שמה של העיירה קאן מגיע מהמילה שפירושה קנה סוף, וזאת מכיוון שבחלקה התחתון שכנה פעם ביצה. הישוב הראשון הידוע לנו באזור הוא ישוב מתקופת רומא העתיקה (איזור המאה ה-2 לפני הספירה) והוא נמצא על גבעת סוקה (Suquet), שחולשת על העיר (בכך קאן מזכירה לי מעט את העיר ליון, שהחלה גם היא בתור ישוב רומאי על ראש הגבעה ורק מאוחר יותר “גלשה, למטה).
במהלך המאה ה-5, כך מספרת האגדה, הייתה בקאן מכת נחשים. באותו זמן התגורר בסביבה, אדם בשם הונורטס, שבעתיד יקבל את התואר “הקדוש” (Saint Honorat 350-429) וכשהוא שמע על הסבל הרב שהנחשים הסבו לתושבי האזור הוא עלה על עץ דקל והתפלל לאלוהים שיושיע את תושבי קאן.
זמן קצר לאחר שסיים הונורטוס להתפלל, הגיע פתאום גל ענק ששטף את כל הנחשים מרחבי העיירה. כאות תודה החליט הונורטוס לבנות מנזר על אחד האיים, שנמצאים ממול לחוף של קאן, שיקבל מאוחר יותר את שמו ויקרא אי סנט הונורה (Île Saint-Honorat).
כמו כן, ענף הדקל הפך מאותו רגע לסמל של קאן, יחד עם שני פרחי השושן (Fleur de lys), שמייצגים את השייכות של קאן לממלכה הצרפתית (להבדיל מהעיר ניס, שהייתה שייכת רוב הזמן לבית סאבוי). ענף הדקל הזה מוכר כיום לכל חובב קולנוע בזכות פרס דקל הזהב, אולם לפני שנדבר עליו יש לנו עוד לא מעט היסטוריה מעניינת לקרוא 🙂
בשלהי המאה ה-9 הגיעו לאיזור הסרצינים (Les Saracines), פולשים מוסלמים שכבשו חלק ניכר מהאזור ונשארו באיזור במשך כ-100 שנים. מי שכבש מחדש את קאן היו נזירים שהתגוררו באיי לרן (Îles de Lérins) שנמצאים מול קו החוף של קאן. בשנת 1035, לאחר שכבשו מחדש את האזור, הקימו הנזירים טירה על ראש גבעת סוקה והחלו לבנות מגדלים על איי לרן עצמם.
הנזירים שלטו בקאן עד המאה ה-16, כאשר תושבי הכפר הקטן החליטו שהם מעדיפים להיות חלק מהממלכה הצרפתית וכך, למרות ניסיונות כיבוש חוזרים ונשנים במהלך המאה ה-18, הן על ידי אנגליה והן על ידי ספרד, האזור נשאר צרפתי.
הכולרה הופכת את קאן לעיירת נופש נחשקת
בכל פעם שאנחנו מדברים על נושא עצוב ולא נעים, ואמא שלי רוצה לשנות את נושא השיחה היא תמיד שולפת מטבע לשון רוסית עתיק ומשעשע ואומרת “בוא נשנה נושא ונדבר על משהו יותר אופטימי, כמו הכולרה באודסה”.
בין אם הומור רוסי מצחיק אתכם ובין אם אתם מסתכלים כעת על הטקסט שקראתם בתמיהה ואף בזעזוע, דבר אחד אינו נתון לוויכוח: גם לטרגדיות יכולות להיות תוצאות חיוביות בלתי צפויות.
כדי להבין זאת עלינו לחזור לשנות ה-30 של המאה ה-19. לורד הנרי ברוהם (Henry Peter Brougham, 1st Baron Brougham and Vaux 1778-1868), פוליטיקאי בריטי בולט ואחד האחראים המרכזיים לביטול הסחר בעבדים, מחליט לצאת לחופש.
כפי שכתב יהונתן גפן ז”ל בשירו “יונתן סע הביתה”, בלונדון האנשים בריאים אבל השמש חולה, ולכן מחליט הלורד המכובד ליהנות מהשמש של חצי האי האיטלקי. אולם, במהלך המסע הארוך מאנגליה לניס, שהייתה שייכת באותו זמן לבית סאבוי האיטלקי, פורצת מגפת כולרה, שמפילה חללים רבים בכל אירופה.
