הרצאת הוידאו על נפוליאון והנשים
הכתבה הזאת והכתבות הקשורות לה מבוססות כולן על הרצאות של ארז לבנון “נפוליאון והנשים”. תוכלו לצפות בהרצאה כולה כאן:
Cherchez la Femme (“חפש את האישה”) – את הביטוי הזה טבע הסופר אלכסנדר דיומא האב בספרו “המוהיקני מפריז” (1864). מאז משמש הביטוי כל אימת שרוצים לרמז, כי אישה, למרות, שהדבר אינו נראה לעין, היא העומדת מאחורי פעולה מסוימת של גבר. האם ביטוי זה היה נכון גם לגבי נפוליאון?
אחד מגדולי חוקרי נפוליאון, Frederique Masson, מונה עשרים ואחת נשים שהיו מעורבות בחייו הפרטיים של נפוליאון, עמן היו לו יחסים אינטימיים. מי מהן, אם בכלל, הייתה האישה של חייו?
את התשובות על שאלות אלה תגלו בסוף המסע – מסע אליו אקח אתכם מיד – מסע בעקבות ואל תוך ליבו של נפוליאון?
נפוליאון, עד כמה שהדבר ישמע תמוה, היה אדם רגיש ורגשן, אולם למרות זאת הוא ידע להפריד הפרדה ברורה בין חיי האהבה שלו ובין חייו הפוליטיים. נפוליאון, אף שהיה אדם מתקדם בדעותיו לעומת בני דורו, הרי ביחסו אל הנשים נותר אותו קורסיקני, בן הדרום, הסבור כי תפקידן הוא לתמוך בבעליהן ולהביא כמה שיותר ילדים.
מדאם דה סטאל
ידוע הסיפור על Mme de Staël ונפוליאון. מדאם דה סטאל הייתה אישה מחוננת, סופרת מוכשרת, אחת הנשים האינטלקטואליות הבולטות ביותר באותה תקופה, הוגת דעות, חדת אבחנה, אישה עצמאית. בימינו היינו מכנים אותה פמיניסטית.
היא ניסתה להתקרב אל נפוליאון על מנת לשבות אותו בקסמיה. באחד האירועים היא ניגשת אליו ושואלת אותו: ” מי היא לדעת כבוד הקונסול האישה האידיאלית?”,תוך שהיא מצפה כי הוא יצביע עליה כדוגמא לאישה זו. נפוליאון, אשר סלד מנשים אינטלקטואליות, שלח מבט אלכסוני בחזה הגדול שלה ואמר: “מדאם, אישה המביאה כמה שיותר ילדים”, ביודעו כי משפחה וילדים הינם בסוף מעייניה של מדאם דה-סטאל.
לא פלא שעד מהירה תהפוך מדאם דה-סטאל למתנגדת חריפה לנפוליאון. ונפוליאון? נפוליאון יגרשה אל מחוץ לצרפת.
לטיציה ראמולינו – אמו של נפוליאון
יחסו של נפוליאון לנשים מפתיע בהתחשב בכך שהדמות הדומיננטית בחייו הייתה אישה – אמו, לטיציה בונפאט לבית רמולינו, אשר בתקופת האימפריה תכונה “מדאם מר”. אישה פשוטה, חסרת השכלה, מאוד דתיה, שטופה באמונות טפלות, התאלמנה בגיל שלושים וחמש בהיות נפוליאון בן ארבע-עשרה ונותרה מטופלת בששה ילדים קטנים לבד מנפוליאון ואחיו הבכור ג’וזף בן החמש-עשרה.
היא ניהלה את משפחתה ביד רמה, ונלחמה כלביאה, בימים הקשים, כאשר המשפחה נרדפה עד צוואר ע”י אנשי פאולי ונאלצה להימלט בעור שיניה מקורסיקה לאחר שבית המשפחה הועלה באש ורכושה נבזז. לימים יאמר לה נפוליאון: “אימא, אם תלכי לעולמך אני אשאר האדם החשוב ביותר בעולם”.
היא התבוננה בעלייתו המטאורית של בנה בדאגה מסוימת, ונהגה למלמל במבטא קורסיקני בולט: “Pourvou ca dur” (הלוואי וזה יימשך) תוך שהיא חוסכת ליום סגריר, והיא ידעה מה היא עושה.
כאשר נפוליאון מוגלה לאי אלבה היא מצטרפת אליו, וכאשר הוא מתכנן לחזור לצרפת הוא מבקש את עצתה, והיא אומרת לו: ” לך בני בעקבות גורלך, ואם נגזר עליך למות, הרי מוטב כי תמות בדרכך שלך”. תשובה כיאות לאם ספרטנית. מדאם מר נפטרה ברומא ב-1836 בגיל שמונים ושש, חמש עשרה שנים אחרי מותו של נפוליאון.
