בין שתי ערים מאת צבי חזנוב

בין שתי ערים - צילמה גל שטיינר

עיר הקודש,
כמו אישה סבלנית, את כאן 3000 שנה
ואני נשוי לך כבר שלושים מתוכם.
שאבתי ממך שלווה וביטחון,
הרי תמיד את נוכחת.
נופייך מאכלייך כולם מענגים באופן שגרתי.
כמו כל יהודי טוב העלתי אותך על ראש שמחתי הפשוטה.
והריגוש ?לא מצאתי.

ירושלים אשתי ופריז היא המאהבת שלי.
עיר האורות רחוקה ממך וקרובה אלי.
כמו אישה יפהפייה המודעת לקסמה היא מתעללת בי ,
לוקחת אותי אליה פעם אחר פעם במעין מסע צלב.
מסע הצלב של האוהבים.
בלי הלחם של ירושלים אינני יכול לחיות.
בלי החמאה של פריז אינני רוצה לחיות.
ובתווך, בין שתי ערים, נמצאת תל אביב.
חו”ל לעניים.
רחובותיה ואנשיה הם לא יותר מתפאורת קרטון של תיאטרון אבסורד.
ואף על פי כן אני כותב את השיר,
ואני – יושב בתוכה.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •