להשתכר מהקסם של בורגונדי
בצעירותו, עזב שארלי את הכרם המשפחתי והתפרסם כמבקר יין אנין עם קהל מעריצים בינלאומי.
כשאביו עומד לאבד את הכרם, הוא חוזר הביתה ומגלה שכדי לייצר את היין הטוב ביותר ולהציל את מורשת משפחתו, עליו להתחבר לאדמה, למשפחה ולאהבות ישנות.
שחקנים:
פרנסואה מרשאל: ז’ראר לאנוון Gérard Lanvin
שארלי מרשאל: ז’ליל לספר Jalil Lespert
בלאנש: אליס טאליוני Alice Taglioni
מארי: לורה סמט Laura Smet
מרקו: לאניק גאוטרי Lannick Gautry
ראיון עם הבמאי – ז’רום לה-מר
סרטך עוסק בנושאים רבים, כשהחשובים בהם הם האדמה, המשפחה והמורשת. האם אלה נושאים הקרובים במיוחד ללבך?
במהלך העבודה על התסריט בבורגון, נוכחתי מהר מאוד לדעת שנושא המורשת הוא מהותי. מדובר באזור המאוכלס ומעובד זה מאות שנה, מימי הרומאים. הכורמים בדרך-כלל עומדים בראש יקבים משפחתיים קטנים, ואינם בעלי אחוזות גדולות. לדעת מי ייטול על עצמו את ניהולו של יקב הוא אתגר של ממש בשביל הכורם בן-בורגונדי, ורעיון המורשת חיוני ממש.
אני לא בן בורגונדי בעצמי, אך ביליתי באיזור תקופות ארוכות. תמיד תהיתי למה לא נעשו סרטים על האיזור. זהו חבל ארץ שידוע בעולם כולו בזכות היינות שמיוצרים בו, אך רק מעטים יודעים כיצד נראים נופיו. כשהסתובבתי בין הכרמים בבורגונדי הרגשתי שלמקום יש הרבה סיפורים מעניינים לספר. כנראה שזה עניין של זמן, כמו בציר טוב גם לסיפור טוב לוקח זמן להבשיל עד שהגעתי לנקודה בה אני קם בבוקר ויודע שזה הסרט שאני חייב לצאת ולצלם. הרעיון לסרט עלה כבר בשנת 2006, ב- 2012 התחלתי לכתוב את התסריט ונדרשו לי כמה שנים לפתח ולשכלל אותו, בהחלט ניתן להגיד שהיה פה תהליך ארוך של הבשלה.
כיצד מוצאים את המקומות ההכרחיים לצורך הצילומים: הארמונות, היקבים, המרתפים, למשל?
נעזרנו בכתב מגזין יין מקומי המכיר היטב את האזור. זהו עולם סגור למדי שבו אתה חייב להוכיח את אמינותך, אבל מרגע שעברת את המבחן, קבלת הפנים חמה מאוד. תרנו את האיזור במשך שבעה שבועות לחפש את אתרי הצילום, וקיבלו אותנו נהדר. זו היתה חוויה בפני עצמה. לאחרונה חל שינוי שמשפיע על אורחות החיים באיזור. כדי להגיע לסיפור היה עליי לרדת מאם הדרך ולהגיע לאותם יקבים קטנים שמעבר לפינות התיירותיות. רציתי להראות את עיבוד האדמה, רגליים טבועות בבוץ, ידיים מושטות בין אשכולות הענבים, את השפעת מזג האוויר, הכל בצורה טבעית ולא רק מתוך שיקולים אסתטיים.
