בני אמדורסקי (1931-1994) מוכר לכולנו בתור זמר, משורר, אמרגן, טבח ומסעדן. אולם בני היה גם פרנקופיל לא קטן, אשר אהב את פריז בתשוקה רבה עד יומו האחרון. לפריז הוא הגיע יחד עם ישראל גוריון בשנת 1957 ושם הם נשארו במשך כ-3 שנים. בתחילת הדרך אף אחד מהם לא ידע צרפתית אולם האהבה שחשו באופן מיידי לעיר האורות דרבנה אותם ללמוד את שפתה. מכיוון שהצרפתים התקשו לבטא את השם “הדודאים” הם הופיעו שם בתור “בן ואדם” וכאשר לא עסקו בשירה הם ניהלו רומאנים עם האוכל הצרפתי, תרבות צרפת וגינוניה.
למרות שלאחר כשלוש שנים חזרו בני וישראל ארצה והמשיכו בקריירה ענפה שנמשכה כ – 37 שנה, בני נשאר מאוהב בפריז והמשיך לבקר שם בכל הזדמנות. הוא הכיר כל פינה וסימטה בעיר האורות בצורה שרק אוהב פריז אמיתי יכל להכיר. לצערי הרב בני אמדורסקי נפטר בינואר 1994 והוא לא יכל להדריך אותנו בפריז. אולם, הוא השאיר שיר בשם “געגועים לפריז”, אשר הולחן על ידי חנן יובל. השיר מהווה מעין מסלול טיול או, אם תרצו, צוואה פרנקופילית, בעזרתו נוכל לטייל בעיר האורות ולהרגיש, כאילו בני מטייל לצידנו, מראה את המקומות הנסתרים יותר ופחות של פריז ובעיקר אוהב את העיר בתשוקה רבה.
מסלול הטיול בעקבות השיר “געגועים לפריז” של בני אמדורסקי
“יש מלון קטן במונפרנאס אני שם תמיד מתגורר”
התחילו את המסלול במטרו Edgar Quinet ולכו ל – 35 Rue Delambre. שם תמצאו את מלון Delambre בו התגוררו בני וישראל בעת שהותם בפריז ואשר כל כך מצא חן בעיני בני שהוא החליט להפוך אותו למשכנו הקבוע בעיר האורות, בכל פעם שביקר שם.
“וממול, מתחת לפנס, הביסטרו של מסייה בבר”
המשיכו מהמלון אל בולבאר מונפרנאס לכתובת 71 Boulevard du Montparnasse. שם תמצאו את מסעדת Chez Bebert, עליה מדבר בני אמדורסקי ואשר מגישה מאכלים צרפתים ומרוקניים. במסעדה הזאת נפגשו בני וישראל בפעם הראשונה עם פאקו איבנז, משורר באסקי. החברות שנוצרה בינהם הובילה מאוחר יותר למופע “חמש אחר הצהריים – 50 שנה למלחמת האזרחים בספרד” בשנת 1987, אותו עשו הדודאים יחד עם פאקו איבנז, הגיטריסט בלדי אולייר, עמוס קינן שכתב את קטעי הקישור ומתי כספי שהיה אחראי על הניהול המוזיקלי.
“בואי נצעד ב Rue des Rennes לשוק המקסים של בוסי, נטייל בשדרות סן ז’רמן ונטעם מתות הבר והאגסים”
בתור גורמה לא קטן בני אמדורסקי אהב את שווקי פריז. שם בעיר האורות, בהשראת השווקים למד בני אמדורסקי לבשל ברמה גבוהה מאוד ולעתיד אף פתח כמה מסעדות בישראל. שוק בוסי, הוא שוק אוכל קטן, מקסים ופחות מוכר משווקים אחרים. השוק נמצא בין שדרות Saint Germain ו rue de Seine ופתוח בכל יום בין שלישי לראשון (סגור בשעות ארוחת הצהריים). כשמטיילים שם מבינים מדוע בני אמדורסקי, שכה אהב את החיים הטובים, התאהב בו.
