גני טיולרי - מסלול הדוגמנות הראשון בפריז

האביב מגיע לו סוף סוף לפריז ואיתו השמש שיוצאת מבין העננים והפריחות המשגעות של אפריל ומאי. לכן יהיה זה כמעט לא מוסרי שלא לטייל בגנים השונים של עיר האורות לפחות פעם ביום ולהנות מכל היופי שהטבע, המהונדס לרוב על ידי האדם, מציע לנו. בעבר כתבתי בבלוג על פארק מונסו ועמירם צברי כתב על מזרקת מדיצ’י המפורסמת בגני לוסמבורג. היום אני רוצה לספר לכם על גני טיולרי (או שמא נכון יותר לומר גני טווילרי? בכל מקרה בצרפתית כותבים Tuileries), אשר מעבר להיותם גנים מקסימים יש להם היסטוריה מרתקת שקשורה דווקא לעולם האופנה הפריזאי.

ההתחלה של גני טיולרי: ממפעל רעפים לגן הציבורי הראשון בפריז

הכל התחיל ממפעל רעפים שעמד במקום עוד בימי הביניים. מכיוון שבצרפתית המילה Tuiles פירושה רעפים קיבל המקום את שמו מהמפעל ונקרא טווילרי. בשנת 1564 החליטה קתרין דה מדיצ’י לבנות לעצמה ארמון ממערב ללובר ולידו גנים בסגנון האיטלקי האהוב עליה. הגן כמובן היה אז פרטי ושימש אותה עד אשר החליטה לעזוב את הארמון ולעבור לגור בארמון שאיננו קיים עוד ליד כנסיית סיינט אוסטאש (מדוע היא ברחה מארמון הטיולרי? תוכלו לגלות באחד מהסיורים שלי). אולם, מי שאחראית בדיעבד לשינוי הגדול שעברו הגנים היא בת משפחתה של קתרין דה מדיצ’י, הלא היא מארי דה מדיצ’י אמו של לואי ה-13.

תרשים גני הטווילרי מהמאה ה-16
תרשים גני הטווילרי מהמאה ה-16

הכל התחיל כאשר מארי דה מדיצ’י החליטה לנטוע בשנת 1616 שורה של עצי בוקיצה בין גבולם הדרומי של גני הטיולרי לבין נהר הסיין. המטרה הייתה ליצור טיילת בה אצולת העיר תוכל לנסוע במרכבותיה החדישות (המרכבה הגיעה לפריז רק בסוף המאה ה-16) ולהראות לכולם את עושרה. מדובר היה בטיילת רחבה יחסית בה יכלו לעבור עד 5 מרכבות במקביל והיא אף הכילה מעין מעגל תנועה בקצותיה על מנת שהמרכבות יוכלו להסתובב. בתחילה המקום היה סגור למי שאינו אציל, אולם בשנת 1628 לואי ה-13 החליט שגם פשוטי העם יוכלו להיכנס לשם על מנת לצפות באצילים מטיילים להם בעודם יושבים בתוך ה”מילה האחרונה” של כלי הרכב של המאה ה-17.

באופן לא מפתיע הפך המקום לסיפור הצלחה ואלפים הגיעו על מנת לצפות במרכבות האצילים. אנשי עסקים ממולחים הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל העסקי הטמון במקום ותוך זמן קצר ניתן היה לראות את הרוכלים הראשונים, אשר התרוצצו בין הכרכרות ומכרו לאצילים פירות וממתקים (להשוויץ בכרכרה החדישה שקנית יכול לגרום גם למרקיז השבע ביותר להיות רעב).     הבאים בתור להרוויח כסף מהמקום היו השדכנים. מכיוון שאת okcupid המציאו רק כמה מאות שנים אחר כך, הבינו שדכני פריז שהעובדה שכל אצילי ואצילות עיר האורות מתאספים להם בטיילת, מהווה הזדמנות עסקית נהדרת. וכך בתמורה לעזרה שסיפקו לשושלות האצולה ביצירת דור ההמשך ועל הם הצליחו להרוויח לא מעט כסף. לכן מהר מאוד, לצד סוחרי הממתקים, ניתן היה לראות גם שדכנים ושדכניות מתרוצצים להם בין הכרכרות ומעבירים להם פתקי אהבה בין החתנים והכלות לעתיד.

הפרנקופיל מטייל לו ב Cour La Reine של המהפכה הצרפתית

הגן הציבורי הראשון באירופה

ההצלחה של ה – Cour La Reine הביאה את לואי ה-14 בכבודו ובעצמו להגיע לשם עם מרכבתו המפוארת. בעקבות הביקור במקום החליט בשנת 1662 לשנות את גני הטיולרי הצנועים והמיושנים שבסמוך ולהפוך אותם לגן מרשים וגדול, כיאה למלך השמש. המלאכה הוטלה על לה נוטר (André Le Nôtre 1613–1700), אדריכל הגנים המלכותי, אשר לפני כן היה אחראי על הגנים המדהימים של טירת וו לה ויקונט ובעתיד יעצב את גני וורסאי. וכך נעקרו הגנים בסגנון איטלקי של קתרין דה מדיצ’י ובמקומם נשתלו גנים בסגנון צרפתי, שהתאפיינו בצורות גיאומטריות מדוייקות. במקביל הוסיף לנוטרה מדרגות ואת הטיילת שמחברת עד היום את ארמון הלובר עם הגנים.

