בסקר שנערך לפני אי אילו שנים בקרב לא מעט מתושבי פריז הגיע מרכז פומפידו למקום השני ברשימת הבניינים שהפריזאים רוצים להרוס (המקום הראשון הוא מגדל מונפרנאס). מצד שני מדובר באחד מהמוזיאונים המצליחים ביותר בפריז, אשר אפילו עקף את מוזיאון הלובר בתקופה מסוימת במספר המבקרים. הפריזאים מנהלים יחסי אהבה שנאה עם המבנה הזה ויעידו על כך תורי הענק בסופי השבוע ובחגים בהם תשמעו כמעט אך ורק צרפתית. גם בקרב הישראלים קיים ויכוח סוער אם מדובר במבנה מכוער שמציג אומנות משמימה או שמדובר במבנה גאוני שמציג אומנות מרתקת וחדשנית.
כשיצרתי את הגרסא הראשונה של המדריך הזה קיבלתי פידבק שזה מעט לא הוגן מבחינתי לכתוב על מרכז פומפידו מכיוון שאני נמנה עם אותם אנשים שעד לשנים ראו בו תאונה אדריכלית מצערת (למרות שכפי שתראו בכתבה דעתי השתנתה מעט). והאמת ככל שחשבתי על זה הבנתי כמה שהפידבק הזה מוצדק מכיוון שקשה לאדם שלא אוהב אומנות מודרנית ולא אוהב את המבנה הזה להסביר את קסמו למליוני המבקרים שפוקדים אותו כל שנה. למזלי הטוב, ידידי היקר הפרנקופיל יואל תמנליס, הרים את הכפפה והוסיף לכתבה לא מעט מידע חשוב על המקום. מידע שמועבר כולו דרך עיניו של אוהב אמיתי.
התוצאה היא בעיני המדריך האולטימטיבי למרכז פומפידו מכיוון שהוא לא רק מכיל את כל המידע הדרוש לצורך ביקור בו אלא גם מכיל את שתי האסכולות: אלו שרואים בו מבנה גאוני ואלו שהיו שמחים אם היה נעלם מעל פני האדמה. אז לפני שנתחיל את המסע שלנו לעבר הרובע ה-4 בפריז, שם נמצא המוזיאון בואו ונציץ בסרטון הבא שיכניס אותנו לאווירה.
עכשיו לפריז יש את המפלצת שלה
מרכז פומפידו נמצא ממש על הגבול בין רובע המארה לבין איזור Les Halles. הכל החל כאשר הוחלט להזיז את השוק הסיטונאי שעמד בסביבה וגרם לפקקי תנועה ענקיים אל העיירה רנז’יס שנמצאת מדרום לפריז. כתוצאה מכך התפנה שטח אדמה לא קטן בחלקו המזרחי של השוק ושם החליט שר התרבות הצרפתי אנדרה מאלרו (André Malraux) להקים מרכז תרבותי. להבדיל מהקניון המכוער של Les Halles, אשר נבנה על הריסותיהם של בנייני המתכת והזכוכית היפים של בלטאר, הרי שהמוזיאון הזה עתיד היה להיבנות באיזור שלא שכנו בו בניינים בעלי ערך אדריכלי כלשהו. מכאן שלכל הפחות, אלו שבנו את המוזיאון לא הרסו משהו יפה בדרך…
אחרי שהוחלט להקים את המרכז האומנותי הוכרזה תחרות עיצוב אליה ניגשו 681 אדריכלים ובסיומה זכו האדריכלים רנצו פיאנו (Renzo Piano) וריצ’ארד רוג’רס (Richard Rogers). המתכננים נתנו דעתם לכל פרט, כך לצבעי הצנרת החיצונית של הבניין החדשני יש משמעות: כחול למיזוג, ירוק למים, אדום לדרגנועים וצהוב למערכת החשמל. העבודות החלו בשנת 1971 והסתיימו בשנת 1977 (שנת הולדתי) ובמהלכם מת נשיא צרפת ז’ורז’ פומפידו. מכיוון שהנשיא אהב מאוד אדריכלות מודרנית והיה מאלו שיזמו את הקמת המוזיאון, היה זה רק טבעי שהמקום יקרא על שמו.
