כשעבדתי על הכתבה למגזין המטייל העוסקת במקומות הרומנטיים בצרפת , נזכרתי בקלישאה “הסנדלר הולך יחף” (או בגרסא הפרנקופילית: האופה בבולנז’רי רגיש לגלוטן והפטיסייר בדיוק התחיל דיאטה). מדוע? מכיוון שמעולם לא טיילתי בפריז עם אהובתי (אבל לפחות כתבתי על זה שיר).
כן, יותר מעשרים טיולים בפריז בכל ההרכבים האפשריים, משיטוט לבדי ועד טיול עם קבוצה של 12 נשים מקסימות, ורק דבר אחד עוד לא יצא לעשות מעולם – לטייל בעיר האורות מחובק עם אותה אחת איתה ארצה להזדקן ביחד (מצטער על הקיטש). וזה לא שלא היו מערכות יחסים רומנטיות ב – 41 שנותיי.
הבעיה היא שלצערי רובן התחילו אחרי שחזרתי מעיר האורות והסתיימו בטיול ניחומים לפריז, בעקבות מותן בטרם עת. בכלל אינני מבין כיצד בפריז, על שלל בתי הקברות המיוחדים שלה, מפר לאשז ועד בית הקברות המרגש לחיות באנייר , לא חשבו עוד להקים בית קברות לאהבות שמתו, אבל זה נושא לפוסט אחר.
באוגוסט 2014 הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ שעסקה בהגשמת חלומות. אם לסכם הרצאה של כמה שעות לשורה וחצי, הרי שאחת מהמנקודות העיקריות שעלו הוא שעל מנת להשיג יעדים יש ליצור רשימה שלהם, מכיוון שהמילה הכתובה יוצרת סוג של מחויבות להשגת המטרה.
מכיוון שהקריירה שלי בסדר גמור (טפו טפו טפו) ו”פרנקופילים אנונימיים” ה – bébé שלי, צומח יפה, אין לי צורך ברשימה מכיוון שנותר לי רק אתגר אחד – למצוא אהבה. היום הוא כידוע וולנטיין ולמרות הקלישאתיות שבתאריך, אין זמן מתאים יותר לכתוב לעצמי את המשימה: עד 14 לפברואר שנה הבאה אהובת ליבי ואני מתנשקים בכיכר פירסטנברג .
אז את מי אני מחפש?
מיד בוודאי תשאלו, האם אהובתך הנצחית לעתיד חייבת להיות פרנקופילית? כפי שאמר פעם שמעון פרס, פרנקופיל ידוע בפני עצמו – “כן ולא”. התשובה היא “כן”, מכיוון שאין כיף גדול יותר מאשר לחלוק אהבה משותפת. אולם, בסופו של דבר, עד כמה שאהבה לצרפת היא יתרון אדיר, הרי שזה ממש לא חובה.
אז מה אני כן מחפש? אני נורא שונא “רשימות מכולת” מכיוון שמנסיון האהבות הגדולות ביותר מתרחשות כשזורקים את הרשימות לפח. אבל אם אתן מתעקשות אז…
- בעלת שמחת חיים מדבקת.
- שנונה אך במקביל אוהבת אדם (וחיות על 4)
- מישהי עם עולם פנימי עשיר. יתרון עצום ינתן למישהי שיש לה תחביב או כל דבר אחר שהיא להוטה אחריו (כאמור זה ממש לא חייב להיות קשור לצרפת).
- בת 30 עד 40 פלוס. אני מאמין גדול שגיל זה רק מספר ולכן שמתי את זה כמעט בסוף.
- מישהי הרפתקנית מספיק בשביל לנהל קשר עם מישהו שמתגורר בחו”ל.
רגע, אמרת מתגורר בחו”ל???!
אופס, שכחתי לספר לך משהו…
הרשי לי לרגע לכבות את צליליי האקורדיאון הרומנטיים והציפורים המצייצות. יש פרט קטן ו”שולי” ששכחתי לספר. מאז 2016 אינני גר בארץ…
בעקבות הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה התגוררתי במשך שנתיים על אי קטן וקסום בין אנגליה לצרפת בשם גרנזי.
בסוף 2018, בעקבות הצעת עבודה אחרת החלטתי לעבור לאי שנמצא קרוב יותר לארץ הקודש: מלטה.
קשה יש רק בבגט (אבל לפחות הוא טעים)
גרסון! נא להחזיר את המוזיקה הרומנטית. כן כולל צלילי האקורדיאון. משהו בסגנון הזה…
אז זהו, למרות האתגר הגיאוגרפי אני מוכן לצאת שוב לדרך ולמצוא את אהובת ליבי.
ואם קראת את הפוסט הזה ופעמון קטן צילצל בליבך, את יותר ממוזמנת לפנות אלי , כי לטייל בפריז, מלטה או אפילו בגבעתיים יותר כיף ביחד.
איך אפשר להכיר אותי מעט יותר וליצור קשר?
את התמונה בכותרת הפוסט צילם לירן הוטמכר.