כך נראו הלובר והטיולרי במאה ה-18

למרות שהשדרה המרכזית של גני הטיולרי הייתה רחבה מספיק בשביל שכרכרות יוכלו לנוע בה, החליטו האצילים להשאיר את הכרכרות ב Cour La Reine ולעשות משהו שלא נעשה עוד קודם בפריז – פשוט לטייל ברגל. לנו היום זה נשמע בנאלי שאנשים מטיילים להם במרכז העיר, אולם בפריז של המאה ה-17 זה היה חידוש אדיר. הסיבה לכך הייתה שלהוציא מגשר הפון נף, לא היו בפריז מדרכות כך שלטייל ברגל פירושו היה ללכלך את רגליך בבוץ במקרה הטוב או להידרס במקרה הרע. נכון, תאמרו שהבאותה תקופה כבר ניתן היה לטייל בכיכר ווז’, אולם הגן הקטן שעמד במרכזה לא באמת אפשר לטייל מבלי להסתובב כל הזמן במעגלים. וכך כאשר הפריזאים עזבו את כרכרותיהם והתחילו להשתמש ברגליהם הפכו גני הטיולרי לגן הציבורי הראשון באירופה. בגן הזה ניתן היה לראות תופעה שלא נראתה עוד באף מקום באירופה: נשים מטיילות בעצמן או בלווית ידיד/בעל/מאהב (באותה תקופה נשות אצולה כמעט ולא יצאו מביתן וכאשר נאלצו לעשות זאת הן היו מלוות בלא מעט משרתים).

בגלל האופי המגוון של המבקרים היו לגני הטיולרי בכל שעה שימושים שונים. כך לדוגמא במידה והאישה הייתה רוצה להיפגש עם המאהב והייתה זקוקה לסביבה יותר אינטימית הרי שהיה לה מומלץ להגיע בסביבות אחר הצהריים ולטייל איתו באחת הסמטאות הצדדיות של הגן. לעומת זאת, אם היא בסך הכל רצתה להימלט מהחום הפריזאי של אוגוסט (כפי שעשתה מדאם דה סווינייה בשנת 1671) ולשתות לימונדה קרירה, הרי שהיה עליה ללכת אל השדרה המרכזית ועל הדרך לפגוש את כל המי ומי של עיר האורות (גם במאה ה-17 זה לא היה ממש כיף לשתות לימונדה לבד).

זוג יושב על ספסל בגני הטיולרי
זוג יושב על ספסל בגני הטיולרי – צילום יואל תמנליס

מכיוון שכל ההליכה הזאת בגן הייתה די מעייפת, אין זה מפתיע שבגני הטיולרי הומצאו גם הספסלים הציבוריים הראשונים בשנת 1678. הספסלים הללו היו עשויים מעץ ועליהם יכלו לשבת האוהבים הצעירים, לפלרטט ואף להתנשק בציבור (תופעה חסרת תקדים באותה תקופה). כפי שאפשר ללמוד משירו המפורסם של ברסאנס, לא הרבה השתנה מאז…

גני הטיולרי הופכים למסלול הדוגמנות הראשון בהיסטוריה

לעובדה שהאצילים ופשוטי העם החלו לטייל ברגל הייתה השפעה גדולה על האופנה הצרפתית. כאמור, עד כה האצילים נסעו להן בכרכרותיהן הסגורות ברחבי פריז כך שקשה היה לראות מה הם לבשו (הקבריולה יומצא מאוחר יותר). אולם מרגע שהם החלו לטייל להם בגנים הציבוריים הם גילו שעכשיו הם יכולים להשוויץ לא רק בכרכרה המפוארת שלהם אלא גם בבגדים שנתפרו בשבילם זמן קצר לפני כן. וכך ברגע אחד הפכו גני הטיולרי למסלול דוגמנות בו האצילים והאצילות, מציגים את הצעקה האחרונה בתחום האופנה הצרפתית ויוצרים טרנדים אופנתיים כמעט מהרגע שכף רגלם דרכה בגן. כבר בשנות ה-80 של המאה ה-17 החלו מדריכי התיירים של פריז לפרסם את העובדה הזאת. כתוצאה מכך משכו גני טיולרי אלפי זרים שבאו לשם על מנת להתעדכן לגבי הצעקה האחרונה של האופנה הצרפתית ואז לרוץ לארצם ולנסות לחקות אותה. כתוצאה מכך נוצרו מגזיני האופנה הראשונים באותה תקופה בה הוצגו הטרנדים האופנתיים הנוכחיים כפי שנצפו בגני הטיולרי (ומכיוון שהאופנה השתנתה באופן תכוף הייתה ליוצרי המגזינים לא מעט עבודה).

