בשנת 1932 נחנך כביש חדש בדרומה של צרפת. כביש שמספרו N85. הכביש חוצה את החבל המזרחי-הרי של מחוז פרובאנס מדרום לצפון. הוא יוצא מן העיר קאן, השוכנת על חוף הים התיכון ומטפס במעלה הרי האלפים הסמוכים בואך גראס, וממנה והלאה.
בדרכו הוא מתפתל בין הרים ובין גאיות, מתחכך בצוקים אימתניים, עובר על פי תהומות, חולף מבעד לנקרות החצובות בסלע, מתרומם לגבהים העולים על אלף מטרים, המתכסים שלג בעונת החורף, ויורד אל עמקים בהם זורמים נהרות רחבי ידיים, אותם הוא חוצה על גבי גשרים.
ואז, לאחר 324 קילומטרים של מראות נוף מרהיבים,הוא מגיע לעיר גרנובל.
כביש 85 ידוע בשם La route Naopoleon – דרך נפוליאון, והוא מספר סיפור מופלא, מהמופלאים בתולדותיה של צרפת ושל העולם: סיפור שובו של נפוליאון מן הגלות באלבה והשתלטותו מחדש על צרפת, בכוח אישיותו בלבד, בלי לשפוך טיפת דם אחת.
כיום הכביש עביר לכל סוגי כלי הרכב. אז, הייתה זו דרך חתחתים, שקטעים ארוכים שלה היו בלתי עבירים אלא ברגל ועל גב פרדות. במקומותינו היינו מכנים זאת: שבילי עזים, או שבילי חמורים, בצרפת אלו שבילי פרדות.
מסע זה, שהחל בעיר קאן, עבר דרך גרנובל והסתיים בפריז נמשך עשרים יום, אולם כאשר אומרים “דרך נפוליאון” מתכוונים לקטע הדרך בין קאן ובין גרנובל, אותו עשה נפוליאון בשבוע ימים, וזאת לא משום הנוף המרהיב במיוחד בקטע זה, אלא משום שימים אלו היו גורליים למסע, אך כפסע היה בין הצלחה לכישלון, וכפי שנפוליאון נהג להתבטא לעתים: ” רק צעד קטן מפריד בין הנעלה ובין המגוחך”. וכפי שאמר בהיותו בסנט-הלנה: עד גרנובל הייתי הרפתקן, בגרנובל נעשיתי נסיך”.
מדי שנה מתקבצים אנשים מכל קצוות תבל ומשחזרים את מסע נפוליאון, מי ברגל ומי על גבי סוס, כשהם לובשים מדים של חיילי נפוליאון.
מפרץ סן ז’ואן (Golf Juan)
סיפורנו מתחיל ביום רביעי, האחד במרס 1815. על קו האופק בים מול מפרץ זואן הנמצא בין קאן ובין אנטיב מופיעות שמונה אניות. הגדולה שבהן נקראת Inconstant – אוניה דו-תרנית, “סלופ” במינוח הימאים, מסוג בריג. היא מצוידת בעשרים ושבעה תותחים ומניפה את הדגל של אלבה הנפוליאונית: דגל לבן עליו עובר פס אדום אלכסוני ועליו שלוש דבורים.
האניות עושות דרכן לעבר החוף ותוך כדי התקדמותן הן מחליפות את הדגל של אלבה בדגל התלת-גוני (Bleu Blanc Rouge).
הן מטילות עוגן מול החוף ופורקות את מטענן האנושי: כשמונה מאות חיילים של המשמר הוותיק, כמאה פרשים פולנים – Lancers ללא סוסים בפיקודו של קולונל Zerzmanovsky , וכשלוש מאות חיילים קורסיקנים בפיקודו של קולונל Gusaco – המפקד הקורסיקני הגרוע ביותר. כמו כן הן פורקות: ארבעה תותחים קטנים Four Ponders, שלושה סוסים, כרכרה מהודרת אחת ואלף וחמש מאות רובי מוסקט.
אחרון ליורדים הוא נפוליאון.
משרתו: לואי מארשנד שומע אותו מכריז כאשר רגליו דורכות על החוף:
אדמת צרפת!
לפני חמש עשרה שנים עיטרתי אותך בכתר של הארץ של האומה הגדולה.
אני מצדיע לך שנית.
אחד מבנייך, הגאה לשאת בתואר זה,
בא שוב על מנת לחלץ אותך מן האנרכיה.
שום דבר עבורי!
הכל למען צרפת!
מה הניע את נפוליאון לעזוב את השלווה של האי אלבה ולחזור לצרפת הסוערת?
לפני שנשיב על שאלה זו, נחזור בזמן שנה וחצי אחורנית.
המערכה של שנת 1814
בין ה- 16 ל-19 באוקטובר 1813 ניטש קרב אדירים מסביב לעיר לייפציג שבסקסוניה שבגרמניה. הצבא הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון נסוג מפני צבאות המעצמות העולים עליו במספר במידה ניכרת. נסיגה זו מסמנת את ראשית התפוררותה של האימפריה הנפוליאונית. צבא צרפת נסוג אל מעבר לגבולות צרפת בהותירו כיסי התנגדות בערים דנציג, דרזדן, אשר אף הן נופלות והצבא שבתוכן נופל בשבי.
