טיול בפריז עם ילדים (וגם איך הפכתי לפרנקופיל) מאת צבי אבידור

ילדים, פריז וקרואסון

סיפור האהבה שלי עם פריז הוא לא “אהבה ממבט ראשון”. המפגש הראשון שלי עם פריז היה לפני כעשר שנים. טיילתי אז עם חברה שלי (היום אשתי) באירופה. בין השאר היינו בפריז. מצאנו חדר במלון, שגודלו כגודל מיטה (בקושי הצלחנו אפילו לפתוח את המזוודה). קפצנו בין כמה מקומות מומלצים וידועים כמו מגדל אייפל, שאנז אליזייה והלובר והאמת שיצאנו די מאוכזבים. לא הצלחנו להבין מה ההתלהבות מפריז.

לפני כשלוש שנים גיליתי את הבלוג של שרון היינריך. שרון חשפה בפני את עולם הפטיסרי הפריזאי בדיוק בזמן בו התחלתי להיכנס חזק לענייני הפטיסרי. הבלוג עורר אצלי תשוקה עזה להגיע לבקר בפריז ולטעום באופן אישי מכל הדברים המדהימים ששרון מראה בבלוג שלה.

לפני שנתיים זה סוף סוף קרה. ביקרתי בפריז ללא המשפחה. בניתי טיול פסיכי שבו אכלתי מתוקים מהבוקר עד הלילה. הדבר שהכי הדהים אותי בטיול ההוא היה שבכלל לא ניסיתי לטייל בפריז. רק נעתי במטרו מפטיסרי לפטיסרי. אבל בכל פעם שיצאתי מתחנת מטרו נגלה לעיני מראה מופלא של עיר מדהימה. השדרות הארוכות עם העצים, הגנים המדהימים, המבנים והמונומנטים, התחבורה הציבורית היעילה באופן פנומנאלי, והפטיסרי, אוי… הפטיסרי… אי אפשר בכלל לתאר. אני כבר לא מדבר על השפים התותחים כמו פייר ארמה או קלייר דמון. בכל בית קפה או פטיסרי שכונתית מצ’וקמקת, רואים דברים ברמה שהלסת נשמטת לרצפה.

בטיול ההוא התאהבתי באופן טוטאלי בפריז. אהבה ממבט שני. מאז הספקתי ללמוד צרפתית (ברמה בסיסית מאוד!) ולדבר על פריז כל יום. וכך, השנה, לכבוד חופשת הפסח אשתי הציעה שנעשה טיול משפחתי בפריז. מן הסתם, לא סירבתי!

אז, אחרי כל ההקדמה, הנה סיפור הטיול לפריז, בו לקחתי את אהבתי הראשונה (משפחתי) לפגוש את אהובתי השניה (פריז):

את הטיול תכננו והזמנו באופן די ספונטני בעזרת הספר המעולה “פריז – טיולי משפחות“. ראינו שיש המלצות למלון באחד האיזורים המרכזיים אבל לא היה מלון משפחות פנוי ולכן הזמנו מלון באיזור ה- 15. המחיר היה טוב והמלון נראה מצויין. מעבר לזה, נראה שתחנת המטרו נמצאת במרחק יריקה מהמלון, וזה כידוע יתרון גדול. מזג האוויר לא נראה מבטיח אבל אמרנו שנתלבש טוב ונסתדר. כשהגענו למלון התברר ששידרגו אותנו לסוויטה, וכך, מצאנו את עצמנו בחדר מלון מאוד לא אופייני לפריז. גדול, מרווח, ואפילו מצוייד בג’קוזי מפנק.

ביום הראשון יצאנו לבושים היטב, ונסענו למוזאון המדע בצפון פריז. ציפינו למזג אוויר חורפי ולכן זה נראה אידאלי לבקר במקום סגור. המפגש הראשון עם פריז היה קצת מקרטע. הפקידים בתחנת המטרו שלנו לא ידעו לדבר אנגלית, ולקח לי זמן לשלוף את מעט הצרפתית שאני יודע ממעמקי הקרקפת. הסתבכתי עם התשלום. מסתבר שצריך להכניס את כרטיס האשראי למכשיר בעצמך ולהקליד את הקוד הסודי. אחרי שהתייאשתי והייתי בטוח שהכרטיס לא עובד החלטתי לשלם במזומן, אבל אז הפקידה החליטה לטפל לאט לאט בכל כרטיס בנפרד. זה אומר, תשלום ועודף בנפרד שלוש פעמים. בינתיים הצטבר מאחורי תור ארוך של מקומיים ושל תיירים שחלקו בינהם את הרצון העז להרוג אותי. אחרי שהצלחתי לעבור את המסוכה הזו, התברר שהעגלה של הבת שלי לא עוברת במעבר של המטרו. עוד קצת שיח חרשים עם הפקידים החביבים עד שהתברר שאני אמור להעביר את הכרטיסים בלי להיכנס ואז לפתוח דלת צדדית שמיועדת לעגלות ומזוודות.

