מי לא זוכר את הפרק המפורסם מ”חברים” בו רייצ’ל (ג’ניפר אניסטון) פוגשת בטעות את ההורים של החבר החדש כשהיא לבושה בלא יותר מאשר כותונת לילה סקסית? הפרק שודר בעונה הרביעית של הסדרה, בשנת 1998, וכל הפאנץ’ ליין סבב סביב העובדה שרייצ’ל מצליחה בסופו של דבר לשכנע את ההורים המזועזעים שהיא כלל לא לבושה בכותונת, כי אם בשמלת ערב בסגנון Slip Dress- הטרנד החם ביותר באופנה הנשית של אמצע שנות התשעים. השמלה שדמתה לכותונת סקסית (slip = בגד שמחליקים לתוכו בקלות), נתפרה מבדי סטאן ותחרה, והעניקה ללובשת את מראה ה”הרגע קמתי מלילה סוער ורק נעלתי נעלים”.
בתחילת הדרך מבקרי האופנה קטלו את טרנד ה”הלבשה התחתונה כהלבשה עליונה ” (“Underwear as Outerwear”) כמשהו זול וזנותי, אבל כשהנסיכה דיאנה המנוחה נראתה לובשת את השמלה המדוברת באירוע יוקרתי ב- 1996 כבר היה ברור שמדובר בטרנד שחדר עמוק למיינסטרים, ובשנים האחרונות עם חזרת הטרנדים מהניינטיז לחיינו, הספיקה גם שמלת הלאנז’רי לככב על מסלולי התצוגות בפאריז בשנתיים האחרונות.
אבל הנסיכה דיאנה לא הייתה האצילה הראשונה שזעזעה את הקהל בכותונת חושפנית. למעשה, הייתה זו אישה יפיפייה ושערורייתית, שחיה בארמון וורסאי לפני כ- 350 וקראו לה פרנסואז אתנה דה-מונטספאן.
המאהבת
פרנסואז אתנה דה-מונטספאן נולדה ב 1640 לאחת ממשפחות האצולה הוותיקות והמשפיעות ביותר בצרפת באותם ימים- משפחת דה רוששוואר (Rochechouart). בגיל 23 היא נישאה למרקיז דה-מונטספאן (Montespan) ובזכות קשרי המשפחה שלה היא התמנתה לאחת ממלוותיה של מריה תרזה מספרד, אשתו של מלך צרפת לואי ה-14.
מלך צרפת היה ידוע בגאוותו, פזרנותו והאגו העצום שהביא אותו לכנות את עצמו “מלך השמש. אבל המלך הגאוותן היה ידוע גם במספר רב של המאהבות שליוו אותו במהלך חייו. אם יש דבר אחד שצריך לדעת כדי להבין את הצרפתים הוא שבמאות ה-17 וה-18, כשהמונרכיה הצרפתית הייתה בשיא תהילתה, תפקיד מאהבת המלך היה תפקיד גלוי ורשמי לכל דבר, והאישה שנבחרה לחלוק את מיטתו של המלך אחזה בכוח כלכלי ופוליטי אדיר.
מהרגע בו דרכה רגלה של מאדאם דה-מונטספאן בארמון ורסאי היא חשקה בתפקיד הזוהר, והיא אכן הייתה המועמדת האידיאלית בזכות העובדה שהיא בורכה בכל היופי החיצוני שאישה יכלה לאחל לו באותם ימים: מבנה גוף שופע, עיניים כחולות גדולות ותלתלים בצבע חום זהוב שהשתלשלו עד כתפיה. אפילו הדוכסית מאורליאן (Orleans) שהייתה אויבת מושבעת שלה לא יכלה שלא להודות במכתב שכתבה לקרובת משפחתה, שלמאדאם דה- מונטספאן “יש שיער יפיפייה, זרועות נאות, פה מקסים וחיוך כובש”. אולם בנוסף ליופייה המרהיב, היא ירשה גם את השנינות והחוכמה שאפיינה את משפחת דה רוששור , ובעזרת הכלים האלה היא ידעה שהיא תשיג את מטרתה.
השלב הראשון להשגת התפקיד הנכסף היה להתיידד הן עם המלכה מריה תרזה, והן עם המאהבת הנוכחית של המלך – לואיז דה לוואלייר (Louise de La Vallière). כך היא מצאה את עצמה מבלה זמן רב בסביבת המלך, וניצלה כל הזדמנות להקסים אותו בחושניותה ובשנינותה. וכאשר גם המלכה וגם לואיז דה לוואלייר היו שתיהן בהריון מתקדם, היא החלה לארח את המלך בארוחות פרטיות בחדריה.
