המערכה ה-18 בדרמה השבועית, שמתקיימת כל שבת מאז חמישה חודשים בצרפת מטעם תנועת האפודים הצהובים, חלה ב-16 למרץ. ההרס שהותירו אחריהן ההתפרעויות בשנז אליזה, שהתחוללו בשבת זו, עורר תדהמה וזעם במדינה – שמונה אזרחים מתוך עשרה מגנים אלימות זו, לפי הסקרים האחרונים.
ההרס שהותירה הפגנת האפודים הצהובים ב-16 למרץ
הממשלה, שספגה ביקורת קשה על כך שלא מנעה את ההרס, החליטה על שורת צעדים, ביניהם איסור להפגין בשנז אליזה, כמו גם במרכזים מועדים לפורענות בערים אחרות, במערכה ה-19 שהתקיימה בשבת שלאחר מכן, ב-23 למרץ. כך נחסך מח זה משמים נוסף של חנויות, בנקים ומסעדות שעולים באש.
הבעייה רחוקה, עם זאת, מלהיות פתורה. לדברי הקרימינולוג אלן בואר, אופיה האלים של ההפגנה במערכה ה-18 היה צפוי מראש. הכול נכתב ברשתות החברתיות, אפילו ההצתה של מסעדת היוקרה לה פוקטס לא נשמרה בסוד, נהפוך הוא. הכול היה מתוכנן מראש והכול נרשם.
ההפגנה האלימה הבאה תהיה, כך ממשיכים המחליטים לכתוב בפייסבוק, ב-20 לאפריל, ועד אז צפויות לנו הפגנות שקטות יחסית. המפגינים זקוקים לאסוף כוחות וכמו כן אין ביכולתם של אלה הגרים רחוק מהבירה להגיע אליה כל שבת. הכול מתוכנן ותאריכי ההפגנות הפרועות נקבעים מראש, כתגובה לאג’נדה של הממשלה, כמו גם תאריכי ההפגנות השקטות. ועד אז, חלק ניכר מהצהובים צופים בהנאה בסרטוני המערכה ה-18, גם אלה שלא השתתפו באופן פעיל בהתפרעויות, באומרם שזו הדרך הנכונה להשמיע קולם ולתבוע צדק חברתי ומיסוי הוגן.
שחורים-צהובים, צהובים-שחורים
בחודש פברואר החלו מגעים בין הבלאק בלוקס, גדודי האולטרה שמאל, הלבושים שחור, לבין ציבור האפודים הצהובים. חלק מסוים מהאפודים הצהובים החל להקצין התנהלותו ולהעתיק את דרכי הפעולה של הבלאק בלוקס.
אלה האחרונים דוגלים באלימות כאמצעי פוליטי נגד הסדר הקיים. רעולים ומצוידים, ניידים וזריזים, הבלאק בלוקס מאומנים היטב כדי להתעמת עם כוחות הסדר. בראש ההפגנות, לבושי שחורים מכף רגל עד ראש, הבלאק בלוקס תוקפים ביעילות כל מה שהם רואים בו את סמלי השלטון והקפיטליזם: חנויות, מסעדות ובנקים.
הבלאק בלוקס, ששולטים היטב בטכניקות הגרילה האורבנית, שמו לעצמם כמטרה להנחיל אותן לאלה מהאפודים הצהובים שמעוניינים להתייעל. השחורים מפיצים את שיטותיהם בקרב הצהובים, מארגנים סופי שבוע בצוותא שבהם לומדים הטירונים כיצד לתקוף שוטרים, כיצד להתגונן בפני הגז המדמיע ואקדחי כדורי הפלסטיק, כיצד להתחמק מזיהוי, כיצד לא להיתפס. לצהובים יש הרבה מה ללמוד כי רבים ביניהם מפגינים בפעם הראשונה. הם אלה, על פי רוב, שנתפסים והם אלה שנפצעים, לא לבושי השחורים המיומנים, בעלי הציוד המתוחכם.
כנגד יעילותם של לבושי השחורים, המחליפים בגדים במהלך ההפגנות כדי לשמור על אלמוניותם, פיתחו כוחות הסדר שיטות חדשות. אחת מהן היא טכניקת זיהוי באמצעות חומר כימי, ספריי שמרססים אותו על לבושי השחורים. הספריי נותר על הבגדים, גם לאחר כביסה, מספר חודשים ועל העור, גם לאחר רחצה, מספר שבועות. הספריי אינו נראה לעין חשופה ומתגלה תחת קרינה אולטרה סגולית. התקוממות נגד השימוש בספריי, טכניקה חדשה לחלוטין, לא אחרה לבוא מצד עורכי דין מסוימים, המקורבים לחוגי הבלאק בלוקס.
מאין באים הבלאק בלוקס
מוצאם החברתי של הבלאק בלוקס שונה מזה של האפודים הצהובים. הבלאק בלוקס משתייכים למעמד הבינוני, בינוני-גבוה בעוד שהאפודים הצהובים משתייכים למעמד הבינוני, בינוני-נמוך. הבלאק בלוקס רהוטים ומשכילים, על פי הרוב, בנים למשפחות בורגניות אמידות, שהוריהם עורכי דין, רופאים, מורים וכד’. גם הם עצמם ברובם בעלי משרות דומות.
הבלאק בלוקס מעוניינים לפרוש חסותם על הצהובים ולהגן עליהם. גם אם מוצאם החברתי שונה, מטרותיהם משותפות, כך אומרים השחורים, המעידים על עצמם שהם גם צהובים.
הקשר בין לבושי השחורים יעיל ומאורגן. הם באים להפגנות בפריז מאיטליה, מספרד, מבלגיה, משוויץ, מארה“ב, מקנדה, כדי לתגבר את המקומיים. ובאותו אופן הם מגיעים לאירועים אחרים, כגון ועידות פסגה בינלאומיות, במדינות אחרות. לזכותם ייאמר, ממשיך ומסביר הקרימינולוג אלן בואר, שהם נמנעים מלנקוט פעולות שיגררו סיכון חיי אדם. לעולם לא יציתו, למשל, בנק שמעליו דירות מגורים, כמו שקרה במערכה ה-18, שבה אם ובנה ניצלו ברגע האחרון הודות להתערבותו האמיצה של לוחם אש.
הבלאק בלוקס פועלים לפי קודים מוגדרים ובמהלך ההפגנות הם מתקשרים ביניהם באמצעות סימנים מוסכמים, כמו חברי אגודה חשאית. בסיועם האדיב הולכים הצהובים החובבנים ומתמקצעים.
שנאת הצהובים לעמנואל מקרון
העיתונאית עמנואל אניזון מ”לה נובל אובסרווטר”, שעוקבת אחרי האפודים הצהובים, משוחחת אתם ומשתתפת באסיפותיהם, מסבירה שהשנאה למקרון גוברת והולכת. סיסמתם היא “הכול רק לא מקרון”. ככול שמתרבים הפצועים בשורות הצהובים, כן גוברת השנאה.
המתונים ביניהם, הטוענים שיש להפסיק את ההפגנות השבועיות האלימות ולבחור בדרך פוליטית, נתקלים בהתנגדות הרוב. להקים רשימה וללכת לבחירות לפרלמנט האירופי – לא בא בחשבון, לדעת רוב הצהובים. אלה אינם מעוניינים להיות מיוצגים על ידי מנהיגים השייכים למערכת שממנה הם סולדים. האם תמשיך האלימות ותגבר? איזה עתיד לתנועת האפודים הצהובים ואיזה עתיד למחצית השנייה של כהונתו של עמנואל מקרון? ימים יגידו.
