פריז היא עיר מושלמת לרכיבה על אופניים.
כן, נכון, זה נשמע כמו קלישאה מאוסה, אבל זה נכון! יש משהו ברכיבה על אופניים בפריז שהוא מעבר ללהתנייד ממקום למקום, זה חלק מהמרקם של העיר. רק כשעליתי על אופניים בעצמי, הבנתי כמה החוויה שונה. זה לא כמו ללכת ברגל ולעצור בכל פינה, אבל גם לא כמו לחלוף במטרו על פני העיר בלי לשים לב ואולי לפספס כמה פינות נסתרות. זה בול באמצע.
כשעברתי לפריז, רציתי לגלות אותה בצורה שלא הכרתי, כמו מקומית. ומה יותר פריזאי מלקחת אופניים ולהתחיל לדווש ברחובות?
אבל זה לא קרה כל כך מהר, בין הרצון למציאות הייתה לי דרך לעבור. אתם מבינים, שבילי האופניים בפריז נראים די מאיימים מבחוץ למי שלא רגיל. תדמיינו את זה: רוכבי אופניים חולפים על פניכם במהירות הבזק, חותכים פניות בלי התראה מוקדמת, הולכי רגל קופצים לכביש כאילו אין מחר, כל אחד מתנהג כאילו הכביש שייך לו… קצת מפחיד, לא?
בקיצור, מה שהולך שם זה תוהו ובוהו אחד גדול, או כמו שהפריזאים אומרים- בורדל.
והפריזאים הם לא הקהל הכי מעודד למתחילים בכביש. אתם יודעים איך הם, נוטף מהם ביטחון עצמי מרשים, ומנגד סבלנות היא לא הצד החזק שלהם.
הרגשתי שכל תנועה מהוססת שלי תגרור איזה מבט עקום, הערה עוקצנית בצרפתית שלא אבין, או איזה “פפפפ” צרפתי טיפוסי שמבהיר לי בצורה הכי פריזאית שיש: “תזוזי כבר”.
אז עכשיו אתם מבינים למה זה הרתיע אותי. אבל בסופו של דבר הבנתי שהדרך להתחיל היא פשוט לקפוץ למים. יום אחד אמרתי לעצמי: “זהו, אני הולכת על זה. אנשים עושים את זה, מה כבר יכול להיות?”. ירדתי מהבית והלכתי לאחת מתחנות ה-Vélib’, או “התל-אופן של פריז” כמו שאני קוראת לו.
התחנות פזורות בכל פינה בעיר, אי אפשר לפספס אותן. הגעתי לתחנה עמוסה באופניים שממתינים, מסתכלים עליי ומשדרים לי: “יאללה דנה, תעלי”. בחרתי באופניים שנראו לי הכי ראויים לרכיבה ראשונה, בדקתי שהפעמון עובד, שאפשר לסמוך על הבלמים שיעבדו ברגע האמת והתחלתי לדווש.
בהתחלה הייתי קצת בלחץ, רוכבים שעקפו אותי גרמו לי להחסיר פעימה, הידיים שלי היו נעולות על הכידון כאילו החיים שלי תלויים בזה. אבל לאט לאט משהו בי נרגע ואחרי כמה דקות של רכיבה הכל השתחרר. הרוח הייתה משחררת, והעיר, איזו עיר… פריז נפרשה בפניי במלוא הדרה.
התאהבתי בזה. הבנתי שיש משהו אחר לגמרי בלראות את פריז מהאופניים. זו לא אותה העיר שרואים בהליכה ברגל, ואין חלון מטרו או אוטובוס שמפריד ביני לבין הרחוב. אני יכולה לדווש בשבילי האופניים ולראות את הרחוב הפריזאי נפרש בפניי בלי שום דבר שמסתיר, כשאני חולפת על פני הבניינים האלגנטיים, המונומנטים הגדולים… ואני בתוך הבועה שלי, מתמסרת לעיר הכי יפה בעולם.
פעם הייתי רואה רוכבים על אופניים חולפים על פניי, מזמזמים לעצמם שיר, סלסלה קטנה תלויה על הכידון ובתוכה בגט טרי. תמיד חייכתי לעצמי וחשבתי: “איזה קסום זה, כמו מתוך איזה סרט רומנטי ישן”. והיום אני חלק מזה. מדוושת לי באלגנטיות (או לפחות מנסה), עם חיוך קטן, שיר שמתנגן בראש, ובסלסלה בגט חם מהבולנז’רי. בלי להתכוון, הפכתי להיות חלק מהתמונה שתמיד קסמה לי.
אז איך זה עובד?
אין מה להיבהל, זה ממש קל!
פריז מלאה באפשרויות לשכירת אופניים:
Vélib’ – ה”תל-אופן של פריז”
Vélib היא מערכת שיתוף האופניים הציבורית של פריז, והיא לא סתם חלק מהעיר, היא כבר הפכה לסמל פריזאי. המערכת כוללת יותר מ-1,400 (!!) תחנות פזורות בכל רחבי העיר, ככה שאיפה שלא תלכו, תראו תחנת וליב, זה הופך אותן למאוד נגישות.
