הסרט האייקוני של ז’אן-פייר ז’נה, שיצא לאקרנים בשנת 2001, עוקב אחר אמלי פולן, פריזאית צעירה ומיוחדת המתגוררת במונמארטר. הסרט כולו הוא שיר הלל לפריז, ובמיוחד לשכונה הגבוהה והמסתורית מונמארטר. בתור פרנקופילית בהתהוות, הסרט הזה היה מהראשונים שחשפו אותי לפריז המסתורית והמעניינת באמת. אנקדוטות מעניינות רבות חבויות בסרט, ולעיתים נגלות לצופה רק בצפייה השנייה או השלישית.
פרט ידוע ומעניין הוא שז’אן-פייר ז’נה היה מגיע לסט הצילומים עם הצוות שלו, והם היו מקרצפים ציורי רחוב ומפגעים חזותיים – עד כדי כך היה לו חשוב שהסט יהיה “סטרילי” וחלומי. הסרט צולם מראש בגוונים בולטים של ירוק ואדום.
במקור, ניתן לסרט השם “אמלי מאבס” (Amélie des Abbesses – על שם תחנת מטרו במונמארטר), אך הוא הוחלף לשם המפואר “הגורל המופלא של אמלי פולן” (Le Fabuleux Destin d’Amélie Poulain), לאחר שהמפיקים חששו שמחוץ לפריז איש לא יבין את ההתייחסות לתחנת המטרו. אמלי מתגוררת בשכונת מונמארטר, שכונה שכולה עליות, ירידות, טיפוסים ונופים. הרחובות רוויים במועדונים, ולא מומלץ להסתובב באזור בלילה למטרת סיור זה.
בית הקפה שבו עבדה אמלי
נתחיל את סיורנו בקפה שבו עובדת אמלי, “קפה שתי טחנות הרוח” (Café des Deux Moulins), הממוקם ברחוב לפיק 15 (15 Rue Lepic). שמו של בית הקפה מרמז על קרבתו ל”מולן רוז’“, שנמצא ממש מעבר לפינה.
בית הקפה הזה הוא הלב הפועם של עולמה של אמלי. זהו המקום שבו היא עובדת כמלצרית, מתבוננת באנשים ורוקמת את תוכניותיה הקטנות והגדולות לשנות את חייהם של הסובבים אותה.
הקפה, שקיים במציאות ושומר על עיצובו האותנטי, הפך לאתר עלייה לרגל למעריצי הסרט. תוכלו לשבת ליד הבר, בדיוק כמו בסרט, להזמין קרם ברולה ולשבור את שכבת הקרמל העליונה בכפית – אחד התענוגות הקטנים של אמלי. אל תתפלאו למצוא במקום פוסטרים ומזכרות מהסרט; הבעלים אימצו בחום את המורשת הקולנועית. המקום הומה בדרך כלל, אבל אם תגיעו בשעות הבוקר המוקדמות, אולי תצליחו לחוש בקסם השקט של מונמארטר, בדיוק כפי שאמלי חוותה אותו.
תחנת המטרו Abbesses
נמשיך אל תחנת המטרו אבס (Abbesses). התחנה הוקמה בשנת 1912, והיא מעניינת במיוחד מכיוון שסגנון העיצוב שלה הוא מהראשונים בפריז ונקרא ‘קיוסק’ או ‘אדיקול’ (édicule). המעצב הוא הקטור גימאר. אך התחנה נבנתה על ידי חברה שונה (שהקימה את קווים 12 ו-13) שלא העסיקה כלל את המעצב גימאר. ההסבר לכך הוא שהקיוסק שבכניסה לתחנה זו היה במקור בתחנת ‘אוטל דה ויל‘ (Hôtel de Ville) והועבר לאבס בשנת 1974. זוהי, אם כן, תחנה אנכרוניסטית.
כאן אמלי פוגשת לראשונה את נינו קנקמפואה (Nino Quincampoix), כשהוא רודף אחרי האיש המסתורי שמאבד את אלבום תמונות הפוטומטון שלו. אמלי מוצאת את האלבום, והוא הופך למפתח למסע החיפוש שלה אחר נינו ואחר האהבה. וכמובן, איך אפשר לשכוח את הסצנה עם העיוור?
מעניין לדעת שהסצנות בתוך התחנה לא צולמו בפועל ב-Abbesses, אלא בתחנת רפאים בשם Porte des Lilas, המשמשת כסט צילומים. עם זאת, הכניסה המרהיבה לתחנת Abbesses, בסגנון אר-נובו שעוצבה על ידי הקטור גימאר, היא אמיתית לחלוטין ומופיעה בסרט. זוהי אחת הכניסות היפות ביותר למטרו בפריז, והיא מוסיפה נופך של קסם פריזאי קלאסי לסצנה.
חנות הפירות והירקות של קוליניון
נלך ברגל אל 54 Rue des Trois Frères, שם, על פי הסרט, נמצאת חנות הירקות של מסייה קוליניון המרושע.
במציאות, החנות נקראה “Chez Ali” על שם הבעלים המקורי, אך בעקבות הצלחת הסרט, השלט “Maison Collignon” נשאר והפך לחלק מהנוף.
