הנסיך הקטן – ילד קטן ואדם שאכפת לו מאת עדי בן חור

הנסיך הקטן – הדמות והספר – יכולים להטעות במבט ראשון. הסיפור הפשוט לכאורה על הילד-נסיך, אשר נכתב על-ידי הרוזן אנטואן דה סנט אכזיפרי, מהווה מאבק כנגד האדישות לערך חיי האדם. הספר מתכתב באופן ישיר עם הפילוסופיה ההרסנית של מחריבי ובוני העולמות של המאה העשרים. על רקע מחנות ריכוז וגולאגים תועלתניים, הגיח לעולם ילד שביקש להגן על השושנה שלו – אהבתו הראשונה – והחזיר את האנושות ליסודות הפילוסופיה היוונית.

הנסיך הקטן מבקר בכוכב הלכת של סוקרטס

הנסיך הקטן הגיע לכדור הארץ מכוכב הלכת הקטן שלו, שם הוא עזב את השושנה-אהובתו, אליה הוא מתגעגע. בדרכו הוא חולף על-פני כוכבים שונים, בהם הוא פוגש מלך שאין לו על מי למלוך, גאותן, שתיין, איש עסקים שסופר וקובע לעצמו את כלל הכוכבים לעצמו, עד שמגיע הנסיך הקטן לכוכב הלכת הקטן מכולם, בו היה מקום “רק לפנס רחוב ולמדליק פנסים“.1

למדליק הפנסים יש בעיה רצינית: הוא צריך להדליק ולכבות את הפנסים בכל בוקר ובכל ערב. אבל הסיבוב של הכוכב סביב עצמו גובר כל הזמן, כך שיממה נמשכת דקה אחת – 30 שניות ללילה, 30 שניות לבוקר. למרות זאת, ההוראות לא השתנו, ולהוראות צריך לציית.

מדליק הפנסים נשאר נאמן לעבודתו, ועל כן, הוא מדליק ומכבה פנסים כל 30 שניות. בניגוד לשאר הדמויות אותן פגש הנסיך הקטן עד לאותה נקודה, הוא דווקא אוהב את מדליק הפנסים. בניגוד למלך, לגאותן, לשתיין ולאיש העסקים, האיש שהוא מדליק הפנסים הוא טוב – הוא איש והוא אנושי. לא מדי – פשוט אנושי.

הנסיך הקטן צוחק על עולם מוזר זה של מדליק הפנסים, אך מוסיף תובנה מתוך הערכה כנה לעבודתו “זו מלאכה יפה מאוד. ומפני שהיא יפה היא גם מועילה“.2

הקשר בין היפה, המועיל והטוב – אליו מתייחס הנסיך הקטן בכוכבו של מדליק הפנסים – חושף טפח מן העומק של הספר. הזיקה בין היפה, המועיל והטוב היוותה ומהווה את הבסיס לתרבות המערבית המודרנית, זאת בהתבסס על הפילוסופיה היוונית העתיקה.

כך אפלטון מתאר ב”משתה” את הקשר בין היופי לטוב, זאת בהתאם לתפיסה שהמציאות צריכה להיות כולה בהרמוניה.3 בפילוסופיה היוונית העתיקה, “יופי” מתאר מעלת אופי (Virtue), ולאו דווקא צורה חיצונית “מי שמבין שאם לא יהיה יפה וטוב לא ישמור על הידידות, חזקה עליו שידאג להיות בעל מידות“,4 כאמור ב”משתה” של כסנופון (מת בשנת 357 לפנה”ס).

מלחמת השמד של הפילוסופים על הנסיך הקטן

בתקופה שבה פורסם הנסיך הקטן, בשנת 1943, שורה של הוגים ופילוסופים הכריזו מלחמה על יסודות התרבות המערבית, ובין השאר, על הזיקה בין היפה, הטוב והמועיל. חלקם רצו להציג את הכיעור כיפה האמיתי, חלקם שללו כלל את היכולת להבחין בין יופי לכיעור, ומכאן, בין טוב לרע.

בראש אותם הוגים ופילוסופים עמד ההוגה הפרוסי-גרמני, פרידריך ניטשה, כאשר כלי הנשק שלו מתוחכם במיוחד – ניטשה לא זנח את המושגים הללו, אלא עשה שימוש באותן מילים, אותם ביטויים, עדיין שמר על הזיקה בין היפה, המועיל והטוב, אך הכניס לתוכם משמעות אחרת וחדשה, המצדיקה כל מעשה זוועה שהוא, זאת תוך בלבול מושגי מכוון.

ניטשה – אשר כל הפרויקט שלו עסק בריסוק המוסר והגדרות ה”טוב” ו”רע” אותן תפס כחסרות משמעות – קבע כקנה מידה לבחינת המציאות – קבע קנה מידה אסתטי. מה שהוא יפה, הוא מועיל, ואם הוא מועיל, הוא יפה.

