ברוכים הבאים לגן הקטן ביותר של פריז מאת מיכאל תואתי

קיים פתגם צרפתי הטוען כי “כל מה שקטן, חמוד”. פתגם זה נכון גם לגבי גנים ובמיוחד לגבי גנים בפריז ובזכות זה ל”גן הקטן ביותר בפריז” יש חן מיוחד. מרוב צניעותו, לגן הזה אין שם מיוחד והוא רק נקרא על שם הרחוב בו הוא שוכן: “הגן של רחוב ויסקונטי” (Le Jardin de la rue Visconti). מדבור בגן אסטטי ודיסקרטי בלב שכונת סן ג’רמן (Saint Germain). עם זאת, לא מומלץ לתכנן ללכת לרוץ שם כי, אלא אם כן תרוצו 150 סיבובים, לא תשרפו קלוריות רבות… כל השטח כולו אינו עולה על 80 מ”ר.

משני צדדי רחוב ויסקונטי, הרחוב הארוך ביותר מבין “הרחובות הצרים” של עיר הבירה, ניתן למצוא בעיקר בתים מפוארים ובתי מלון שנבנו במאה ה-17 ואף בסוף המאה ה-16. הרחוב נפתח בשנת 1540 תחת השם “מארה-סן ז’רמן” (Marais-Saint-Germain) ובמהלך המאה ה-16 היא הייתה מקלט לפרוטסטנטים אשר עמדו בפני רדיפות שיטתיות בתקופה זו. באופן מפתיע, הפרוטסטנטים שגרו ברחוב מארה-סן ז’רמן לא נפגעו כלל בטבח ליל ברתולומאוס הקדוש באוגוסט 1572 למרות שנרצחו קרוב ל-3000 תושבי פריז בליל זה. ביום 24 אוגוסט 1864, שונה שם הרחוב לשם הנוכחי לכבודו של לואיס ויסקונטי (1853-1791), אדריכל של הקיסר נפוליאון השלישי וידוע כמי שבנה את קברו של נפוליאון בונפרטה בשנת 1840.

לרחוב ויסקונטי היסטוריה עשירה עד כדי כך שהקים אתר אינטרנט (בצרפתית) עם תוכן רב אשר מוקדש אך ורק לרחוב שאורכו 176 מטר ורוחבו מגיע ל-3.5 מטר בלבד בחלק הצר ביותר. כך לשמל, המחזאי המפורסם ז’אן רסין (Jean Racine) מת בביתו במספר 24 בשנת 1699 לאחר שהוא גר שם 7 שנים, הסופר אונורה דה בלזק (Honoré de Balzac) הקים במספר 17 בית דפוס בשנת 1826 ואילו הצייר אז’ן דלקרואה (Eugène Delacroix) התגורר בסטודיו לאומנות במספר 19 ברחוב בין השנים 1844-1836.

כיום ניתן למצוא ברחוב בעיקר “ארמונות” טיפוסיים (Hôtels particuliers) וגלריות לאומנות.

גן ויסקונטי, שנחנך בשנת 2000, נבנה על שטח של בניין שקרס 25 שנה קודם. הוא מורכב משביל היקפי מכוסה בלוחות אבן רחבים סביב שטח מרובע. מעל השביל מתנוססת פרגולה מעץ אלון בגובה 3 מטר מכוסה בצמחים מטפסים (יַעֲרָה, ויסטריה וקיסוס) אשר פורחים בעונות שונות במהלך השנה. בשטח האמצעי המרובע צמחייה עשירה הכוללת שרכים נמוכים וכן צמחים אקזוטיים כגון תפוז מקסיקני, וינקה ותאשור המציעים מראה שונה בהתאם לעונה. באמצע הצמחייה עומד עץ בגובה 10 מטר. שלושה ספסלי אבן שוכבים בשלוש צלעות הפארק המיניאטורי המזמינים את הולכי הרגל לרגעים של רוגע ומדיטציה. כל האלמנטים ביחד יוצרים לעין מראה נצחי ואינטימי כה אופייני לעיר האורות. ניתן לשער כי עיריית פריז ניסתה לשחזר גינה טיפוסית של המנזרים הצרפתיים העתיקיים אשר לרוב נבנו סביב כיכר ירוקה המשדרת שלווה ומעוררת חשק להתבוננות פנימית.

לסיכום, בהחלט מקום נעים, שקט וכמעט סודי שמזמין להפסקה קטנה וכיף להסתובב בו. או בעיקר לשבת בו… שווה לעבור דרכו במהלך טיול ברובע סאן ג’רמן ולהתרשם מהאווירה האינטימית של המקום. הגן שוכן ברחוב ויסקונטי (rue Visconti), מספר 12-8, שברובע ה-6. כמו במרבית פארקי העירייה של פריז, הכניסה אסורה לכלבים וקיימות שעות פתיחה מסודרות: הפארק פתוח בשעות 9:30 עד 18:30 בלבד. המקום גם מאפשר נגישות לבעלי מוגבלויות.

מיכאל תואתי חי בפריז עד גיל 18 ובמהלך 11 השנים האחרונות הוא מתגורר בירושלים. כיום מנהל מיכאל בלוג בשפה הצרפתית שמיועד לסייע לעולים חדשים להבין קצת יותר בענייני חוק העבודה, זכויות, ביורקרטיה ועוד.