ב-6 לנובמבר, 2016, יימכרו מוצגי מוזיאון הארוטיקה במכירה פומבית וכך ייסתם הגולל על מקדש האהבה בשדרות קלישי מספר 72 בפיגאל, קרוב למולן רוז’. 650 פריטים מוצעים לקהל, משלושים עד עשרת אלפים יורו כל אחד.
מוזיאון האירוטיקה בפריז: דילדואים ממזרח ומערב
המוזיאון פתח את דלתותיו בנובמבר 1997 על ידי שני אספנים נלהבים, ז’ו קליפא ואלן פלומי, במטרה להאדיר את האמנות האירוטית. ז’ו נולד במרוקו, השתתף באירועי מאי 68 והיה מורה לצרפתית ביפן במשך חמש שנים בתחילת שנות השמונים. אלן, אוצר המוזיאון, נולד בפיגאל ומגלם את רוחו של הרובע. שניהם נסעו ברחבי העולם, הביאו מוצגים מרתקים מארבע קצותיו והחליטו להראותם לקהל הרחב. על שבע קומות התפרשה אמנות אירוטית, דתית וחילונית, על כל גווניה. ציורים, תחריטים, הדפסים, פוסטרים, קריקטורות, פסלים, מסכות, חפצי אמנות, צילומים, סרטים, אמנות גרפית, קטעי עיתונות ועוד מילאו את החללים.
https://youtu.be/a3Jj56piUf0
שתי קומותיו הראשונות של המוזיאון היו מוקדשות לאמנות האירוטית הפולחנית. אפשר היה לראות בהן מסכות מתהלוכות חג במקסיקו, פסלי אברי מין שנועדו לבקש מהאלים פוריות מנפאל וטיבט, איורים של הקאמה סוטרה או “אגרטלים פדגוגיים” מפרו: אישה מלווה בשלד אמורה להמחיש את הסכנה שבניצול לרעה. הנאה בריאה מתענוגות המין היא גם הפילוסופיה בה דוגלים מייסדי המוזיאון. אסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה היו מיוצגות היטב אך גם אירופה לא נעדרה ולא רק יוון ורומא אלא גם יצירות נדירות מימי הביניים שניצלו מהשמדה, אמנות פופולרית במיטב יצירתיותה: נזיר לבוש שק שניתן לחשפו בעזרת הפעלת מנגנון, סנט אנטואן חשוף למחצה, מיצבים ניידים המגלים פסלונים מוחבאים.
גם בתי הבושת הפריזאיים מתועדים כאן
חמש הקומות העליונות היו מוקדשות לאמנות עכשווית ולתערוכות מתחלפות. אי אפשר היה שלא לחייך נוכח פסלוניה של פטרה וורלה מלחם, רוק וקיסמי שיניים. פטרה וורלה, פסלת הלחם, היא ידידתם של האופים והאוהבים. מטרתם של המייסדים הייתה יותר לשמח מאשר ללמד. וגם פיסת היסטוריה הידועה בשם “אוסף רומי”, על שם העיתונאי שליקט אותו, תפסה קומה שלמה ותעמוד למכירה. מדובר בתיעוד של בתי הבושת הגדולים והקטנים, עולם של פאר, הדר, בידור ושעשועים אך גם של עוני, סבל, ניצול ומחלות, שקמו בפיגאל, מסוף המאה ה-19 ועד מועד סגירתם ב-1946. כמה רישומים של אדגר דגה, זכרונות מביקוריו בבתי הבושת ב-1876, מפארים את האוסף. במרתף, “הגיהנום” של המוזיאון, היו שמורים המוצגים היותר נועזים כמו פוסטרים ברוחו של שרלי אבדו, “כסאות אלמנה” מצויידים בדילדואים או חגורות צניעות מהמאה ה-19.
ברצוני לציין שלפני שנים רבות ביקרתי במוזיאון ולא זכור לי שהזדעזעתי. אין מדובר בסקס שופ מהסוג הזול והוולגרי כי אם במוזיאון המשלב אמנות אירוטית בהיסטוריה. הביקור היה בשבילי חווייה משעשעת, מהנה ומלמדת. אפילו נפעמתי ממובאה תלמודית שהופיעה בכניסה, מעין מוטו של המוזיאון, אך לצערי אינני זוכרת את תוכנה. אולי היה זה המשפט המתאר את שני הכרובים המחוברים בחיבוק אירוטי מעל ארון הקודש? (בלי נדר):
“את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה” (מסכת יומא דף נ”ד, א).
