בעקבותיה של מרים המגדלית בפרובאנס מאת עמירם צברי

מאריה מגדלנה - אל גרקו

תאוריות שונות ומשונות נכתבו על חייה של מריה מגדלנה (או מרים המגדלית) ועל מערכת היחסים המורכבת שלה עם אבי הנצרות, ואין זה סוד, שהסופר דן בראון עשה מזה קריירה. אלא שמרבית הכנסיות המערביות מסכימות, כי את ערוב ימיה העבירה המגדלית על אדמתה של דרום צרפת. לא רחוק מאקס אן פרובאנס (Aix-en-Provence), במחוז ואר שבדרום צרפת , בתוך עיר ימי ביניימית ששמה סן מקסימין לה סיינט בום (Saint-Maximin-la-Sainte-Baume), ישנה בזיליקה המוקדשת למריה מגדלנה שארון קבורתה, כך נטען, נתגלה במקום. ובתוך כיפת זכוכית עגולה, מתחת לקריפטה, שמורה לפי המסורת גולגלתה של המגדלית. מידי שנה, ב 22 ליולי יומה של הקדושה, נוהרים לעיירה מזה מאות שנים, מאמינים רבים, חלקם עטויי תחפושות, הצועדים ברחובותיה לרקע נעימות חלילים, מקצבי תופים, להטוטנים וסוסים מביצות הקמאראג הסמוכות.מיד לאחר מכן נערכת בבזיליקה מיסה, ולאחריה תהלוכה מרשימה, בה נישא השריד המקודש, ביחד עם שרידים אחרים מכנסיות אחרות באירופה.

חגיגות ה -22 ביולי בפרובאנס

עלילותיה של מריה מגדלנה בפרובאנס אינם מסתכמות בעיירה, וממשיכות כ-25 ק”מ דרומה, למערה הררית השוכנת במישור פלן ד’ופס, לה סנט בום (La Sainte-Baume – שמשמעותה בפרובנסאלית המערה הקדושה). המסורת מספרת, כי לאחר שהוצא להורג יעקב בן זבדי, אחד מתלמידי ישוע, (הידוע בצרפת בשם סן ז’אק), נתפסו ונאסרו בירושלים, מריה מגדלנה, אחותה מרתה ואחיה אלעזר (Lazarus) בידי קנאים יהודים. היהודים שחששו לשפוך את דמם בפומבי, גררו אותם לחופי הים התיכון, והפקירו אותם לחסדי הגלים בתוך סירה דולפת ללא אספקה, משוטים או מפרש. למרים המגדלית ואחיה נלוו בין היתר שתי אמהותיהן של שליחי ישוע, מרים של יעקב (בן חלפי), ומרים שלומית (אמם של יעקב ויוחנן בן זבדי), ביחד עם משרתן שרה הכושית, בנוסף לקדוש ששמו מקסימינוס (אחד מ 72 תלמידיו של ישוע), וסדוניוס (העיוור שישוע השיב לו את מאור עיניו). אחרי שסירתם נסחפה משך ימים רבים בלב ים וניצלה מסופה קשה, נחתה הסירה באורח פלא בחופי גאליה, בשפך נהר הרון שבקמאראג, במקום הקרוי בימינו, סנט מארי לה מאר (מרים הקדושה של הים). אמהותיהן של השליחים והמשרתת שרה נשארו בקמאראג, מרתה שמה פעמיה לעבר אביניון וסיימה את מסעה בטרסקון, ואילו מריה מגדלנה והיתר המשיכו במסעם למרסיי, שם השכילו מרים המגדלית ואחיה אלעזר לנצר את כל תושבי פרובאנס. עם תום מלאכתה, הצפינה מריה מגדלנה לאקס (Aix-en-Provence) כ 32 ק”מ ממרסיי, שם פגשה במקסימינוס שהקדים והגיע לפניה. את ערוב ימיה, החליטה מרים המגדלית להעביר במערה ההררית (La Sainte-Baume) בפרישות מוחלטת.