באמסטרדאם פורצות מהומות נגד הצרפתים. וולינגטון, מפקד הכוחות הבריטיים בחצי האי האיברי, חוצה את הרי הפירנאים ומגיע לבאיון, באיטליה חותם Murat, מלך נאפולי, גיסו של נפוליאון, הנשוי לאחותו, קרולין, על הסכם אי לוחמה עם אוסטריה, האויבת של צרפת, ובגדה המזרחית של הריין מתרכז כוח צבאי אדיר של קרוב לארבע מאות אלף חיילים – 120 אלף אוסטרים בפיקודו של שוורצנברג, 70 אלף חיילים בפיקודו של בלייכר והיתר רוסים. יחידות קוזקים כבר מסיגות את גבולה של צרפת – בוזזות, שורפות ואונסות.
ונפוליאון? נפוליאון הוא נפוליאון. הוא בנוי למצבים קיצוניים אך הוא זקוק לצבא למלא את השורות שהידלדלו.
הוא פונה לגוף המחוקק: Corp Legislatif על מנת לקבל אישור לגייס חיילים, ואומר:
צרפת זקוקה לגנרל. צרפת זקוקה לי יותר מאשר אני זקוק לצרפת. אינני חושק בכס השלטון. כס השלטון הוא ארבעה לוחות עץ מחוברים, הצבועים בצבע זהב ומרופדים בקטיפה. אבל השלטון הוא אדם, ואדם זה הוא אני.
הוא מקבל את מבוקשו. הקיסרית מארי-לואיז מתמנית לעוצרת והיא חותמת על צווי הגיוס. המגויסים החדשים הם ברובם צעירים מאוד, חלקם פחות מגיל שמונה-עשרה, והם מכונים:”מארי-לואיז”.
ראשי המעצמות, המתכנסים בפרנקפורט, מעבירים לנפוליאון הצעה: “צרפת תוותר על נסיכות סאבוייה, על הגדה המערבית של הריין, על הולנד, אולם תוכל לשמור ביעדה חלק מבלגיה”. אנגליה מתנגדת. היא אינה רוצה לראות צבא צרפתי מן העבר השני של הלמאנש.
ונפוליאון? נפוליאון מהסס. הוא אומר:
אני אדם שניתן להרוג אולם לא להעליבו
הוא אומר:
בין נהר האלבה ובין הריין נבגדנו, אולם בין הריין ובין פריז אין בוגדים!
הוא עוד יתבדה.
ההצעה נדחית ונפוליאון אומר:
אנחנו צריכים לשחזר את ההצלחה מאיטליה (מלפני שמונה עשרה שנים). אסטרטגיה היא מדע של ניצול מרחב וזמן, כאשר הזמן הוא העיקר. מרחב ניתן לכבוש מחדש, זמן – אף פעם!
הוא שומע כי צבאות המעצמות עומדות לחצות את נהר המארן, והוא מתעודד:
הם שוב עשו טעות- הם פיצלו את כוחותיהם
הוא מתכוון לתקוף את כוחות האויב המפוצלים תוך כדי מלחמת תנועה וקרבות בלתי פוסקים.
ב-23 בינואר הוא מחבק את אשתו, נושק לבנו הפעוט – “מלך רומא” – ויוצא לחזית. הוא לא יודע כי לא יראה אותם עוד לעולם.
החורף של תחילת שנת 1814 היה מהקשים שידעה צרפת. באותה תקופה. שלג כיסה חבלים גדולים.
נפוליאון מנהל מלחמת תנועה מבריקה. יש אומרים כי עלתה על הישגיו באיטליה מלפני שמונה-עשרה שנים.
שורה של קרבות בהם הוא מנצח קרב אחרי קרב: Brienne; Montmirail; Chateau Thiery; Champaubeur; ב- Montrereau הוא הולך זקוף בין הפגזים המתפוצצים סביבו. החיילים אחוזי בעתה. הם חוששים פן יהרג, והוא מרגיע אותם ואומר:
אל תדאגו, עדיין לא נוצק הפגז שיהרוג אותי.
ב- Toreys נופל פגז נפיץ בסמוך לסוס עליו הוא רוכב. פתיל ההשהיה לוחש והפגז עומד להתפוצץ כל שנייה.החיילים משותקים מפחד, ונאפוליאון? הוא עולה עם הסוס על הפגז. הפגז מתפוצץ. הוא קורע את קרביו של הסוס לגזרים. ונפוליאון? הוא יוצא ללא שריטה.
בגידה ותבוסה
אבל מגיעות אליו בשורות איוב. מרשאל Victor נסוג מחבל ה- Vosge; מארשאל Marmont נסוג מחבל ה- Sarre; מארשאל Ney נטש את Nancy ללא קרב. ולבסוף – מארשאל Augereau, מוותיקי המארשאלים, הוא שתחת פיקודו היו היחידות המעולות ביותר של הצבא – המשמר הוותיק – נסוג מ- Lyon ללא קרב. נפוליאון מפטר את Victor והלה מתחנן בדמעות כי ירשה לו להילחם כחייל פשוט. נפוליאון מתרכך ומחזירו לתפקידו.
ויש לו תוכנית. Marmont שתחת פיקודו עדין צבא של כעשרת אלפים חייל יגן על פאתי פריז והוא, נאפוליאון, יאגוף את האויב המתקדם לפריז וימחץ אותו בתנועת מלקחים. הוא משתלט על Rheims נלחם ב- La Rothier, ב- Mery, Laon; Craon, Saint Dizier; Neufchatel. אבל אז מגיע שליח מפריז. שר הדואר הנאמן Lavalette קורא לו להגיע מיד שכן האויב בשערי פריז.