סיפור הסרט מדיף ניחוח כמעט שקספירי: יחסי אב-בן, תחרות בין שתי משפחות וסיפור האהבה בין הילדים משני צידי המתרס…
רציתי שיהיה בסרט גם ההיבט המעט טראגי הזה, שנישא על גביהן של דמויות נשיות חזקות מאוד. בבורגונדי יש לנשים תפקיד חשוב מאוד, כמו זה של אדית, אמא של בלאנש. מדובר ב”בוסיות” של ממש, שהצליחו במהלך השנים לטפס עד לתפקידי ניהול של היקבים היוקרתיים. באשר לצד השבטי, הוא נוכח מאוד בבורגונדי וההיסטוריה של האזור משופעת בסיפורי יריבויות משפחתיות. פרנסואה מרשאל (ז’ראר לאנוון) חווה סוג של אכזבה והתפכחות בנוגע ליקב שלו. הוא היה כורם טוב בעבר, אך בראשית הסרט אנו פוגשים בו כשהוא מרים ידיים. זה קרה אולי אפילו קודם לכן. בבורגונדי, כמו באזורי יין אחרים, מהפיכת האיכות שהתרחשה לפני כמה שנים סילקה מן הבמה את כל אלו שייצרו יין גרוע, לעיתים קרובות ממש באותן אדמות בהן יוצרו יינות מעולים. פרנסואה הוא מסוג האנשים ששומר לעצמו גם את מה שהוא חושב וגם את הידע המקצועי שלו. כבר בכתיבת התסריט ייעדתי את התפקיד הזה לז’ראר לנוואן. דמותו של פרנסואה חווה תשישות מהמאבקים, בעוד לנוואן הוא אדם קורן ומלא אנרגיה. רציתי שיראה שהלהט בדמותו של פרנסואה עוד קיים, אלא שהוא התעייף מלהיאבק, הוא רוצה רק לבנות לעצמו סירה ולהפליג למחוזות אחרים. שמחתי שהתפקיד איתגר את ז’ראר.
אחת ההצלחות של הסרט טמונה בליהוק של ז’ליל לספר. איך הגעתם לחשוב עליו כבנו של לאנוון?
זה היה האתגר הגדול של “בציר ראשון”, למצוא צמד שחקנים שיגלמו דמויות של אב ובן בהתאמה מלאה. ז’ליל הוא שחקן עולה שמגיע מרקע שונה מלאנוון אך זוכה לפופולריות עצומה. עם זאת יש ביניהם מכנה משותף, כל אחד מהם משקיע מאוד בעבודה כשחקן ומחפש את הטון המדויק שמתאים לדמות. הסרט מושתת על האינטרקציה ביניהם. ההשקעה שלהם והאמינות שעוברת ביחסים ביניהם סייעו לי להרים את הסרט כולו.
עכשיו כמה מילים על השחקניות בסרט, אליס טאליוני בולטת בתפקיד בלאנש על אף שזה תפקיד משני ולורה סמט מגלמת את אחותו של שארלי ובתו של פרנסואה, גם זהו תפקיד חשוב ובולט.
את הדמות של אליס לא תתפוס עם מגפיים בבוץ. היא מצליחה להעביר את הצד האריסטוקרטי של בעלי האדמות באיזור, אך בה בעת להשאר אנושית וטבעית. אליס אישה דעתנית מאוד ובעבודה איתה היינו צריכים מעט לפשט את דמותה שהיא פחות מתחוכמת. התפקיד של לורה היה להשיב את אחיה חזרה לעסק המשפחתי כדי להתמודד עם חובות האב. היתה לי בראש דמות של אישה מרשימה ומודרנית ולורה התאימה בדיוק למה שחיפשתי.
הצלחתם ליצור עלילה מאוד עכשווית, איך עבדת על המבנה?
את התסריט כתבתי יחד עם רמי בזאנסון ועם ונסה פורטל. רצינו להגיע למבנה פשוט וזורם שיחסוך מאתנו את הצורך בדמויות פטפטניות. התושבים בבורגון מתאפיינים בקמצנות במילים שיוצאות מפיהם. בהמשך היו נקודות ששמנו עליהן דגש בשלב הצילומים, וכמובן יש חשיבות גדולה לבחירות בעריכה, שם ניתן להבין את המהות והמשמעות של כל קטע בסרט.