אולם לכל תעשיית האופנה שהתפתחה מסביב לגני הטיולרי הייתה תופעת לוואי בלתי מתוכננת. נשות פריז שהפרוטה הייתה מצויה בכיסן הסתובבו בגן, ראו את לבוש הדוכסיות והמרקיזות ואז ללא שום בושה רצו לחייט שלהן וביקשו ממנו לתפור להן את אותם בגדים בדיוק. מכיוון שבאותה תקופה החלו להופיע גם הספרים הראשונים, אשר לימדו את את הצרפתים כיצד להתנהג בנימוס בחברה (לדוגמא: בארוחה צרפתית יורקים רק לצד ימין) הרי שדי מהר היה כמעט בלתי אפשרי להבחין בין רוזנת לבין אשת סוחר עשיר. במקביל פרחו גם סיפורים הפוכים על אצילות, אשר רצו לחמוד לצון והתחפשו לפשוטות עם או לנשים שהגיעו מהפרובינציה. כך לדוגמא סופר שבשנת 1698 החליטה מרקיזה להתחפש למישהי שזה עתה הגיעה לפריז והחלה לדבר עם רוזן שפגשה בגני הטיולרי. אחרי שיחה של יותר משעה שבמהלכה הציע לה הרוזן ללמד אותה כל מה שצריך לדעת על פריז על הספסל הציבורי בגן, היא הדהימה אותו, כאשר אמרה לו לפתע שלום והלכה למרכבתה המפוארת, אשר לקחה אותה לארמונה הפריזאי.

הטווילרי מהמאה ה-18 ועד ימינו

גני טיולרי המשיכו להיות מאוד פופולריים גם אחרי המאה ה-17. במהלך המאה ה-18 נכנסו הגנים פעם נוספת להיסטוריה, כאשר בשנת 1783 בחרו בהם האחים מונגולפייה על מנת לבצע את הטיסה הראשונה שלהם בכדור פורח. כמה שנים מאוחר יותר כבר חזו גני הטיולרי במחזות מרנינים הרבה פחות, כאשר בשנת 1792 פרץ המון מהפכני ומוסת אל ארמון הטיולרי ושחט את שומרי ראשו של לואי ה-16. שנתיים מאוחר יותר חגג רובספייר את “חג התבונה” באמצעות טקס מפואר ליד הבריכה בה היום ילדים משיטים סירות. כמובן שבתקופה הזאת גני הטיולרי כבר איבדו את כל הרומנטיקה שלהם, מכיוון שכיצד ניתן לפלרטט עם אהובתך, כאשר כמה מטרים משם, בכיכר המהפכה (היום כיכר קונקורד), עורפת הגיליוטינה ראשים.

הבריכה של גני טיולרי - צילום יואל תמנליס
הבריכה של גני טיולרי – צילום יואל תמנליס

במהלך המאה ה-19 עבר הגן שינויים רבים כתוצאה מסלילת רחוב ריבולי בסמוך אליו על ידי נפוליאון ה-1. אחיינו נפוליאון השלישי הוסיף לגנים את מבני האורנז’רי (Orangerie) וה Jeu de Paume, שניהם הפכו למוזיאונים מצליחים מאוד במאה ה-20. אם לגני טיולרי היו עיניים אזי זמן קצר אחר כך הם היו רואים את הארמון הצמוד אליהם נשרף על ידי אנשי הקומונה בפריז, בזמן הקרבות שלהם נגד הממשלה במאי 1871. במהלך המאה ה-20 הוכרעה ההיסטוריה של פריז כמה צעדים משם במלון מריס (Meurice) בו התגורר הגנרל פון שולטיץ (Von Choltitz), אשר קיבל מהיטלר פקודה להשמיד את עיר האורות. למזלנו הטוב, בסופו של דבר החליט הגנרל לסרב פקודה ואנו יכולים להנות מחסדיה של עיר האורות עד היום.

אחרי מלחמת העולם השנייה החלה פריז מתאוששת וגני הטיולרי הפכו ליפים ומזמינים מתמיד. נוספו אליהם הפסלים של אוגוסט רודאן (August Rodin), אריסטיד מאיול ואחרים ולצידם גם כסאות ירוקים, אשר מזמינים את כולנו לשבת לרגע, להנות מכל היופי הזה ולומר “איזה כיף שאנחנו בפריז”.

התמונות בפוסט באדיבות יואל תמנליס הבעלים של דף הפייסבוק פריז דרך הזום.

אהבתם את הכתבה על הטיולרי? רוצים עוד?

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם.  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לכם לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.