בסיומה של אחת מהארוחות הללו, התנצלה דה-מונטספאן בפני המלך והודיעה לו שהיא חייבת לפרוש לחדר האמבט תוך שהיא מתחילה לפשוט את שמלתה. המהלך השתלם, וב- 1667 היא הפכה למאהבת הרשמית של לואי ה-14 לאחר שהשניים רקדו יחד בפעם הראשונה בנשף שערך לכבוד המלך אחיו הצעיר פיליפ ה-1 הדוכס מאורליאן , בארמון הלובר.
הכותונת
כשנה לאחר מכן, נערך נשף רשמי נוסף בו עתידה הייתה מאדאם דה-מונטספאן להופיע בפומבי לצד המלך, והגברת מגלה שיש לה בעיה קטנה: אף אחת משמלות הנשף המלכותיות שלה לא התאימו יותר לבטנה ההריונית. אך היא לא הייתה אישה שנרתעת משערוריות או תסתיר את ממזר המלך הגדל בבטנה. להפך, היא החליטה להבליט את גופה המתעגל בבגד שנקרא “דיזאבייה” (Déshabillé), אשר התחיל בחדרי האירוח הפרטיים של האצולה הצרפתית, וזכה בזכותה לתהילה באולמות הנשפים של וורסאי.
פירוש המילה “דיזאבייה” בצרפתית היא “התפשטות” או “לבוש תחתון” (כלומר: כותונת). ואכן, מדובר היה בבגד בית שאצילים ואצילות צרפתיים נהגו ללבוש כאשר היו מארחים בחדריהם הפרטיים. בניגוד לשמלות הנשף הרשמיות של חצר המלוכה הצרפתי שכללו מחוכים הדוקים וקרינולינות רחבות שהחזיקו את החצאיות, ואשר נתפרו מבדים כבדים ורקמות ברוקד מורכבות, כותנות ה”דיזאבייה” נשפכו על גוף הלובשת בקלילות ונתפרו מבדים דקיקים כגון סאטן ומשי.
היתרון הנוסף בהן הוא שניתן היה לשדרג אותן בעזרת חלוק משי רקום או סרטים כדי לשוות להן מראה רשמי יותר .
במקרה של הגברת דה-מונטספאן היפיפייה, בד הכותונת נשפך באופן מושלם על קימוריה הנדיבים והחמיא לה הרבה יותר משמלות הארמון הרשמיות. עד כדי כך שהיא המשיכה במנהג הזה גם בשנים שלאחר מכן, וכל אנשי החצר למדו לזהות שכאשר היא מגיעה לנשף רשמי בכותונת סאטן עשירה ופרובוקטיבית במקום בשמלת נשף חנוטה במחוך, משמעות הדבר הוא שהיא שוב נושאת ברחמה את ילדו של המלך.
בתחילה הדבר התקבל בתדהמה, אך במרוצת השנים החלו אצילות נוספות לחקות את המראה הנינוח, ואפילו מאה שנים מאוחר יותר, כאשר הפשנסיטה הבאה של המלוכה הצרפתית- המלכה מארי אנטואנט– רצתה לזעזע את אמות הסיפים של ארמון וורסאי, היא השתמשה בתכסיס של מאדאם דה-מונטספאן וביקשה מהסטייליסטית הפרטית שלה רוז ברטן שתתפור עבורה שמלות רפויות מבד דקיק של כותנות (שמלת ה”שאמיז”).
הרעל
במשך כעשור שלטה דה-מונטספאן בכל אורחות החיים של ארמון וורסאי כ”מלכה הבלתי רשמית של צרפת”. אך ב- 1677 היא גילתה שמבלי להתכוון היא ביצעה את שני הפשעים החמורים ביותר, שנחשבים עד היום כבלתי נסלחים לנשים במעמדה – היא הזדקנה והשמינה.
במהלך העשור היא ילדה למלך שבעה ילדים. שבעת ההריונות הרצופים בשילוב עם תשוקתה העזה למזון עשיר, הפך את גופה, שהיה בעבר שופע, לגדול וכבד. בימים שלפני ניתוחים קוסמטיים, הרמות עפעפיים וחומצה הילאורונית, החלה הגברת לחפש שיקויים אחרים שישמרו את עיניו של המלך עליה.
