הספרייה הלאומית של צרפת באתר רישלייה: המוזיאון, האולם הסגלגל וכמעט 400 שנות היסטוריה

הספרייה הלאומית של צרפת באתר רישלייה (Bibliothèque nationale de France, site Richelieu) היא מקום שבו אפשר, בביקור אחד, לעמוד מתחת לתקרה שהזמין לעצמו הקרדינל ז’יל מזארן (Jules Mazarin, 1602–1661), להציץ לאולם קריאה שבו חיממו לקוראים את הרגליים כבר ב-1868, ולראות מקרוב את מה שנשאר מאוספי המלכים אחרי שני שודים, אחד מהם נגמר בקרקעית הסן (Seine). כל זה מאחורי חזית אחת, ברחוב שקט מצפון לפאלה רויאל.

ביקרתי באתר רישלייה ב-2023, כשהמוזיאון שנפתח בו עוד היה חדש יחסית, וחזרתי עם לא מעט צילומים שתראו לאורך הכתבה. חלק גדול מהמקום, אגב, פתוח בחינם: האולם הסגלגל, אולם קריאה ענק מתחילת המאה ה-20, פתוח לכל מי שנכנס מהרחוב, בלי כרטיס ובלי הזמנה. המוזיאון עצמו, עם כ-900 פריטים מאוצרות הספרייה, נפתח רק ב-2022 (את הרשימה המלאה של המוזיאונים בעיר תמצאו במדריך המוזיאונים בפריז), והוא יושב במרחק הליכה מהלובר, כך שקל לשלב אותו ביום של טיול במרכז העיר.

אגב, האתר נקרא על שם רחוב רישלייה (rue de Richelieu), שבו נמצאת הכניסה ההיסטורית, ולא על שם הקרדינל רישלייה (Armand Jean du Plessis de Richelieu, 1585–1642) עצמו (אם כי הרחוב, כמובן, קרוי על שמו). מי שבנה כאן ארמון היה דווקא יורשו הפוליטי, מזארן.

אז רגע לפני שנצא לדרך ונבקר באתר רישלייה, בואו נדבר על מה תמצאו בכתבה הזאת. אתחיל במידע הפרקטי: איך מגיעים, מתי פתוח, כמה עולה ומה אפשר לראות בחינם. אחר כך תמצאו את המקומות שאסור לפספס בביקור, ומשם לסיפור של המקום: קרדינל שספרייתו נמכרה כדי לממן את הפרס על ראשו, דוכס שהסתובב בארמון עם אזמל, בנקאי סקוטי שהשיטה שלו קרסה בשערי הבית, ופריצה אחת בלילה של נובמבר 1831. בסוף הכתבה מחכות לכם המלצות לינה ברובע ה-1 הסמוך ותשובות לשאלות נפוצות.

מידע פרקטי לביקור בספרייה הלאומית באתר רישלייה

איפה זה ואיך מגיעים

האתר ההיסטורי של הספרייה תופס גוש שלם ברובע ה-2, בין רחוב רישלייה, רחוב ויוויאן (rue Vivienne), רחוב קולבר (rue Colbert) ורחוב פטי שאן (rue des Petits-Champs), ממש על הגבול עם הרובע ה-1. כניסת המבקרים למוזיאון ולאולם הסגלגל נמצאת ברחוב ויוויאן 5 (5 rue Vivienne), ואילו הכניסה ברחוב רישלייה 58 משמשת בעיקר את הקוראים והחוקרים.

הדרך הנוחה להגיע היא המטרו: תחנת בורס (Bourse) בקו 3, תחנת פאלה רויאל-מוזה דו לובר (Palais-Royal-Musée du Louvre) בקווים 1 ו-7, או תחנת פירמיד (Pyramides) בקווים 7 ו-14. קווי האוטובוס 20, 29, 39, 74 ו-85 עוצרים גם הם בסביבה. אם אתם מגיעים ממוזיאון הלובר, פשוט חוצים את גני הפאלה רויאל צפונה ואתם שם.

ימים ושעות פתיחה

המוזיאון פתוח בימי שלישי בין 10:00 ל-20:00, ובימים רביעי עד ראשון בין 10:00 ל-18:00. בימי שני הוא סגור. האולם הסגלגל פועל באותן שעות בדיוק, וגם הוא סגור בימי שני.