לכאורה, מדובר באותו קנה מידה של הנסיך הקטן בכוכבו של מדליק הפנסים, המשך של התפיסה האפלטונית-סוקרטית, אך הלכה למעשה, התפיסה האסתטית של ניטשה, מצדיקה כל מעשה זוועה כ”יפה”, אם הוא מועיל, והנסיך הקטן הוא מתנגד בולט של תפיסת היפה של ניטשה.

האנושיות של הנסיך הקטן, אבדן האנושיות של ניטשה

הסתירה החדה בין הגישות באה בדמות מותו הבלתי נמנע של הנסיך הקטן, לאחר שהנסיך הקטן מחליט לעמוד בהבטחתו, ולהיפגש עם הנחש, כדי שזה יכיש אותו למוות, שנה בדיוק לאחר שהגיע הנסיך הקטן לכדור הארץ.

הטייס לא מוכן לכך, ומביע את הפחד לקראת תחושת האבדן “ושוב אחזה אותי הצנה המקפיאה של הרגשת אבדן שאין לו תקנה והבנתי שאיני יכול לשאת המחשבה, ששוב לא אשמע את הצחוק הזה לעולם“.5

הדברים הללו עומדים ביחס הפוך לחלוטין לדבריו של ניטשה, ולבוז שלו לחיי אדם באשר הם “סוגים רבים של בעלי חיים עברו מן העולם; נניח שגם האדם ייעלם, שום דבר לא יחסר בו, בעולם. החיים בכלל הם הרף-עין.. משהו טפל לגבי הגורל הכולל של האדמה; האדמה עצמה, ככל כוכב, איזה מין פסיק בין שני לא-כלומים.. הסוג הגרוע ביותר של הכורח, הכורח האווילי“.6

עבור הטייס והנסיך הקטן החיים הם לא “משהו טפל“, והם לא מצויים באדמה, בכדור הארץ שהוא בסך הכל “פסיק“. יש להם את התפאורה המתאימה לאמץ את הייאוש הקיומי הזה – תקועים במדבר הסהרה ללא מים, ולקראת מותו הבלתי נמנע של הנסיך הקטן – אך המחשבה מצדו של הטייס כי לא ישמע את צחוקו של הנסיך הקטן מקפיאה את דמו. אכפת לו מהילד. היחסים שלהם אינם דבר “טפל“.

לעומת תפיסה זאת, ניתן למצוא את ניטשה המהלל את ההתענגות האומנותית על סבלו של האחר “וכי מי יגיע לדבר גדול כלשהו, אם אין הוא חש בקרבו את הכוח ואת הרצון לגרום כאבים גדולים!“.7 כאשר הדבר נוגע לערכים ולאנושיות בעולמו של ניטשה, יש רק אפשרות אחת – השמדה: “כאן אין מקום לשום הסכמה: כאן החובה היא לחסל, להשמיד, לערוך מלחמה“.8 כך נראה “היפה” של ההוגה הפרוסי המיואש.

ישנם קטעים בנסיך הקטן המהווים מאבק מילולי כמעט מפורש כנגד ניטשה. הנסיך הקטן, התמים, שרוצה שיציירו לו כבשה, ודואג לשלומה של השושנה שהשאיר בכוכב הקטן שלו, הוא ניגוד חד לדברים של ניטשה “גם זה ממצוות אהבת האדם – ישנן נסיבות שבהן ילד יהיה בגדר פשע: אצל חולים כרוניים וחולי נפש מדרגה ראשונה… זו חובתה של החברה… נושאת בפני החיים את האחריות לכל חיים כושלים, – היא גם נענשת על כך, ועל כך היא חייבת למנוע זאת. חובת החברה למנוע במקרים רבים על הפריה: היא חייבת להיות מוכנה לשם כך.. באמצעי כפיה חמורים ביותר, בכליאה ובנסיבות מסוימות אף בעיקור“.9

האם ניתן להעלות על הדעת את עצם קיומו של הנסיך הקטן כ”פשע” כפי שמצייר אותו ניטשה? הנסיך הקטן – הספר – דוחה רעיון זה על הסף. הטייס בסהרה, גווע לטיפת מים, רואה זאת כזכות להכיר את הילד הקטן הזה, על צחוקו, יופיו, ושערו הזהוב. ימים ספורים בסהרה, שהעניקו לטייס ולאלו שבאו לאחריו עולם ומלואו.

