בתמורה, חלק מהשלל הועבר לקופת המדינה.
סן מאלו הפכה לבירת הקורסארים של צרפת, והמאלואינים התגלו כימאים מבריקים וחסרי פחד. הם הביאו לעיר עושר אגדי, שבנה את בתי האחוזה המפוארים שניתן לראות עד היום, ומימן את ביצוריה. שניים מהם הפכו לאגדות, ושמותיהם מהדהדים עד היום בסמטאות העיר.
הראשון הוא ז’אק קרטייה (Jacques Cartier 1491-1557), שהיה יותר מגלה ארצות מאשר קורסאר קלאסי. הוא יצא מסן מאלו בשליחות המלך פרנסואה ה-1 (François Ier 1494-1547) במטרה למצוא נתיב ימי לאסיה ועושר בעולם החדש. הוא אמנם לא מצא את הנתיב, אך הוא היה האירופאי הראשון שהפליג במעלה נהר סנט לורנס, מיפה את האזור, ונתן לקנדה את שמה, לאחר ששמע מהילידים האירוקויים את המילה “קאנאטה” (Kanata), שפירושה “כפר”.
אנקדוטה משעשעת מספרת שבאחד ממסעותיו, חזר קרטייה לצרפת עמוס במה שחשב שהוא זהב ויהלומים. לתדהמתו, התברר שמדובר בסך הכל בפיריט (המכונה “זהב השוטים”) ובקוורץ. האכזבה הייתה כה גדולה, עד שנולד בצרפת הביטוי “Faux comme des diamants du Canada” – “מזויף כמו יהלומים מקנדה”. למרות הטעות המביכה, תרומתו של קרטייה להיסטוריה היא עצומה, והוא נקבר, איך לא, בקתדרלה של עיר הולדתו.
הדמות השנייה, והססגונית מכולן, היא רובר סורקוף (Robert Surcouf 1773-1827), “מלך הקורסארים”. סורקוף היה התגלמות המאלואיני הנועז והמרדן. הוריו ייעדו אותו לכמורה, אך בגיל 13 הוא ברח מהסמינר (לאחר שנשך את רגלו של הכומר שניסה לעצור אותו) והתגייס לצי הסוחר. הוא הפך לקורסאר אגדי, שהטיל אימה על הצי הבריטי באוקיינוס ההודי.
אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר הוא כיבוש הספינה הבריטית “קנט” (Kent) בשנת 1800. ספינתו של סורקוף, “לה קונפיאנס” (La Confiance), הייתה קטנה ופחות חמושה משמעותית מה”קנט”. סורקוף השתמש בתחבולה: הוא הניף דגל בריטי והתקרב ל”קנט” באין מפריע. רק ברגע האחרון הוא הוריד את הדגל הבריטי, הניף את דגל צרפת, והסתער על הספינה העצומה בקרב פנים אל פנים נועז, שבסופו נכנעו הבריטים ההמומים.
האנקדוטה המפורסמת ביותר על סורקוף מספרת על קצין בריטי שבוי שהתריס בפניו: “אתם הצרפתים נלחמים בשביל כסף, בעוד שאנחנו האנגלים נלחמים בשביל כבוד!”. סורקוף, מבלי להסס, השיב לו: “אדוני, כל אחד נלחם עבור מה שאין לו”. התשובה החדה הזו, המשלבת שנינות ובוז, הפכה לסמל לרוח הקורסארית.
האגדה של סורקוף חיה וקיימת עד היום, לא רק בספרי ההיסטוריה אלא גם בתרבות הפופולרית. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא השיר האלמותי של להקת “Les Compagnons de la Chanson”, שיר קצבי וסוחף שמספר את סיפורו של הקורסאר האגדי. השיר הזה הפך לחלק מהפסקול של ילדותם של צרפתים רבים, והנציח את דמותו של סורקוף כגיבור עממי.
אש ותקומה: חורבן ותחיית סן מאלו במלחמת העולם השנייה
הפרק האפל, ובה בעת המפואר ביותר בתולדות סן מאלו, התרחש באוגוסט 1944. במהלך מלחמת העולם השנייה, הגרמנים הפכו את העיר למבצר, “Festung Saint-Malo”, חלק מרכזי בחומה האטלנטית. כאשר כוחות בעלות הברית נחתו בנורמנדי והתקדמו לתוך ברטאן, הם הטילו מצור על העיר.