האהבה הראשונה של נפוליאון
כיום מקובל לעשות פסיכולוגיזציה מכל דבר בחיים, במיוחד ביחסים שבין הורים וילדיהם. אולם אני אינני פסיכולוג ולא אתיימר לגעת בנושא זה, ואסתפק בסיפור חיי האהבה של נפוליאון, וכל אחד מכם יסיק את מסקנותיו הוא.
אהבה ראשונה, שהופיעה בהיותו של נפוליאון בהיותו בן שבע-עשרה, הייתה אפלטונית לגמרי.
כאשר נפוליאון מסיים את בית הספר לקצינים בפריז הוא מוצב לשרת בעיירה בשם Vallence בדרום צרפת. אישה מכובדת ממשפחה אצילית Gregoire du Colombier מתפעלת מהצעיר וצופה לו גדולות. היא מכירה לו את בתה Charlotte Pierrette Anne Caroline אשר הייתה כנראה טובת מראה, אם כי הדבר אינו משתקף לחלוטין בפורטרטים הבודדים שהצלחתי לאתר, אך כנראה הייתה בעלת רגליים יפות וידיים עדינות כיוון שלנפוליאון הייתה חולשה מיוחדת לאברים אלה, והם יהיו תנאי בל יעבור בכל קשר רומנטי שיהא לו בעתיד.
נפוליאון מעלה בחיוך קשר זה בזיכרונותיו:
“אני זוכר היטב את אותו בוקר קיצי, בדיוק עם זריחת השמש. קשה להאמין כי האושר הגדול שחשתי אותה שעה התבטא בכך שאכלנו ביחד דובדבנים”.
אולם הקשר יגיע לסיומו עם מעברו של נפוליאון יחד עם גדודו לעיירה בשם- Auxonne, וקרולין? קרולין תינשא לקצין מבוגר ממנה, בשם Bressieux. נפוליאון ממשיך להתכתב עמה ועם היעשותו לקיסר הוא יקדם את אחיה של קרולין למשרה נכבדה ויבחר בה לשמש כאחת מבנות הלוויה בפמליה של אמו, מדאם מר.
הוא ישפיע עליה ועל קרוביה כל טוב, אולם היא מסרבת לקבל ואומרת, כי די לה בזיכרונות הטובים מאותה תקופה ב- Vallence. נפוליאון אינו מוותר והוא מעניק לה טבעת מהודרת מעשה ידי אומן – טבעת, אשר תישאר בידי המשפחה במשך קרוב למאתיים שנה, עד שלפני מספר שנים נמכרה ע”י אחד מצאצאיה של קרולין ב38,500 $.
מה נפוליאון חשב על האהבה?
ב- Auxonne נהגו נפוליאון וחברו ללימודים וליחידה הצבאית, אלכסנדר דה מאזי, להתווכח ביניהם, לאחר ארוחת הערב במסעדה של אחד בשם Dumont, בנושאים שונים אותם העלו גם על הכתב. אחד הוויכוחים נסוב סביב תשוקתו של אלכסנדר לאדלייד היפה ( La belle Adelaide).
נפוליאון יכתוב חיבור בעקבות וויכוח זה שכותרתו: “Dialogue sur l’Amour” (דיאלוג על האהבה): “לפנים הייתי מאוהב” הוא כותב
וזיכרונות אהבתי דיים לשחררני מן הצורך באותן הגדרות מטפיסיות שתפקידן אינו אלא לסבך. האהבה, אני עומד על שלי, היא אינה קיימת. לדעתי בחבלת האהבה בחברה ובאושרם האינדיבידואלי של בני האדם. בקיצור, האהבה יותר משהיא מועילה לאדם היא מזיקה לו, ויהא זה חסד מן השמיים לעקור אותה מן השורש ולשחרר את העולם מכבליה.
התקפת מצח זו על האהבה תמוהה, שכן לא ידוע על כל קשר רומנטי קודם שיכול היה לגרום לנפוליאון הצעיר לשברון לב. יתכן כי נפוליאון אימץ את סגנונו של ה”מנטור” הרוחני שלו, ז’אן ז’ק רוסו, שכתב בספרו “אלואיז החדשה” כי “יש להעמיד את האהבה לחברה ולמדינה לפני אהבת נשים” – אמירה שז’אן ז’אק רוסו עצמו הפר אותה בפריצותו המינית הידועה.
ויתכן, כי מאמר זה נכתב על רקע טראומה שחווה נפוליאון מספר חודשים קודם לכן, בנובמבר 1787, כאשר עשה בפריז לצורך הסדרת עניין משפחתי מסוים עם הרשויות. ב