ההיסטוריה של וולטה (מלטה) – פיראטים, טורקים, נפוליאון ובליץ

העיר ולטה, בירת מלטה, היא אחת האטרקציות העיקריות באי בזכות הבניינים היפהפיים שלה, הנוף הנשקף מגני בארקה לעבר שלוש הערים, המוזיאונים והרחובות – שכמעט כל אחד מהם מספר סיפור אחר. זוהי עיר עם היסטוריה מרתקת שמתחילה במצור טורקי, עוברת דרך סיפורם של אבירי מלטה ומסתיימת בקרבות עזים במלחמת העולם השנייה.

מי שמכיר אותי ואת האתר שלי יודע שהמוטו שלי הוא שהכרת ההיסטוריה של המקום שבו אתם מטיילים תשדרג את חווית הטיול שלכם. לכן החלטתי היום להביא לכם תקציר של ההיסטוריה המרתקת של בירת מלטה, שיעזור לכם להבין את מה שאתם רואים וחווים בעיר.

המצור הטורקי שהביא ללידתה של ולטה

כשמטיילים בוולטה ורואים את שלל הארמונות והכנסיות הבארוקיות שלה, קל להתבלבל ולחשוב שמדובר בעיר עתיקה כמו העיר מדינה. אולם העיר הזו נבנתה “רק” במאה ה-16, ובסטנדרטים של מלטה – שההיסטוריה שלה נמשכת כ-4000 שנה אחורה (ואולי יותר) – מדובר ממש בצעירונת, שעוד לא סיימה אפילו גן חובה.

הסבה מקצועית מרופאים לפיראטים

על מנת להבין כיצד נוצרה ולטה, יש לחזור אחורה בזמן לימי מסעות הצלב. באותה תקופה נוצרו מספר מסדרים שתפקידם היה להגן על ממלכת ירושלים הצלבנית. אחד מהמסדרים הללו היה מסדר ההוספיטלרים, שתפקידו המקורי היה לספק שירותי רפואה לצליינים ולתושבי הערים שנכבשו על ידי הצלבנים.

אולם בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צלאח א-דין, ובמהלך מאה השנים הבאות איבדו הצלבנים מאחז אחר מאחז בארץ הקודש, עד שבשנת 1291 הם גורשו מעכו – העיר האחרונה בישראל שהייתה עדיין נתונה לשליטתם. ההוספיטלרים נאלצו לעזוב לקפריסין, ומשם, בשנת 1310, עברו לרודוס, שם בנו לעצמם מצודה גדולה ועברו “הסבה מקצועית”.

כפי שאמרתי, במקור עסקו חברי המסדר ברפואה, בהגנה על מבצרים ובמלחמה בכופרים בארץ הקודש. כעת החליטו חברי המסדר להפוך לפיראטים ולהעביר את המלחמה כנגד המוסלמים לים התיכון, באמצעות שוד ספינות מוסלמיות. הקריירה החדשה של האבירים הללו משכה את תשומת ליבם של העות’מאנים, שהחלו באותה תקופה לכבוש לעצמם ממלכה אדירה, ובשנת 1453 אף כבשו את ביזנטיון ושמו קץ לאימפריה בת למעלה מ-1000 שנה.

בשנת 1480, במטרה לטפל אחת ולתמיד באבירים הפיראטים, פלשו הטורקים אל האי רודוס והטילו מצור על המצודה של ההוספיטלרים. לאחר קרבות קשים ועקובים מדם, המצור נכשל והטורקים נסוגו, אולם הם לא התייאשו מהניסיון לסלק את ההוספיטלרים מרודוס. בשנת 1522 פלש צבא עות’מאני בן כ-100,000 איש, חמוש בתותחי מצור כבדים. הפעם לאבירים לא היה שום סיכוי, ולאחר מצור מלווה בקרבות קשים, הם הסכימו להיכנע בינואר 1523. בתמורה לכך התאפשר להם לעזוב את רודוס ולא להפוך לשבויי מלחמה.

האבירים ההוספיטלרים נעו ונדו ברחבי אירופה תוך חיפוש בסיס חדש שממנו יוכלו להמשיך לפעול, עד שבשנת 1530 העניק להם הקיסר קארל החמישי (שחי בין השנים 1500–1558) את האי מלטה, בתמורה לכך שיספקו לו בז אחד בכל שנה.

מכיוון שמלטה הייתה מקום צחיח ועני, ולכן עיסוק בחקלאות לא הכניס כסף רב, חזרו אבירי מלטה לעסוק בפיראטיות ושדדו ספינות מוסלמיות ברחבי הים התיכון. באופן לא מפתיע כלל, הדבר העלה את חמתו של הסולטן הטורקי סולימאן המפואר, ובשנת 1565 הוא שלח אל מלטה צי ענק וצבא גדול על מנת לסלק את ההוספיטלרים משם, כפי שסולקו מרודוס.