כאמור, התחלה חורקת אבל משם הכל הלך הרבה יותר חלק…. 🙂

ראשית, גילינו שיש בפריז חשמלית. ה- טראמווי. היא סופר נוחה עם עגלות ומגיעה בתדירות די גבוהה. מאוד מומלץ לנסוע כמה שיותר בטראמווי וללכת ברגל וכמה שפחות במטרו.

 איור 1 - נוסעים בחשמלית
איור 1 – נוסעים בחשמלית

את היום התחלנו במוזאון המדע והתעשייה, שבצפון פריז. הלכנו למתחם המיועד לגילאי 2 עד 7. הכניסו אותנו לחדרון עם כמה מיצגים והיינו די מבועסים כי חשבנו שזה כל האיזור. אחרי כמה דקות גילינו שהמתחם מאוד גדול עם המון איזורים שמחולקים לנושאים ואנחנו היינו רק באחד מהם. היה ממש כיפי לילדים. המון תערוכות עם הדגמות של עקרונות מדעיים. את הילדים שלי העקרונות לא כ”כ עניינו. בשבילם זה היה גם שעשועים מיוחד ושונה ממה שהם רגילים. ראוי לציון איזור הבניה, ואיזור המים.

במתחם גם יש אולם קולנוע עגול ומרהיב, אבל כשהיינו שם הקרינו שם סרט על הפלישה לנורמנדי, שזה לא ממש מתאים לילדים ולכן החלטנו לאכול צהריים ולהמשיך לדבר הבא.

למרבה הצער מצאתי את עצמי אוכל ארוחת צהריים בסניף בורגר קינג במקום. הרגשתי מחולל! למען זה שילמתי אלפי שקלים וטסתי מאות קילמוטרים??? אז אחרי ארוחת צהריים הלכנו לפטיסרי הראשון בטיול: קארל מרלטי. מסתבר שמולו נמצא גן משחקים לילדים (צמוד לכיכר סיינט מדאר) וכך גם לי וגם לילדים היה את גן המשחקים באותו האיזור. שם גם הפגשתי את המשפחה שלי עם פריז האמיתית. פריז של השדרות האינסופיות, הפארקים והאוכל, ובפרט הפטיסרי..

אצל קארל מרלטי הקינוחים לא מסובכים (יחסית) או מתחכמים, וקולעים לטעם רחב. אני ממליץ מאוד להגיע ולטעום, ובמיוחד את השמאלי תחתון (LE CENSIER) שהוא קרם שוקולד מדהים מעל דיסק של פיצפוצי אורז, פרלינה וסוכריות קופצות.

איור 2 - קארל מרלטי
איור 2 – קארל מרלטי

אחרי קארל מרלטי טיילנו קצת ברחוב מופטאר הצמוד ואז המשכנו ברגל לקצה השני של הסקאלה: AOKI. שף פטיסייה שממש לא מנסה לקלוע לטעמו של הקהל הרחב, והולך על כיוון יפני, עם קינוחים שמכילים תה ירוק (מאצ’ה), שומשום, ושאר הפתעות.

קניתי כמה קינוחים וכמה פרלינים מעניינים. בינהם, גם פרלין שוקולד-ווסאבי. האחרון מעניין אבל אני חייב להודות שלדעתי וסאבי ממש לא מתאים לשוקולד. הטעמים סותרים ומשונים מדי ביחד….

אני ממליץ במיוחד על ה- ZEN שהוא מצד אחד שונה בטעמו מכל דבר שאי פעם טעמתם (לפחות בקינוח) אבל מעולה (לטעמי).