כתוצאה מכך, כאשר הלורד המכובד מתקרב לניס, הוא מגלה שהשלטונות לא מאפשרים לזרים להיכנס לעיר מפחד ההדבקה. מכיוון שחזרה לאנגליה וויתור על השמש שהאנגלים כה אוהבים, לא היתה אופציה ריאלית, מחליט לורד ברוהם לבדוק אם יש אופציות נוספות באזור, וכך הוא הגיע לקאן.
באותו זמן קאן הייתה לא יותר מכפר דייגים קטן, ולא היה שם אף מלון שראוי לאכסן לורד כה נכבד. הנרי נאלץ להסתפק באוכסניה צנועה למדי, אך למרות ההתחלה הפחות אידיאלית, תוך זמן קצר התאהב במקום.
הלורד החליט לחזור ולהתגורר בקאן, רק שהפעם הוא יתאכסן בבניין מכובד ולא באכסנייה עלובה. מכיוון שלא היה בית כזה בקאן, הוא החליט לבנות אחד כזה ולקרוא לו על שם בתו – אלאונור-לואיז. לצערו הרב, עד שהונחה האבן הראשונה של הבניין, בשנת 1835, בתו כבר לא הייתה בן החיים והבית הפך למעין גלעד לזכרה.
מותה של בתו לא מנע מהלורד להתגורר בבניין המפואר, שבנייתו הסתיימה ב-1839, והוא החל להזמין אליו חברים מאנגליה. לא מעט מאותם אנשים שהגיעו לשם בעקבותיו התאהבו במקום והחליטו להקים וילות מפוארות לא פחות.
תוך זמן קצר “הוצף” כפר הדייגים הקטן והצנוע בווילות מפוארות בסגנונות שונים ומשונים ויחד איתם הגיעו גם פרחים וצמחים, שתושבי קאן הוותיקים מעולם לא ראו קודם לכן (למשל עצי אקליפטוס, שהגיעו גם אלינו, פרחי המימוזה והדקלים). אחרי הווילות המפוארות הגיעו בתי המלון המפוארים, שחלקם הגדול נמצא ממש על הטיילת.
לורד בורהם מת בגיל 89 בקאן וזכה לכבוד גדול לא רק בחייו, אלא גם במותו. כשתטיילו בקאן, תפגשו את הפסל שלו במרכז העיר, וגם אחוזת הקבר שלו בולטת במיוחד בבית הקברות של העיירה. הבית שלו ננטש בזמן מלחמת העולם השנייה ומאוחר יותר חולק למספר דירות, כך שהיום לא ניתן לבקר בו, לצערי.
פסטיבל קאן
העובדה שקאן הפכה, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, לעיירת נופש יוקרתית, הפכה אותה למקום לאירוח פסטיבל סרטים. כי הרי מה מייצג יותר יוקרה מאשר שחקנים ושחקניות לבושים בבגדי מעצבים? עם זאת, ההיסטוריה של פסטיבל קאן לא כל כך פשוטה כפי שאתם אולי חושבים.
פסטיבלי הסרטים הראשונים היו דווקא בוונציה, והחלו בשנות ה-30 של המאה ה-20. באותה תקופה איטליה נשלטה על ידי הדיקטטור הפשיסטי בניטו מוסוליני, והוא, יחד עם היטלר, התערב בתוכן הפסטיבל ובסרטים שהוצגו שם.
בתגובה החליטה צרפת להפיק פסטיבל סרטים אלטרנטיבי, והכריזה שהוא יתרחש בקאן ב-20 בספטמבר 1939. אולם, ב-1 בספטמבר באותה שנה פלשו צבאות גרמניה לפולין, מלחמת העולם ה-2 החלה, ולאף אחד לא היה ממש חשק לראות סרטים, כך שהפסטיבל בוטל (לא לפני שהקרינו בהקרנת טרום בכורה את הסרט “הגיבן מנוטרדאם”).