באותן שנים, צמחה בפאריז תעשייה של בתי מרקחת מפוקפקים שמכרו רעלים ושיקויים שונים שכללו לרוב ארסניק ואבקות מעורות של קרפדות, שנמכרו לכל המרבה במחיר. באופן לא מפתיע, רוב הלקוחות היו אנשים עשירים ואצילים שרכשו את הרעלים במטרה להרוג קרובי משפחה בסכסוכי ירושה, ולכן קיבלו כל השיקויים את הכינוי “רעל ירושות”.
בייאושה לאחוז באהבתו של המלך, החלה מאדאם דה-מונטספאן לבקר בסתר בבתי מרקחת אלה ולרכוש תכשירים שונים לעור הפנים, ומדי פעם אף שיקויים בעלי תכונות מעוררות מינית (אפרודיזיאק). אולם כשנה לאחר מכן ב-1678 כאשר כמה אצילים מצאו את מותם בעקבות הרעלה, נמצא כי הרעלים נרכשו באותם בתי המרקחת, והחלה מתפשטת שמועה כי הרוקחים עוסקים גם במגיה שחורה.
לרוע מזלה של המאהבת, זמן קצר לאחר שהתפרצה השערורייה , לואי ה-14 חלה מאוד לאחר ששתה את אחד מ”שיקויי האהבה” שהיא רכשה, ואויביה בחצר המלוכה, אשר חשקו בכוח ובהשפעה שלה, מיהרו להפליל אותה בשערוריות שזכו לאורך ההיסטוריה בשם “שערוריות הרעלים“. לואי ה-14, שהפך לפרנואיד והחל לחשוש לחייו, פצח בחקירה מקיפה, ועשרות “רוקחים”, ביניהם גם אצילים וכמרים, נשלחו למותם.
בין הנידונים למוות היה גם בן למשפחת אצולה בשם יוסטאש דאוז’ה ( Eustache Dauger de Cavoye )אשר הדרדר לסחר באותם רעלים לאחר שמשפחתו נישלה אותו מהירושה. בזעמו, ביקש המלך להפוך את דואז’ה לאות אזהרה עבור פושעים אחרים, והורה כי מהרגע שהוא נתפס ונגרר לבית הכלא יכוסו פניו במסכת ברזל על מנת להשפילו ולהרתיע אחרים. המראה היה כה מזעזע עד כי קיימת עד היום סברה שאותו יוסטאש דאוז’ה הוא ההשראה לרומן “האיש במסכת הברזל” של הסופר אלכסנדר דיומא.
לאחר שנים של חקירות, זוכתה דה-מונטספאן מחשש להרעלה, אך המלך לא יכול היה עוד לסלוח לה. הוא הפסיק את יחסיו איתה, ובאמונתו כי חייו ההוללים הם אלה שהובילו אותו כמעט אל מותו, החל להתקרב לאומנת שגידלה את ילדיה של דה-מונטספאן: אישה דתיה אדוקה בשם מאדאם דה-מנטאנון (Maintenon), שהפכה לאחר מותה של המלכה מריה תרזה למלכה הבאה של צרפת. זו הייתה השפלה אחת יותר מדי עבור דה-מונטספאן המובסת, וב 1691 היא עזבה את ארמון ורסאי והסתגרה במנזר שם עסקה בפעילות צדקה, הפכה לפטרונית של אמנים, ותרמה רבות לבתי חולים עד מותה ב 1707 .
את דמותה של מאדאם דה-מונטספאן ההוללת ניתן לראות כיום בסדרת הדרמה המרהיבה “ורסאי”, למרות שנדמה לי שחייה האמתיים של המאהבת ההיסטורית היו יכולים לגרום גם למפיק הטלויזיה הנועז ביותר לצנזר כל סצינה. כי מי כמוה יכלה לאמץ כותונת לילה בצורה ששינתה את היסטוריית האופנה, וגרמה גם לנסיכה דיאנה וגם לשחקניות והדוגמניות הבולטות ביותר של העשורים האחרונים לאמץ את הפריט יוצא הדופן הזה. ולעשות כל זאת כ-350 שנה לפני כולן.
אהבתם את סיפורה של מדאדם דה מונטספאן?
בואו תקראו עוד סיפורים על היסטוריה פיקנטית ומרתקת בדף המוקדש להיסטוריה של צרפת.
