לאוברניי הייתה שמורה “זכות העיירה האלזסית הראשונה” (על משקל “זכות המבט הראשון בפריז” של יאיר גרבוז) והיא בהחלט לא איכזבה. זוהי ללא ספק אחת מהעיירות היפות ביותר בדרך היין ואם אתם מחפשים אטרקציות באלזס מומלץ מאוד לא לפספס אותה.
מיקום
העיירה שוכנת כ – 25 קילומטר משטרסבורג והיא נמצאת ממש בשערי דרך היין האלזסית ובמרחק קצר מאוד משדות הכרוב, ממנו עושים שוקרוט, ומהכרמים בהם מגדלים את היין האלזסי המצויין. כמו כן במרחק נסיעה קצר מאוברניי נמצא הר סנט אודיל (Mont Saint Odile), אשר נקרא על שם הקדושה הפטרונית של אלזס, ובו מנזר פעיל ממנו ניתן להשקיף על הנופים מסביב.
היסטוריה
העיירה אוברניי מוזכרת כבר במאה ה-7 לסביבה בתור מקום לידתה של אודיל הקדושה ביתו של אחד מדוכסי אלזס. בשנת 1240 הפך הכפר אוברניי לעיירה והחלה לצמוח במהירות. לשיאה הגיע במהלך המאה ה-16 בעת ביקורו של הקיסר פרדיננד ה-1 בשנת 1562. העיירה נפגעה במהלך מלחמת 30 השנה (1618-1648) אך החלה להתאושש מכך, כאשר בשנת 1679 סופחה, יחד עם כל אלזס, לצרפת. כמו כמעט כל העיירות באלזס גם אוברניי עברה מצרפת וגרמניה ובחזרה מספר פעמים בין השנים 1870-1945 דבר שניכר באופי המאוד גרמני של המקום.
מתי כדאי לבקר?
אוברניי מקסימה במיוחד באביב ובסתיו אולם דווקא בקיץ יש בעיירה פסטיבלים ואירועי פולקלור מקומיים. היתרון הוא רקדנים בתלבושת ססגוניות. החסרון הוא כמובן הדוחק ומחירי הלינה והמסעדות שעולים בהתאם.
לינה באוברניי
כפי שתראו מיד בהמשך, יש לא מעט מה לראות בעיירה הזאת ומכיוון שמדובר במקום מקסים, מומלץ מאוד להפוך אותה לבסיס לטיול בדרך היין של אלזס. במידה והחלטתם לעשות זאת, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מלונות מומלצים באוברניי (Obernai) והסביבה, שם תמצאו שורה של מלונות ודירות נהדרים שאספתי בשבילכם בפינצטה.
אטרקציות תיירותיות
כנסיית סן פייר וסן פול
אומנם הכנסייה נראית כאילו נוצרה בימי הביניים, אולם מדובר בכנסייה שנבנתה בשנת 1872 בסגנון נאו גותי על בסיס כנסייה קדומה יותר מהמאה ה-15. פנים הכנסייה מרשים ויש לו עוגב מצויין כפי שניתן לשמוע בקטע הבא:
בניין העיריה (Hotel de Ville)
העירייה שוכנת בבניין מקסים מהמאה ה-14 בו שכן לפני כן בית הדין לעינייני המסחר של העיירה. בשנת 1848 הוגדל הבניין והתווספו אליו חלקים בסגנון ניאו רנסאנסי. שימו לב לפרסקאות של הביניין ששוחזרו במהלך שנות ה-90.
שוק החיטה (LA HALLE AUX BLÉS)
השוק שוכן בבניין רנסאנסי, אשר נבה בשנת 1554 ושימש בתחילה תור משחטה (מכאן שני הפסלים של ראשי הבקר שמעטרים אותו).
הבאר בעלת ששת הדליים (LE PUITS À SIX SEAUX)
באר רנסאנסית מקסימה שנבנתה על ידי אומנים משטרסבורג בשנת 1579. הבאר המורכבת משלושה עמודים וגגון מעוטרת בפסלים מהברית הישנה.
בית הכנסת של אוברניי
בית הכנסת המפואר נבנה במאה ה-19 בסגנון נאו רומנסקי שהיה מאוד מקובל בתקופה. בעבר התפללה בו קהילה יהודית משגשגת אולם בעקבות השואה הקהילה היהודית בעיר הצטמצמה מאוד וכתוצאה מכך בית הכנסת פתוח רק בימים מיוחדים של תפילות.
ה”רכבת העירונית”
במידה והגעתם לזמן קצר ותרצו לראות את כל האטרקציות המרכזיות של אוברניי תוכלו להשתמש בשירותי הרכבת הקטנה שיוצאת ממרכז העיר ומגיעה לכל המקומות החשובים.
אוכל
האוכל באוברניי הוא אלזסי טיפוסי וניתן למצוא שם לא מעט מקומות שמוכרים שוקרוט (Choucroute), בקאופה (Baeckeoffe – תבשיל העשוי משלושה סוגיי בשרים המתבשלים לאיטם בכלי חרס) ועוד. שאלנו היכן כדאי לנו לאכול ומספר אנשים המליצו לנו בחום על מסעדת La Dime. אולם לצערי המסעדה הזאת הייתה סגורה אז הלכנו לחפש מסעדה אחרת והגענו ל Les Ramparts. אני הזמנתי שוקרוט דגים שהיה עשוי משלושה סוגי דגים יחד עם מספר שרימפסים וטבל ברוטב על בסיס שמנת. למרות שהיה מאוד כבד וגרם לי לרצות לפרוש לשנת צהריים השוקרוט עצמו היה מאוד טעים בעיני.
מנת הבקאופה שהזמינה השותפה שלי לטיול הייתה מאכזבת מכיוון שלמרות שהמנה נראתה טוב מאוד היא הייתה די חסרת טעם. לצערנו הרב רק אחרי שהשותפה שלי החזירה את המנה ובחרה בכבד ברווז במקום (שהיה נהדר), גילינו את החרדל הנהדר של המקום, אשר היה יכול לתת לתבשיל את הטעם שהיה מעט חסר לו. מאז אותה מסעדה אף אחד מאתנו לא העז להזמין בקאופה וכך נותרה התעלומה האם הבקאופה במקום היה פשוט לא טוב או שזהו טעמו של בקאופה מסורתי (אם הצלחתם לפתור את התעלומה אני אשמח מאוד אם תוכלו להגיב למטה).
סיכום
אוברניי היא בהחלט עיירה מקסימה ששווה עצירה בזמן טיול בעמק היין. אני קורא לעיירות כאלו “עיירות ביס” מכיוון שלהבדיל מערים גדולות יותר כגון שטרסבורג וקולמר ניתן למצות את העיירה החביבה הזאת במחצית היום, לאכול היטב ולהמשיך הלאה. במידה וגם אתם ביקרתם בעיירה ויש לכם טיפים לגבי מסעדות, אטרקציות או קניות אתם יותר ממוזמנים להגיב ואני מבטיח לעדכן את הפוסט בהתאם.
.I would like to thank Office de Tourisme d’Obernai for some of the photos, which appear in this post
