מיסיה, מלכת פריז, חלק א’: מיסיה גודבסקה, ילדות, נעורים, נישואים ראשונים

מיסיה סֵרְט (Misia Sert) שיחקה תפקיד כה חשוב בחיים התרבותיים של פריז במחצית הראשונה של המאה ה-20 עד שזכתה לכינוי “מלכת פריז”. מיסיה גילמה, אכן, במשך חצי יובל את אידיאל הפריזאית האלגנטית, הכריזמטית, החכמה. המתוחכמת, החכמה. חייה הפכו אגדה, נושא לביוגרפיות, רומנים, מחזות, תערוכות, הסכתים, סרטים. המיתוס מיסיה סרט לא מפסיק מלעורר עניין ויש עדיין מה לגלות, בהשתאות ובהערצה.

מיסיה סרט, פסנתרנית, מודל, מוזה, אשת חברה, ציידת ומיילדת כישרונות, מתווכת ומגשרת (בין אומנים לבין עצמם, בין אומנים לאמרגנים ולמממנים, בין אומנים לקהל), פטרונית אומנויות, הייתה אייקונית תרבות ענקית בתחומי המוזיקה, הציור, השירה, הספרות, התיאטרון, המחול, הדקורציה, האופנה.

פרנץ ליסט התפעל מהנגינה בפסנתר של ילדת הפלא, גבריאל פורה נתן לה שיעורי פסנתר בהמשך, אוגוסט רנואר, פייר בונאר, אדואר וויאר, פליקס ולוטון, טולוז-לוטרק, ציירו אותה בצעירותה, סטפן מלרמה כתב לה שיר כל חג מולד על מניפה יפנית, פרוסט קיבל ממנה השראה לדמותה של מאדאם ורדורן, סרגיי דיאגילב נתמך בה בהפקות הבלט המהפכניות שלו וראה בה את תאומתו, מוריס ראוול, פרנסיס פולנק, אריק סאטי הקדישו לה יצירות, פבלו פיקאסו העריץ אותה ואת טעמה, מעצבת האופנה קוקו שאנל, שבזכותה פרצה אל על, הייתה חברתה הקרובה.

הבה נעקוב אחר מסלולה של מיסיה סרט, האישה יחידת הסגולה שנולדה ב-1872 בסנט פטרסבורג ונפטרה ב-1950 בפריז.

לידה דרמטית שעיצבה את כל חייה

מרי גודבסקה (Marie Godebska), שכינויה היה מיסיה, נולדה ב-1872 בסנט פטרסבורג, בתם של הפסל הפולני סיפריאן גודבסקי (Cyprien Godebski) וסופי סרווה (Sophie Servais). זו האחרונה, הייתה בתו של הצ’לן הבלגי אדריאן- פרנסואה סרווה (Adrien-François Servais) והרוסיה סופי פגין (Sophie Féguine).

אדריאן-פרנסואה סרווה פגש את אשתו, סופי פגין, בת למשפחה רוסיה יהודיה מומרת, באחד מסיבובי הופעותיו ברוסיה. קצת מבלבל כי האם והבת נקראו שתיהן סופי: האם הייתה סופי פגין-סרווה (אשת הצ’לן) והבת הייתה סופי סרווה-גודבסקה (אשת הפסל). הנכדה הייתה מיסיה. הרשימה הבאה תקל על ההבנה:

מרי גודבסקה, הידועה בשמה מיסיה סרט, הייתה בתם של סיפריאן גודבסקי (פולני, פסל) וסופי סרווה (בלגית-רוסיה).

סופי סרווה, האימא של מיסיה, הייתה בתם של אדריאן-פרנסואה סרווה (בלגי, צ’לן) וסופי פגין (רוסיה).

אדריאן-פרנסואה סרווה ואשתו סופי פגין, שיהיו הסבא והסבתא של מיסיה, בנו וילה בסגנון איטלקי בעיר אל (Halle), ליד בריסל. הם הזמינו אליהם את סיפריאן גודבסקי כדי לקשטה בפסליו ובתבליטיו. כך פגש את אשתו לעתיד, סופי, בתם הבכורה של בעלי הבית.

הזוג הצעיר, הוא בן 35, היא בת 22, חגג את נישואיו ב-23 בינואר 1865. שני בנים נולדו, סופי ציפתה לבת. הכול נראה ורוד כי משפחת סרווה, כולל סופי, לא חשדה שהחתן הנאה בעל החזות הרומנטית, האומן המבוקש שהרבה בנסיעות לצורך עבודותיו, היה רודף נשים ללא תקנה.

סופי סרווה-גודבסקה עמדה ללדת את מיסיה כשבעלה, אותו סיפריאן גודבסקי, הפסל המצליח והמחוזר, שהה בסנט פטרסבורג לשם הוזמן כדי לקשט ארמון נסיכותי. במקום ללון במלון, התארח בביתה של אם חמותו. אלא שבבית התגורה גם אולגה, האחות הצעירה והיפה של החמות.

