שביתות בצרפת

שביתה בצרפת

בהמשך לפוסט הקודם על עשרת הדיברות לארוחה הצרפתית, אם התנך היה נכתב על ידי צרפתי הרי שללא ספק אחת מעשרת הדברות הייתה “לא תעבוד”. לא מאמינים? תקראו את הציטוט הבא:”החיים זה לא עבודה, אם תעבוד יותר מידי תשתגע”. את המשפט הזה לא אמר דב חנין אלא נשיא צרפת שארל דה גול והוא מגלם בתוכו את התמצית הפילוסופית של מוסר העבודה הצרפתי ובמיוחד את זה של עובדי המדינה.

הקומקאי הצרפתי המפורסם קולוש (Colouche) אמר פעם “אמא שלי הייתה עובדת מדינה וגם אבא שלי לא עבד”. עובדי המדינה, אשר נקראים בצרפתית פונקציונירים (Fonctionaire) כוללים את המורים, כבאים, הפקידים בשירות הציבורי והמרצים באוניברסיטאות הציבוריות. אליהם מצטרפים עובדי הדואר והרכבת, אשר אינם נחשבים לעובדי מדינה אבל נהנים מזכויות דומות. כתוצאה מכך על פי סטטיסטיקה רשמית ישנם כ 3.3 מיליון עובדי מדינה בצרפת ועל פי מחקרים לא רשמיים, עובדי המדינה מהווים כרבע מכלל כח העבודה הצרפתי. כמעט ולא ניתן לפטר עובד מדינה בצרפת והדרך היחידה להפטר מעובד עצלן היא אך ורק באמצעות קידום או העברתו של העובד (בהסכמתו המלאה כמובן) למקום טוב יותר (לדוגמא לסניף הדואר בסן טרופה).

את זכויות היתר הרוויחו עובדי המדינה בזכות כלי השביתה, אשר נקראת בצרפתית Greve על שם הכיכר ליד בניין העיריה של פריז שם התקבצו חסרי העבודה. כמו שבמסעדה צרפתית ישנה “מנת היום” הרי שבלוח השנה הצרפתי ישנה “שביתת החודש” וכשסקטור ציבורי אחד שובת הרי שכולם מצטרפים לחגיגה והמדינה משותקת. כמו אצלנו גם בצרפת תואר “מלכי השובתים” הולך ללא ספק לוועד עובדי הרכבות, אשר ברגע שמזג האוויר בפריז מתחיל להתקרר עצבי מנהיגיו מתחילים להתלהט והשביתה הבאה יוצאת לדרך. יש האומרים שהסיבה שצרפת הפסידה לאנגליה את אירוח האולימפידה ב 2012 הייתה שביתת אזהרה בת 24 שעות של עובדי התחבורה, אשר התרחשה בדיוק בעת הביקור של הוועד האולימפי בפריז (וזאת למרות התחנונים של הממשל להעביר את השביתה ליום אחר).

כמו אצלנו, המרוויחים הגדולים ביותר של השביתות הם חברי הוועדים הגדולים, אולם להבדיל מאצלנו, השביתות הרבות הנהוגות מאז שנות ה – 30 הביאו גם לשיפור דרמטי בקרב תנאי העבודה במספר סקטורים נוספים בשוק הפרטי. כתוצאה מכך תנאי העבודה בצרפת (שבוע עבודה בעל 35 שעות וכחודש חופש בשנה לא כולל חגים כגון יום הבסטיליה) הפכו למושא קנאה אצל עובדים במקומות רבים בעולם. אולם, רגע לפני שנקרא לאמץ את השיטה הצרפתית במקומותנו יש לראות את המחירים הנסתרים מהעין של השיטה המתבטאים במיסים דרקוניים, אבטלה גבוהה, בריחת הון וצמיחה נמוכה. כל אלו הובילו את נשיא צרפת פרנסואה הולנד, אשר דעותיו הפוליטיות יכולות לגרום לשלי יחימוביץ’ להראות כמו מרגרט תאצ’ר, לעשות סיבוב של 180 מעלות לאחרונה ולחזור בו מלא מעט תוכניות כגון הטלת מס של 75% על בעלי הכנסות של מליון יורו ומעלה בשנה.

את העובדה שלדברים חיוביים לכאורה, כגון קיצור שבוע העבודה, תמיכה ממשלתית בתרבות, עבודות ציבוריות לצמצום האבטלה וכו’ ישנם מחירים הסמויים מהעין, אשר לרוב גבוהים בהרבה מן התועלת המופקת מהם, הבין כבר למעלה מ 150 שנה הוגה דעות צרפתי בשם פרדריק בסטייה (1801-1850). לאחרונה יצא תרגום לעברית של ספרו הקצר אך המבריק “מה שרואים ומה שאין רואים”, אשר להבדיל מחיבורים כלכליים אחרים, כתוב בלשון עממית ושנונה ונגיש מאוד גם לאלו שלא סיימו תואר בכלכלה. את הספר ניתן לרכוש כאן ולאחר שקראתי אותו ממש לאחרונה ומאוד נהנתי, הרשו לי להמליץ עליו בחום. מכיוון שהספר קצר ניתן לקרוא אותו בזמן הנסיעה ברכבת לעבודה (אם זו לא תשבות כמובן…).

  •  
  •  
  •  
  •  
  •