הכניסה למערת Saint Baume - צילמה זיוה רענן
הכניסה למערת Sainte Baume – צילמה זיוה רענן

שלושים שנה בהן עסקה בהתבוננות עצמית, תפילה וכפרה. שבע פעמים ביום, כך מסופר, נשאוה המלאכים השמיימה והזינוה במזון שמיימי, ולציון מאורע העלייה, נבנתה מאוחר יותר הקפלה הקטנה של סנט פילון על פסגת ההר. כאשר הגיע זמנה של מריה להיפרד מן העולם, שוב נשאוה המלאכים, אבל הפעם לבית התפילה של מקסימינוס, שם נערך לה הויאטיקום (Viaticum), שפירושו “טקס ההצטיידות למסע האחרון” בו נוהגים להניח בפיו של הנפטר, את לחם הקודש כדי שיאכל ויתחזק לקראת מסעו אל העולם הבא. מריה מגדלנה, אם כן, נפטרה מן העולם, בזרועותיו של מקסימינוס, וגופתה הושמה בארון קבורה מבהט (סרקופג) בתוך האורטוריום שנבנה בעיר הגאלו-רומית וילה לאטה, שעם מותו של מקסימיניוס קיבלה את שמו – סן מקסימין.

כנסיית סן מקסימין
כנסיית סן מקסימין

מאז שנת 1295, משמשים הנזירים הדומיניקנים כשומריו של ההיכל המקודש. המערה שעל ההר, היא היום למעשה, מנזר נסתר וקטן העונה לשם “היכל הקודש של מריה מגדלנה”, אליו ניתן לטפס כשעה וחצי, בשני נתיבים שונים דרך יער קדום. בקצה היער ניצבת מסעדה צנועה ומלון המנוהל ע”י אחיות בנדיטקיניות של מסדר הלב הקדוש ממונמארטר. הדרך המאתגרת לפסגת ההר מוגדרת כעליה לרגל, ורצופה בעצים עבותים ושברי אבנים שחוקות, עליהן דרכו כבר מן המאה החמישית, מלכים רבים, אפיפיורים, קדושים ואנשים רגילים שכולם פסעו ב”נתיב המלך” כדי לבקר במערה. עם הכניסה למנזר, נדרש טיפוס נוסף של כ- 150 מדרגות לדלת עץ אלון המובילה למערה, שמצידיה 2 עמודים. המערה עצמה גדולה דיה, ומכילה בקרבה קפלה מרשימה לכבודה של מגדלנה. במפלס הנמוך, בנישה שמתחת לפסלה של מגדלנה, שוכן היכל שרידים מקודש המאחסן את עצם שוקה של הקדושה.

עצם השוקה של מריה מגדלנה
עצם שוקה של מריה מגדלנה

עם שובו ממסע הצלב השביעי, ביקר במערה, מלך צרפת, לואי התשיעי (סן לואי) ו- 200 שנה מאוחר יותר, עבר במקום לואי האחד עשר, שביקש ממגדלנה בן זכר, אותו קיבל ב 1470 עם לידת בנו שארל ה-8. בשנת 1279, אחיינו של לואי הקדוש, שארל השני (נסיך סלרנו ורוזן פרובאנס) גילה כי שרידיה של מגדלנה נקברו בכנסייה שבסן מקסימין והורה מיד להתחיל בחפירות. ב 10 בדצמבר 1279, דווח כי ארון הבהט נמצא עמוק באדמה, ועם פתיחתו, ריח נפלא של בושם מילא את חלל האוויר. בארון עצמו, נמצאה גופה חסרת עצם הלסת, ועל לוח עץ מאובק ומצופה בשעווה הייתה חקוקה הכתובת: “כאן טמון גופה של מריה מגדלנה”, קלף שנמצא בסמוך הסביר כי בשנת 710 שרידיה הועברו בחשאי במהלך הלילה והוסתרו בקבר השיש של סדוניוס, כדי למנוע מן המוסלמים הסראצינים למצוא אותם. ב 6 לאפריל 1295 נלקחה עצם הלסת שנשתמרה מאות שנים בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו שבעיר רומא, והתאחדה עם הגופה הודות למאמציו של האפיפיור בוניפקיוס השמיני. ומספר שנים מאוחר יותר, על שרידי המבנה שבו חשף שארל השני את קברה, נבנתה “הבזיליקה של הקדושה מריה מגדלנה”.


עמירם צברי הוא מדריך טיולים המתמחה באירופה הקלאסית ובעל האתר לטייל בין סיפורים החושף סיפורים מרתקים על פינות קסומות ונסתרות.
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.