מייק בראנט – האם הוא התאבד או נרצח?

אני רוצה לדבר על חבר שלי, שאילו היה בחיים היה חוגג בימים אלה יום הולדת 73 ואז במציאות של ימינו יתכן שכמו קשישים רבים היה שקוע באלמוניות ובקושי היו זוכרים אותו. אבל דווקא עקב מותו הטראגי בגיל 28 הוא ייזכר כאחד הישראלים המצליחים ביותר בעולם בתחומו. אני רוצה לדבר על חברי שנפטר לפני 42 שנה – הכוונה למייק בראנט, הזמר הישראלי שזכה להצלחה בינלאומית אדירה בשנות ה-70 של המאה שעברה. כתבתי על זה פעם אבל אני רוצה לחזור לזה לרגל יום ההולדת הווירטואלי.

הגירסה המוכרת אומרת כי התאבד בקפיצה מחלון בדירה פריסאית. אך מתפתחת גם תיאוריית קונספירציה חדשה, בעקבות תחקיר בעיתון בלגי נפוץ, לגבי נסיבות מותו ובהן טענות לרצח.

ההיכרות שלי עם מייק בראנט

ראשית, קצת פרטים על הידידות בינינו. היכרותי עם מייק היתה בבואי לפאריס ככתב “מעריב”. גם הוא הגיע זה מקרוב בעקבות הבטחת הזמרת סילווי וארטאן (אז רעייתו של הכוכב ג’וני האלידיי) לדאוג לקריירה שלו. היא גילתה אותו כשהופיע במועדון לילה יוקרתי בטהראן. אבל בהגיעו התעלמה ממנו ובמצב נואש זה פגשתיו אצל הבעלים של אולם המופעים המפורסם “אולימפיה”.

מייק היה בודד, נואש, לא ידע מילה צרפתית ואפילו לא היתה לו כתובת מגורים. ניסיתי לכוון את מייק בצעדיו הראשונים (לא מבחינה מקצועית כמובן) – איפה לגור (לקחתי אותו למלון שלי) , איפה קונים אוכל, איך סידורי התחבורה הציבורית וכו׳. אחרי זה נפרדו דרכינו לזמן מה כשהוא החל לטפס לצמרת חיש מהר. אבל הוא לא התנתק ושיתף אותי בחוויותיו.

הכרתיו מקרוב – די צנוע חרף ההצלחה, לא התייחס ברצינות יתר למהומה סביבו ואפילו קצת חשש ממנה, מדי פעם שאל אותי ״מה הן רוצות ממני כל הזמן״ אך ניצל זאת היטב. סך הכל בחור שההצלחה לא עלתה לו לראש ואף ידע מדי פעם לצחוק על עצמו עם ״הטריקים״ שעשה בשיריו כדי להלהיב את הקהל.

אני נזכר שערב אחד הפגין הומור והציע לי לבוא לבית כנסת. “השתגעת? מאז הבר מצווה שלי לא הייתי בבית כנסת”, עניתי לו. “בית הכנסת הזה יעניין אותך”, השיב. וצדק.

והוא לקח אותי להכיר מועדון ייחודי ובלעדי ובהחלט מכובד,שהוא היה חבר בו, עם בקבוק וויסקי על שמו, ובו היו מיפגשים מסוג שלא אכנס לפרטים ולא ארחיב עליהם את הדיבור, אך רק אציין שהייתי עד להצלחתו אצל הנשים שהיו שם. התרשמותי הכללית ממנו היתה כי חרף הצלחתו הגדולה היה די תמים וענוותן.

האם הוא נרצח או התאבד?

חייו נגדעו בגיל 28 כשנפל או הופל מחלון הקומה החמישית בדירה בלב פאריס. נקבע שהתאבד על סמך מיקרה קודם, כמה חודשים קודם לכן, כשנפל מחלון בקומה השלישית של מלון בז”נבה. הוא שרד והיה מאושפז חודשיים. הטענה היתה כי התאבד עקב דיכאון.

עכשיו טענה זו נשללת בתחקיר החדש, שמגיע למסקנה כי הוא נדחף מהחלון. תומכת בגירסה זו עדות של שכנה בבית ממול שסיפרה כי שמעה צרחה מקפיאת דם “לא” ואז שמעה חבטת הגופה על המרצפות. חיזוק לשלילת הדיכאון באה מעדות חדשה של ז’אק רנאר, מלחין הלהיטים של בראנט, שסיפר על פגישה ביניהם יום לפני האסון והם קבעו להיפגש למחרת כדי לתכנן עבודה משותפת מחדש, “הוא היה מאושש מתוכניותינו, היה מלא מרץ ובמצב רוח מצויין. לכן אני לא מאמין בהתאבדות”, מעיד המלחין.

הרקע לחשדות קשור לאישיותו השנויה במחלוקת של האמרגן של בראנט, סימון ויינטרוב. מלכתחילה לא המליצו עליו אך מייק נקשר אליו בתחילת דרכו כיוון שדיבר עמו בעברית כשמייק עדיין לא ידע צרפתית. לאחר כמה זמן של שיתוף פעולה גילה מייק כי ויינטרוב מרמה אותו, לא משלם לו וכן כי נעלמו כספים וחפצי חן מדירתו (כאמור, הוא היה די תמים). היחסים ביניהם התערערו והגיעו לשפל לקראת מותו של בראנט.

נראה שמייק נקלע באמצעות ויינטרוב לחוגים פליליים. ואכן, שלוש שנים לאחר מות מייק, ויינטרוב עצמו נמצא במכוניתו ירוי פעמיים וגם אז לא נקבע סופית אם היתה התאבדות או רצח. יתרה מכך, המנהל המוסיקלי של מייק, אלן קריף, נדחף אל מותו לפסי הרכבת התחתית. הרבה תעלומות שאומרות דרשני.

התאבדות או רצח? – כנראה שלא נדע. לי אישית זה לא כל כך משנה. אני מצטער עד היום על מות ידידי.