אחרי אאוקי הלכנו אל מגדל אייפל. הדבר הראשון שנתקלים בו כשיוצאים מתחנת המטרו זה לא מגדל אייפל, אלא עשרות רוכלים שמוכרים חמישיות של מגדלי אייפל קטנים ביורו. הבן שלי מאוד התלהב מהם וקנינו לו ולבת שלי כל מיני אייפלים בכל מיני גדלים. המשכנו דרך נחילי התיירים עד שסוף סוף נגלא לענינו המגדל, גבוה, מרהיב, ותחתיו כמות בלתי הגיונים של תיירים. הבן שלי מאוד התלהב מהמגדל, אבל העדפנו לברוח מההמונים אז קנינו לילדים כדור גלידה במחיר מופקע ועברנו את הכביש אל עבר גני טרוקדרו.

בגני טרטקדרו מצאנו את האינדיקציה הכמעט וודאית שהגענו לאטרקציה תיירותית בפריז: הסחרחרה. בהמשך הטיול נתקלנו בעוד כמה כאלה, אבל מאחר וזו היתה הראשונה, הילדים התלהבו, אני ואשתי היינו נוחים להשתכנע, וכך עשינו שני סיבובים עם הילדים. אכלנו את המאכל הפריזאי המפורסם: הפיצה, ומשם נסענו חזרה למלון לצבור כוחות למחר.

למחרת, נסענו בבוקר לדיסנילנד פריז. דיסנילנד פריז הוא בעצם מובלעת אמריקנית בתוך פריז. האמריקניזציה זועקת מכל עבר והדבר היחיד שרומז על המדינה זה השפה על השלטים והשפה שבה מדברים עובדי המקום. אז מצד אחד, נהננו מאוד, אבל אני לא יכול להחשיב את זה כביקור בפריז. זו היתה יכולה להיות כל מדינה אחרת….

דיסני הוא מקום מופלא שהפעילות המרכזית בו היא עמידה בתור. מאחר וקשה מאוד לעמוד בתור כל היום, יש מדי פעם הפסקות למנוחה מהעמידה שבהן שטים בסירות תוך תזכורת מתמדת על קוטנו של העולם, נכנסים למתקני עינויים שונים ומשונים שדואגים לכאבים בכל מיני מקומות בגוף באופן שמשכיח את הכאבים מהעמידה, וכמובן, שלל חנויות שעוזרות לרוקן את הכיסים במהירות, דבר שמפחית את המשקל ומן הסתם עוזר לעמידה בתור.

 איור 3 - הבת שלי נהנית מצמר גפן מסוכר בפארק דיסני
איור 3 – הבת שלי נהנית מצמר גפן מסוכר בפארק דיסני

ראוי לציון במיוחד מופע הערב. במופע מקרינים סרט מיוחד על הטירה ועל מזרקות המים שלצידה באופן שהופך את הטירה לשלל מבנים מסרטי דיסני הידועים. לרגע היא היתה הטירה מאלדין, ואז פתאום מגדל הקרח של פרוזן, ואז הנוטרה דאם של הגיבן…. ומאחר והפארק מלא ברמקולים, המוזיקה הקיפה אותנו מכל עבר. זה לא פשוט להחזיק את הילדים ערים עד שעה מאוחרת, אבל זה מצדיק את המאמץ ומאוד מומלץ!

למחרת קמנו מאוחר, עם כאבי רגלים נוראיים ויצאנו לעבר כיכר קונקורד. הגודל של הכיכר הזאת פשוט בלתי סביר… J החלטנו לפתוח את הבוקר במוסד פריזאי מוכר: קפה אנג’לינה. כשחיפשתי איפה יש סניפים של אנג’לינה בפריז ראיתי שיש המון סניפים, אז הנחתי שהסניף ליד הטולרי הוא סתם איזה סניף שפתחו כדי ללכוד תיירים. הופתעתי מאוד כשהגענו לשם וראינו סניף ענק, אנשים מעונבים יושבים לשולחנות, מלצרים מהודרים משרתים אותם, ויש כבר תור בכניסה. אשתי הציעה שנשב בכל זאת. אחרי המתנה לא ארוכה שלחו אותנו בנימוס לקומה העליונה. מתברר שאנחנו לא התיירים בחוצפנים הראשונים שבאים לשם עם ילדים, והם פשוט משתמשים בקומה העליונה שמקום שבו אפשר לשכן את מי שבכוחם לחרב את הפרסטיג’ של המקום. לזכותם יאמר שהם שולחים למעלה גם את המלצריות הסבלניות ביותר והשרות שקיבלנו היה מעולה. הזמנו מנה של רביולי כמהין, ריזוטו, ועוף. מנת העוף לא היתה מדהימה אבל מנות הריזוטו והרביולי היו מעולות. אחרי סיום הארוחה קינחנו במון-בלאן המפורסם של אנג’לינה. שמעתי ביקורות לא טובות עליו אבל האמת היא שמאוד הופתעתי לטובה. קרם ערמונים מתקתק (לא מדי) עם טעם עדין של ערמונים, מונח מעל מרנג רך וקצפת. בסה”כ מאוד מוצלח! השארנו שם סכום נאה של 150 יורו אבל נהנינו מכל רגע!

