הרשו להתחיל את הפוסט בוידוי סנסציוני. כשהייתי ילד ונסעתי עם ההורים שלי לפריז הדבר שהכי אהבתי לאכול היה…. המבורגר של מקדונלדס. אין לי מושג מה גרם לי לאהוב את הקציצה הדוחה הזאת, אולי היה זה חוש הטעם הילדותי ואולי העובדה בשנות ה-80 עוד לא היה סניף שלהם בארץ. וכך במשך שנים הייתה אכילת המבורגר בסניף מקדונלדס בשאנז אליזה הפסגה הקולינרית של הטיול שלי. למזלי ככל שהתבגרתי הטעם שלי התעדן ואי שם בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התחלתי לתעב את מקדונלדס ואת כל מה שהיא מייצגת. וכך “בזכות” מקדונלדס ושכמותה היה ההמבורגר בעיני שם נרדף למזון רחוב נחות ומי שהיה בטעות אומר לי שאכל במקדונלדס בפריז היה זוכה ממני לנחרות בוז (אם היה אוכל ב Quick הוא היה זוכה למבט מלא רחמים). אולם משהו קרה בסצינת ההמבורגרים בפריז בשנים האחרונות וקציצת הבשר עברה שידרוג מסיבי. פתאום החלו להגיש אותה במסעדות ונפתחו לא מעט דוכנים המגישים המבורגרים גורמה עם שילובים מרגשים כמו גבינת רוקפור או כבד אווז. וכך יחסי אל הקציצה בלחמניה החל אט אט להשתנות.
הפעם הראשונה שהמבורגר הצליח לרגש אותי מאז ימי הילדות הרחוקה שלי הייתה, כמובן בפריז. במין אקט של תיקון היסטורי (או שמא תגידו רוח שטות) הזמנתי המבורגר במסעדת l’Ardoise Gourmande , אשר נמצאת לא רחוק מ Gare du Nord, ומהביס הראשון פשוט נדהמתי. עושר הטעמים שנוצר מהשילוב של עגבניות קונפי, אננס פרוס דקדק, רוטב איולי משובח וכמובן בשר מצויין, לא היה דומה לשום דבר שחוויתי עד כה. עד היום אני זוכר את הטעם הזה ומידי פעם לפעם,כשאני מזדמן לסביבה, אני חוזר לבקר שם ועד עכשיו עוד לא התאכזבתי.
גורמה 26 מגיע מצרפת
לשימחתי ממש לאחרונה הצלחתי לשחזר את אותה הרגשה כאשר ביקרתי ב”המבורגר גורמה 26″ בתל אביב, בבעלותה וניהולה של מרים בן הרוש, אשר עלתה ממרסיי לפני כמה שנים. כשנכנסתי למקום פגשתי את מרים שהחיוך לא מש משפתיה והיא סיפרה כיצד החליטה להקים בתל אביב מסעדת המבורגרים בהשראת מסעדות Blend הפריזאיות. האווירה במקום הייתה שמחה וכיפית, למרות החום התלאביב המעיק בחוץ, ושמחתי אפילו למצוא את השפם הפרנקופילי על הדלי הקטן שבו נמצא הסכו”ם.
מסתבר שהגעתי בדיוק בזמן הארוחה העסקית ואל השולחן הוגש מיד בקבוק של תה קר וטעים. לאחר שעברנו על התפריט החלטתי להזמין המבורגר עם איולי כמהין בתוספת צ’יפס ואילו בת זוגתי לארוחה הזמינה המבורגר Dolce עם תפוחים וגבינה כחולה אליו התלווה סלט ירוק עם גבינת רוקפור. ישבנו לנו בניחותה נהנים מהאווירה ומדברים על הטיול לפריז שמתקרב בצעדי ענק ואז הגיעו המנות. איך שנגסתי בלחמנית הבריוש הרגשתי טעם גן עדן. הבשר היה פשוט מצויין ואיולי הכמהין שדרג עוד יותר את טעמו. צ’יפס הבטטה הוסיף נופך קראנצ’י למנה וכך נוצרה לה מעין סימפוניה של טעמים ומרקמים, אשר הפכה את החוויה לקרוב למושלמת. לא יצא לי לטעום את המבורגר ה Dolce אולם על המבט המצועף והחיוך שהתפשט על שפתיה של בת זוגי לארוחה הבנתי שאין ברירה ובפעם הבאה אהיה חייב לנסות את מה שהיא אכלה. הצ’יפס עצמו היה חביב והלך נהדר עם המיונז תוצרת בית שהוגש איתו.
וכך בעודי טורף את ההמבורגר שלי הגעתי למסקנה שאם יום אחד יחטפו אותי אמריקאים ויחליטו להוציא אותי להורג בעוון של פרנקופיליה מוגזמת אז ללא ספק ההמבורגר שאכלתי כאן יככב בסעודה האחרונה הן בגלל טעמו והן בגלל האמירה הפרנקופילית במעוז האמריקאיות 🙂
כתובת המסעדה
רחוב מקווה ישראל 26, תל אביב