אולם הפעם, התוצאה של המצור תהיה שונה לחלוטין…

מלטה יוק!

הצי הטורקי, ועליו צבא של כ-40,000 איש, הגיע למלטה במאי 1565, וב-18 באותו חודש הטיל מצור על הערים בירגו (Birgu), סנגלאה (Senglea) ועל מבצר סנט אלמו (Saint Elmo), שבהם ישבו כ-500 אבירי מלטה, שאליהם הצטרפו כ-6,000 חיילים נוספים. את אבירי מלטה הנהיג ראש המסדר באותה עת, אביר צרפתי בשם ז’אן פריזו דה לה ואלט (Jean Parisot de Valette, 1494–1568).

למרות גילו המתקדם, היה ראש המסדר בשיא כושרו, והוא הצליח לארגן הגנה אפקטיבית מאוד על המבצרים שבהם התבצרו האבירים, מה שאפשר להם להדוף את הצבא העות’מאני למרות היותם מעטים מול רבים.

בתחילה ניסו הטורקים לכבוש את מבצר סנט אלמו, ששלט על מפרץ מרסשמט (Marsaxmett) וממנו ניתן היה להפציץ בקלות את אבירי מלטה בסנגלאה ובבירגו. למרות שהיו בנחיתות עצומה מבחינת כמות החיילים, הצליחו אבירי מלטה לעמוד במצור, בהפגזות ובהתקפות בלתי פוסקות של יחידת העילית הטורקית, היאניצ’רים, במשך קרוב לחודש, עד שהמבצר נכבש.

אולם מחיר כיבוש המבצר היה כבד מאוד. הטורקים איבדו כ-6,000 איש וכמחצית מיחידת היאניצ’רים שלהם. המחיר הכבד ביותר ששילמו הטורקים היה מותו של אחד המצביאים החשובים ביותר שלהם, האדמירל דרגוט (Dragut, 1485–1565).

ב-15 ביולי הורה מוסטפא פאשה, מפקד הצבא הטורקי, על מתקפה כפולה נגד חצי האי סנגלאה, אך האבירים הצליחו להדוף את המתקפה. ניסיונות נוספים לכבוש את מבצר סנט מייקל ואת בירגו נכשלו גם הם. ב-7 בספטמבר הגיע סוף-סוף כוח סיוע גדול של כ-8,000 איש מסיציליה.

מוסטפא פאשה האמין שכוח הסיוע היה גדול בהרבה ממה שהיה באמת, ולכן הורה על נסיגה. בקרבות שלאחר מכן הובסו הטורקים באופן מוחלט. הטורקים עזבו את מלטה ב-13 בספטמבר. כשהגיע מה שנשאר מהצי הטורקי לאיסטנבול, שאל הסולטן את מוסטפא פאשה כיצד הסתיים המצור, והוא ענה במשפט המפורסם: “מלטה יוק!” (אין מלטה).

הניצחון במצור הגדול על מלטה נחשב לאחד האירועים המפורסמים ביותר באירופה של המאה השש-עשרה. וולטייר (Voltaire, 1694–1778), הפילוסוף הצרפתי המפורסם, אף אמר: “שום דבר אינו ידוע יותר מהמצור על מלטה.”

ולטה – בירה חדשה לאבירי מלטה

אבירי מלטה הצליחו לשרוד את המצור הטורקי, אולם הם ידעו שמאוד ייתכן שהטורקים יחזרו בעתיד כדי לסיים את המלאכה. לכן הוחלט להקים עיר מבוצרת על גבעת שיבראס (Sciberras), שעליה העמידו הטורקים את תותחי המצור שלהם.

על המלאכה הופקד האדריכל הצבאי פרנצ’סקו לפארלי (Francesco Laparelli, 1521–1570), ולאחר מותו המשיך את המלאכה ג’ירולמו קסאר (Girolamo Cassar, 1520–1592). את אבן הפינה הניח ז’אן דה לה ואלט כשנה לאחר המצור, ובשנת 1571 הפכה העיר לבירתה הרשמית של מלטה. לה ואלט מת בשנת 1568 ולא זכה לראות את סיום עבודות הבנייה, אולם זכה לכך שהעיר החדשה תיקרא על שמו, בזכות ההנהגה ההרואית שלו בזמן המצור.