 איור 4 - המונט בלאן המפורסם של אנג'לינה
איור 4 – המונט בלאן המפורסם של אנג’לינה

אחרי הארוחה נכנסנו לטייל בגני הטולרי. גן מדהים ביופיו עם גן שעשועים לילדים. אחד הדברים המדהימים הם הנקיון והסדר המופתיים. הילדים פחות התרשמו מהפסלים והמרחבים ויותר התלהבו מגן השעשועים.

אחרי שסיימו להשתעשע עברנו למנה העיקרית. המקום שבו יש, לדברי ג’ו דסאן “כל מה שתרצה”. שדרות השאנז-אליזייה. נסענו לשער הנצחון והלכנו לכיוון כיכר הקונקורד. אני ואשתי התרשמנו ונהנינו, אבל הילדים שלי חיכו לדבר הכי חשוב בשדרה: החנות של דיסני. והנה שוב ארצות הברית דוחפת את רגלה הגסה אל תוך ההוד וההדר הפריזאים. בחנות קנינו מכל טוב ויצאנו לעבר עוד מוסד מפורסם: הגלרי לפייט.

הגאלרי הוא כלבו ענק המורכב מהמון חנויות ואיזורים. לא בילינו שם הרבה כי אותי עניינה בכלל פטיסרי פושקין שנמצאת קרוב מאוד לכלבו. בדרך אל פושקין אני פתאום רואה דוכן של LES FEES. זה עוד מקום ששרון היינריך כתבה עליו והנה הוא פתאום מופיע מולי בלי תכנון מוקדם. אז כמובן שהייתי חייב לנסות שני דברים. ה- La Fée BONBON, שמורכב ממוס תות, מרמלדת תות ומרשמלו תות. והיה ממש מעולה ואת ה- La Fee PARIS BREST שהיה נחמד אבל לא יותר.

איור 5 - LE FEE BONBON
איור 5 – LE FEE BONBON

משם המשכנו לסניף של קפה פושקין. בפושקין משלבים טעמים רוסיים עם המאכלים הקלאסיים הצרפתיים. ראויים לציון שני דברים שאכלתי שם: אקלר טבורוג. מדובר באקלר מלא קרם גבינה רוסית. לדעתי טעים בצורה בלתי רגילה. חריג מאוד כי אף שף פטיסייה שפוי לא ידחוף גבינה לתוך אקלר ומבחינתי מדובר בשיחוק. אני אנסה לשחק עם הקונספט בשבועות. אולי סיינט הונורה עם דובדבנים וטבורוג. עוד דבר ראוי לציון הוא הבבא שלהם (הכדור הלבן בתמונה למטה). הבבא הוא בצק שמרים ספוג באלכוהול ואמור להיות מאוד טעים. רק מה, לזה של פושקין היה טעם של חומר הרדמה של רופא שיניים. והאמת, אולי זה פסיכוסומאטי אבל ממש התחלתי להרגיש נימול קל בחיך… בקיצור, לא להתקרב!

איור 6 - מבחר הטעימות בפושקין
איור 6 – מבחר הטעימות בפושקין

עמוסים בקניות ומרוצים חזרנו למלון.

למחרת בבוקר יצאנו לעבר הרכבת הלבנה שיוצאת מתחנת בלאנש שליד המולין רוג’. אני זכרתי את האיזור הזה מהביקור הקודם שלי כאיזור די מגעיל, אבל עשה רושם שהרכבת הלבנה היא דרך חוויתית לילדים כדי לעלות עד לסקרה קר. כשהגנו ראיתי שזכרתי נכון. חנויות מין למכביר ושלל תמונות של נשים שכנראה ממש חם להן הציצו מכל פינה. אחרי שצלחנו בשלום את המסלול הצבעוני הגענו אל הרכבת הלבנה, שאחרי הנסיעה בה אני מציע שתשנה את שמה ל- “רכבת השור הזועם”. הרכבת נטולת קפיצים כלשהם, נוסעת במהירות בסימטאותיה של מונמרטר, והנוסעים קופצים באוויר רוב הנסיעה. תוך כדי שמיעת הסברים בצרפתית שעד כמה שהצלחתי להבין הסבירו איפה גרו כל מיני “סלבים” של פעם כדוגמת וואן-גוך. עדיין, הנסיעה היתה כיפית למדי, ובסופה מצאנו את עצמנו על יד הסקרה קר.