המפקד הגרמני, קולונל אנדראס פון אולוק (Andreas von Aulock 1893-1968), היה נאצי קנאי שסירב להיכנע. הוא הצהיר כי “יגן על סן מאלו עד האיש האחרון, גם אם האיש האחרון יהיה הוא עצמו”. הסירוב העיקש הזה חרץ את גורלה של העיר העתיקה. במשך קרוב לשבועיים, הפציצו האמריקאים והבריטים את העיר ללא רחם, מהאוויר ומהיבשה.
התוצאה הייתה טרגית. באירוניה איומה, העיר ששרדה מאות שנים של התקפות מהים, נחרבה כמעט כליל על ידי משחרריה. 80% מהמבנים בתוך החומות, 683 מתוך 865 בתים, הפכו לעיי חורבות. הקתדרלה נהרסה, והצריח הגותי שלה קרס בלהבות. סן מאלו הייתה פצועה אנושות.
אך כאן, מתוך האפר, צמחה מחדש הרוח המאלואינית. לאחר המלחמה, במקום לבנות עיר מודרנית על חורבות העבר, כפי שנעשה בערים רבות אחרות, התקבלה החלטה היסטורית: לשקם את סן מאלו בדיוק כפי שהייתה. במשך 21 שנים, במבצע שיקום פנומנלי, נבנתה העיר מחדש אבן על אבן, על פי תוכניות וצילומים מקוריים. זו הייתה הצהרת הניצחון האולטימטיבית של המאלואינים: לא רק שהם לא נכנעו, הם גם סירבו לתת למלחמה למחוק את זהותם.
יום אחד בסן מאלו: מסלול טיול מומלץ
אחרי שצללנו לעומק ההיסטוריה, הגיע הזמן לחוות את העיר ברגליים. אפשר בקלות לבלות בסן מאלו כמה ימים, אבל אם יש לכם רק יום אחד, זהו המסלול המרוכז והמושלם שיאפשר לכם לספוג את המיטב של עיר הקורסארים.
בוקר: טיול על החומות (Les Remparts)
אין דרך טובה יותר להתחיל את היום בסן מאלו מאשר בטיול על החומות המקיפות את העיר העתיקה (Intra-Muros). המסלול המעגלי, שאורכו קצת פחות משני קילומטרים, הוא כמו מרפסת מפוארת המשקיפה על כל מה שיש לעיר להציע. מצד אחד, נוף פנורמי עוצר נשימה של הים, האיים, המבצרים והחופים הרחבים. מהצד השני, הצצה לגגות הצפחה ולסמטאות הצרות של העיר העתיקה.
התחילו את הסיבוב ליד שער סן ונסן (Porte Saint-Vincent), השער הראשי לעיר. במהלך ההליכה, חפשו את פסל הברונזה של רובר סורקוף, הניצב בגאווה על אחד הבסיסים, ידו על חרבו והוא מביט החוצה אל הים, כאילו מחפש את המטרה הבאה שלו. זוהי הזדמנות מושלמת להיזכר בסיפורים עליו ולחוש את רוח ההרפתקה.
- ימי ושעות פתיחה: החומות פתוחות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
- כרטיסים: הכניסה חופשית.
ביקור בקתדרלת סן ונסן (Cathédrale Saint-Vincent)
לאחר שסיימתם את הסיבוב על החומות, רדו אל תוך העיר וגשו ישירות לקתדרלת סן ונסן. מבחוץ היא אולי נראית קודרת מעט, אך בפנים מחכה לכם הפתעה.
הקתדרלה, שנבנתה במקור במאה ה-12 ושוקמה לאחר ההרס במלחמה, היא שילוב מרתק של אדריכלות רומנסקית וגותית. שימו לב במיוחד לוויטראז’ים המודרניים והמרהיבים, שנוצרו במהלך השיקום ומספרים את סיפורה של העיר, מהגעתו של הנזיר מאקלו ועד לגילוי קנדה על ידי ז’אק קרטייה.
ואם כבר מדברים על קרטייה, אל תחמיצו את קברו. הוא נמצא בקפלה שקטה באגף הצפוני של המזבח, מצבת אבן פשוטה אך מרגשת לאחד מגדולי מגלי הארצות.
- ימי ושעות פתיחה: בדרך כלל פתוחה מדי יום בין 09:30 ל-18:00, אך השעות עשויות להשתנות בהתאם לתפילות ואירועים. מומלץ תמיד לבדוק באתר הרשמי לפני הביקור.
