ביום האחרון של חודש ינואר 2024 ביקרנו במערת קוסקר (La grotte Coquer) המשוחזרת במרסיי, ביקור שהיה ונשאר חוויה מיוחדת במינה. המערה המקורית התגלתה, על כל פנים באופן רשמי, ב-1985 על ידי הצוללן המקצועי אנרי קוסקר בפארק הקלנקים הלאומי (Le parc national des Calanques), ליד כף מורז’יו (Le cap Morgiou). יש שמועות שצוללנים ידעו על המערה עוד קודם אך איש לא התעכב עליה לפני קוסקר. הציורים הראשונים תוארכו ל-33 אלף שנים לפני זמננו והאחרונים ל-19 אלף שנים לפני זמננו (התקופה הפלאוליתית).
האם כל הקרדיט מגיע לאנרי קוסקר בלבד? נותרו אלמונים שלושה צוללנים מחוגו של קוסקר, צעירים ממנו בעשרים שנים, שקוסקר חב להם את גילוי ציורי המערה. שלושתם טוענים פה אחד שבלעדיהם קוסקר לא היה יכול לחקור את המערה. מדובר בשתי נשים, אחת מהן אחייניתו של קוסקר, וגבר אחד שלמדו לצלול יחד עם “האח הגדול”, כפי שכינוהו.
אל שלושת הצעירים פנה קוסקר כדי שיעזרו לו בחקירת המערה. אלה נענו לו בהתלהבות, ירדו יחד איתו כתריסר פעמים אל המערה, סייעו לו בצלילה ובחקירה, והם מי שגילו את ציוריה. אחרי ששירתו אותו, קוסקר בחר להעלים אותם מאור הזרקורים ולא הזכיר אותם אף במילה אחת. שלושה מקופחים, על סף שנות השישים לחייהם, שבפיהם טעם מריר. קוסקר מסרב לענות לשאלות עיתונאים בסוגיה.
קוראי צרפתית מוזמנים לקרוא על הפרשה בקישור הזה.
המערה היבשה הפכה תת ימית
הקדמונים שפקדו את המערה יכלו להגיע אליה ברגל, אך כיום, מאז תשעת אלפים שנה, המערה נמצאת כמעט כולה מתחת לפני הים (37 מ’), חבויה במעמקיו, שוקעת עוד ועוד. בספטמבר 1991 קרתה תאונה קטלנית, שבה איבדו חייהם שלושה חוקרי מערות מגרנובל, לאחר שלא מצאו את הדרך מהמערה החוצה. נכנסים למערה דרך נקיק בסלע אל מסדרון תת ימי שנפתח אל האולמות והמעברים ביניהם. שלושת חוקרי המערות, שלא היו מנוסים בצלילה, ירדו אל המערה בלי סידורי בטיחות בלווית מדריך צלילה, שרק הוא יצא בשלום מהאסון.
אנרי קוסקר ועוד צולל גילו את הגופות והעלו אותן. שלושת האומללים היו במרחק כמה מטרים בלבד מפתח המערה והיה להם עדיין אוויר אבל נכנסו לפאניקה ולכן לא שרדו. יומיים לאחר מכן הודיע קוסקר למנהלת ענייני הים על גילוי המערה. קוסקר ידע שבעקבות התאונה הקטלנית לא יוכל יותר לשמור בסוד את גילוי המערה ורצה להבטיח את עצמו כמגלה היחיד. הוא בא עם עורך דין שדאג להסדיר את האינטרסים הכספיים של מרשו.
ההכרזה הרשמית איפשרה לרשויות לאסור על צלילות לא מבוקרות כדי למנוע אסונות נוספים. כך התחיל מיזם לימוד ושימור תגלית המערה. ולא רק בגלל הסיכונים הבטיחותיים לחיי בני אדם, אלא גם בגלל היעלמותה העתידית של המערה, שתיקבר במים.
חלק מהציורים כבר נמחקו, והמערה כולה לא תחזיק מעמד בפני המים השוטפים אותה ותוצף כליל. היה דחוף, אם כן, להעתיק את הציורים ולשחזר את המערה. משימה זו התאפשרה הודות לסריקה תלת ממדית של המערה המקורית. השיחזור עונה על צורך שימור הציורים וכלל האתר וגם מאפשר לקהל הרחב (מיליון מבקרים מאז פתיחתו בקיץ 2022) לבקר בהעתק כמעט מדויק שלו (קטן במעט מהמקורי).
מוזמנים לצפות בסרטון מרתק על אחורי הקלעים של מערת קוסקר השנייה:
צלילה עוצרת נשימה בזמן
התוצאה הסופית של שיחזור המערה וציוריה עוצרת נשימה. הגענו למבנה הקרוי “הווילה מדיטרנה”, הווילה של הים התיכון (La Villa Méditerranée), הנמצא ברחבת מוזיאון המוסם (Le Mucem),ראשי תיבות של “המוזיאון לתרבויות אירופה והים התיכון”, במרחק כעשר דקות הליכה מהנמל העתיק.
