הולך אדם לישון בפריז, וכשהוא קם בבוקר השדרה שלפני מלונו נעלמה. כלומר, לא ממש נעלמה, אלא השתנתה. תמיד היתה זו שדרה פסטורלית, מוצלת על ידי עצים גבוהים, ולפתע, לכל אורך השדרה חונים כלי רכב מסחריים, טנדרים ומשאיות, השדרה עמוסה בדוכנים, ריחות של אוכל, ירקות שופעים מצד אחד, מגשי גבינות מצד שני, קצבים פורסים בשר ומוכרי דגים מפזרים קרח על מצע ירוק. השדרה הסולידית והמאופקת הפכה בן לילה לשוק איכרים שוקק וצבעוני.
חוויותי משוק גרנל
למי שלא מכיר את התופעה ואומר לעצמו “כשאשוב אחר הצהריים אעבור דרך השוק”, צפויה הפתעה. כאשר ייצא מהמטרו לשדרה ימצא את עצמו חזרה באותה שדרה מנומנמת עם העצים והספסלים. השוק הזה, אחד מני רבים של פריז, לא נעלם, אלא רק נדד לו לשכונה אחרת. כמה מהשווקים הללו מוצבים במקומם המסורתי עוד מהמאה שעברה, ורובם מתקיימים כבר עשרות שנים באותה מתכונת:
הסוחרים מקימים את השוק עם שחר ומפרקים אותו בשעות הצנריים המוקדמות 14:00, ומשאירים מאחוריהם סדר מופתי כאילו לא היו שם כמה דקות לפני.
השוק נולד בד בבד עם היווצרות העיר, והרבה ערים התפתחו וגדלו סביב שוק אזורי. מסורת ימי השוק קיימת עדיין כמעט בכל עיר ועיירה בצרפת, ואין הבדל מהותי בין ימי שוק שהתקיימו לפני אלפיים שנה לאלה של היום, למעט העובדה שפעם היו נושאים את הסחורה על הראש או מובילים אותה באמצעות חמור, וכיום היא מגיעה במשאיות. פעם בשבוע, לרוב בימי ראשון, האיכרים מהסביבה הקרובה מביאים לעיר את תוצרתם ומוכרים אותה.
שוק האוכל בפריס שונה מהשוק בישראל, השוק בפריז אינו בא לספק סחורה זולה ביותר ,אלא את הסחורה האיכותית ביותר, הטרייה ביותר ובצורה זמינה ונוחה לכל אדם בפריס. מיקומם של השווקים איננו ב”במקומות נדחים וב”עיר התחתית” אלא בלב השכונות, בתוך אזורי המגורים, מתחת לחלונות הבתים, ומתחת לגשרים של המטרו.
השוק של גרנל (Grenelle), ברובע ה־15, נמצא מתחת לקשתות הברזל של גשר המטרו, שעובר מעל לקרקע. השוק בינוני בגודלו וניתן למצוא בו כל מה ששוק אוכל מציע – פירות, ירקות, ביצים, בשרים, דגים ושרצים, גבינות, לחמים, מאפים, כבד אווז, אוכל מבושל ועוד ועוד. הוא מסודר בצורה של מסדרון ארוך וניתן ללכת בו או מתחנת “לה מוט פיקה” עד “דופלקס” או בכיוון ההפוך.
לאורך השדרה, בין עמודי הברזל, נפרש פעמיים בשבוע ביום ראשון ורביעי שוק ענקי, צבעוני, מגוון ומאוד פריזאי, בורגני באופיו. קשישות קפדניות מחליפות מתכונים עם המוכרים, אנשי עסקים מחויטים נוברים יחד עם בשלנים מקצועיים בסחורה הטרייה המוצגת בסדר מופתי, ועקרות בית אלגנטיות, שקונות עגבנייה סמוקה, ראש חסה קטן ובגט קצר לארוחה קלה.
אני אוהבת את השווקים הללו, כי אפשר לאכול בהם את אחת הארוחות הזולות, המהנות והכי פריזאיות שאפשר למצוא. והרי המתכון: מתחילים בדוכן של הלחמים. המבחר גדול, מבלבל, הריח משכר. צריך להתרכז, לנשום עמוק ולבסוף לקחת לחם שאכן יוכל להכיל את שאיפותיך מבלי שתיחנק, כלומר סנדוויץ’ אישי מכובד או בגט טעים.
בנוסף ניתן לקחת גם כל מיני מאפים מתוקים לקינוח. כמה מטרים ליד יש דוכן ירקות יפיפה ניתן לקנות עגבניה מלפפון ועוד כמה ירקות, ושוב לא צריך להרחיק לכת, ומיד אפשר למצוא דוכן פורמגזי של גבינות טריות ואיכותיות, בוחרים כמה עיגולים קטנים וממשיכים… לוקחים את הבגט, הגבינות והירקות מתיישבים על ספספל בצמוד לשוק ונהינים מארוחת צהריים טעימה וטרייה.
בתיאבון!
Comments are closed.