- כרטיסים: הכניסה חופשית.
צהריים: צלילה לעולמם של הקורסארים ב-Demeure de Corsaire
כדי להבין באמת את העושר והעוצמה של סן מאלו בשיא תהילתה, אתם חייבים לבקר באחד מבתי האחוזה של הקורסארים. “משכן הקורסאר” (Demeure de Corsaire), או בשמו הרשמי Hôtel Magon de la Lande, הוא היחיד שפתוח לציבור ומציע הצצה נדירה לעולמם של “האדונים של סן מאלו”.
הבית, שנבנה בתחילת המאה ה-18, השתמר בצורה מדהימה. הביקור מתקיים אך ורק במסגרת סיור מודרך (בצרפתית, אך לעיתים יש סיכומים באנגלית), וזהו יתרון גדול. המדריך יוביל אתכם דרך חדרי קבלה מפוארים, יראה לכם גרמי מדרגות נסתרים ששימשו למילוט, וייקח אתכם למרתפים העצומים שבהם אוחסן השלל היקר. זהו מסע בזמן מרתק.
- ימי ושעות פתיחה: מחוץ לחופשות בתי הספר: סיור אחד ביום בשעה 15:00 (סגור בימי שני). במהלך יולי-אוגוסט וחופשות בתי הספר: סיורים רציפים בין 10:00-11:30 ו-14:30-17:00 (סגור בראשון בבוקר). מומלץ מאוד לבדוק את השעות המדויקות באתר הרשמי לפני ההגעה.
- כרטיסים: ניתן לרכוש כרטיסים במקום. לאתר הרשמי: https://www.demeure-de-corsaire.com/
אחר הצהריים (תלוי בגאות): מבצרים על המים – הפור נסיונל והאי גראן בֶּה
החלק הזה של היום תלוי לחלוטין באחד הכוחות החזקים ביותר בברטאן: הגאות והשפל. בסן מאלו נמדצים הפרשי הגאות והשפל הגדולים ביותר באירופה, והם יכולים להגיע ל-13 מטרים! לכן, חובה לבדוק את לוח הזמנים של הגאות והשפל (horaires des marées) לפני שאתם יוצאים. ניתן לעשות זאת באתר הרשמי של לשכת התיירות. בדרך כלל, ניתן לגשת לאיים כשעה וחצי לפני השפל ועד שעה וחצי אחריו.
אם התמזל מזלכם והשפל מתרחש בשעות אחר הצהריים, צאו מתוך החומות אל חוף ל’אוונטאי (Plage de l’Éventail). מולכם תראו שני איים סלעיים. הקרוב יותר הוא הפור נסיונל (Fort National), מבצר מרשים שנבנה בשנת 1689 על ידי גראנז’ו (Garangeau), מהנדסו של האדריכל הצבאי המפורסם וובאן (Vauban), במטרה להגן על העיר מפני התקפות אנגליות. טיפ חשוב: אם הדגל הצרפתי מונף מעל המבצר, סימן שהוא פתוח לביקורים.
קצת יותר רחוק נמצא האי גראן בֶּה (Grand Bé). ההליכה אליו על החול הרטוב, כשהים נסוג, היא חוויה בפני עצמה. על האי הזה, מול הרוח והגלים, נמצא קברו של אחד מגדולי הסופרים של צרפת, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן (François-René de Chateaubriand 1768-1848). יליד סן מאלו, הוא ביקש להיקבר כאן, על אי בודד, כדי “לא לשמוע דבר מלבד את הים והרוח”. הקבר פשוט, ללא שם, רק צלב גרניט גדול, וזוהי אחת הנקודות המרגשות והרומנטיות ביותר בברטאן.
- ימי ושעות פתיחה (פור נסיונל): פתוח רק בשעות השפל, כאשר הדגל מונף. השעות משתנות מדי יום. יש לבדוק באתר הרשמי: https://www.fortnational.com/
- כרטיסים (פור נסיונל): ניתן לרכוש בכניסה למבצר.
- ימי ושעות פתיחה (גראן בֶּה): נגיש רק בשעות השפל.
- כרטיסים (גראן בֶּה): הכניסה חופשית.