מכתבים אנונימיים בישרו לסופי ההריונית שבעלה משתעשע עם דודתה אולגה, אחותה הצעירה של אמה. האם, סופי פגין, לא צפתה מראש כמובן שסיפריאן ינצל את האירוח שהציעה לו בביתה של האימא שלה כדי לפצוח ברומן עם אחותה, אולגה פגין. כיצד בגדה בה אולגה? אולגה בגדה באחותה ובאחייניתה והביאה, כפי שנראה, אסון על המשפחה.

סופי, כרסה בין שיניה, לא ידעה נפשה ונסעה בחורף הקר לסנט פטרסבורג לבירור. לא היה מקום לספק. המכתבים האנונימיים לא שיקרו. סיפריאן ניהל הרפתקה עם דודתה שהרתה לו גם היא. סקנדל במשפחה שגרר טרגדיה. סופי, מיואשת, לא מצאה יותר עניין בחיים, ילדה למחרת הגעתה לסנט פטרסבורג את מיסיה בבית חולים בעיר ונפטרה בגיל 29.

ילדות טבולה בצלילים

האב לא טרח לטפל בשני תינוקותיו שזה עתה נולדו, האחד מהאישה החוקית שנפטרה, השני מדודתה, מאהבת זמנית. האלמן העליז הפקיד את שני התינוקות בידי המאהבת, אולגה פגין, והמשיך בחייו כמו כלום לא קרה. לאחר זמן מה בסנט פטרסבורג נאספה מיסיה, יתומה מאם, על ידי סבתה, סופי פגין-סרווה, שוחרת מוזיקה.

הסבא, בעלה של סופי פגין-סרווה, היה המלחין והצ’לן המצליח והמפורסם, אדריאן-פרנסואה סרווה (1807-1866), שבני דורו כינוהו “הפגניני של הצ’לו”. סרווה ניגן עם פרנץ ליסט, פליקס מנדלסון ופרדינאן דויד ונתן קונצרטים ברחבי אירופה. המוזיקה שחיבר מבוצעת עד היום.

ביתה המפואר של הסבתא בו גדלה מיסיה, בעיר אל ליד בריסל, אירח אומנים כמו ליסט, ברליוז, אנטון רובינשטיין. הסבתא, סופי פגין-סרווה, נמוכה, יפה וענודת תכשיטים, הייתה מוקפת בעדת חברים, רובם אומנים, שחלקם היו נשארים ללון בביתה שבועות ואף חודשים. גם אחרי פטירת בעלה ב-1866 המשיכה לקיים את ביתה כמרכז מוזיקלי.

שני פסנתרי כנף עמדו בסלון ועוד שבעה-שמונה בחדרי הבית. מיסיה גדלה לצלילי המוזיקה ולמדה את תוויה באופן טבעי, בלי שיעורים, עוד לפני שידעה את אותיות האלפבית. פרנץ ליסט, שנהג לבקר את הסבתא כשהגיע לבלגיה, שמע אותה מנגנת והתפעל.

גן עדן שבו בילתה מיסיה עם שני אחיה תקופה מאושרת כמו באחוזה רוסית שבה סגדו לבטהובן, לליסט ובעיקר לאוונגרדיסטי וגנר, שבה התחוללו מדי פעם דרמות ומלודרמות, אירעו מיתות פתאומיות או התאבדויות, שבה שקדו משרתות ומשרתים על ניקיון ובוהק, שבה אכלו ושתו ממיטב המטעמים בכלי כסף ובדולח ליד שולחן ענק (שישים מסובים), מחופה מפת תחרה. היקב היה גדוש יינות, במחסן השתלשלו מהתקרה נתחי בקר מדממים, תלויים על אנקולים, גני האחוזה ושבילי הסביבה הכפרית השלווה מעבר להם טבלו באור זהוב.

אך גן העדן גירש את מיסיה ושני אחיה ב-1880 אחרי שאביהם, סיפריאן, החליט לעזוב את ורשה, בה מצא עבודה, אישה חדשה ומגורים ולעבור לפריז. סיפריאן הוזמן לוורשה לביצוע מספר עבודות פיסול, פגש בעיר אלמנה עשירה, התחתן איתה ב-1874 וייסד בית ספר לפיסול. ביתם של סיפריאן ואשתו הפך סלון תרבותי שכל המי ומי נהרו אליו. על אף ההצלחה, האישית והמקצועית, החליט סיפריאן לעזוב את ורשה שבה מיצה את עצמו כדי להתפתח יותר בפריז.

