שעה של שקט זה כל מה שמישל מבקש כדי שיוכל לשמוע את תקליט הג’אז הנדיר שהוא מצא אחרי שנים של חיפושים. נרגש עד אין קץ, חדור מטרה, הוא רץ הביתה כדי להיות לבדו ולהקשיב לאלבום. אבל דווקא אז נראה שלכל העולם יש תוכניות אחרות. אשתו מחליטה לחשוף וידוי מפתיע, בנו מגיע משום מקום, המאהבת דופקת בדלת, השיפוצניק לא מפסיק להרעיש וגם השכנים עורכים מסיבה. מה שיוצר סיטואציות משעשעות שמטלטלות את חייו של מישל, שיעשה את הכל, כדי למצוא שעה של שקט. הסרט “שעה של שקט” זכה להצלחה גדולה בצרפת עם למעלה ממיליון צופים בבתי הקולנוע. גם ההצגה בכיכובו של פבריס לוקיני, הוצגה חודשים ארוכים בתיאטרון אנטואן בפריז ומוצגת בכל רחבי צרפת. ההצגה “שעה של שקט” בכיכובו של ששון גבאי תעלה בהפקה משותפת של תיאטרון בית לסין ותיאטרון חיפה בחודש דצמבר, מחזותיו של פלוריאן זלר זוכים להצלחה רבה בתיאטרון בית לסין, בימים אלה מוצג המחזה “האבא” ובעונות הקודמות הוצגה הקומדיה “האמת”.
הבמאי פטריס לקונט
מהשורה הראשונה של במאי הקולנוע הצרפתי כיום. לקונט, יליד 1947, החל כבר בגיל 15 לביים סרטי חובבים ובגיל 20 למד קולנוע ב- IDHECבפריז, שם למדו טובים וגדולים כאלן רנה, לואי מאל וקלייר דניס. בזמן לימודיו עבד כמאייר במגזין הקומיקס “פילוט”. ביים את סרטו הראשון באורך מלא ב- 1976, ופרץ לתודעה הבינלאומית עם “סודו של מר היר” שהוצג בפסטיבל קאן ב1989, בשנת 1996 סרטו “משהו מגוחך” זכה להצלחה גדולה, בשנת 1999 יצא “נערה על הגשר” עם ואנסה פרדי, ובשנת 2002 זכה בפסטיבל ונציה בפרס חביב הקהל עם “האיש מהרכבת. סרטיו “זרים אינטימיים”, “האיש מהרכבת” ועוד כמה מסרטיו עובדו לגרסאות הוליוודיות דוברות אנגלית.
גיבור הסרט כריסטיאן קלאבייה
הכוכב הקומי החם בצרפת, ידוע בישראל עם הלהיט “למה זה מגיע לי?”. קלאבייה יליד 1952, הופיע בשנות השבעים עם קבוצת התיאטרון הידועה Le Splendid. הופעתו המצליחה הראשונה בקולנוע הייתה בקומדיה המטורפת “מבקרים מן העבר” מ-1993. לצידו של ז/אן רנו החזורת בקרוב בסרט המשך. קלאבייה עבד בין היתר עם קלוד מילר, ברטרן טברנייה, וב 2006 החל את שיתוף הפעולה עם פטריס לקונט עם “החבר הכי טוב שלי”.
השחקנית קרול בוקה
מהשחקניות הוותיקות והידועות בצרפת. בוקה ילידת 1957, החלה את קריירת הקולנוע שלה בגיל 20, והופיעה במעל ל-40 סרטים. בוקה שיחקה ב”תשוקה אפלה” של לואיס בונואל, ב”מזנון קר” של ברטרן בלייה והודות ליופייה המצודד זכתה בתפקיד נערת ג’יימס בונד בסרט “לעיניך בלבד”. בשנת 1989 זכתה בפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט “יפה מדי בשבילך”, של ברטראן בלייה, אחרי שזכתה ב 1984 בסזאר בפרס לשחקנית המשנה על הסרט ‘גדה ימנית, גדה שמאלית”. קרול בוקה מנהלת קריירת דוגמנות כ-40 שנה והייתה הפרזנטורית של “שאנל” שנים רבות.