חנות החמאה של בורדייה (Bordier)
הרשו לי לספר לכם סוד קטן, אחד מאותם סודות טעימים ששמורים למביני עניין אמיתיים ולפרנקופילים מסורים כמונו. בכל פעם שאני מגיע לעיר הנמל הקסומה סן מאלו (Saint-Malo) שבברטאן, ישנה תחנת חובה אחת שאני פשוט לא יכול, ולא רוצה, לוותר עליה.
אני מדבר על חנות החמאה המופלאה של ז’אן-איב בורדייה (Jean-Yves Bordier). זו לא עוד חנות גבינות או מעדנייה; זהו מקדש של ממש המוקדש כולו לאחד המרכיבים הבסיסיים והנפלאים ביותר במטבח הצרפתי. הביקור שם הפך עבורי לטקס אישי, רגע של עלייה לרגל שמחבר אותי באופן העמוק ביותר לתרבות הקולינרית של צרפת.
אז מה כל כך מיוחד בחמאה הזאת, אתם שואלים? ובכן, הרשו לי לומר לכם – זו לא החמאה שאתם מכירים מהסופרמרקט. החמאה של בורדייה היא יצירת אמנות. היא מיוצרת בתהליך מסורתי ואיטי, הכולל לישה ידנית במכונת עץ עתיקה, תהליך שמעניק לה מרקם משיי ועשיר שאין שני לו.
הטעם שלה עמוק, מורכב, ומשתנה בהתאם לעונות השנה ולתזונת הפרות. לצד החמאה הקלאסית (המתוקה או המלוחה), תוכלו למצוא שם יצירות קולינריות של ממש: חמאה עם אצות ים, חמאה עם פלפל מדגסקר, חמאה עם יוזו ואפילו חמאה עם וניל. כל ביס הוא חוויה, סיפור שלם על אדמה, מסורת ותשוקה אינסופית.
והנה עוד טיפ קטן: בפעם הראשונה שלי שם, גיליתי שהם מוכרים גם תיק צידנית קטן ומעוצב, שמאפשר להסתובב עם החמאה היקרה הזאת במשך שעות, גם ביום קיץ חם, מבלי שהיא תימס או תתקלקל. מאז, בכל ביקור בסן מאלו אני מצטייד בחמאה ובתיק הזה, מה שמאפשר לי ליהנות ממנה בפיקניק על החוף או לקחת אותה איתי בבטחה חזרה למלון.
בקיצור, אם אתם מגיעים לסן מאלו, עשו לעצמכם טובה ענקית ואל תפספסו את החנות של בורדייה. היא נמצאת בלב העיר העתיקה (Intra-Muros) בכתובת: 9 rue de l’Orme. כדי שלא תגיעו מול דלתות סגורות, כדאי לדעת שהחנות פתוחה בימים שלישי עד שישי בין השעות 09:00-12:30 בבוקר ופותחת שוב אחר הצהריים בין 15:30-19:00. בשבת וראשון היא פתוחה רק בבוקר, בין 09:00-12:30, ובימי שני היא סגורה.
אני מבטיח לכם, אחרי שתטעמו את החמאה הזאת, תבינו לעומק את מה שאני תמיד אומר: האהבה לצרפת טמונה בפרטים הקטנים והמושלמים, והחמאה של בורדייה היא ללא ספק אחד מהם.
סיורים מודרכים בסן מאלו
אם אתם מעדיפים לתת למומחה מקומי להוביל אתכם ולספר לכם את סיפורי העיר, ישנן כמה אפשרויות מצוינות. הרשו לי להמליץ לכם על כמה סיורים שמצאתי ב-GetYourGuide, שיכולים להעשיר את החוויה שלכם. תוכלו למצוא אותם בקישור הזה.
מידע שימושי למטייל
כמה טיפים קטנים מניסיון אישי שיכולים לעשות הבדל גדול בביקור שלכם.
לינה בסן מאלו
מכיוון שיצא לי ללון בסן מאלו לא מעט פעמים, הן בביקורים קצרים והן כתחנת מעבר, ריכזתי עבורכם את כל המלונות שהכי אהבתי, לצד המלצות נוספות שמתאימות לכל כיס ולכל סגנון טיול, בכתבה ייעודית.
לכתבה המלאה על מלונות מומלצים בסן מאלו לחצו כאן.
חניה בסן מאלו
האתגר הגדול ביותר בסן מאלו הוא חניה. החניונים התת-קרקעיים והחניות ברחוב שליד העיר העתיקה יקרים מאוד ומתמלאים במהירות, במיוחד בקיץ. הסוד שלי, שאני שמח לחלוק אתכם, הוא חניון פול פבאל (Parking Paul Féval).