עוד דבר בולט בסרט זה המוזיקה שמלווה אותו
את המוזיקה המקורית כתב ז’אן קלוד פטי, מלחין שעבד על סרטים ליריים מוכרים כמו “ז’אן דה פלורט” ו”סירנו דה ברז’ראק”. הוא הצליח להעביר במדויק את האמוציות של הסיפור. שילבנו גם קטעים של מוסיקה עכשווית יותר שהולחנה על ידי מלחין צעיר בשם פסקל לאפה.
ראיון עם השחקן – ז’ראר לאנוון
הבמאי ז’רום לה-מר סיפר שמראש חשב עלייך כשכתב את התפקיד של פרנסואה מרשאל. איך אתה התחברת לתפקיד היינן מבורגונדי?
ראשית כל, נחשפתי לעולם שלם שכשחקן עוד לא הצגתי. מעבר לזה, הדמות של האדם הצנוע וההגון הזה תפסה אותי. אני חי כשלושים שנה באיזור כפרי ויצא לי להכיר איכרים ואני מלא הערכה אליהם. הם המגינים של הערכים הישנים ושל המסורת הצרפתית. רוסו אמר פעם: “האמנות המכובדת ביותר היא החקלאות”, כמה שהוא צדק. גם העלילה של הסרט מצאה חן בעיני, דורות שלמים מקריבים למען המורשת עד שמרשל מוצא את עצמו נאבק לבדו כשאין מי שישא את הלפיד מלבדו. היו לי שיחות ארוכות עם ז’רום על הדמות ותיארנו אותו כאדם מותש מצד אחד ונחוש מצד שני. מעבר להתייחסות הפסיכולוגית חיפשנו את המראה המדויק של פרנסואה וחשבנו איך עליו להתלבש. מרשל הוא למעשה אדם שרוצה לחזור לחלום ילדותו ולבנות סירה שתיקח אותו הרחק ממולדתו. אני תמיד מודה על כל תפקיד שנכתב עבורי, אבל לעבוד עם ז’רום זו באמת היתה מתנה גדולה. הוא במאי שאוהב שחקנים ויודע לרתום אותם לתפקיד מכל הלב.
הזכרת את האיכרים, במיוחד את מגדלי הכרמים של בורגונדי, מה תוכל לספר על החיבור שלך למקום?
את המרחב הזה אני מכיר היטב. למעשה למדתי ללכת בחופים של האוקיינוס האטלנטי באותו האיזור. אני מחובר בנימי נפשי לטבע ופחות מתחבר לערים גדולות. אני אוהב את המראה הזה של הכרמים הנטועים על הגבעות באיזור בורגונדי שנראים מהצד כאילו הם יורדים מהשמיים. אני מאוד מעריך את העוסקים ביצור יין. הבקבוק שאנחנו רואים על השלחן מייצג הרבה עבודה, מסורת ותשומת לב. ניתן לומר שאלוהים הפך את המים ליין, וטוב שלא להיפך.דמותו של מרשאל נראית מעט כשל חקלאי קשוח. הוא אינו מדבר הרבה, אבל כשהוא אומר משהו כוונתו מאוד ברורה. זה מוסיף עניין לדמות. מרשל לעיתים מתבטא לא בצורה מאוד מעודנת, אבל הוא מלא כנות. הוא שותק הרבה מאחר ונפצע ומרגיש נבגד על ידי משפחתו. השתיקה היא חברה שלא תבגוד בך. הוא נשמע לרחשי ליבו. לפני כן הוא הוביל את העסק והנהיג את המשפחה, ואז הוא נאלץ להתמודד עם השינויים בסביבה שלו שמביאים אותו עד לכדי תחושה של חוסר תכלית.
היחסים בין האב לבנו הם לב העלילה של “בציר ראשון”. איך התחברת לצד האבהי של הדמות?