השחקנית רוזי דה פלמה
השחקנית הספרדייה שידועה כ”ציור פיקאסו שהתעורר לחיים”, נולדה ב 1964 במיורקה, והחלה את שיתוף הפעולה הפורה שלה עם אלמודובר ב1987 עם “חוק התשוקה”, ומאז הפכה לשחקנית קבועה בסרטיו כגון “קיקה” 1993, “פרח הסוד שלי” 1995 ועוד. במקביל פיתחה קריירת דוגמנות בשל המראה הייחודי שלה ועבדה עם ז’אן פול גוטייה, טיירי מוגלר וסיבילייה. דה פלמה שחקנית פעילה בשנים האחרונות, היא הצליחה לצאת מליהוק הדמות האקזוטית ותפקידיה רבים ומגוונים.
התסריטאי/מחזאי פלוריאן זלר
מחזאי וסופר צרפתי מצליח שספריו ומחזותיו תורגמו לשפות רבות. זלר יליד 1979 פרסם את ספרו הראשון בגיל 22 וסומן כהבטחה גדולה. “שעה של שקט” שנכתב במקור כמחזה זכה להצלחה גדולה בצרפת, בכיכובו של פבריס לוקיני (“זרים אינטימיים”, “בתוך הבית”). ויועלה בחודש דצמבר בתיאטרון בית לסין בכיכובו של ששון גבאי. תיאטרון בית לסין הפלך ל:ביתו ” הישראלי של פלוריאן זלר, “האמת” קומדיה מפורסמת שלו, הוצגה שם בהצלחה בכיכובם של ליאור אשכנזי וירון מוטולה. בימים אלו מוצג בבית לסין מחזהו “האבא” בכיכובו של ששון גבאי , המחזה מוצג בימים אלו גם בוסט אנד בלונדון ובחודש פברואר יעלה בברודווי בכיכובו של פרנק לנג’לה., הבמאי פיליפ לה גיי ביים סרט בשם פלורידה המבוסס על המחזה ומככבים בו ז’אן רושפור וסנדרין קיברלן. הסרט יוצג במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי בחודש מרץ הקרוב. בימים אלה עולה בלונדון הפקה נוספת של מחזה פרי עטו- ” האמא” בכיכובה של ג’ינה מקיי(נוטינג היל).
ראיון עם פטריס לקונט
ש. איך נולד הפרויקט הזה?
ת: המפיקים של סרטי האחרון “ההבטחה” חשבו שהמחזה של פלוריאן זלר “שעה של שקט” הוא חומר מצוין לסרט. הלכתי לראות את ההצגה, והחלטתי שאני רוצה לעבד אותו.
ש: מה אהבת בפרויקט הזה?
ת: הוא נגע לי, ראיתי את עצמי בסיטואציה הזו. מכיוון שאני היפר אקטיבי אני תמיד ממלא את היום שלי בפעילויות משמעותיות ואז אני משתוקק לקחת חופש, כמו הדמות הראשית. גם אם זו שעה אחת בלבד, פשוט לקחת את הזמן ולבהות, ולהביט בעננים שעוברים בשמיים. אנחנו חיים חיים כאלו מטורפים, במיוחד בערים הגדולות.
ש: שעה של שקט מתאר אדם מאד אנוכי, שלא מעניינים אותו הגילויים של אשתו, החששות של הפילגש שלו, הרגשות של השכנים שלו. רק דבר אחד מעניין אותו, להאזין לאלבום הג’אז שלו בשם “אני עצמי ואני” של ניל יוהט, האלבום שחיפש במשך שנים.
ת: הוא מזכיר לי דמות ממחזה של פרנסואה דורין, מאד ברוחו של מולייר. פלוריאן זלר משתמש בנושא דומה בדרכו שלו. הוא פשוט מתאר אגואיסט אחר – אידאלי, מלא חיים ונהדר. הבחור בסרט, הוא תמצית כל הדברים הרעים שבכולנו. אנחנו יכולים ללעוג לו, אבל למעשה האצבע מושטת כלפינו. אנו יכולים ליהנות מן הצרות שלו כיון שהוא לא נחמד. אילו הוא היה אדם נחמד, זה לא היה מצחיק.
