לפני כמה וכמה שנים, כשעבדתי על הכתבה למגזין המטייל העוסקת במקומות הרומנטיים בצרפת, נזכרתי בקלישאה “הסנדלר הולך יחף” (או בגרסא הפרנקופילית: האופה בבולנז’רי רגיש לגלוטן).
מדוע? מכיוון שמעולם לא טיילתי בפריז עם אהובתי.
כן, יותר משלושים טיולים בפריז בכל ההרכבים האפשריים, משיטוט לבדי ועד טיול עם קבוצה של 12 נשים מקסימות, ורק דבר אחד עוד לא יצא לעשות מעולם – לטייל בעיר האורות מחובק עם אותה אחת איתה ארצה להזדקן ביחד.
באוגוסט 2014 הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ, שעסקה בהגשמת חלומות. אם לסכם הרצאה של כמה שעות לשורה וחצי, הרי שאחת מהנקודות העיקריות שעלו הן, שעל מנת להשיג יעדים יש ליצור רשימה שלהם, מכיוון שהמילה הכתובה יוצרת סוג של מחויבות להשגת המטרה.
מכיוון שאני מסופק מאוד מהקריירה שלי’ ו”פרנקופילים אנונימיים” ה-bébé שלי, צומח יפה, אין לי צורך ברשימה. נותר לי רק אתגר אחד – למצוא אהבה. אז החלטתי לרשום לעצמי משימה: עד השנה הבאה אני מוצא אהבה ואהובת ליבי ואני מתנשקים בכיכר פירסטנברג .
גרסון! מוזיקה צרפתית רומנטית בבקשה. משהו כזה עם אקורדיון מתקתק ומילים רומנטיות. כן, בדיוק על השיר הזה חשבתי!
מצוין! כעת ניתן להמשיך…
אז מי אני?
חלק גדול מכן מכירים אותי בתור ה”פרנקופיל”, האיש שמטייל להנאתו בצרפת ועושה הכל כדי להדביק אתכן באהבה שהוא חש לארץ הגבינות והיין. אכן, זה חלק חשוב ממי שאני, אבל הנה כמה דברים, שחלקכן יודעות עלי וחלקכן לא:
תשובות לכמה שאלות שבטח תשאלי אותי
נולדתי ב-1977, אני בעל תואר שני ביחסים בין לאומיים מטעם האוניברסיטה העברית, עובד כ-Commercial Manager בחברת פלייטק, וחי בחולון, למרות שאהבותי הגדולות הן ירושלים ופריז.
אני מאוד אוהב אוכל טוב (רק חבל שאני לא ממש יודע להכין אותו)
אין זה מפתיע שמישהו, שאוהב את צרפת ותרבותה מאז שהוא ילד, מאוד מתחבר לעולם הקולינרי. תמצאו אותי פוקד את המסעדות של ישראל וצרפת באופן תמידי, ואין בעיני בילוי ערבי נעים יותר מאשר ארוחה בחברה טובה.
לצערי הרב, אני אולי יודע למצוא מסעדות מעולות, אבל כשזה מגיע לבישול… בואי נאמר שעל מנת למנוע פגיעות בגוף ובנפש, עדיף שנצא לאכול איפשהו…
מזון לנשמה חשוב לי לא פחות ממזון לגוף
אני מרגיש הכי בנוח במוזיאונים, כנסיות, ארמונות, אולמות קולנוע וקונצרטים, ויום שבו לא קראתי הוא, מבחינתי, יום מבוזבז. רגע לפני שתחשבו שאני “פלצן” חסר תקנה, אני חייב לומר שבאותה מידה אשמח להעביר גם ערב קורע מצחוק מול “שנות ה-80”.
ספורט אתגרי, מכוניות מירוץ, גלישת גלים וכל מיני דרכים מעניינות להרוג את עצמך בשביל עוד קצת אדרנלין? זה קצת פחות אני.
את מי אני מחפש?
מיד בוודאי תשאלי, האם אהובתך הנצחית לעתיד חייבת להיות פרנקופילית? כפי שאמר פעם שמעון פרס, פרנקופיל ידוע בפני עצמו, “כן ולא”. התשובה היא “לא”, כי עד כמה שאהבה לצרפת היא יתרון אדיר (כי כיף גדול לחלוק אהבה משותפת) יש תכונות שחשובות לי הרבה יותר.
אז מה אני כן מחפש? אני פחות מתחבר ל”רשימות מכולת”, מכיוון שמנסיון האהבות הגדולות ביותר מתרחשות כשזורקים את הרשימות לפח. אבל אם הייתי צריך לכתוב רשימה, אז ככה הייתה נראית האישה המושלמת בשבילי:
- מישהי בעלת שמחת חיים מדבקת.
- אינטיליגנטית, סקרנית, יכולה לנהל שיחה עמוקה, לצמוח ולהתפתח. בעלת חוש הומור מפותח (הומור עצמי זה בונוס גדול).
- אישה שאוהבת אוכל טוב ויודעת להנות מהדברים הטובים שהחיים מציעים.
- בעלת עולם פנימי עשיר. יתרון עצום לאישה שיש לה תחביב או כל דבר אחר שמדליק אותה.
- כפי שכתבתי, אהבת צרפת היא בונוס, אבל אהבה אדם, אמפתיה ואינטליגנציה רגשית היא חובה (ואם את אוהבת את ההולכים על 4 אז בכלל…).
אז אם קראת את הפוסט הזה ופעמון קטן צילצל בליבך, את יותר ממוזמנת לפנות אלי , כי לטייל בפריז או אפילו בגבעתיים, יותר כיף ביחד.
איך אפשר להכיר אותי מעט יותר וליצור קשר?
- דף הפייסבוק הפרטי שלי
- ווטסאפ (054-7100035)