“כאן בפינת הנוטרה דאם והבוקיניסטים לאורך הסיין. נחטט בנבכי מרכולתם, אולי נגלה וואן גוך או גוגן”
משוק בוסי יש לכם שתי אופציות, שניהן נהדרות. האחת היא ללכת לאורך הסיין ב Quai des Grands Augustines ואילו השנייה היא ללכת דרך רחוב Saint André des Arts ולבקר על הדרך ב Cour du Commerce-Saint-André. כך או כך תגיעו לקרבת כנסיית הנוטרדאם ותראו את הבוקינסטים עליהם שר בני אמדורסקי. הבוקיניסטים הפכו לחלק בלתי נפרד מפריז בדיוק כמו מגדל אייפל. ניתן למצוא אותם הן בגדה הימנית של הסיין בין Pont Marie ל Quai du Louvre ואילו בגדה השמאלית ניתן למצוא אותם בין Quai de la Tournelle לבין Quai Voltaire. כך שניתן לומר על פריז שהיא העיר היחידה בעולם בה הנהר זורם בין שני מדפי ספרים….
“אני עייף עוד מעט אפול. הו ריחות השום ופרי הים! בדרך חזרה נכנס ללה קופול שם נטרוף אותם בלי שום אשם”
בשביל בן אדם רעב שעוד מעט יפול היו לבני אמדורסקי לא מעט אנרגיות אם הוא החליט ללכת מנוטרה דאם לעבר מסעדת לה קופול, אשר נמצאת בשדרות מונפרנאס. בני יכל כמובן לקחת מטרו מתחנת Saint Michel לעבר Vavin. אולם בעת ביקוריו בפריז הוא כמעט אף פעם לא השתמש בכלי תחבורה זה אלא העדיף ללכת ברגל (בפעמים שהוא וישראל גוריון היו לוקחים מונית ישראל היה שוכח שם את הגיטרה שלו).לכן אני ממליץ גם לכם ללכת ברגל דרך הרובע הלטיני לעבר מונפרנאס.
ישנן אין ספור דרכים לעשות זאת ואני ממליץ על הדרך שעוברת דרך גני לוקסמבורג, אותה ניתן לראות במפה. לה קופול, אשר נפתחה בשנת 1927 ידועה בפירות הים שמוגשים בה ובכמות הסלבריטיז, אשר הפכו אותה למסעדה הקבועה שלהם. וכך עוד לפני שבני אמדורסקי וישראל גוריון אכלו שם את פלטת פירות הים המפורסמת ישבו שם ג’וזפין בייקר, סארטר ובת זוגו סימון דה בובואר, המינגווי ורבים אחרים.
“מחר איך אפשר בלי זה אקחך לשאנז אליזה”
בעיני בהחלט אפשר בלי שאנז אליזה, אשר הפכה כבר מזמן להמונית וממוסחרת, אולם מי אני שאתווכח עם בני אמדורסקי. בכל מקרה אם הגעתם לשאנז אליזה אתם מוזמנים לטפס על שער הניצחון על מנת לזכות במראה פנורמי מדהים של פריז, ללכת לביקור בפארק מונסו ומוזיאון ניסים דה קמונדו או לעשות את הטיול בעקבות אודרי הפבורן או איב סן לורן.
כאן מסתיים הטיול שלנו. אשאיר אותכם עם “העיר באפור”, השיר האלמותי של “שלישיית גשר הירקון” על פריז ועוד כמה תמונות מקסימות של בני אמדורסקי מטייל לו בעיר האורות. מקווה שנהנהתם.
מחפשים מסלולים נוספים בפריז?
אתם מוזמנים להיכנס לדף מסלולי טיול בפריז ולהנות משלל מסלולים בעקבות אנשים מפורסמים כגון אמיל זולא, ויקטור הוגו ואפילו נעמי שמר.