הסקרה קר היא כנסיה מרשימה למדי, אבל הדבר שהכי הרשים אותי היה נגן נבל שהתמקם לו באמצע המדרגות וניגן מנגינות שהצניחו לי את לחץ הדם למידות כמעט מסוכנות… אחרי התפעמות מהנוף הלכנו אל הכיכר הטרטרה הסמוכה. בכיכר יש ריכוז גדול של ציירים שחלקם מצייר את פריז וחלקם מצייר דיוקנאות. הדבר המרתק מביותר מבחינתי היה לראות את ההבדלים השונים בין הסגנונות. לכל צייר יש את הסגנון הייחודי שלו, חלק מאוד ריאליסטים, חלק יותר מופשטים, וכולם יוצאים מהכלל לטעמי. סיימנו לסייר וירדנו חזרה למטה. המרחק ברגל לא ארוך אבל בלתי אפשרי עם עגלת ילדים. למזלנו יש על הגבעה קרון רכבת שמקבל את כרטיסי המטרו ומסיע את הנוסעים במורד הגן שלמרגלות הסקרה קר.

קרוב מאוד לירידה מקרון הרכבת נמצאת חנות הממתקים Cure Gourmande אליה הלכנו ע”פ ההמלצה של שרון. בחנות המון ממתקים, רובם (כולם?) תוצר עבודה ידנית ולא תעשייתית. צבעוניים וטעימים. הילדים בחרו להם סוכריות ענקיות ואני ואשתי לקחנו אוסף של ריבועי קרמל וריבועי נוגט בשלל טעמים.

משם המשכנו לעבר גני נלסון מנדלה. אפילו פרנקופילים וותיקים עלולים להרים גבה. מאיפה הבאתי את הגנים האלה. אז הם כשלעצמם לא מאוד מעניינים, אלא שהם קרובים באופן חריג לחנויות הציוד הקונדיטוריה G.Detou MORA, ו- Deco Relief. בדרך נתקלנו בחנות שעלולה לזעזע תיירים תמימים אבל אותי היא ממש שימחה. בחלון הראווה של החנות היו תלויים עשרות עכברים מפוחלצים. ובכן, מסתבר שאחד הסרטים האהובים עלי ביותר הוא רטטוי. ובסרט, יש סצנה שבה אבא של הגיבור (הגיבור הוא חולדה) מסביר לו שבני אדם הם לא כ”כ נחמדים כמו שהוא חושב, וכדי להוכיח את טענתו הוא מוביל אותו לחלון ראווה, שמסתבר, שנוצר ע”פ חלון ראווה אמיתי, זה של החנות לידה עברנו.

 איור 7 - הפוחלצים בחלון הראווה
איור 7 – הפוחלצים בחלון הראווה

משם המשכנו אל גני נלסון מנדלה. הילדים שיחקו בגן המשחקים ואני יצאתי אל מסע שופינג זריז. הצלחתי להוציא 500 יורו תוך 90 דקות. שזה לכל הדעות הספק נאה ביותר!

משם החלטנו לנסות להספיק עוד הצצה אל הנוטרה דאם שנמצאת לא רחוק משם. הספקנו להתפעל מהקתדרלה הענקית ואפילו ניסינו את מזלנו עם קתדרלת הסיינט שאפל הסמוכה. למרבה הצער כבר היה מאוחר מדי (סוגרים ב- 17:00). עייפים, מרוצים ועמוסים בציוד קונדיטוריה נדחסנו את המטרו ונסענו חזרה למלון.