אשתו השנייה של סיפריאן, מתילדה נתנסון, שם נעורים רוזן, פסלת ופסנתרנית, הייתה אלמנתו של בנקאי יהודי פולני. בכספי ירושתה בנה הזוג בית מידות גרנדיוזי עם סטודיו בקרבת פארק מונסו, ברחוב דה פרוני (rue de Prony). סיפריאן נזכר שיש לו ילדים והביאם מבית הסבתא אל מקום מושבו החדש בפריז.

סיפריאן ומתילדה ניהלו גם בפריז סלון מצליח שבין פוקדיו היו אלפונס דודה, פליסיאן רופס, האחים גונקור, בני משפחת פוניאטובסקי. החשוב מהאורחים לגבי מיסיה היה המלחין והפסנתרן הגדול, גבריאל פורה (Gabriel Fauré).

סיפריאן, שהבחין בכישרונה של בתו, הפקיד אותה בידיו של פורה פעם אחת בשבוע. היה זה זמן איכות עבור היתומה מאם שבו קיבלה אוצרות מהמורה הדגול. כל חייה, אמרה, הפיקה שמחה מהנגינה, הודות לשיעוריו של גבריאל פורה שבהם די היה לה לשמוע אותו מנגן כדי להבין את גוני אומנותו וסודותיה. נקודת אור נוספת היה אחיה הקטן, סיפה (קיצור של סיפריאן), שנולד לסיפריאן ולמתילדה כשמיסיה הייתה בת שלוש. מיסיה תאהב אותו תמיד.

ב-1882 נשלחה מיסיה בת העשר, בהשפעת אמה החורגת, מתילדה נתנסון, לפנימיית נזירות נוקשה בבית שבו שוכן כיום מוזיאון רודן. תקופה חשוכה זו, שנמשכה שבע שנים, תישאר בזיכרונה של מיסיה כמנהרה עצובה שהוארה על ידי חביבותו של גבריאל פורה והשמחה שקראה בעיניו ככל שהתקדמה בלימוד הנגינה. פורה ניבא לה קריירה מזהירה כסוליסטית.

סיפריאן איבד את אשתו השנייה, מתילדה נתנסון, ב-1887, מיהר לשאת שלישית, שהייתה המאהבת שלו עוד לפני פטירתה של אשתו, ועבר לגור בבלגיה. מיסיה מצאה מקלט בלונדון והתיישבה בפנסיון משפחתי בשכונת מייפר. כשחזרה לפריז, שכרה דירת חדר והתקיימה משיעורי פסנתר. את התלמידים השיגה הודות להמלצותיו של גבריאל פורה.

נישואים ראשונים עם תדה נתנסון, 1893-1905

דרך מתילדה נתנסון, בימים עברו, כשזו הייתה עדיין בחיים, הכירה מיסיה את שלושת אחייניה: אלכסנדר, תדה, אלפרד (Alexandre, Thadée, Alfred). האחים נתנסון היו בנים למשפחה פולניה יהודיה, עשירה ומכובדת, רבת פעלים. אביהם, אדם נתנסון, היגר מפולין עם אשתו הרוסיה ושלושת הילדים לפריז והתיישב בדירה הצופה אל נהר הסן, בכיכר סן מישל. מיסיה אהבה כל כך לבקר אצלם, המבטא הרוסי, הסמובר וכוסות התה החם בעלות הבסיס הכסוף הזכירו לה את הסבתא האהובה.

פגישה מחודשת של מיסיה עם תדה נתנסון הביאה לנישואיהם ב-1893. והרי היא מגויסת למפעלם החשוב של שלושת האחים: הוצאתו לאור של “לה רווי בלאנש” (La Revue Blanche), כתב עת עם נגיעות אוונגרדיסטיות ואנרכיסטיות, שישחק תפקיד מכריע בתרבות הצרפתית ואף הבינלאומית מ-1889 עד 1903.

פליקס ולוטון, דיוקן של תדה נתנסון, 1897. מקור תמונה: ויקיארט

הסלון הפריזאי של מיסיה ותדה ברחוב סן פלורנטן

הסלון של מיסיה ותדה, בבית המידות אוטל דה סגור (Hôtel de Ségur), רחוב סן פלורנטן (rue Saint Florentin) מספר 9, בקרבת כיכר הקונקורד, אירח את כל מי שתרמו מכישרונותיהם לכתב העת “לה רווי בלאנש”: אנשי עט כמו אנדרה ז’יד, פול ואלרי, סטפן מלרמה, וילי ואשתו הצעירה קולט, פרוסט, אפולינר, אנשי מכחול כמו פייר בונאר, אדואר וויאר, פליקס ולוטון, טולוז-לוטרק. גם מוזיקאים כמו גבריאל פורה, קלוד דביסי, מוריס ראוול, גם שחקנים, במאים ואנשי תיאטרון.