אחרי רכישת כרטיסי הכניסה, חצינו גשר על פני הים. מצד שמאל ניתן לראות את העתק הספינה של אנרי קוסקר, “קרו-מניון”. צירוף מקרים משעשע, הספינה שקנה קוסקר וממנה יצא לצלילותיו, שבאחת מהן גילה את המערה, נקראת “קרו-מניון”. היא נקראה כך עוד לפני שגילה את המערה ולא הוא נתן לה את שמה כי אם הימאי שממנה קנה אותה. הספינה המשופצת העוגנת ליד גשר הכניסה איננה הספינה המקורית כי אם העתק שלה. כשם שקיימות מערת קוסקר 1 (המקור) ומערת קוסקר 2 (העתק), קיימות גם ספינת הגילוי שלה 1 (מקור) וספינת הגילוי שלה 2 (העתק).
דרך הגשר נכנסנו למבנה והגענו למרכז צלילה על כל הציוד הדרוש, חליפות, סנפירים, מכלים. אך אל דאגה, כל זה שימש, אומנם, את אנרי קוסקר אך בשבילנו, המבקרים, זוהי תפאורה בלבד. ירדנו במעלית דמוית תא צלילה עד לכניסה למערה. קיבלנו את המדריך הקולי ועלינו על קרון קטן, המאכלס שישה אנשים, שלושה במושב הקדמי, שלושה באחורי (44 קרונות אוטומטיים כאלה עומדים לרשות המבקרים).
הקרון החל לשוט על פני המים, נכנס קודם כל לאולם הראשון ולאחר מכן לאולם השני. שלושים וחמש דקות של שיט איטי המאפשר לצפות בפלא המערה התאומה על פני מאתים עשרים מטרים. נטיפים וזקיפים מרהיבים וכן עוד תצורות דמויות מנורות-פטריות הצומחות מהקרקע ודמויות חרבות התלוית מהתקרה. התחריטים והציורים של האומנים הפרהיסטוריים העלומים משלימים את החוויה אותה חווינו בחרדת קודש.
הקרון עצר כל פעם ליד ציור קיר אחר כשאלומת אור נזרקת עליו ונשמעים הסברים. שימו לב להשתקפויות האור במים ועל קירות המערה, למשחקיו עם תנודות האדוות העיגוליות. חשוב להבין שבתקופה הפרהיסטורית, שבה ציירו האומנים על קירות המערה, האקלים בפרובנס היה כמו זה כיום של איסלנד. מכאן מבינים את ציורי הפינגווינים (אלקות גדולות, ליתר דיוק, מין נכחד), כלבי הים והדגים. מערת קוסקר היא היחידה בעולם, נכון לעכשיו, המציגה חיות ימיות ודמות הפינגווין הפכה ל”לוגו” שלה.
רוב של ציורי סוסים אך גם יעלים, אנטילופות סאיגה, שוורים, צבאים, ביזונים, אריה מערות (תת-מין נכחד), כלבי ים, פינגווינים, דגים, טביעות ידיים של גברים, נשים וילדים, צורות גיאומטריות – סימנים מופשטים, המפורשים כסמלים מיניים.
ראוי לציון גם “האדם ההרוג”, סילואטה אנושית, סכמטית, באורך של 28 ס”מ, שוכבת על הגב, כששני חצים פוגעים בה, האחד בחזה והכתף, השני, הרבה יותר לעומק, מפלח את הגב וחוצה את הראש. מוטיב זה של בן אנוש, המוצג כקורבן, מצוי גם במערות אחרות. חוסר האיפיון עשוי להראות על הסמלה – לא מדובר באדם ספציפי כי אם בקורבן כסמל. החוקרים תמימים בדעתם שציורי הקורבנות חורגים מהפשט אך למרות שהועלו הסברי רמז וסוד מעניינים, אין שום וודאות.
רב הנסתר על הנגלה גם בנוגע לכלל ציורי המערה. הועלתה השערה שמדובר בתיאור מיתוס של בריאת העולם שלפיו בעלי החיים הנבראים הגיחו ממעבה האדמה. המערה עצמה היא סמל, אתר קדוש, חבוי, מתאים למדיטציה וליצירה, שבו נפגשים הפכים: ביטחון וסכנה, קיום ומיתה. המערה כמוה כרחם. משמעותם הסמלית של הציורים כמו גם משמעות המערה בעיני האומנים שציירו על קירותיה לא ברורה.
האומנים הקדמונים הכינו, כנראה, צבעים בעזרת מדורות אש קטנות ואת הפחם ניתן עדיין לראות במקומות רבים במערה. סרטנים שהשאירו את שלדיהם או את חייהם על רצפתה מנקדים אותה פה ושם.