היום האחרון שלנו בפריז היה קר ואפילו מעט גשום. אבל היו שני מקומות חשובים שלא רצינו לוותר עליהם. התחלנו את הבוקר בגני לוקסמבורג. התחלנו מגן המשחקים בגני לוקסמבורג. למרבה ההפתעה, למרות מזג האוויר הלא סימפטי הגן היה מלא ברצים, וגם הגן התחיל להתמלא לו אט אט בילדים והוריהם. אותי זה לא כ”כ עניין. אני שמתי פעמי לעבר אדריכל הקינוחים, ארכיבישוף הפטיסרי, הגדול מכולם פייר ארמה. חמש דקות הליכה מגני לוקסמבורג נמצא סניף הדגל של פייר, ברחוב בונפרט. 70 יורו נעלמו להם, והוחלפו בעירמה ענקית של קינוחים. אני חייב להגיד שבניגוד לפעם הקודמת, הרבה מהקינוחים לא היו לטעמי. הם היו מדוייקים ומעניינים, אבל עושה רושם שהיתה נטייה חריפה לכיוון החמוץ שאני פחות אוהב. לא וויתרתי על קינוח שאכלתי כבר בפעם הקודמת, והוא לדעתי הקינוח הכי טעים בעולם: האיספהאן. שילוב מטורף של מתיקות וחמיצות, רעננות וכבדות, רכות וקראנצ’יות. הכל בביס אחד של גן עדן.

 איור 8 - איספהאן
איור 8 – איספהאן
 איור 9 - ככה נראה איספהאן מבפנים
איור 9 – ככה נראה איספהאן מבפנים

בסופה של חגיגת הטעימות הלכנו אל הבריכה עם הסירות. גם זו אטרקציה מעולה לילדים. כשקראתי על הבריכה הזאת הייתי בטוח שמקבלים סירות ממונעות ושלטים, אבל מסתבר שלא. הסירות נטולות כל מנוע. שוכרים סירה קטנה, מניחים באגם, ועוקבים אחריה מגיעה לצד השני. ואז רצים לשם, ודוחפים אותה לכיוון אחר. באופן בלתי הגיוני בעליל, הסירות מצליחות לשוט מעולה עם כיוון הרוח, נגד כיוון הרוח ואפילו לצד כיוון הרוח. לכאורה מדובר בקשקוש מוחלט. אבל מאיזושהי סיבה, זה כיף לא נורמאלי. כולנו רצנו מסביב לבריכה בקור המקפיא, עודדנו את הסירה שלנו ודחפנו אותה מצד לצד. יחד איתנו היו עוד לפחות שש משפחות מישראל ועברית נשמעה מכל כיוון.

אחרי שמיצינו את הקונספט החלטנו לחזור למלון להתארגן לעזיבה. בדרך, פתאום אני רואה מולי את דלוואיו, עוד פטיסרי מפורסם שידוע בעוגת האופרה שלו. אז נכון שהייתי מפוצץ ברמות קשות אחרי הזלילה אצל פייר, אבל אין מצב שאני לא טוכם מפה משנו, אז לקחתי טייקאווי למלון של פרזייה ושל אופרה. שתי מנות ידועות של המקום. הפרזייה היה נחמד, אבל האופרה היה ממש מעולה. מדובר בקינוח הקפה האולטימטיבי. קרם חמאה קפה, ספוג מלא באספרסו וליקר, ולמעלה שוקולד מריר דקיק. המנה נמוכה מאוד וזה בדיוק המינון המושלם לביס. מומלץ מאוד!

איור 10 - פרזייה ואופרה אצל דלוואיו
איור 10 – פרזייה ואופרה אצל דלוואיו

בערב, עוד לפני שעלינו על המונית לשארל דה גול, עוד הספקתי לסמן עוד ווי ולאכול אסקרגו בביסטרו שליד המלון. אשתי הסתפקה בעוף.

אני יכול לסכם ולהגיד שטיול בפריז עם המשפחה הוא לא פשוט. ביחוד עם עגלה. אבל העיר הזאת פשוט מדהימה. גם האנשים וגם מזג האוויר היו טובים אלינו. בערב במונית אשתי שאלה אותי: “נו, לא נשמע יותר על פריז?”, אז עניתי לה, את יודעת מתי תשמעי על התכנון לטיול הבא בפריז? “מתי?” היא שאלה, “בטיסה חזרה”.

צבי אבידור עובד במיקרוסופט ואת זמנו הפנוי הוא מקדיש למשפחתו וליצירת קינוחים מדהימים. אל תפספסו את הפיינשמקר דף הפייסבוק שלו בו תוכלו למצוא את הקינוחים המדהימים שלו ומידע על סדנאות קינוחים אותם הוא מעביר מפעם לפעם. 

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.