בשנת 1945, עם תום מלחמת העולם השנייה, פיליפ ארלנז’ה (Philippe Erlanger 1903-1987), מי שיזם את פסטיבל קאן המקורי, הציע לממשלת צרפת להשיק אותו מחדש, בתקווה שהפעם לא תפרוץ עוד איזו מלחמה שתמנע זאת ממנו.
הממשלה, שראתה בפסטיבל שכזה דרך מצוינת להחזיר את התיירות לריביירה הצרפתית, הסכימה וב-20 בספטמבר 1946 התרחש הפסטיבל הראשון. מכיוון שהעיירה קאן נפגעה מאוד מבחינה כלכלית בעקבות היעדר התיירות בזמן מלחמת העולם השנייה, את הכסף להפקת הפסטיבל גייסו מהציבור הרחב, שהסכים לתרום בשמחה.
מכיוון שבאותו זמן לא היה בקאן מבנה מיוחד לכבוד הפסטיבל, הוא התרחש בקזינו החורף והשתתפו בו 18 מדינות. במהלך הפסטיבל הראשון חולקו 9 פרסים, ומי שזכה בפרס הראשון הוא הסרט “רומא, עיר פתוחה” של רוברטו רוסליני (Roberto Rossellini 1906-1977).
אם חשבתם שבכך נגמרו הקשיים של הפסטיבל, הרי שטעיתם. המצב הכלכלי באירופה בכלל ובצרפת בפרט, גרם לכך שהפסטיבל בוטל פעמיים (בשנת 1948 ובשנת 1950). אולם, עם השיפור הכלכלי באירופה, בעקבות תוכנית מרשל, החל הפסטיבל לעלות על דרך המלך ומאז 1951 הוא נערך כל שנה (להוציא את תקופת הקורונה).
מכיוון שכמות האנשים שהשתתפה בפסטיבל הלכה וגדלה ,הוחלט להעביר אותו מספטמבר לאפריל. בשנת 1952 קיבל הפסטיבל את המבנה הנוכחי (והדי מכוער שלו, יש לציין) ובשנת 1955 נוצר פרס “דקל הזהב” המפורסם של פסטיבל קאן.
במהלך שנות החמישים, בעקבות ההצלחה ממנה נהנה הפסטיבל, הוא הפך לפסטיבל הקולנוע היוקרתי והנחשב ביותר בעולם, והוא ממשיך להחזיק בתואר הזה גם בימינו. כיום משתתפים בפסטיבל כ-30,000 איש כל שנה (פי מאה ממה שהגיעו בפסטיבל הראשון). אם אתם רוצים להיות חלק מאותם 30,000 איש שבאים לפסטיבל, אתם מוזמנים להיכנס לאתר הרשמי של פסטיבל קאן ולהתעדכן לגבי התוכנית.
כתבות נוספות על קאן
כאן מסתיים הפרק ההיסטורי, שמכין אותכם לביקור בעיירה קאן. אז מה עושים הלאה? טוב ששאלתם! יש לי 3 כתבות שיעזרו לכם בתכנון הטיול שלכם שם (וגם קאן כמובן 🙂 ).
- קאן למטייל: כתבה שמספקת לכם מסלול טיול בעיר המקסימה הזאת פלוס מידע חשוב (דרכי הגעה וכו’). תוכלו למצוא את כל זאת בכתבה קאן: אטרקציות, מסעדות, מלונות והמלצות.
- איי לרן: כאן תלמדו על סיפורם של איי לרן, אותם הזכרתי בכתבה הזאת, כולל מידע מפורט לגבי מה ניתן לראות בכל אחד מהאיים הללו. הכתבה תתפרסם בקרוב.
- מלונות מומלצים בקאן: אני בטוח שכעת אתם מבינים שקאן היא עיירה מקסימה ושיקית. מעבר לזה, קאן מהווה מקום מושלם לטיול כוכב בריביירה הצרפתית. שתי עובדות אלו מהוות סיבה מצוינת מדוע כדאי להתגורר בה מספר לילות. לכן, אם החלטתם לקבל את עצתי ולבלות שם מספר ימים, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מלונות מומלצים בקאן: היהלום של הריביירה הצרפתית ולקבל המלצות על כמה מלונות מעולים שאספתי בשבילכם בפינצטה.