במהלך מאות השנים האחרונות סיפקה צרפת כמה מענקי השירה הלירית הגדולים ביותר. בדף הזה אשמח לספק לכם טעימה קטנה מהשירים של כמה מהמשוררים הגדולים ביותר של צרפת. לפני שנתחיל אני מעוניין להודות לדורי מנור שהסכים לנדב כמה מהתרגומים הנפלאים שלו לפרוייקט הזה. כמעט כל התרגומים של השירים שתקראו כאן הם שלו אלא אם נכתב אחרת.
פייר דה רונסאר (1524-1585)
סונטה כ”ד
כְּשֶׁיְּשִׁישָׁה תִּהְיִי, עִם עֶרֶב, מוּל הָאָח,
וּלְאוֹר הַנֵּר תֵּשְׁבִי, אוֹרֶגֶת וּפוֹרַעַת,
תָּשִׁירִי אֶת שִׁירַי, וְתִשְׁתָּאִי לָדַעַת:
“בַּעֲלוּמַי רוֹנְסָאר הִלֵּל אוֹתִי כָּל-כָּךְ.”
אֲפִלּוּ אֲמָתֵךְ הָעֲיֵפָה, שֶׁאַךְ
דָּבְקָה בָּהּ תַּרְדֵּמָה, תֵּעוֹר פִּתְאוֹם, נִרְתַּעַת
לְשֵׁמַע שֵׁם רוֹנְסָאר, וְתֵחָפֵז בְּלַהַט
לִקְשֹׁר לִשְׁמֵךְ כִּתְרֵי אַלְמָוֶת מְבֹרָךְ.
אֲנִי אֶשְׁכֹּן דּוּמָה. אֶהְיֶה לְצֵל עָקָר.
אָנוּחַ בֵּין צְלָלִים עוֹטֵי הֲדַס וִיקָר –
וְאַתְּ תִּהְיִי זְקֵנָה וּתְבַכִּי לַשָּׁוְא
אֶת חֹם אַהֲבָתִי שֶׁסֵּרוּבֵךְ עָכַר.
שִׁמְעִי לִי וַחֲיִי הַיּוֹם וְלֹא מָחָר:
אֶת וֶרֶד הַחַיִּים קִטְפִי
כְּבָר מֵעַכְשָׁו.
רוצים לקרוא על האישה שמוזכרת בשיר של רונסאר?
שמה היה אלן דה סורז’ר וסיפורה מופיע בכתבה על שאטו דה בריסאק.
ז’אן דה לה פונטן (1621-1695)
השועל והעורב
יָשַׁב עַל צַמֶּרֶת שֶׁל עֵץ מַר עוֹרֵב,
בְּפִיו חֲרִיצוֹן שֶׁל גְּבִינָה –
שָׁאַף מַר
שׁוּעָל
אֶת רֵיחָהּ הֶעָרֵב,
וְשָׂח לוֹ בְּרֹב עֶדְנָה:
“שָׁלוֹם, הֵי שָׁלוֹם שָׁם, עוֹרֵב אֲדוֹנִי!
בֵּין כָּל הָעוֹפוֹת אֵין כְּמוֹתְךָ חִנָּנִי!
וְאִם שִׁירָתְךָ, חֵי נַפְשִׁי, אֵין בָּהּ דֹּפִי
מַמָּשׁ כִּכְסוּתְךָ, שֶׁהִיא סֵמֶל הַיֹּפִי –
זָכִינוּ לְפֶנִיקְס בַּיַּעַר הַזֶּה!”
שָׁמַע הָעוֹרֵב וְהָיָה כְּהוֹזֶה,
כִּחְכַּח בִּגְרוֹנוֹ וּפָצַח בְּרִנָּה –
אַךְ עוֹד הוּא פּוֹצֵחַ, נָפְלָה הַגְּבִינָה…
מִהֵר הַשּׁוּעָל וּבָלַע אֶת הַנֵּתַח,
פָּנָה לָעוֹרֵב וְהִשְׁמִיעַ לוֹ כָּךְ:
“חַנְפָן לְעוֹלָם יִתְקַיֵּם לוֹ לָבֶטַח
עַל מִי שֶׁמּוּכָן לִהְיוֹת מְלֻחָךְ;
שָׁקוּל זֶה הַלֶּקַח לְנֵתַח מֻבְחָר.”