להבדיל מעיר הבירה הקודמת של מלטה, מדינה, אין כאן סמטאות מפותלות, אלא רחובות ישרים בצורת שתי וערב, כפי שהיה מקובל בתכנון ערים בעת הרנסאנס. כעת, לאחר שאבירי מלטה הצליחו לבנות מבצר כמעט בלתי חדיר, הם התפנו להמשיך לשדוד ספינות טורקיות ואחרות, וגם לעסוק ב”שנור” אצל שליטי אירופה, ששמחו לתת כסף למסדר שהצליח לעצור את הצבא הטורקי, שעד אז נחשב כמעט בלתי מנוצח.

מצבם הכלכלי הטוב של אבירי מלטה במהלך המאה ה-17 וראשית המאה ה-18 אפשר להם לבנות שורה של מבנים מפוארים וארמונות, שנתנו לולטה את המראה המפואר שלה. את סוגי המבנים ניתן לחלק למספר קטגוריות.

מפקדות

מסדר אבירי מלטה הוא מסדר בינלאומי ומאז המאה ה-14 הוא מחולק ל-8 “לשונות” (Langues):

• פרובאנס (Provence)
• אוברן (Auvergne)
• צרפת
• איטליה
• ארגון (Aragon)
• אנגליה (כולל אבירים מסקוטלנד ואירלנד)
• גרמניה
• קסטיל (Castille) ופורטוגל

זו הסיבה שסמל מסדר האבירים של מלטה הוא צלב בעל שמונה קצוות, כאשר כל קצה מסמל “לשון” אחרת. כל אחת מה”לשונות” הללו הייתה אחראית על פונקציה מסוימת של המסדר. כך, לדוגמה, הצרפתים ניהלו את בית החולים של המסדר, ואילו ראש ה”לשון” האיטלקית היה אחראי על הצי של האבירים.

לכל אחת מה”לשונות” הייתה מפקדה, שנקראת Auberge (אכסניה בצרפתית), שבה התנהלו ענייניה. מפקדות אלו פזורות ברחבי ולטה ומהוות כמה מהמבנים המפוארים ביותר בעיר. המפואר שבהם, לטעמי, הוא בניין המפקדה של קסטיליה ופורטוגל, שאותו בנה מנואל פינטו דה פונסקה (Manuel Pinto da Fonseca, 1681–1773), ושם שוכן כיום משרד ראש הממשלה המלטזי.

כנסיות

מלטה היא אולי המדינה הקתולית ביותר באירופה, וניתן למצוא שם 365 כנסיות (כן, כנסייה אחת לכל יום בשנה). חלק מהכנסיות המפוארות ביותר שניתן למצוא בעיר ולטה שייכות לאותן “לשונות” (לדוגמה, כנסיית סנטה קתרינה, השייכת ל”לשון” האיטלקית ונקראת על שם קתרינה הקדושה מסיינה).

הכנסייה המפוארת ביותר בוולטה ובמלטה (ובעיניי אף אחת המפוארות ביותר באירופה) היא קתדרלת יוחנן הקדוש (Saint John), שנקראת על שם הקדוש הפטרון של מסדר אבירי מלטה. הקתדרלה נבנתה בין השנים 1573–1578 והיא בנויה ממספר קפלות, שכל אחת מהן שייכת ל”לשון” אחרת של המסדר. לא כאן המקום להרחיב על הכנסייה המרהיבה הזו, שכל סנטימטר בה מכוסה בקישוטים, תמונות ופסלים, אך אם הגעתם לבקר שם, אל תפספסו את התמונה המפורסמת של קאראווג’ו, שהיה אביר מלטה למשך זמן קצר עד שהסתבך עם החוק וברח משם.

ולטה מאז סילוק אבירי מלטה ועד ימינו

החל משלהי המאה ה-17 החל מסדר אבירי מלטה להתנוון. המשמעת הצבאית והדתית התרופפה, ואבירי מלטה החלו לרדוף פחות אחר ספינות טורקיות ויותר אחר מאהבות וזונות. כך, לדוגמה, הפך “הרחוב הישר” (Straight Street), שבעבר שימש את אבירי מלטה לדו-קרבות, לרחוב הזנות הראשי של ולטה (כיום זהו דווקא רחוב של מסעדות ופאבים).

במהלך המאה ה-18 נוסף אויב נוסף לראשי המסדר – תנועת ההשכלה. לא מעט אבירי מלטה, שהגיעו ממשפחות אצולה מבוססות, נחשפו לרעיונותיהם של וולטייר, דידרו ורוסו בסלונים הספרותיים של אירופה והתרחקו בהדרגה מהדת ומעקרונות המסדר. כאשר פרצה המהפכה הצרפתית בשנת 1789, לא מעט מאותם אבירים (במיוחד הצרפתים שבהם) החלו לאהוד את עקרונות המהפכה.