כמו כל הורה הבאתי איתי את מה שאני מכיר. פעם אחת ילדיי אמרו לי “אנחנו לא רואים אותך בכלל”, זה לא פשוט וברור שתמיד רציתי לבלות איתם יותר זמן ולהיות לצידם. כיום אני בקשר מאוד קרוב עם בניי. אני מלווה אותם, תומך ברצונותיהם ומאפשר להם להגיע לביטוי עצמי. הם גם בתחום של אמנות, ואני מקווה שברור להם שלהיות שחקן זו עבודה לא פשוטה. עבורי לחנך ילד זה לאפשר לו את האפשרות להגיע למקום שאליו הוא שואף. הילדים שלי בני 43 ו- 29, הם גברים שעברו דרך מלאת התנסויות בדרכם האמנותית.
את בנך בסרט מגלם ז’ליל לספר, איך היה לעבוד איתו?
הכרתי את עבודותיו כשחקן וכבמאי אך לא הכרתי אותו אישית קודם לכן. היום אני מכיר אותו היטב ואוהב אותו ויודע שהוא אדם שניתן לסמוך עליו. יש לו מילה והוא איש בעל עקרונות. הוא גם אב מצוין בעצמו, יצא לי לראות אותו לא פעם עם ילדיו כשהגיעו לבקר אותו על הסט. החיבור הזה עוזר גם למצוא נקודות שבהן ניתן להשתמש בזמן הצילומים. ז’ליל שחקן חרוץ מאוד ונהניתי מאד לעבוד במחיצתו, ואני בטוח שנשמור על קשר.
בסרט יש לך גם בת, אותה מגלמת לורה סמט.
את לורה כולם מכירים בתור הבת של נטלי ביי ושל ג’וני הולידיי. שיחקתי כמה פעמים לצד נטלי, אותה אני מכבד מאוד. שיחקנו יחד לראשונה בסרט של ברטראן טברנייה, היא התנהגה בכזו אדיבות שלא אשכח לעולם. לורה מצוינת ב”בציר ראשון”. ז’רום נתן לה תפקיד נשי משמעותי וחשוב ליצירת המארג המשפחתי. התפקידים הנשיים בסרט הם מלאי עוצמה כמו מקומן של הנשים במציאות בעולמם של האיכרים. גם אליס טאליוני מגלמת תפקיד מאוד דומיננטי. התחברתי אליה מאוד ואני מלא הערכה גם אליה.
“בציר ראשון” הוא סרטו השני בלבד של ז’רום לה-מר, האם העובדה שאתה מגיע עם ניסיון רב יותר משנה לעבודה המשותפת?
לא, ממש לא, כל סרט שאני נכנס אליך מצריך ממני התמסרות כמו הסרט שהיה לפניו. ז’רום כתב את הדמות תוך שהוא חושב עלי, אך היה עלינו להחיות את דמותו של פרנסואה מרשאל. כבר ציינתי שהיה לנו חשוב למצוא את האפיונים הפיזיים של הדמות: השיער, הזקן, התשישות. עבורי מאוד חשובים המפגשים והעבודה המשותפת. ז’רום היה הבוס, אך הוא היה תמיד נגיש ופתוח להצעות. לא הרגשתי שהוא מסתנוור מהעבודה מולי כשחקן מנוסה, אולי בהתחלה היתה התרגשות, אך אחרי כן הוא הפגין מקצועיות רבה ויצרנו ביחד סביבת עבודה אחרי תהליך של למידה משותפת. כאן הייתי רוצה להזכיר את חלקה של סילבי לנדרה שערכה את הסרט, וידעה לשלב את חומרי הגלם שז’רום הביא לה מהצילומים לסיפור בעל משמעות.
לסיום אומר שגם אחרי למעלה משלושים שנה במקצוע, אני עדיין מזהה את התשוקה שלך למשחק.