ש: אמרת לא פעם שאתה לא מנסה לתאר את הזמנים שלנו, אך “שעה של שקט” מעבר להיותו קומדיה, מתייחס לבעיות בנות זמננו. המשפחה הפיליפינית, העובד הפורטוגזי המתחזה לפולני.
ת: זה נכון, לעיתים אני מנסה לברוח מן המציאות העכשווית, אבל לא פעם היא מכה בי. מספר קומדיות שעשיתי מתייחסות לסוגיות בנות זמננו, ואני אוהב את זה.
ש: עם העיניים הכהות הגדולות שלה, הנערה הפיליפינית המתבוננת בו לאורך כל הסרט היא בעצם מעין המצפון שלנו, הצופים.
ת: היא דמות מאד חשובה בסרט, כי היא היחידה שמעמידה מולו מראה. הודות לנקודת המבט שלה הוא מחליט להאזין לאלבום עם אביו שגילה לו את עולם הג’אז כשהיה ילד. הצעד הסנטימנטלי הזה מנקה אותו קצת מכל הדברים הדוחים שהוא עשה ואמר עד כה.
ש: פבריס לוקיני זכה להצלחה אדירה על הבמה כששיחק את התפקיד הראשי, היינו מצפים שיופיע גם בסרט.
ת: כשפלוריאן עיבד את המחזה הוא היה בטוח שפבריס ישמח לעבוד איתו שוב. עבדנו יחד ב”זרים אינטימיים”, והסתדרנו מצוין. בסוף פבריס החליט לרדת מזה. הוא הרגיש שהוא בילה יותר מדי זמן עם הדמות הזו. כשהוא החליט לצאת מהפרויקט מיד חשבנו על כריסטיאן קלבייה. קיוויתי לעבוד איתו שוב מאז “Les Bronzes 3”. הוא הסכים מיד אבל בתנאי אחד, הוא לא רצה שהסרט יהיה המופע של קלבייה, והתעקש על יצירת אנסמבל. אהבתי את הגישה, הוא עדיין השחקן המוביל, השחקנים האחרים סביבו, אך הם לא רק כעזר.
ש: המחזה מזכיר קומדיות צרפתיות של מולייר ושל פיידו, אבל לסרט יש סגנון מאד בריטי.
ת: אני מקבל את זה כקומפלימנט. מבלי לבטל את המסורת של הקומדי פרנסז. באופן אמנותי וסנטימנטלי, אני יותר מחובר להומור אנגלו-סקסי.
ש: כריסטיאן קלבייה, קרול בוקה, רוזי דה פלמה, החיבה שלך לשחקנים מוכרים בולטת מאד.
ת: אני אוהב שחקנים. זה תענוג גדול לעבוד עם שחקנים מוכרים, הם תמיד מסייעים לך עם התסריט. כשהדלת נפתחת ואתה רואה את קרול בוקה נכנסת, אין צורך לדבר על מי היא ומאיפה היא באה. היא הדמות. אתה יכול לעבוד מהר יותר. זה הרבה יותר קשה עם שחקן לא מוכר.
ש: אם מדברים על קצב, הסרט נע בקצב מהיר ביותר.
ת: בכל סרטיי אני קובע את הפריימים ומתכנן את השוטים בעצמי. את הסרט הזה החלטתי לצלם את כולו במצלמת כתף. רציתי שהמצלמה תהיה עוד דמות, לא רציתי שזה יהיה סרט בורגני איטי למרות שכל הדמויות הן בורגניות. רציתי שהכול יתקדם במהירות גדולה, ויש כמעט תחושה של סרט דוקומנטרי. אולם כדי להימנע משעות של הכנת הסט לכל צילום, הצלם ואני החלטנו לצלם את הדירה באולפן. התעקשתי שהשחקנים ידעו את השורות שלהם במדויק. צילמנו 54 שוטים ביום אחד. שלושה-ארבעה טייקים, ומיד לשוט הבא. הצילומים ארכו חמישה שבועות. בסוף הייתי גמור.
