כשמחפשים המלצות על אטרקציות בפריז מיד עולה שמם של גני לוקסמבורג הנפלאים. הם מזמינים לחיקם תיירים ומקומיים כאחד. קשה להישאר אדיש למראה הגנים המטופחים להפליא, למגוון הפסלים הנהדרים הפזורים על פני יותר מ 57 דונמים ירוקים, ולספינות המפרש המיניאטוריות אותם משיטים הילדים בבריכה העגולה שברחבה המרכזית. ולחילופין, אפשר לרבוץ על אחד מאותם כסאות ירוקים הפזורים בגן ולקרוא ספר, או להתרשם מארמון לוקסמבורג הניצב ממול, המשמש כיום משכנו של הסנאט הצרפתי.
אחת מפנינות החן האמיתיות של הגן, שלמרבה הצער נחבאת אל הכלים, ולא זוכה לתנועת מבקרים ערה, היא מזרקת מדיצ’י המרהיבה. המזרקה , שנבנתה בשנת 1630, היא אחת המזרקות היפות ביותר בפריז, אלא שמיקומה הצדדי, בפינה מבודדת יחסית בגן, ושדרת העצים הגבוהים השופעת המסוככת מעליה, גורמים לרבים מן המבקרים לפסוח מעליה. ואכן מדובר בהחמצה, כי מלבד יופיה הנהדר של המזרקה, למזרקה שורשים עמוקים בהסטוריה העשירה של צרפת.
ההיסטוריה של גני לוקסמבורג
עם מותו של בעלה אנרי הרביעי, ביקשה מארי דה מדיצ’י כעוצרת בשמו של בנה הקטין, לואי השלושה עשר, לבנות ארמון מגורים חדש שיזכיר לה את שורשיה האיטלקיים. שהרי אדם אינו, אלא תבנית נוף מולדתו, ומדיצ’י שחפצה להרגיש כמו בבית, בחרה לעצב את הארמון במתכונתו של ארמון פיטי, ואת הגנים סביבו, בצלמם ודמותם של גני בובולי שבפירנצה עיר הולדתה.
את מזרקת מדיצ’י, שנקראה במקור “מערת לוקסמבורג” (La grotte du Luxembourg), הזמינה מדיצ’י בשנת 1624 , וביקשה לשוות לה את אותם מאפיינים טיפוסיים של המנייריזם האיטלקי. מזרקה מורכבת, ומערה מלאכותית (grotto) המעוטרת בפסלים, ממש כמו זו שהכירה במערת בואונטלנטי שבגני בובולי. למלאכת הבנייה והתכנון נבחר האדריכל תומסו פרנסיני (Tommaso Francini) אותו אחד שהופקד על המזרקות והמים בגני וילות מדיצ’י שבפירנצה ורומא.
פרנסיני יצר אגן מים גדול , המוביל למזרקה ענקית ומפוסלת, ובראשה ניצבו פסליהן של שתי נימפות השופכות מים מכדיהן, וגמלון הנושא את סמל משפחת מדיצ’י. המזרקה נחשבה אחת מפלאי אותה התקופה, בעיקר בשל מיקומה בגדה השמאלית של פריז, שם לא זרמו מים חופשיים, בעייה שנפתרה רק עם בנייתה של אמת המים של ארקויל בשנת 1623. בניגוד לגדה הימנית שם מי התהום היו נגישים, מי התהום בגדה השמאלית היו די עמוקים, ואת המים נאלצו לשאת ידנית מנהר הסיין. (כדאי להוסיף, כי בשל המחסור במים זורמים, הצמיחה העירונית בפריז עד לתחילת המאה ה -17 הייתה בעיקר בגדה הימנית).
אחרי מותה של מדיצ’י, עברו הגנים והארמון מספר בעלים. ובאמצע המאה ה -18, מרבית הנחלה, לרבות המזרקה, נזקקו לתיקון רציני, עקב מצב תחזוקה ירוד. ההזנחה הייתה כה חמורה, עד כי פסלי המזרקה היו חסרים (אולי נגנבו) והקיר התומך מאחור, נשחק והגיע לכדי קריסה.