זהו המקום שבו אמלי מחליטה לנקום בירקן המתנשא, מסייה קוליניון, על יחסו המשפיל לעוזרו המסכן, לוסיאן. היא פורצת לדירתו ומבצעת שלל מעשי קונדס קטנים אך משעשעים. החנות עצמה היא חנות ירקות טיפוסית ותוססת, ותוכלו לזהות מיד את החזית הירוקה והאדומה שלה. אמלי אהבה לטמון את ידה בשקי התבואה והקטניות שבחנות, עוד אחד מאותם תענוגות קטנים וחושניים שהופכים את דמותה לכל כך מיוחדת.
כיכר לואיז מישל והקרוסלה
נמשיך ברחוב זה ונגיע דרך Place Saint-Pierre לכיכר לואיז מישל (Square Louise Michel).
לרגלי בזיליקת הסקרה-קר (Sacré-Cœur), נמצאת כיכר לואיז מישל הירוקה והיפה, ובה קרוסלה מקסימה. זהו המקום שבו אמלי מכינה לנינו את משחק “חפש את המטמון” המפורסם כדי להחזיר לו את אלבום התמונות שלו.
היא מנחה אותו באמצעות חיצים על המדרכה ומשקפת, ובסופו של דבר מובילה אותו אל המשקפת שעל מרפסת התצפית, שם היא מוסרת לו מסר: “רק טיפש מסתכל על האצבע” (“Quand le doigt montre le ciel, l’imbécile regarde le doigt”). הסצנה הזו, עם הקרוסלה הצבעונית ברקע והבזיליקה הלבנה המתנשאת מעל, היא אחת הרומנטיות והאיקוניות ביותר בסרט.
כנסיית הסקרה-קר
הבזיליקה הלבנה והבוהקת, המשקיפה על פריז כולה, משמשת תפאורה לכמה רגעים חשובים. מכאן, כאמור, אמלי מנווטת את נינו. המראה הפנורמי הנשקף מהמדרגות ומהמרפסת של הסקרה-קר הוא עוצר נשימה, ובסרט הוא משמש כרקע דרמטי למשחק האהבה המתפתח בין אמלי לנינו. הנוף הזה, המשלב את גגות פריז האפורים עם השמיים הרחבים, מדגיש את תחושת הגורל והאפשרויות האינסופיות שאמלי מרגישה שהיא יכולה להעניק.
ואם כל זה עוד לא הספיק לכם, הנה עוד מספר מקומות בפריז שגם הם הופיעו בסרט “אמלי”:
קאנל סן מרטן (Canal Saint-Martin)
תעלה מקסימה ורומנטית, שבשנים האחרונות הפכה למקום בילוי מועדף על לא מעט פריזאים, וזאת בזכות המראה הפסטורלי והמסעדות ובתי הקפה שבסביבה. כאן אמלי אוהבת להקפיץ אבנים על המים, ובסצנה מילדותה היא מחזירה את דג המחמד שלה חזרה אל הטבע.
כנסיית נוטרדאם
סצנה קצרה אך משמעותית מאוד בתחילת הסרט מתרחשת מחוץ לקתדרלת נוטרדאם. כאן, אמה של אמלי, אמאנדין, נהרגת באופן טרגי ומוזר כאשר תיירת מקוויבק קופצת מהמגדל ונוחתת עליה. האירוע הטראומטי הזה הוא שגורם לאביה של אמלי להפוך למסוגר ומרוחק עוד יותר, ומעצב את ילדותה הבודדה של אמלי.
למרות שהקתדרלה עצמה עברה שריפה קשה, האזור סביבה עדיין נושא את ההיסטוריה והאווירה המיוחדת של פריז, והסצנה הזו, למרות היותה קומית-טראגית, קושרת את סיפורה האישי של אמלי לאחד האתרים המרכזיים וההיסטוריים ביותר בעיר.
אם תרצו להכיר מעט יותר את ההיסטוריה של הכנסייה הזאת, אתם מוזמנים להיכנס לכאן.
רחוב מופטאר (Rue Mouffetard)
ברחוב השוק הססגוני והעתיק הזה, שברובע הלטיני, מתרחש אחד מרגעי המפתח בסרט. אמלי, לאחר שמצאה קופסת אוצרות ישנה שהוסתרה בקיר דירתה, מצליחה לאתר את בעליה, אדון ברטודו (Bretodeau). היא מניחה את הקופסה בתא טלפון ציבורי ברחוב מופטאר ומצלצלת אליו כדי שימצא אותה.
כשהוא פותח את הקופסה ומוצא את זיכרונות ילדותו, הוא מתמלא אושר ונוסטלגיה. ברגע הזה, אמלי מבינה את ייעודה: לשמח אנשים. הסצנה הזו, שצולמה ברחוב שוקק חיים, מדגישה את יכולתה של אמלי למצוא רגעים קטנים של קסם ומשמעות בתוך ההמולה היומיומית.
אם אתם רוצים לקרוא מעט יותר על השוק של רחוב מופטאר, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה.
תחנת הרכבת Gare de l’Est
תחנת הרכבת המזרחית היא מקום מפגש נוסף וחשוב בעלילה. כאן אמלי ונינו ממשיכים במשחק החתול והעכבר שלהם סביב אלבום התמונות. התחנה, עם המולת הנוסעים והאווירה של תנועה ושינוי, מספקת רקע מושלם לחיפוש של אמלי אחר קשר אנושי. הסצנות בתחנת הרכבת, במיוחד אלו שמתרחשות ליד תאי הפוטומטון, מלאות מתח, הומור וציפייה.
