דרושה פרנקופילית

זוג אוהבים בפריז - צילום רותי שמעוני

כשעבדתי על הכתבה למגזין המטייל העוסקת במקומות הרומנטיים בצרפת , נזכרתי בקלישאה “הסנדלר הולך יחף” (או בגרסא הפרנקופילית: האופה בבולנז’רי רגיש לגלוטן והפטיסייר בדיוק התחיל דיאטה). מדוע? מכיוון שמעולם לא טיילתי בפריז עם אהובתי (אבל לפחות כתבתי על זה שיר). כן, יותר מעשרים טיולים בפריז בכל ההרכבים האפשריים, משיטוט לבדי ועד טיול עם קבוצה של 12 נשים מקסימות, ורק דבר אחד עוד לא יצא לעשות מעולם – לטייל בעיר האורות מחובק עם אותה אחת איתה ארצה להזדקן ביחד (מצטער על הקיטש). וזה לא שלא היו מערכות יחסים רומנטיות ב – 38 שנותיי, אולם לצערי רובן התחילו אחרי שחזרתי מעיר האורות והסתיימו בטיול ניחומים לפריז, בעקבות מותן בטרם עת (בכלל אינני מבין כיצד בפריז, על שלל בתי הקברות המיוחדים שלה, מפר לאשז ועד בית הקברות המרגש לחיות באנייר , לא חשבו עוד להקים בית קברות לאהבות שמתו, אבל זה נושא לפוסט אחר).

באוגוסט 2014 הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ שעסקה בהגשמת חלומות. אם לסכם הרצאה של כמה שעות לשורה וחצי, הרי שאחת מהמנקודות העיקריות שעלו הוא שעל מנת להשיג יעדים יש ליצור רשימה שלהם, מכיוון שהמילה הכתובה יוצרת סוג של מחויבות להשגת המטרה. מכיוון שהקריירה שלי בסדר גמור (טפו טפו טפו) ו”פרנקופילים אנונימיים” ה – bébé שלי, צומח יפה, אין לי צורך ברשימה מכיוון שנותר לי רק אתגר אחד – למצוא אהבה. היום הוא כידוע וולנטיין ולמרות הקלישאתיות שבתאריך, אין זמן מתאים יותר לכתוב לעצמי את המשימה: עד 14 לפברואר שנה הבאה אהובת ליבי ואני מתנשקים בכיכר פירסטנברג . מיד בוודאי תשאלו, האם אהובתך הנצחית לעתיד חייבת להיות פרנקופילית? כפי שאמר פעם שמעון פרס, פרנקופיל ידוע בפני עצמו – “כן ולא”. התשובה היא “כן”, מכיוון שאין כיף גדול יותר מאשר לחלוק אהבה משותפת. אולם, בסופו של דבר, עד כמה שאהבה לצרפת היא יתרון אדיר, הרי שאהבת אדם (וההולכים על ארבע), שנינות, אסרטיביות, שמחת חיים, משיכה וכמובן אותו Je ne sais quoi, אשר מדביק את כל אלו ויוצר את האהבה, הן תכונות חשובות עוד יותר.

אז זהו, אני מוכן לצאת לדרך למצוא את אהובת ליבי. ואם את, קוראת את הפוסט הזה ופעמון קטן מצלצל בליבך, את יותר ממוזמנת לפנות אלי , כי לטייל בפריז או אפילו בגבעתיים יותר כיף ביחד.