למרבה המזל, בשנת 1811 מינה נפוליאון את האדריכל ז’אן שלגרן, (שבין היתר יצר את שער הנצחון) , לשפץ את המזרקה ההיסטורית ואת ארמון לוקסמבורג הסמוך. 50 שנים מאוחר יותר, במסגרת השנויים הרבים שערך הברון האוסמן בעיר, תחת שלטונו של נפוליאון השלישי,עברה המזרקה גלגול נוסף, כשעלה הצורך להזיז את מיקומה בכ-28 מטר, כדי לפנות מקום לבניית הרחוב שבגבה (Rue de Medicis).
הזזת המזרקה הצריכה אלמנט שימלא את החלל הריק שנותר מאחור, במקום הבניינים שעמדו שם במקור. הפתרון היצירתי שמצא האדריכל אלפונס דה ג’יזור, היה להעביר מזרקה נוספת “לדה והברבור” שניצבה באחד הרחובות הסמוכים, וחיפשה בעצמה מעון חדש בעקבות התמורות בעיר. המזרקה אמנם התאימה כמו כפפה, לשמש כגבה של מזרקת מדיצ’י, אלא שמלבד זאת המעבר לא היטיב עמה, שעה שהעוברים במקום, אינם מודעים כלל על קיומה, ומתמקדים בעיקר באחות היפה.
ככה נראו ארמון לוקסמבורג וגני לוקסמבורג בשלהי המאה ה-18. הסרטון נעשה באמצעות משחק המחשב Assassin’s Creed Unity. רוצים לצפות בעוד סיורים בפריז של המאה ה-18? כנסו לדף היו טיוב של פרנקופילים אנונימיים.
מזרקת מדיצ’י
השנויים שערך ג’יזור, מהווים למעשה את חזית המזרקה כפי שמוכרת לכולנו: ג’יזור הוסיף שני פסלים חדשים המייצגים את נהרות הסיין והרון בחלקה העליון של המזרקה, במיקום בו ניצבו בעבר הנימפות. הוא שיחזר את סמל משפחת מדיצ’י שנחבל במזיד במהפכה הצרפתית (כמו סמלי מלוכה אחרים), והציב מערכת פסלים של הפסל אוגוסט אוטן.
יצירה המתארת את הקיקלופ פוליפמוס אחוז קנאה, אוחז סלע בידו, וממתין למחוץ את אקיס, הנושא בזרועותיו את גלתיאה אהובתו, כאשר משני צידיה של המזרקה מתבוננים פאן (סאטיר שחציו אדם וחציו תיש) ואלת הצייד דיאנה.
הסיפור המרתק העומד מאחורי היצירה, הוא סיפורו של המשורר הרומי אובידיוס, על משולש אהבים בו משתתפים: אקיס עלם החמודות, גלתיאה נימפת הים היפהפיה, ופוליפמוס הקיקלופ. גלתיאה מאוהבת באקיס ומתעבת את הענק המפלצתי המחזר אחריה בלהט, היא מסתתרת עם אהובה מתחת לסלע.
הקיקלופ, אחוז הקנאה, מבחין בזוג האוהבים המופתע, וממש באותו הרגע המונצח במזרקה, עוקר בחמת זעם סלע ענק, ומשליך על אקיס, המוצא את מותו.אלא שרחמיהם של תושבי האולימפוס נכמרו , את המתים לא ניתן אמנם להשיב, אבל תמיד ישנה האופציה להפוך למשהו אחר. אקיס קם לתחייה, כאשר הסלע מתבקע, זרם מים פורץ מקרבו והופך את אקיס לאל נהר (נהר האקיס בסיציליה) או במקרה שלנו למזרקה המרהיבה של מדיצ’י. מזרקה המהווה עדות ניצחת ליופי ולאסטתיקה הפריזאית.
מחפשים עוד אטרקציות בפריז? כנסו לכאן.
עמירם צברי הוא מדריך טיולים המתמחה באירופה הקלאסית ובעל האתר לטייל בין סיפורים החושף סיפורים מרתקים על פינות קסומות ונסתרות.