לָמַד מַר עוֹרֵב – אַךְ מְעַט בִּמְאֻחָר…
הצרצרה והנמלה
כָּל הַקַּיִץ שׁוֹרְרָה
צְרָצָרָה –
וְהִנֵּה הַסַּעַר שָׁב,
וְעִמּוֹ חֶרְפַּת רָעָב:
אַף לֹא פַּת אַחַת דַּלָּה
שֶׁל זְבוּבוֹן אוֹ שֶׁל תּוֹלָע!
הִיא תִּנְּתָה אֶת אֲסוֹנָהּ
אֵצֶל נְמָלָה שְׁכֵנָה,
וְשָׁטְחָה תְּחִנָּה נִרְגֶּשֶׁת
לְגַרְגֵּר, לְלֶחֶם צַר –
“עִם חֲלוֹף יְמֵי הַגֶּשֶׁם
אֲשַׁלֵּם לָךְ, חֵי צְרָצַר!”
אַךְ שְׁכֶנְתָּהּ, בְּשׁוּם פָּנִים
אֵין חֶלְקָהּ עִם נַדְבָנִים:
“מֶה עָשִׂית עַד בּוֹא הַחֹרֶף?”
הִקְשְׁתָה לָהּ קְשַׁת הָעֹרֶף.
“שַׁרְתִּי, שַׁרְתִּי, יוֹם וָלֵיל,
שִׁיר לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב.”
“שַׁרְתְּ בַּקַּיִץ? מִי פִּלֵּל?
נוּ, אָז תִּרְקְדִי עַכְשָׁו!”
אַלְפוֹנְס דֶה לַמַרְטִין (1869 – 1790)
הפרפר
לְהִיוָלֵד עִם הָאָבִיב, לָמוּת עִם הַשׁוֹשַׁנִים,
לְרַחֵף עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, בְּמֶרְחַבֵי שָׁמַיִים טְהוֹרִים,
לַעֲמוֹד עַל קְצֵה פְּרָחִים אֲךְ בְּקוֹשִׁי פְּתוּחִים,
לְהִתְבַּשֵׂם מִבְּשָׂמִים, מֵהָאֲוִיר וּמִתְכוֹל הַשְׁחָקִים,
לְנַעֵר, בְּשַׁחַר עֲלוּמִים, אֵת הָאַבְקָה מְהַכְּנָפַיִים,
לְעוֹפֵף כְּמוֹ רוּחַ בְּמַעֲגָלִים נִצְחִיִים בַּשָׁמַיִים,
הִנֵּה יִיעוּדוֹ מָלֵא הָאוֹשֶׁר שֶׁל פַּרְפָּר סַסְגוֹנִי!
הוּא דוֹמֶה לַתְשׁוּקָה שֶׁלְעוֹלָם לֹא נִרְגַעַת,
וְהוּא לְלֹא סִיפּוּק, יָדוֹ בְּכָל דָבָר נוֹגַעַת,
חוֹזֵר סוֹף סוֹף לַשָׁמַיִם לָתוּר אֲחַר הַחוּשָׁנִי!
תרגם: ניסן אבדי
ויקטור הוגו (1802-1885)
מחר עם אור ראשון
מָחָר, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹר רִאשׁוֹן יַעַלֶה עַל הַכְּפָר,
אֵצֵא לַדֶרֶךְ. רְאִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ מְחַכָּה לִי.
אֶחֱצֶה אֶת הַיַעַר, אֵלֵךְ לִי דֶרֶךְ הָהָר,
רָחוֹק מִמֵּךְ אֵינִי יָכוֹל, הַזְמַן הוּא לְרוֹעֵץ לִי.
אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְעֵינַי נְתוּנוֹת אֶל הַמַחֲשָׁבוֹת,
מִבְּלִי לִרְאוֹת דָבָר סְבִיבִי, אוֹ לִשְׁמוֹעַ קוֹל,
לְבַד, אַלְמוֹנִי, שְׁפוּף גַב, עִם יָדַיִּים שְׁלוּבוֹת,
נֶעֱצָב אֶל לִבִּי וְיוֹמִי יִהְיֶה לִי קוֹדֵר כִּשְׁאוֹל .