כל כך מרגש לתקשר עם בני אדם שציירו את החיות שראו לפני שלושים אלף שנה והטעינו אותם במשמעויות רוחניות! ותשלילי הידיים, והסימנים המופשטים, מה רצו להביע בהם? האומנים, שהעתיקו מהמודלים הממוחשבים על גבי מסך את הציורים והתחריטים של עמיתיהם הפרהיסטוריים על לוחות ספוג, מביעים כולם התרגשות וגאווה על זכות התיקשור וההפצה שנפלה בחלקם.
הלוחות שמרכיבים את המערה מספר 2 עובדו גם הם לפי קירות המערה מספר 1: צורתם פהטבעית על השקעים והבליטות, עקבות ידי האדם בציורים ובתחריטים, טביעות הידיים שנעשו במכוון ולא במכוון, סימני המכשירים שבהם השתמשו האומנים. מפעם לפעם ניצלו האומנים את המערך הטבעי של המערה, פה בליטה, פה כתם, כדי לשלב בו את מעשה אומנותם.
השיט הקסום באפלולית המערה-קתדרלה על עמודיה-גזעיה הסתיים. לאחר היציאה מהקרון, פונים לאודיטוריום לצפייה בסרט מרהיב בן עשר דקות על גילוי המערה. ומשם עולים (למתקשים בהמון המדרגות, אפשר במעלית) לקומה השלישית של המוזיאון, אל “הגלריה מדיטרנה”, הגלריה של הים התיכון (La Galerie Méditerranée).
אולם תצוגה בקומה השלישית
לאחר סיום הסרט עלינו לאולם תצוגה בקומה השלישית שגולת הכותרת שלו היא בעלי החיים המצויירים במערה בגודל טבעי. בשיט בתוך המערה אסור לצלם, מסיבות מובנות, אך בגלריה תוכלו ללחוץ על הנייד כאוות נפשכם. זה מה שעשינו (כל התמונות מהגלריה צולמו על ידינו). קודם כול, מבט די כולל שבקדמתו רואים בבירור גור אריה מערות:
שלושת הפינגווינים הגדולים מהמערה הם אטרקציה כיוון שלא ידוע, נכון להיום, על עוד ייצוג של חיות ים כאלה במערות פרהיסטוריות. בגלריה אפשר לראות אותם יותר בבירור מאשר במערה, באותה סצנה, ריקוד חיזור:
כלב ים, גם הוא ייצוג נדיר במערות:
הנוף על הים, נמל הז’ולייט והקתדרלה דה לה מז’ור מרהיב, בייחוד כשהוא מעדן את הביזון המאיים:
ביזון באולם התצוגה, צילום: אורנה ליברמן
בתחתית התמונה ניתן לראות את עמודי הענק התומכים בחלק הזה של המבנה, הנטוי על פני ריק. רצפת הגלריה תלויה באוויר על פני חלל ומרצפות הזכוכית המנקדות אותה עוררו בנו חשש… אך אל דאגה, יותר ממיליון מבקרים כבר דרכו עליה והיא נשארה איתנה.
ועוד תצפית על הקתדרלה המרשימה:
תצפית מאולם התצוגה על הקתדרלה דה לה מז’ור, צילום: אורנה ליברמן
מלבד דגמי החיות המרשימים, אפשר לראות אישה פרהיסטורית חיננית, הריונית ומקושטת:
דמותה של האישה הפרהיסטורית עוצבה לפי השלד של אישה בת 37, מיוחסת, שקברה התגלה במערה בצפון איטליה, ליד העיר מנטון, בשנת 1872. כיסוי ראשה המרהיב, העשוי צדפות ושיני צבי מחוברים ברשת, וקברה המפואר עם להבי צור מעידים על מעמד פריווילגי. מסרטון זה ניתן לקבל תמונה על אישה זו המכונה “La Dame du Cavillon”:
ממצאים פרהיסטוריים כגון תכשיטים מפתיעים (כולל קישוט הראש המרהיב של האישה הפרהיסטורית) וכלי נגינה, כמו גם הסברים על עידני הקרח, משלימים את חווית הביקור. יוצאים דרך הבוטיק של המוזיאון שאפשר למצוא בו פריטים מעניינים למבוגרים ולילדים.
סיימנו את הביקור במוזיאון בארוחת צהריים במסעדה השייכת לו, “לה פרנס” (Le France), המגישה את המנות העיקריות בצנצנות זכוכית שמחממים אותן לפני ההגשה. לא כל כך נוח לאכול, אך בכל זאת ממליצה על מנת היום שלהם. בצילום תראו מנת לינגווינה עם בשר עגל ופטריות ומנת דג דניס עם בטטות מתוקות בפרי הדר ומקלות וניל:
חובבי מתוקים וקינוחים אחרים לא יתאכזבו. המחירים שפויים, כעשרים וחמישה יורו לסועד. הנוף המרהיב חינם.
הביקור במערה המשוחזרת מתאים לילדים אך רק החל מגיל שש, להמלצתי. עם זאת, הבנתם את המסר. כשאתם מגיעים למרסיי, מערת קוסקר המשוחזרת היא מאסט!