זוג אוהבים בפריז - צילום רותי שמעוני
זוג אוהבים בפריז – צילום רותי שמעוני

עדכון פברואר 2016 הפרנקופיל עדיין מחפש אהבה והפעם בגרנזי…

עברה שנה מאז שנכתב הפוסט המקורי ואומנם מצאתי את עצמי בכיכר פירסטנברג מאז, אבל לבד (וגם זו חווייה לא רעה כלל וכלל). אז מה היה לנו בשנה החולפת? בעקבות הפוסט המקורי קיבלתי מבול של פניות מנשים שאהבו את מה שכתבתי ורצו להכיר (חלק מהנשים אף רצו להכיר לי את בנותיהן או אפילו את נכדותיהן :)). אז יצאתי ללא מעט דייטים והכרתי לא מעט נשים מקסימות, אולם לצערי אהבה לא מצאתי. וכך אחרי כמה חודשים לקיתי, כמו לא מעט רווקים ורווקות, ב”עייפת הדייטים”. הקריירה והאתר שלי היו מספיק אינטנסיביים על מנת למלא את החיים שלי עד גדותיהם והם סיפקו לי שלל תירוצים מצויינים לעצור את המירוץ הזה אחרי האהבה. ואז באוקטובר 2015 הגיעה אלי ההצעה שלא יכולתי לסרב לה, ללכת לעבוד באי גרנזי (Guernsey), ושמה קץ להרפתקאותיי בעולם הדייטים הישראלי (טוב, לא בדיוק, יצא לי להכיר מישהי מדהימה כשחיפשתי מחליפ/ה לדירה אותה שכרתי, היה נראה שה Amour נמצא באוויר, אבל היא לא הייתה מוכנה להיכנס ל”קשר בשלט רחוק” ואני לא יכול להאשים אותה בזה). וכך מצאתי את עצמי באותה נקודה בה הייתי בפברואר 2015, רק הפעם באי גרנזי…

הבשורה הטובה היא שהשנה שעברה לימדה אותי לא מעט ואני בהחלט יותר חכם ובשל בכל הקשור לזוגיות ממה שהייתי. הבשורה הקצת פחות טובה היא ש…אני כרגע נמצא על אי בודד. האמת גרנזי הוא לא באמת אי בודד מכיוון שקל מאוד לטוס ממנו ללונדון או לחלקים שונים באירופה ואני אעשה זאת לא מעט במסגרת עבודתי ולהנאתי. אז אם אהבת את מה שכתבתי. ואת מתגוררת באירופה או לחלופין מוכנה ללכת בעקבות האהבה ולנסות לנהל “קשר בשלט רחוק” מישראל, את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפייסבוק ומי יודע, אולי עד ה-14 בפברואר נמצא את עצמנו (ביחד) בכיכר פירסטנברג….

חלק מדרך שמובילה למקום העבודה שלי בגרנזי. מי רוצה להצטרך? צילם: צבי חזנוב
חלק מדרך שמובילה למקום העבודה שלי בגרנזי. מי רוצה להצטרף? צילם: צבי חזנוב

עדכון מרץ 2017 דברים שלמדתי

וואו, השנה הראשונה בגרנזי טסה לה במהירות של מטוס קונקורד. לא הספקתי למצמץ והיא פשוט עברה. אז חוץ מכמה טיולים בפריז, נסיעה בלתי נשכחת לאוסטרליה והמון עבודה, מה עוד היה לנו? האמת שדווקא התחום הרומנטי היה הרבה יותר פעיל אצלי ממה שחשבתי. בכל אחד מביקוריי בארץ יצא לי להכיר אישה מקסימה אחרת. לצערי בכל פעם שניסינו להמשיך את הקשר באופן וירטואלי (עד לפגישה הבאה) זה פשוט לא עבד. מצד שני, אני עדיין מאוד אופטימי ומרגיש שלמדתי המון מכל מה שהיה עד כה ושפעם שלישית – גלידה (של אמורינו כמובן, ברטיון זה כל כך Overrated). אחד הדברים שהבנתי הוא, שמעבר למה שכתבתי בתחילת הפוסט על האישה האידאלית בשבילי,  אני צריך גם מישהי שתסכים לעבור בשלב כלשהו לגור איתי בגרנזי. למרות שאני רואה את ישראל בתור הבית שלי ורוצה לחזור, נכון לעכשיו הקריירה שלי מחייבת אותי להישאר בגרנזי במשך שלושת השנים הקרובות. אז אם זה משהו שיכול להתאים לך ואהבת את מה שקראת עד כה, אני אשמח לשמוע ממך. כיכר פירסטנברג עדיין מחכה לנשיקה שלנו 🙂

דף הפייסבוק הפרטי שלי

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.