ישנם לא מעט רחובות בפריז, שבמבט ראשון נראים סטנדרטיים לחלוטין ואנו חוצים אותם מבלי לשים לב, בדרכנו למקומות מעניינים יותר. אולם, לעיתים דווקא הרחובות הללו מסתירים את הסיפורים המעניינים ביותר. אחד מהם הוא רחוב ברבט (Barbette), שנמצא בלב הרובע השלישי (המארה).
כאן עמדה אחוזה, שנבנתה בשלהי המאה ה – 13 על ידי אטיין ברבט (Étienne Barbette), ראש גילדת הסוחרים של פריז. אותו ברבט נודע לא רק בכך שהקים את הרציף הראשון בפריז (רציף אוגוסטין, אשר נמצא ברובע השישי בפריז) אלא בעיקר בזכות החוק הנושא את שמו, אשר מחייב הן את משכיר הדירה והן את השוכר להודיע לצד השני 3 חודשים מראש במקרה של פינוי הדירה (חוק שקיים עד היום).
למרות מפעליו הציבוריים של האיש הוא לא היה אהוד במיוחד, בגלל שיתוף הפעולה שלו עם המלך פיליפ היפה (אל תתנו לכינוי שלו להטעות אותכם), והאחוזה נשרפה על ידי המון פריזאי זועם בשנת 1306. בשנת 1390 נבנתה האחוזה מחדש על ידי שר האוצר הצרפתי ז’אן דה מונטאגו (Jean de Montague), שגם הוא לא היה אהוד במיוחד (כמו רוב שרי האוצר) ובשנת 1409 הוא הואשם במעילה והוצא להורג (גופתו נשארה תלוייה במשך 3 שנים עד אשר במשפט חוזר הוא זוכה מכל אשמה).
הרצח של הדוכס מאורליאן מכניס את האנגלים בדלת האחורית לפריז
האחוזה עברה לידיה של מלכת צרפת איזבלה מבאווריה והיא השתכנה בה לאחר שבעלה, המלך שארל ה – 6, איבד את שפיותו. במהלך שהותה שם החלה המלכה לנהל רומאן עם אחיו הצעיר והיפה של המלך, לואי מאורליאן. הדבר עורר את קנאתו של ז’אן “ללא פחד”, דוכס בורגונדיה ובן דודו של המלך, אשר היה מאוהב גם הוא במלכה.
מכיוון שלואי מאורליאן היה גבוה ויפה תואר ואילו דוכס בורגונדיה היה נמוך ומכוער, היה די ברור שז’אן “ללא פחד” יצטרך קצת יותר מכמה שאנסונים וארוחת ערב רומנטית על מנת לכבוש את לב המלכה. וכך, כיאה לכינוי שלו, החליט דוכס בורגונדיה לפעול.
ב 23 לנובמבר 1407 הלך הדוכס מאורליאן לבקר את המלכה באחוזת ברבט, כאשר שליח הודיע לו שהמלך מעוניין לשוחח עמו ושעליו להתייצב בפניו בארמון סן פול, שנמצא בחלקו הדרומי של המארה (כיום הרובע הרביעי). כאשר הגיע הדוכס לסימטת “רובי הקשת” (Arbalettes) התנפלו עליו 18 רוצחים שכירים חמושים בפטישים וגרזנים. לואי עוד הספיק לצעוק “אני הדוכס מאורליאן” מכיוון שחשב שהרוצחים חשבוהו למישהו אחר, אולם בתשובה צעקו הרוצחים “אותך בדיוק אנחנו מחפשים”.
לדוכס ולבני לוויתו לא היה סיכוי וגופתו המרוטשת נמצאה בבוקר וזכתה להלוויה מפוארת, אשר במהלכה אמר הדוכס מבורגונדיה “מעולם לא נעשה רצח כה שפל ובוגדני על אדמת צרפת”. דבריו של הדוכס מבורגונדיה לא שכנעו אף אחד והוא נאלץ לברוח מפריז על מנת לחזור לשם עם צבא.
כך החלה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין תומכי בורגונדיה לבין תומכי הדוכס מאורליאן, אשר כונו “הארמאנייקים” על שם ברנאר ה-7, רוזן ארמאנייאק, אשר פיקד עליהם. ז’אן “ללא פחד” שילם על מעשהו בשנת 1419, כאשר נרצח על ידי תומכי הרוזן מארמאנייק, אך קודם לכך הוא עוד הספיק לפתוח את שערי פריז בשביל האנגלים.
כ 150 שנים לאחר לאחר מאורעות הדמים הללו נקנתה אחוזת ברבט על ידי לואי דה ברזה (Louis de Breze), אחד מהאצילים החזקים בצרפת, שהתחתן עם נערה בת 13 בשם דיאנה דה פואטייה. כאשר המלך פרנסואה ה – 1 עבר בסביבה הוא הבחין בנערה היפהפייה והחליט להביא אותה לחצר המלך. אולם, המאהבת המלכותית הדוכסית ד’אטמפ (d’Etampes) חשדה מיד בטוהר כוונותיו ולא אפשרה לרומאן להתפתח.
אולם דיאנה דה פואטייה לא אמרה נואש ובמקום ובמקום לנסות לכבוש את ליבו של המלך היא הפנתה את מאמציה לכבוש את ליבו של בנו (על סיפור האהבה המדהים בינהם ניתן לקרוא כאן). לאחר מותה של דיאנה דה פואטייה האחוזה נמכרה על ידי בתה וברבות השנים נהרסה ועל חורבותיה נוצרו הרחובות ברבט ואלזוויר (Elzevier).
כיום אין ברחוב שום דבר מיוחד הראוי לביקור, אולם בעודכם עוברים ממוזיאון קונייאק-ג’יי לעבר ארמון סוביז, עברו ברחוב זה והזכרו דרמה התרחשה בו לפני כ – 600 שנה.
ביקרתם ברחוב ברבט? הנה עוד כמה אופציות לא רעות להמשך הטיול
