טירת וודסדון – שאטו צרפתי בלב אנגליה מאת רונן סאס

טירת וודסדון

החל מהמאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-20 צרפת היתה המובילה בעולם בתחומי האומנות והאמנות כמו גם בתחומים רבים אחרים, השפעתה היתה כה גדולה עד שנתנה את הטון בעיצוב אופנות וסגנונות לאורך כל תקופה זו ולכן אפשר בקלות למצוא את הסגנון הצרפתי והשפעותיו בכל רחבי העולם. טירת וודסדון (Waddesdon Manor) נבנתה בסך הכל מעבר לתעלה – באנגליה, אך יש לכך משמעות גדולה יותר מאשר אם היתה נבנת ביבשת רחוקה וזאת מאחר והבריטים מסיבות פוליטיות ולאומיות ניסו להדוף את הסגנון הצרפתי בכל כוחם אך ללא הצלחה יתרה. משפחה אחת היתה כה מזוהה עם הסגנון שהוא זכה להיות מכונה על שמה.

פרדיננד רוטשילד
פרדיננד רוטשילד

מאיר אמשל רוטשילד (Mayer Amschel Rothschild) היה ראש שושלת הממון היהודית שמקורה בעיר פרנקפורט והוא אביהם של חמשת הרוטשילדים שהתפזרו לאזורים אסטרטגים באירופה כדי להרחיב את עסקייהם: ג’ימס לפריז, קארל לנאפולי, סלומון לוינה, נתן ללונדון ואמשל לפרנקפורט. פרדיננד דה רוטשילד (Ferdinand de Rothschild), נכדם של סלומון ונתן (הוריו היו בני דודים), נולד בפריז ולאחר מות אימו שהתגוררה באנגליה הוא החליט להשתקע שם ונשא לאישה את אחייניתה אוולינה. בעוד הוא מחפש את המקום בו הוא יבנה את ביתו נפלה בחלקו ההזדמנות לקנות מהדוכס ממלבורו (Duke of Marlborough) (שנקלע לקשיים כלכלים) את אחוזת וודסדון באיילסבורוי שבבקינגהמשיר (Aylesbury, Buckinghamshire) כ-85 ק”מ מערבית ללונדון.

פרדיננד היה אספן אומנות נלהב וכמו שאר בני משפחתו אהב את הסגנון הצרפתי (הם כה אהבו אותו עד שהם מצאו את עצמם מתחרים ביניהם במכירות פומביות) והיה זה אך טבעי שהוא יבנה את ביתו בסגנון הצרפתי, לשם כך הוא רתם למשימה את האדריכל הצרפתי גבריאל-היפוליט דסטיליו (Gabriel-Hippolyte Alexandre Destailleur), הסגנון שהוא התבקש לעצב על פיו היה הרנסאנס של טירות עמק הלואר כאשר שאטו דה מואסי (Chateau de Mouchy) משמשת כמודל לחיקוי. מאחר ווודסדון היה שטח חקלאי ללא שום מבנים או גנים היה לאדריכל את החופש לתכנן את הבית ללא הפרעה. הבניה החלה ב-1877 אחרי שפרדיננד הצניע את התוכנית המקורית של האדריכל תוך כדי שהוא מתעלם מאזהרותיו שהבית קטן מדי ולאחר כ-3 שנים של התמודדות עם תנאי שטח קשים הבית עמד לפני סיום בעוד שצוות גדול עדיין עומל על יצירת גנים צרפתיים מהיפים באנגליה המוקפים בפארק אנגלי רחב ידיים.

חלק מהגנים של טירת וודסדון
הגנים של טירת וודסדון

הבית, שנועד לשמש כבית קיץ למשך מספר חודשים בודדים בשנה, שימש לאירוח ובילוי והוא רוהט בידי מיטב האומנות הצרפתית של המאה ה-18 שפרדיננד אסף לאורך השנים; לוחות עץ דקורטיבים מביתו הפריזאי של איש הכספים פייר דודאן (Pierre Dudan), אוסף גדול ומרשים של פורצלן סוורה (Sèvres), שטיחי קיר של בובאי (Beauvais), שטיחי סוונייר (Savonnier), רהיטים של אמנים כמו ז’אן הנרי רייזנר (Jean Henri (Riesener, שארל קרסן (Charles Cressent) ואנדרה שארל בול (André Charles Boulle), ציורים של תומס גיינסבורו (Thomas Gainsborough), ז’אן אנטוון ווטאו (Jean-Antoine Watteau), ניקולה לנסרה (Nicolas Lancret), ז’אן בטיסט גרוז (Jean-Baptiste Greuze) כמו גם אוספי שעונים, רישומים, ספרים, מניפות ואומנות דקורטיבית מגוונת.