זה בדיוק זה, תשוקה. אני אתן לך דוגמה נוספת, את אלן טרזיאן המפיק של “בציר ראשון” אני מכיר עוד מימיי הראשונים בתחום, אך לא יצא לנו לעבוד יחד. אני מעריך אותו מאוד, והוא גם דחף לזה שאני אופיע בסרט. ההערכה הזו עבורי היא זריקת עידוד. זה המוטו שלי: לכו עם אלה שמעוניינים. כל סרט הוא הרפתקה, תמיד יש גם דאגות אבל זה חלק מהעניין. ברגע שאני נכנס לפרויקט אני הולך עד הסוף עם מחויבות מלאה מתוך כבוד לעבודה שלי. זהו מקצוע מלא קסם.
אודות השחקנים
ז’ראר לאנוון
יליד 1950, עזב את לימודיו בגיל 17 כדאי להתחיל בקריירת המשחק, הופיע על בימת התיאטרון ובקולנוע בעשרות תפקידים, ביניהם תפקידים מרכזיים אצל גדולי הבמאים בצרפת. זכה בפרס הסזאר לשחקן ראשי על תפקידו בסרטה של ניקול גרסייה ״הבן המועדף״ ובפרס הסזאר לשחקן משנה על תפקידו בסרטם של אנייס ז׳אווי וז׳אן פייר בכרי ״על אהבה וטעמים אחרים״ שהיה להיט גם בארץ. ללאנוון שני בנים האחד זמר מנו לאנוון והשני שחקן לאו לאנוון.
ז’ליל לספר
שחקן ובמאי יליד 1976, אביו הוא השחקן ז’אן לספר, אמו היא אלג’יראית, וגם אחיו יאניס הוא שחקן. כבר על תפקידו הראשון זכה בפרס הסזאר לשחקן המבטיח ובפרס כוכב הזהב. הופיע בסרטים רבים, וגם ביים ארבעה סרטים וסרט טלוויזיה אחד. בין הסרטים שביים היה גם “איב סרן לורן”, בכיכובו של פייר ניניי שזכה בפרס הסזאר על תפקידו זה. ללספר שלושה ילדים.
אליס טאליוני
החלה את הקריירה שלה כפסנתרנית. מלימודים בקונסרבטוריון הלאומי בפריס עברה למשחק בתיאטרון ובקולנוע. לאחר כמה תפקידים משניים זכתה בתפקיד משמעתי בסרטו של לורן טיראר “סיפור חיי” לצד אדואר באר. היתה גם דוגמנית של חברות תמרוקים ותכשירי שיער. היא הופיעה בגרסה הצרפתית של הסרט “נודל” – שנקרא בצרפת “קוקי” ובסרטו של ערן ריקליס “זייתון”. טאליוני ילדה את בנה הבכור מספר חודשים לאחר שאביו נהרג בתאונת דרכים. לאחר מותו טאליוני חיברה בין הבמאית לאה פאזר איתה עבדה על הסרט “קוקי” לבין התסריט שכתב בן זוגה המנוח השחקן ז’וסלן קוירן, על חוויותיו מצילומי סרטו האחרון של גאון הקולנוע אירק רומר. החיבור הוליד את הסרט המקסים “מאסטרו”.
לורה סמט
בתם של השחקנית נטלי ביי וכוכב הרוק הצרפתי ג’וני הולידיי. על תפקידה הראשון זכתה בפרס רומי שניידר. סמט הופיעה בסרטו של לספר כבמאי “איב סן לורן. לצד עבודותיה כשחקנית היא גם זמרת, והקליטה שיר עם אחיה למחצה דודי הולידיי. סמט בחרה את שמו האמתי של אביה כשמה המקצועי. “בציר ראשון” מסמן את חזרתה למשחק לאחר מספר שנים של משבר אישי איתו התמודדה. השנה יצא לאקרנים סרט נוסף בו היא מככבת לצד אמה.