התשלום מתבצע דרך כרטיס אשראי במכונות בתחנה או דרך האפליקציה. אם אתם רוצים להתנסות רק לכמה שעות- יש מנוי יומי, שבועי או חודשי, כך שאתם יכולים לבחור את מה שמתאים לכם.
אבל לVélib’ יש גם חסרונות. בגלל שהיא כל כך פופולרית בקרב הפריזאים (וגם תיירים בתכל’ס), בשעות העומס יכול להיות שתגיעו לתחנה במקום מרכזי ותמצאו אותה ריקה מאופניים.
מעבר לזה, כדי לשכור אופניים דרך Vélib, צריך להירשם מראש לשירות דרך האפליקציה או במכונות האוטומטיות בתחנות. אז אם אתם כמוני, אולי תעדיפו לחסוך לעצמכם את ההתעסקות ולבצע את ההרשמה דרך האפליקציה עוד לפני שאתם יוצאים לדרך.
Lime, Dott, Tier, Jump
אם אתם מחפשים משהו קצת יותר קליל וגמיש, יש גם את החברות הבינלאומיות שמציעות שירות דומה, כמו:
כל החברות האלה מציעות אופניים חשמליים שנפתחים וננעלים בקלות דרך אפליקציה. אין תחנות קבועות, פשוט מוצאים אופניים קרובים במפה, סורקים את הקוד ויוצאים לדרך. יש בזה משהו משחרר וספונטני יותר- היכולת לעצור בכל מקום שרוצים ולהשאיר את האופניים מבלי לדאוג למצוא תחנה ואולי להגיע ולגלות שהיא מלאה ואין מקום לשים את האופניים.
גם כאן יש אבל- השירותים האלה לרוב קצת יותר יקרים מ-Vélib’. מדובר בתעריפים לפי דקה, מה שאומר שנסיעות ארוכות עלולות לעלות לכם לא מעט. בנוסף, יש אזורים בעיר שבהם אי אפשר להחנות אופניים חופשי, וצריך לשים לב לאזורי החניה המותרים שמסומנים באפליקציה.
מתי הכי טוב לרכב על אופניים?
מי רוצה להיות פרנקופיל?
תאריך: 03.03.2025
שעות: 20:00-21:30
כתובת: מלון לינק, שאול המלך 39, תל אביב
ברוכים הבאים לפריז! קר כאן.
נכון, העיר הזו יפהפייה בכל עונה, אבל מזג האוויר כאן יכול להיות קצת מאתגר לפעמים, במיוחד כשזה מגיע לרכיבה על אופניים. חוויית הרכיבה בפריז משתנה לגמרי בהתאם לעונות השנה.
התקופה האידיאלית לרכיבה בפריז היא מאפריל, כשמזג האוויר מתחיל להתחמם, ועד סוף ספטמבר, כשהימים עדיין מוארים אבל מתחילים להיות קרירים ונעימים. בין נובמבר למרץ, פריז יכולה להיות קרה ורטובה. יש גשמים ורוחות, השמש זורחת מאוחר ושוקעת מוקדם, ימים כאלה פחות נעימים לרכיבה.
פריז החורפית היא לגמרי קסומה! אבל יותר כשיושבים בבית קפה קטן ומחבקים כוס שוקו חם בין כפות הידיים, ופחות כשמדוושים בקור עם ידיים קפואות, זה כבר פחות כיף 🙁
טיפים לרכיבה על אופניים
- אם זו הפעם הראשונה שלכם, נסו להתחיל לאט ובשבילים פחות סואנים, כמו על גדות הסן או באיזורים פחות מרכזיים.
- פריז עשתה מאמצים גדולים להפוך לעיר ירוקה, ובשנים האחרונות העירייה רשתה את העיר בשבילי אופניים מסומנים. שימו לב לשבילי האופניים המסומנים וסעו רק עליהם. אם הגעתם לכביש שאין בו שביל אופניים, היצמדו לימין, אבל לעולם לא על המדרכה, זה מסוכן ולא חוקי.
- הפחד הראשוני שלי מרכיבה על אופניים בפריז לא היה תלוש. כמו שפריזאי אמר לי פעם- כאן יש חוק אחד, והוא שאין חוקים. רוכבי אופניים חסרי סבלנות יחתכו אתכם, הולכי רגל יקפצו לכביש, מכוניות פונות בלי לאותת… אז תיהנו מהדרך, אבל תהיו עירניים למה שקורה סביבכם ומוכנים להפתעות.
- שימו לב לזמני ההחזרה של האופניים. לכל מנוי יש מגבלת זמן לנסיעה לפני שמתחילים לחייב תוספת. תבדקו מראש כמה זמן מותר לכם לרכב בכל נסיעה, כדי לחסוך לעצמיכם הפתעות מבאסות.
אז בפעם הבאה שאתם בפריז, תעזבו רגע את המטרו. תפסו אופניים, ומשם פריז כבר תדאג לשאר. תנו לעיר להוביל אתכם ותחוו את פריז כמו שלא חוויתם אותה. מבטיחה שתתאהבו.
רוצים לקבל מידע נוסף על תחבורה ציבורית בפריז?
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה תחבורה ציבורית בפריז ולקבל מידע על מטרו, אוטובוסים, מוניות ועוד דרכים להגיע ממקום למקום בקלות באמצעות התחבורה הציבורית.