ההוכחה לכך שהסגנון הצרפתי הוא היפה והנעלה ביותר מתבטאת בכמות המבקרים שפוקדים את המקום, טירת וודסדון שייכת ומופעלת כיום ע”י הנשיונל טראסט (The National Trust) והיא נחשבת לאחת הטירות הכי מתוירות באנגליה בכלל ושל הטראסט בפרט ועל כן הגישה אליה היא דרך הסעה מאורגנת. אחרי שעולים על ההסעה שיוצאת ממרכז המבקרים נוסעים דרך החורשות שמקיפות את הטירה עד שהיא נגלת במלוא הדרה, צעדה קצרה בשביל הראשי לעבר הדלת לוקחת את האורח לתוך המבואה ומשם לסדרת חדרים שכל אחד מהם מפואר יותר מקודמו, בשונה מטירות שנבנו עד סוף המאה ה-18 החדרים אינם מסודרים כאינפלדות (מעבר מחדר לחדר ללא מסדרון או מבואה) מה שנותן תחושה יותר ביתית למקום.


סרטון המציג את טירת וודסדון וגניה

מתחילים בגלריה המזרחית שם מתבלט מעל שאר היצירות האוטומטון, מעין תיבת נגינה משוכללת בצורת פיל בסגנון אוריינטלי, משם ממשיכים לחדר ארוחת הבוקר המחופה בפנלים כהים של האדריכל ז’אן בטיסט בולה (Jean Baptiste Bullet) ומשם לתוך מבואת השיש אל חדר האוכל הרשמי שהוא יצירת מופת בארוקית המחופה בקירות שיש שעליהם תלויים שטיחי קיר של פרנסואה בושה (Francois Boucher), הלאה לחדר ההסבה האדום הנקרא כך על שם הטפטים האדומים שלו, ממשיכים לחדר ההסבה האפור המרוהט בריהוט של מיטב אומני המאה ה-18 ובפורצלנים של סוורה, חדר ההסבה האפור מוביל אותנו לגלריה המערבית שבמרכזה עומד שעון של אנדרה שארל בול ובצמוד אליה נמצאת הספריה הקטנה, במקום זה הסתיים הבית המקורי אך מהר מאוד הבין פרדיננד שהאדריכל צדק והבית קטן מידי, על כן ב-1889 הוא בנה תוספת שמהווה את האגף הפרטי שבקומת הקרקע שלו שוכן חדר ההסבה של הברון, החדר שימש כמפלטו הפרטי של פרדיננד ואליו הזמין את חבריו הקרובים.

לבית עוד חדרים רבים והם כולם מרוהטים מכף רגל ועד ראש באחד מאוספי האומנות הצרפתית הגדולים והחשובים בעולם שהקנה לה עוד בתקופתו של פרדיננד מעמד כה מכובד עד שהמלכה ויקטוריה הזמינה את עצמה למקום כדי להתרשם ממנו ולהתעדכן בטכנולוגית החשמל שוודסדון היתה מהראשונות לאמץ, כמובן שהחדר שבו התרעננה המלכה, שלא נשארה ללון, נקרא על שמה.
פרדיננד היה אדם חולני ובזמן שהגיש לאורחיו מטעמים נאלץ להסתפק במזון דל, לאחר שאשתו מתה בזמן לידת בנם עברה אחותו אליס לגור איתו ולאחר מותו ב-1898, מאחר ולא היו לו ילדים, היא ירשה את הבית, הבא בתור לרשת את המקום היה בן אחייניתה ג’יימס דה רוטשילד מהשלוחה הצרפתית של המשפחה, ג’יימס הוא בנו של הנדיב הידוע אדמונד דה רוטשילד וגם הוא היה תומך נלהב של התנועה הציונית, אשתו דורותי היתה אחת מאדריכליות הצהרת בלפור מ-1917.

וודסדון - מבט מבפנים
וודסדון – מבט מבפנים

מאחר וגם להם לא היו ילדים ג’יימס ודורותי החליטו לתרום את הבית לנשיונל טראסט כדי למנוע מהבית גורל דומה לאחוזות רבות באנגליה באותה התקופה שנהרסו ואוספיהן נמכרו לכל דורש, כך לאחר מותו של ג’יימס החל תהליך העברת האחוזה ותכולתה לטראסט בפיקוחה של דורותי אשר נשארה מעורבת במקום עד מותה. האחוזה שכוללת גם מלון, מסעדה, חנות מזכרות ומארחת אירועים שונים פתוחה כל השבוע למעט יום שני ומינואר ועד מרץ היא פתוחה רק בסופי שבוע (יש להתעדכן באתר: www.waddesdon.org.uk). אפשר להגיע ברכב דרך כביש M40 מלונדון או ברכבת מתחנת לונדון מרילבוון לתחנת איילסבורי (London Marylebone to Aylesbury Vale Parkway) ומשם לקחת מונית לוודסדון.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.