המוזיאון סגור גם בחגים הבאים:

• 1 בינואר
• יום שני של הפסחא
• 1 במאי
• יום שני של חג השבועות הנוצרי (Pentecôte)
• 14 ביולי
• 15 באוגוסט
• 25 בדצמבר

לעומת זאת, ב-8 במאי, בחג העלייה וב-1 וב-11 בנובמבר הוא פתוח. שני דברים נוספים כדאי לדעת לפני שמגיעים. הראשון: המוצגים הרגישים בגלריית מזארן וברוטונדה מתחלפים שלוש פעמים בשנה, ובכל החלפה שני החללים האלה נסגרים לכמה ימים. השני: בכל שנה כל אתרי הספרייה בפריז נסגרים לשבוע של חופשה שנתית בסוף הקיץ. מי שמגיע בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר, כדאי שיבדוק את התאריכים באתר הרשמי של המוזיאון.

כרטיסים ומחירים

החדשות הטובות הן שהאולם הסגלגל, גן ויוויאן והמבואה פתוחים לכולם בחינם, בלי צורך בהזמנה. הכרטיס נדרש רק למוזיאון ולתערוכות המתחלפות.

המחירים, נכון ל-1 בספטמבר 2026:

• כניסה למוזיאון: 15€ (מחיר מוזל: 10€)
• כרטיס משולב למוזיאון ולתערוכה: 18€ (מחיר מוזל: 13€)
• סיור מודרך במוזיאון מטעם הספרייה: 20€, כולל הכניסה

הכניסה למוזיאון חינם לצעירים מתחת לגיל 26 ולסטודנטים עד גיל 35 (עם תעודה מזהה), וגם לבעלי מוגבלות ולמלווה אחד. כדאי להזמין כרטיס למוזיאון מראש, כדי להבטיח מקום ולחסוך המתנה.

מומלץ מאוד להזמין כרטיס מראש באמצעות הקישור הזה.

כמה זמן, ומתי לבוא

אם יש לכם רק זמן קצר, האולם הסגלגל והגן לא עולים כלום, ואפשר לשלב אותם בעצירה קצרה בדרך בין הלובר לגאלרי ויוויאן, שנמצאת ממש מעבר לפינה. המוזיאון דורש זמן רב יותר, בעיקר אם אתם רוצים לקרוא את ההסברים בגלריית מזארן. מי שרוצה ביקור רגוע, מוזמן לנצל את הפתיחה המאוחרת של יום שלישי, עד 20:00.

מה חייבים לראות בספרייה הלאומית באתר רישלייה

המוזיאון נמצא בקומה הראשונה (יש מעלית) ומשתרע על כ-1,200 מ”ר, עם כ-900 פריטים שנבחרו מתוך אוספי הספרייה: עתיקות, מטבעות, תכשיטים, כתבי יד, מפות, תווים, תחריטים ותלבושות. המסלול מתחיל בעת העתיקה ומגיע עד ימינו. חלק מהפריטים, בעיקר כתבי היד והנייר, מתחלפים שלוש פעמים בשנה בגלל רגישותם לאור, כך שמה שאני ראיתי לא בהכרח יחכה לכם. אלה המקומות שבעיני שווים את הביקור:

האולם הסגלגל (Salle Ovale)

האולם, שזכה לכינוי “גן העדן הסגלגל” (Paradis Ovale), הוא באורך 43.70 מטר, ברוחב 32.80 מטר ובגובה 18 מטר. בראשו גג זכוכית המוקף עיטור של עלי קוציץ (acanthe) מוזהבים, ומתחתיו 16 חלונות עגולים מוקפים פסיפס, ומעל כל אחד מהם שם של עיר שהייתה חשובה בתולדות התרבות והספריות. מסביב רצים 3 מפלסים של מדפים עם מרפסות ורצפות ברזל מחוררות, שנשענים על 16 זוגות של עמודי יציקה.

היום האולם הוא חדר קריאה פתוח לכל גיל, עם 160 מקומות ישיבה ויותר מ-20,000 כרכים על מדפים פתוחים, ובהם יותר מ-11,000 כותרים של קומיקס ורומנים גרפיים (כך שגם הילדים ימצאו סיבה לשבת בשקט, וזה כשלעצמו נס). לאורך הטבעת החיצונית פזורות עמדות שמאפשרות לסובב גלובוסים תלת-ממדיים, למדוד תלבושות במה באופן דיגיטלי ולעקוב אחרי גלגולו של ספר מפורסם מהטיוטה ועד ההדפסה.

גלריית מזארן (galerie Mazarin)

זו הגלריה שבנה פרנסואה מנסאר (François Mansart, 1598–1666) בשביל הקרדינל מזארן בשנים 1644–1646, כדי להציג בה את הפריטים היפים ביותר באוסף שלו. היא באורך 45.55 מטר ובגובה 9.20 מטר, והיא אחת הגלריות הבארוקיות הבודדות בצרפת ששרדו עד היום.

