בפרק הקודם עסקנו בשאלה כיצד הגיע נפוליאון לאי אלבה ומדוע עזב אותו.עכשיו כשאנו יודעים את הסיבות ומכירים את הנפשות הפועלות הגיע הזמן להתחיל במסע הארוך לפריז…
מפת דרך נפוליאון
תחילת דרך נפוליאון – הסתבכות בקאן
הכוח נוחת בגולף זואן. כך נראה החוף היום בעונת הקיץ. נקודת הנחיתה נמצאת על החוף מקום בו ישנה מרינה כיום, והיא מצוינת באבן,
אז היה זה שטח חוף פתוח ובו מטע זיתים. היום זוהי הפלאזה של העיירה. אם תחצו את הכביש, תוך שאתם נזהרים שלא להידרס, תגיעו לפינת רחוב תחנת הרכבת, שם תמצאו שלט: “כאן מתחילה דרך נפוליאון”.
מה קורה בחוף באותו הזמן. גנרל דה בריגאד, קורסין, מפקד הגדוד השמונים ושבעה, המוצב באנטיב הסמוכה, מהלך של קילומטר שניים, יצא בדיוק בבוקר לפיקניק באי סנט מרגריט שמול קאן. סגנו, קולונל אורננו, קורסיקני, שנשבע אמונים למלך ואינו אוהד את נפוליאון, מחליפו.
נפוליאון שולח כיתה המונה עשרים ושלושה חיילי המשמר בפיקוד של קצין, לאמורט, לאנטיב, עם הכרוזים שהכין, מתוך צפייה כי החיילים שבעיר ימהרו להצטרף לשורותיו. אורננו פותח את שער העיר, מכניסם, סוגר את השער מאחוריהם ומשליך אותם לכלא. התחלה ברגל שמאל.
לאחר המתנה קצרה על החוף ממשיך הכוח לכיוון העיירה קאן. אז כפר קטן הבנוי בשיפולי גבעה שבראשה ניצב מנזר. נפוליאון מתמקם הרחק מן הכפר בידעו כי תושביו עוינים אותו. אז היה זה שטח פתוח. כיום זהו רחוב מרכזי בקאן בשם “ביוואכ נפוליאון” במרחק שחל עשרות מטרים מההיכל בו מתקיים פסטיבל קאן לקולנוע. לוח אבן על קיר כנסיה במקום מציין כי במקום זה עשה נפוליאון את הלילה הראשון של המסע.
השכמה ב- 05:30 לפני הזריחה והכוח עושה דרכו במעלה ההר מהלך 16 קילומטרים לגראס.
גראס (Grasse)
קאמברון מקדים את נפוליאון עם המשמר הקדמי. הוא מגיע למרקיז דה גורדון, מושל חבל הואר, היושב בגראס, ודורש כי יורה להכין 5,000 מנות. הוא מגזים בכוונה במספר על מנת ליצור רושם כי הכוח שנחת גדול פי ארבעה.
“בשם של איזה שליט אתה עושה את ההזמנה?” שואל המרקיז.
“בשמו של הקיסר נפוליאון” עונה לו קאמברון.
“יש לנו שליט שלנו ואותו אנחנו אוהבים” אומר המרקיז,
וקמברון משיב כפי שקמברון יודע להשיב
“אדוני ראש העיר, לא באתי על מנת לדבר פוליטיקה, אלא בכדי לדרוש את המנות משום שהכוח שלי עומד להגיע כל רגע”.
זה הספיק למרקיז, שהכין את המבוקש ונמלט מן העיר.
נפוליאון מתכוון לאכול ארוחת בוקר ב- Hotel de Dauphine אלא שקבלת הפנים הנזעמת של התושבים מזכירה לו את המסע לאלבה מן השנה שעברה, והוא מתמקם לארוחת הבוקר ברחבה שמחוץ לעיר המשקיפה על הנוף המרהיב של מפרץ קאן.
עד היום משמשת רחבה זו לפיקניקים ושלט גדול מזכיר לבאים מי סעד כאן לפניהם.
בעודו סועד ניגשים אליו שני אנשים מבוגרים, האחד פועל בתעשיית הבשמים והשני איכר ומגישים לו זר סיגליות. נפוליאון מתרגש. זהו גילוי האהדה הראשון שהוא זוכה לו. פרחי הסיגליות הפכו בתקופה בה שהה נפוליאון בגלות באלבה לסמל ההתקוממות נגד הבורבונים, עד כי השלטון ראה בהם אות מרד. מספרים כי כאשר נפוליאון עזב לאלבה הוא אמר כי ישוב כאשר יפרחו הסיגליות. מאז ועד היום מזוהים פרחי הסיגלית עם תקומתו של נפוליאון.
סנט ואלייר דה תיה (Saint Vallier de Thiey)
התחנה הבאה, סנט ואלייר דה תיה, מהלך 10 קילומטר. הדרך צרה ונאלצים לנטוש את ארבעת התותחים ואת המרכבה. נאפוליאון, שהחל את דרכו כתותחן, נראה כמתאבל, כשמשון שגזזו לו את שערותיו.
נפוליאון יושב לנוח מתחת לעץ הבוקיצה או הדולב. אדם ניגש לנפוליאון ובידו מגש ועליו שתייה קלה, ברטראנד מזנק ומצווה: “שתה אתה תחילה”. החשש מפני הרעלה הוא גדול, ונפוליאון שותה רק לאחר שהאדם לוגם ראשון. המקום בו ישב נפוליאון מצוין כיום באנדרטה.
ממשיכים. היעד הוא סרנון הנמצאת בגובה 1,000 מטר מעל פני הים, מהלך של 25 קילומטרים. השביל צר ומחליק בשל השלג הנמס.
הפרשים הפולנים סובלים הכי הרבה. הם ללא סוסים ונושאים את אוכפיהם הכבדים על גבם, זאת נוסף לאי הנוחות הרבה לצעוד במכנסיים הקשיחים של הפרשים העשויים עור משומן.
נפוליאון עצמו צעד רגלית כשהוא נעזר במקל הליכה ביד אחד כשלצידו האחר פוסע Major Raul – Premier Officier d’Ordenance קצין קשוח שיתמוך בו כל אימת שיטה ליפול.
קצין המשמר בשם לאבורד מציין כי בשל תנאי הדרך הטור משתרך לאורך גדול – כאורך טור צבא של עשרים אלף חיילים הצועדים על דרך רגילה.
עלי מציין כי החיילים הולכים כבטיול, ללא משמעת. הם לא חוששים מפני אויב. הם על אדמת המולדת והאוכלוסייה דלילה ביותר.
הרי נפוליאון בחר דווקא בציר הררי קשה זה על מנת לצמצם המגע עם אוכלוסיית פרובנס העויינת.
סרנון (Seranon)
לאחר למעלה מחמישים קילומטרים מקאן מגיעה השיירה ל- Seranon – רטובים וקפואים ונפוליאון מצונן.
את פניו של נפוליאון מקבל הכומר המקומי Abee Cheris, המגיש לו שתי ביצים. נפוליאון אוכל. ביצים זה בטוח. הכומר מספר לו על קרוב משפחתו, גנרל Francois , שהשאיר עצמותיו במצרים יחד עם כתשעת אלפים חיילים