היו זמנים באוקסיטניה – טל קציר

טל קציר

היו הייתה פעם מזמן בימי הביניים ממלכה קסומה, ממלכת הטרובדורים – אוקסיטניה שמה. בדרומה של צרפת שכן ושיגשג הלב הפועם של תרבות השירה של צרפת בפרט ואירופה בכלל. עד המזרח הגיעו שירי האהבה של הטרובדורים האוקסיטניים שהרי היו הם בנוסף גם אבירים נודדים במסעות הצלב. אך הם תמיד שבו אל שביליה של אוקסיטניה, בין טירות וחצרות מלכים, בה הגו את שירי אהבתם שמעצבים את הז’אנר עד ימינו שלנו. בי התגלגלה כנראה נשמתה של טרובדורית נשכחת (כן, היו גם טרובדוריות!). העולם האבוד שהשאירו אחריהם הטרובדורים של אוקסיטניה הוא ההשראה ליצירתי ולמוזיקה שאני כותבת. משאלתי היא להחזיר משהו מהצבע של מנגינותיהם, מהניחוח של מילותיהם, מהאווירה של אריסטוקרטיה אומנותית עתיקה ונשכחת. אחד מהטרובדורים האהובים עליי במיוחד הוא Raimond De Miraval. אביר עני שהיה למשורר החצר האהוב על ריימון ה-VI, רוזן טולוז. טייל גם לחצרותיהם של פטר ה-II מאראגון ואלפונסו ה-VIII מקסטיליה. בשירו: Aissi cum es geuser (כפי שהאביב יפה יותר) מדבר ריימון על מקומו של חיזור באהבת אמת.

האוקסיטנית החיננית כלכך היא כבר איננה שפה מדוברת. בחרתי לי ממשיך מסורת נכבדה מן הרנסנס, וויליאם שייקספיר, שייתן את דעתו על משמעותה (וייתכנותה?) של אהבת אמת. מתוך The Phoenix and the Turtle, Shakespeare’s Simplicity. מוקדש לריימון, לכל שאר הטרובדורים האבודים, ולכל מי שמרגיש שנשמתו נותרה מאחור באיזו מאה חולפת.

  •  
  •  
  •  
  •  
  •