לֹא אַשְׁגִיחַ לֹא בָּאוֹרְפָּז הַנוֹפֵל שֶׁל הָעֶרֶב,
וְלֹא בַּלוֹט הַיוֹרֵד עַל הַרְפְלֵר מְרָחוֹק,
וּכְשְׁאַגִיעַ, אָנִיחַ עַל קִבְרֵךְ בְּיָגוֹן צוֹרֵב
זֵר שֶׁל אַבְרָשׁ פּוֹרֵחַ וְאֶגֶד צִינִיוֹת יָרוֹק.
תרגם: ניסן אבדי
הוא היה אומר לה
הוּא הָיָה אוֹמֵר לָהּ: “אַתְּ רוֹאָה, לוּ רַק שְׁנֵינוּ יָכֹלְנוּ,
עִם נֶפֶשׁ חֲדוּרַת אֱמוּנָה, וְלֵב מָלֵא אוֹר, כְּשֶׁאָנוּ
שִׁכּוֹרִים מֵאֶקְסְטָזָה מְתוּקָה וּמֵעַצְבוּת,
לְהַתִּיר אֶלֶף קְשָׁרִים שֶׁהַחַיִּים קוֹשְׁרִים אוֹתָנוּ;
לוּ רַק יָכֹלְנוּ לִנְטֹשׁ אֶת פָּרִיס הַטְּרוּפָה וְהַנּוּגָה,
הָיִינוּ בּוֹרְחִים; הוֹלְכִים לְאָנְשֶׁהוּ, לֹא חָשׁוּב לְאָן,
רָחוֹק מֵהַשָּׁאוֹן הַמַּטְרִיד, מֵהַשִּׂנְאָה הַקַּנָּאִית,
מְחַפְּשִׂים פִּנָּה בָּהּ הָיוּ לָנוּ עֵצִים, הָיָה לָנוּ דֶּשֶׁא;
בַּיִת קָטָן עִם פְּרָחִים, עִם קְצָת פְּרָטִיּוּת,
קְצָת שֶׁקֶט, וְשָׁמַיִם בְּגוֹן הַתְּכֵלֶת,
שִׁירַת הַצִּפּוֹר מִלְּמַעְלָה מֵעַל הַגַּג, וּקְצָת צֵל,
אָז מָה, מָה בֶּאֱמֶת הָיִינוּ צְרִיכִים עוֹד?”
תרגם: ניסן אבדי
במידה ותרצו לקרוא עוד על ויקטור הוגו הנה שתי כתבות שיכולות לעניין אותכם:
ז’ורז’ סאנד (1804-1876)
אל השחר
הַטֶבַע הוּא כָּל מַה שֶׁרוֹאִים,
כָּל מַה שֶׁרוֹצִים, כָּל מַה שֶׁאוֹהֲבִים.
כָּל מַה שֶׁיוֹדְעִים, כָּל מַה שֶׁמַאֲמִינִים,
כָּל מַה שֶׁמַרְגִישִׁים עַל עַצְמָם.
הוּא יָפֶה בְּעֵינֵי מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ,
הוּא טוֹב לְמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ,
הוּא צוֹדֵק אִם מַאֲמִינִים בּוֹ
וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּשֶׁל עַצְמוֹ.
הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם, הֵם רוֹאִים אוֹתְךָ,
חַבֵּק אֶת הָאֲדָמָה, הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
הָאֶמֶת הִיא מַה שֶׁמַאֲמִינִים בּוֹ
וּבַטֶבַע הִיא אַתָּה בְּעַצְמְךָ.
תרגם: ניסן אבדי
זֶ’רַאר דה נֶרְוָאל (1855 – 1808)
שביל בגני לוקסמבורג
הִיא טִיְּלָה לָהּ, הָעַלְמָה הַצְּעִירָה
קְלִילָה וּמְלֵאָה חַיּוּת כְּצִפּוֹר
בְּיָדָהּ פֶּרַח זוֹהֵר כַּלְּבָנָה מְאִירָה,
וּבְפִיהָ פִּזְמוֹן זֶה עַתָּה יָצָא לָאוֹר.