כתוצאה מכך, בשנת 1798 היה מסדר אבירי מלטה כמו עץ שנאכל על ידי טרמיטים – מבחוץ הכול נראה בסדר, אך מבפנים הכול היה רקוב לחלוטין. זו הסיבה שכאשר הגיע נפוליאון למלטה, לקח לו בדיוק ארבעה ימים לכבוש את האי (מ-9 עד 13 ביוני 1798). המסדר, שהגן על מלטה בחירוף נפש בשנת 1565, נאלץ לעזוב את מלטה בבושת פנים. לאחר שנע ונד ברחבי אירופה, הפך ממסדר צבאי למסדר דתי שכיום עוסק בהפעלת בתי חולים במדינות העולם השלישי.

לאחר כיבוש מלטה המשיך נפוליאון למצרים ומשם לארץ ישראל, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת. במלטה נשאר חיל מצב צרפתי מצומצם, שאחרי מצור שנמשך כשנתיים איבד את האי לבריטים.

עד שנת 1813 היה האי פרוטקטורט בריטי, ומאותה שנה הפך למושבה של הכתר. במהלך כל אותן שנים המשיכה ולטה לשמש כבירת האי, ואחת המזכרות מאותם ימים היא פסלה של המלכה ויקטוריה, הנמצא ברחוב הראשי של העיר.

מלטה זוכה לצל”ש

ההיסטוריה של ולטה המשיכה להיות די שקטה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. מיקומה האסטרטגי של מלטה, לא הרחק מאיטליה וצפון אפריקה, הפך אותה ליעד צבאי חשוב שמדינות הציר ניסו לכבוש.

במשך כשנתיים עמדה ולטה במצור וספגה שורה ארוכה של הפצצות מהאוויר, שהרסו לא מעט ממבניה המפוארים. דוגמה למבנה כזה שנהרס היא בניין האופרה, שנמצא לא הרחק מהכניסה לולטה ומעולם לא שוקם (כיום מתקיימות שם הופעות תחת כיפת השמיים). גם לא מעט כנסיות נפגעו, ולמרות ששופצו, איכות השיפוץ, לדעתי, לא הייתה גבוהה במיוחד, ולכן חלקן נראות כמעין חיקוי לסגנון הבארוקי המפואר שאפיין את העיר.

למרות ההפצצות הכבדות והמחיר בחיי אדם, תושבי ולטה לא נכנעו, ומלטה מעולם לא נכבשה על ידי הגרמנים או האיטלקים. כאות הוקרה על כך החליטה בריטניה להעניק למלטה את צלב ג’ורג’ הקדוש (George Cross), העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק על גבורה בשדה הקרב. את הצלב הזה תוכלו לראות היום על דגל מלטה.

בשנת 1964 זכתה מלטה לעצמאות – בתחילה עצמאות חלקית כמושבה של הכתר הבריטי, ומשנת 1974 לעצמאות מלאה. ולטה המשיכה לתפקד כבירת המדינה החדשה. מבחינה חיצונית, ולטה נשארה פחות או יותר כפי שהייתה בימי מסדר אבירי מלטה, אולם בשנת 2015 נוסף בניין (מכוער מאוד בעיניי) לנוף העירוני: בניין הפרלמנט, אותו תכנן האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו, שאוהבי פריז מכירים בזכות בניין מכוער נוסף שתכנן – מרכז פומפידו.

ביקור בעיר ולטה

אם ההיסטוריה המרתקת של ולטה מהווה סיבה טובה לבקר בה, הרי שבשנת 2018 זכתה העיר בתואר בירת התרבות של אירופה – הכרה בחשיבותה ההיסטורית, התרבותית והאסתטית. בעתיד הקרוב אני מתכוון להקדיש לעיר הזו מסלול טיול שלם בין האטרקציות המרכזיות שבה, ועד שהמסלול הזה יהיה מוכן, אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבות הבאות:

• מלונות מומלצים בוולטה – אני מאוד אוהב את ולטה ולכן ממליץ בחום להתגורר בה ולהנות מהאווירה המיוחדת שלה ומיקומה המרכזי. הכתבה הזו, שמכילה שורה של מלונות מומלצים במגוון מחירים, תעזור לכם למצוא את המלון שהכי מתאים לכם.
  
• מלטה: מדריך למטייל – מכיל לא מעט מידע תיירותי חשוב, כולל את האטרקציות המרכזיות של ולטה, אותן מומלץ לא לפספס.
  
• מסעדות מומלצות במלטה – בעיניי הקולינריה היא אחד האלמנטים החשובים ביותר בכל טיול מוצלח. כדי לחסוך מכם נפילות קולינריות, ריכזתי בדף אחד את כל המסעדות שבהן אני נוהג לאכול במלטה, וכפי שתראו, יש שם מספר מסעדות מומלצות גם בוולטה.