זהו חניון “חנה וסע” ענק הממוקם מחוץ למרכז. המחיר סמלי (כ-3.30 אירו ליום שלם), והתשלום כולל כרטיס הלוך ושוב באוטובוס שאטל חינמי עבור עד 5 נוסעים, שמוריד אתכם ממש בכניסה לחומות. זהו הפתרון הנוח, הזול והחכם ביותר.
מתי הזמן הטוב ביותר לבקר?
כמו ברוב המקומות בצרפת, עונות המעבר (אביב וסתיו) הן אידיאליות, עם מזג אוויר נעים ופחות תיירים. הקיץ יכול להיות עמוס מאוד, אך האווירה תוססת.
אבל הטיפ הכי חשוב שלי הוא לנסות לתזמן את הביקור שלכם ליום שלישי או שישי בבוקר. בימים אלה מתקיים השוק המקומי בתוך החומות, ב-Halle au Blé (שוק האוכל המקורה) וב-Place de la Poissonnerie (כיכר הדגים). אין דרך טובה יותר לחוות את הדופק האמיתי של העיר, לראות את המקומיים, ולהתענג על הריחות והצבעים של התוצרת הטרייה.
המלצות קולינריות: מה והיכן לאכול בסן מאלו
אי אפשר לדבר על ברטאן בלי לדבר על אוכל. סן מאלו, כעיר נמל, היא גן עדן לחובבי פירות ים, וכמובן, קרפים וגאלטים. הנה כמה המלצות אישיות.
מסעדות מומלצות (פירות ים ומטבח מקומי)
Méson Chalut
זוהי מסעדה גסטרונומית שהיא מוסד בסן מאלו. בעבר נקראה “Le Chalut” וכיום, תחת הבעלים החדשים, היא ממשיכה את המסורת של מטבח עילי המבוסס על דגה מקומית ובת-קיימא ועל תוצרת מהגינה שלהם. המקום מחזיק ב”כוכב מישלן ירוק” על מחויבותו האקולוגית. זהו מקום מושלם לארוחת ערב מיוחדת ובלתי נשכחת.
- ימי ושעות פתיחה: פתוח בדרך כלל בערבים בלבד, מילידי עד ראשון. חובה להזמין מקום מראש.
- להזמנת מקום: https://www.meson-chalut.bzh/
La Fourchette à Droite
מסעדה קטנה ומקסימה שמחזיקה בתואר “Bib Gourmand” של מדריך מישלן, מה שאומר תמורה מצוינת למחיר. המטבח כאן חוגג את חומרי הגלם הטובים ביותר של ברטאן, עם מנות יצירתיות ומדויקות באווירה חמה וביתית. השם המשעשע (“המזלג מימין”) מרמז על כך שאחת הבעלים היא שמאלית.
- ימי ושעות פתיחה: פתוח לצהריים וערב. סגור בימי רביעי וחמישי. מומלץ בחום להזמין מקום.
- להזמנת מקום: לאתר המסעדה במדריך מישלן
הקרפרי שלכם בסן מאלו (כי אי אפשר בלי)
Crêperie Le Tournesol
זהו הקרפרי האהוב עליי בסן מאלו. הוא ממוקם ברחוב צדדי ושקט, הרחק מהמולת התיירים, ומציע גאלטים וקרפים פשוט מושלמים. הם משתמשים בחומרי גלם מקומיים וטריים, והתוצאה היא טעם אותנטי ונפלא. השירות ידידותי והאווירה נעימה.
- ימי ושעות פתיחה: פתוח כל יום, בדרך כלל רק לשירות צהריים (החל מ-11:30).
- להזמנת מקום (מומלץ): https://www.creperie-saint-malo.com/
Bergamote
ממוקם ממש מול הקתדרלה, “ברגמוט” הוא שילוב של סלון תה וקרפרי. זהו מקום אידיאלי לעצירה במהלך היום, מכיוון שהם מציעים שירות רציף. תוכלו לשבת לארוחת צהריים קלה של גאלט או סלט, או פשוט להתפנק עם קרפ מתוק ועוגה מצוינת אחר הצהריים.
- ימי ושעות פתיחה: פתוח כל יום, כל השנה, בדרך כלל בין 11:00 ל-19:00.
- להזמנת מקום: https://www.bergamotesaintmalo.com/