הִיא אוּלַי הַנֶּפֶשׁ הַיְּחִידָה בְּתֵבֵל
שֶׁלִּבָּהּ נַעֲנָה לְלִבִּי, כָּמֵהַּ לִדְרוֹר,
בְּשָׁעָה שֶׁהוֹפִיעָה בְּלֵילִי הָאָפֵל
וּבְמַבָּט שֶׁל רֶגַע הֵצִיפָה אוֹתוֹ בָּאוֹר!
אַךְ אֲבוֹי, נְעוּרַי הִסְתַּיְּמוּ בִּשְׁנִיָּה …
הֲיִי שָׁלוֹם, קֶרֶן אוֹר מְתוּקָה שֶׁהִבְזַקְתְּ בְּעֵינַי,
נִיחוֹחַ הַבֹּשֶׂם, עַלְמָה צְעִירָה, הַרְמוֹנְיָה…
הָאֹשֶׁר עָמַד לַחֲלֹף, – הִיא חָמְקָה מֵעֵינַי!
תרגם: ניסן אבדי
אלפרד דה מיסה (1857 – 1810)
לז’ורז’ סאן
אַתְּ, שֶׁאֵלַי הִתְוַדַּעְתְּ, יוֹתֵר אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת זֹאת
מִכָּל מָה שֶׁלִּבִּי יָכֹל לְהָכִיל מִן הָרֹךְ וְהָעֶדְנָה,
בְּשָׁעָה שֶׁבְּעֹמֶק הַלַּיְלָה, הוֹ אֲהוּבָה יְפֵהפִיָה,
הָיִיתִי בָּא לִפֹּל בְּעֵירֹם זְרוֹעוֹתַיִךְ עִם דְּמָעוֹת!
בְּתוֹךְ כָּל זֶה מֵת הַזִּכָּרוֹן, יוֹם אֶחָד חָטַפְתְּ אוֹתוֹ
וְהָאַהֲבָה הַזֹּאת הַמְּתוּקָה בְּלִי דַּי, שֶׁהִתְגַּנְּבָה
אֶל לְבָבֵינוּ הַמְּבֻלְבָּלִים תּוֹךְ נְשִׁיקָה,
אַתְּ, שֶׁאֵלַי הִתְוַדַּעְתְּ, יוֹתֵר אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת זֹאת.
תרגם: ניסן אבדי
שארל בודלר (1821-1867)
דמדומי ערב
הִנֵּה הָעֶרֶב בָּא, יְדִיד פּוֹשְׁעֵי הָעִיר,
שֻׁתָּף לִדְבַר פִּשְׁעָם, צוֹעֵד זָהִיר זָהִיר,
הַשַּׁחַק נֶאֱטָם כְּתָא, וְהָאָדָם
הוֹפֵךְ, בְּאֵין שָׂבְעָה לוֹ, לְטוֹרֵף צְמֵא דָּם.
הוֹ עֶרֶב, אֲהוּבוֹ שֶׁל מִי שֶׁזְּרוֹעוֹתָיו
תּוּכַלְנָה לְהָעִיד: עָיַפְנוּ, וּמוּטָב
לָנוּחַ מֵעָמָל, הָעֶרֶב מְנַחֵם
בְּרִיּוֹת אֲשֶׁר כְּאֵב טוֹרְפָן לְלֹא רַחֵם,
מֵצֵן אֶת לַהֲטוֹ שֶׁל אִישׁ מַדָּע עַקְשָׁן,
מֵנִיחַ לַפּוֹעֵל, דּוֹחֵק בּוֹ שֶׁיִּישַׁן.
מִנֶּגֶד נֵעוֹרִים דֶּמוֹנִים אַכְזָרִים,
גּוֹדְשִׁים אֶת הַמֶּרְחָב, כְּבֵדִים כְּלַבְלָרִים,
טוֹפְחִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל תְּרִיס וְעַל כַּרְכֹּב;
וְנֹכַח אוֹר סְתוּר רוּחַ שֶׁל פָּנַס רְחוֹב
נִדְלֶקֶת הַפְּרִיצוּת, בּוֹעֶרֶת לְהַכְלִים,
פּוֹעֶרֶת אֶת בָּשְׁת