תבוסתו של ניטשה למול הנסיך הקטן

הסתירה הבוטה בין תפיסת היופי והאומנות של ניטשה לזו של דה סנט אכזיפרי באה בדמות רעיונות השליטה והכוח, אותם מהלל ניטשה והנסיך הקטן דוחה. כך כותב ניטשה: “הפילוסוף האמן. מושג נעלה יותר של האמנות. האם האדם מסוגל להעמיד עצמו במרחק כזה מבני אדם אחרים, עד שישמשו לו חומר לעיצוב?”.10

זאת האומנות של ניטשה: עיצוב בבשר החי. וכדי להיות מסוגל לעצב בבשר החי – אף “באמצעי כפיה חמורים ביותר” – ניטשה צריך “להעמיד עצמו במרחק כזה מבני אדם” כדי לגרום לאותם “כאבים גדולים“. הנסיך הקטן יודע את האמת אשר ניטשה מסרב להביט בפניה – אם “הפילוסוף האמן” לא ישמור על מרחק מבני אדם, הוא לא יהיה אדיש, ואדם שאינו אדיש, מתקשה להתעלל.

כדי לפסל בבשר החי, יש להפוך לאטום, אובייקט במציאות, ובכך, ההוגה הופך למכשיר נשלט חסר יכולת לשנות את המציאות – זהו פרדוקס! זהו הנצחון הרעיוני של הנסיך הקטן על ניטשה. ניטשה מתגלה מול הנסיך הקטן כקטן באמת, לא מישהו שיש לו יכולת לגרום ל”כאבים גדולים“, אלא מישהו שפוחד מן הכאב הקטן ביותר בעצמו.

הזיקה החזקה בין הנסיך הקטן לטייס מתגלה, כאשר הנסיך הקטן הוא זה אשר מרגיע את הטייס לקראת מותו . הוא יודע כי הטייס יזכור אותו, כמו את כל הדברים הסמויים מן העין, “כמו המים, למשל. המים שנתת לי לשתות היו כמו מנגינה יפה, בגלל הגלגלה והחבל.. אתה זוכר.. הם היו טובים“.11 רגעים קטנים, שיצרו משהו גדול משני האנשים שחוו אותם.

לא אנושי מדי – אנושי בהחלט.

הקריאה של ספרו דה סנט אכזיפרי היא קריאה לאנושיות, במאה שהפכה את הזוועה למופע ראווה, בה אנשים קטנים ומפוחדים הפכו לאמני הדיכוי ופיסול בבשר החי, ואין מתאימה לקריאה לאנושיות זאת מהדברים המופיעים בסופו של הספר “אם תצאו יום אחד למסע באפריקה, למדבר, ואם תזדמנו לשם במקרה, אנא, אל תמהרו, חכו קצת תחת הכוכב! ואם יגש אליכם ילד, ויצחק, וצבע שערו יהיה כצבע הזהב, ואם לא יענה על שאלותיכם, ודאי תנחשו מי הוא. ואז עשו לי חסד! אל תשאירו אותי עצוב כל כך: כתבו לי מהר שהוא חזר..“.12

ביום 31.7.44 ערך דה סנט אכזיפרי את גיחתו האחרונה במסגרת פעילותו בחיל האוויר הצרפתי, ממנה לא שב מעולם.

הערות שוליים

1. “הנסיך הקטן”, אנטואן דה סנט אכזיפרי, תרגום: אילנה המרמן, עם עובד, 2007, עמ’ 42.
2. שם, עמ’ 43.
3. “כל כתבי אפלטון”, אפלטון, “המשתה” תרגום: יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, 1999, כרך ב’, פסוק 197, עמ’ 121.
4. “דיאולוגיים סוקרטיים”, כסנופון, “המשתה”, תרגום: גבריאל דנציג, הוצאת שלם, 2002, פסוק 28, עמ’ 69.
5. הנסיך הקטן, עמ’ 75.
6. “הרצון לעצמה”, פרידריך ניטשה, תרגום: ד”ר ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1986, כרך א’, פסוקים 302-303, עמ’ 177-178.
7. “המדע העליז”, פרידריך ניטשה, תרגום: ד”ר ישראל אלדד, הוצאת שוקן, תשל”ו, פסוק 325, עמ’ 338.
8. הרצון לעצמה, כרך א’, פסוק 51, עמ’ 37.
9. שם, כרך ב’, פסוק 734, עמ’ 140-141.
10. שם, שם, פסוק 795, עמו’ 173.
11. הנסיך הקטן, עמ’ 75.
12. שם, עמ’ 83.

כמה מילים על עדי בן חור

הכותב הוא עורך דין העוסק בדיני הקניין הרוחני, הגנת הפרטיות והדין האזרחי.

רוצים לקרוא עוד על ה”נסיך הקטן”?

מוזמנים לקרוא את הכתבה הנסיך הקטן וסנט אקזופרי מאת שרה שוהם.