את התקרה ציירו בשנים 1646–1647 ג’ובאני פרנצ’סקו רומנלי (Giovanni Francesco Romanelli, 1610–1662) ואנשי הסדנה שלו, בהשראת “המטמורפוזות” (Métamorphoses), אוסף המיתוסים הרומי. במרכז תראו את יופיטר מכה בברק את הענקים, וב-4 הקטעים הגדולים שמסביבו את אפולו על הר הפרנסוס ואת סיפורה של הלנה, מהשיפוט של פאריס ועד נפילת טרויה. שימו לב במיוחד לגופים העירומים: על כמה מהם עדיין מונחים בדים קטנים שלא היו שם כשרומנלי סיים את עבודתו (את הסיפור שמאחוריהם תקראו בפרק ההיסטוריה).

מתחת לתקרה הזאת מוצגת היום “גלריית האוצרות” של הספרייה: כתבי יד מעוטרים, ספרים נדירים, תחריטים ותצלומים, שמתחלפים כאמור שלוש פעמים בשנה.

אולם העמודים וחדר האוצרות

המסלול הכרונולוגי מתחיל באולם העמודים (salle des Colonnes), שבו מוצגות העתיקות שנאספו בקבינט של המלך: כדים, פסלונים ומטבעות מיוון ומרומא, קמעות ותכשיטים, וחפצים מחיי היומיום. בתוך הקירות האלה, אגב, פוענחו לראשונה האלפבית הפיניקי והאלפבית של תדמור.

בחדר הסמוך, חדר האוצרות (Cabinet précieux), מרוכזים המטבעות, התכשיטים והאבנים המגולפות. במרכזו עומד אוצר ברטוויל (trésor de Berthouville), אוסף כלי כסף רומיים במשקל של יותר מ-25 ק”ג שחקלאי נורמני גילה ב-1830 כשחרש את השדה שלו. האוצר הגיע למקדש גאלו-רומי שהוקדש לאל מרקוריוס, והוא מוצג בקבינט המדליות כבר מיוני 1830.

בין המוצגים הבולטים במוזיאון תמצאו גם את הקמאו הגדול של צרפת (Grand Camée de France), הקמאו הגדול ביותר שנשאר מהעת העתיקה, את כס דגובר (trône de Dagobert) ואת לוח השחמט של קרל הגדול (Charlemagne, שלט בין השנים 768–814). על ההרפתקאות שעבר הקמאו תקראו בהמשך.

אם יש לכם עוד זמן באתר רישלייה

אולם דה לואין, אולם ברתלמי והסלון של לואי ה-15

האוספים באולם דה לואין (salle de Luynes) הם מתנה של הדוכס אונורה דה לואין (Honoré d’Albert de Luynes, 1802–1867), שתרם לקבינט כ-1,000 חפצים ו-7,000 מטבעות. בין הפריטים שאסור לפספס:

• חרבו של בואבדיל (Boabdil, שלט בין השנים 1482–1492), השליט המוסלמי האחרון של גרנדה
• ראש ברונזה הלניסטי ריאליסטי במיוחד מסמניום (Samnium)
• צמיד זהב גאלי מאוריאק (Aurillac)
• כד הערבוב מֶטָפּוֹנְטוֹן (Métaponte)

אולם ברתלמי (salle Barthélemy), שנקרא על שם ז’אן-ז’אק ברתלמי (Jean-Jacques Barthélemy, 1716–1795), שומר קבינט המלך, היה בעבר אולם הקריאה של מחלקת המטבעות. היום מספר האולם את תולדות האוסף, ובין השאר תמצאו בו מדליות זהב שהזמין לואי ה-14 ואת האאוקרטידיון (Eucratideion), מטבע הזהב הגדול ביותר שנשאר מהעולם העתיק.

הסלון של לואי ה-15 (salon Louis XV), שנקרא בעבר “קבינט המלך”, עוצב באמצע המאה ה-18, בימי לואי ה-15 (שלט בין השנים 1715–1774), בשביל אוסף המטבעות והאבנים המגולפות של הכתר. ארונות המדליות והשולחן הגדול במרכזו נבנו ב-1742, ואת 4 הציורים שמעל הדלתות צייר פרנסואה בושה (François Boucher, 1703–1770) באותה שנה. מאחר שהסלון היה פתוח לחוקרים ולסקרנים כבר מאז שהוקם, הוא נחשב למוזיאון הוותיק בפריז.