מספרים שכשהמוזיאון נפתח לא מעט פריזאים היו בטוחים שמישהו התבלבל ושכח להוריד את הפיגומים מהבניין לפני ההשקה. עד כדי כך הייתה הארכיטקטורה השקופה של המקום מפתיעה וחדשנית. כפי שכתבתי במבוא, חלק גדולים מהפריזאים תיעב את המקום מהיום הראשון ועיתון לה פיגארו אף יצא במאמר בו נכתב: “עכשיו גם לפריז יש את המפלצת שלה, לוך נס לא לבד”. והאמת שה”מפלצת” הזאת ידעה לבלוע לא מעט כסף. הבנייה שלה עלתה קרוב למיליארד פרנק והשיפוץ שלה בין 1996-2001 עלה יותר מ 570 מליון פרנק. אז האם כל זה היה שווה את הכסף?
איך הפסקתי לתעב את מרכז פומפידו? מאת צבי חזנוב
כל מי שמכיר את טעמי האומנותי לא יופתע מכך שגם אני התייחסתי למרכז פומפידו כאל תועבה. ממש שרץ בהיכל היופי של עיר האורות. לא האמנתי שאי פעם כף רגלי תדרוך במקום הזה עד שהגיעה נולי עומר. נולי (מהצמד “דבי ונולי”) היא לא רק קומיקאית מוכשרת אלא גם אומנית וככזו היא מאוד מתעניינת באומנות מודרנית. וכך בועט וצורח גררה אותי נולי יום אחד ב 2014 לתוך בטנה של ה”מפלצת”. והאמת? החוויה לא הייתה נוראית כל כך.
החלל המרכזי של מרכז פומפידו מאוד מרווח ואווירי ונותן תחושה של חופש. אולם מעבר לזה, העיצוב הזה הזכיר לי אולם ענקי של משחקי וידאו (מהאלו שהיו מאוד פופולריים בשנות ה-80) ואין כמו נוסטלגיה על מנת לגרום לי להתחיל לאהוב את המקום. האהבה שלי המשיכה עת עליתי במדרגות הנעות לעבר הקומות העליונות של המוזיאון. דרך הצינורות השקופים ניתן לראות את אזור לה האל, מזרקת סטרווינסקי וכנסיית סנט מרי (Saint Mery). פשוט נפלא! ואז מגיעים לגג וכל פריז נפתחת בפניכם. ללא ספק מדובר במראה פנורמי מרהיב שאף צלם חובב לא יפספס. ועוד לא דיברתי על “ז’ורז'” בר הרוף טופ שנפתח שם ועליו ניתן לקרוא בכתבה ברים מומלצים בפריז.
מרכז פומפידו והרחבה שלו. צילום: יואל תמנליס
מדוע חובה לבקר במרכז פומפידו? מאת יואל תמנליס
במבנה אולטרה-מודרני מאוד חריג של מרכז פומפידו, הבנוי משלד פלדה דמוי צינורות צבעוניים ענקיים, זכוכית ומדרגות נעות חיצוניות, מתקיימת התרחשות בלתי פוסקת של אמנות ותרבות עכשווית רב תכליתית. בין היתר שוכן כאן המוזיאון הלאומי לאומנות בת-זמננו (קומות 4-5). המוזיאון מתפרש על פני 14 אלף מ”ר.
אומנות מודרנית במיטבה
מדובר באחד המוזיאונים הטובים והחשובים בעולם לאמנות מודרנית. יש בו אוספים מיוחדים המייצגים את האמנות המודרנית משנת 1905 ואילך ממגוון יצירותיהם של אמני צרפת ואחרים. למעשה המוזיאון הוא ממשיכו הכרונולוגי של מוזיאון ד’אורסיי. בין היתר תמצאו כאן עבודות מפורסמות של פיקאסו, מאטיס, לז’ה ועוד. חלק מהתערוכות מתחלפות לעתים קרובות ומוקדשות לנושאים ספציפיים שעל סדר היום הציבורי-אומנותי וזוכות לפרסום ולהדים נרחבים בצרפת. במסגרת זו המוזיאון מעניק לעתים במה גם לאמנים חדשים המייצגים זרמים עכשוויים באמנות.
המבנה והרחבה שבחזיתו. צילום: יואל תמנליס
אחד הדברים המעניינים ביותר הוא שבמרחבים הגדולים של המוזיאון ניתן למצוא יצירות כמעט מכל התקופות החשובות של האמנות: פוביזם, קוביזם, סוריאליזם, אבסטרקט, אוונגרד, ריאליזם ועוד. קומת הכניסה פתוחה לכל ללא תשלום ולרוב ניתן למצוא בה אטרקציות מתחלפות שעשויות לעניין את כל בני המשפחה כולל ילדים. בקומה זו מצויה גם חנות אמנות גדולה ואיכותית. בקומה הראשונה שוכנת גלריית הילדים בה מוצעות עשרות פעילויות המיועדות להם. המרכז מהווה גם מוקד פעילות חשוב לסטודנטים ואנשי אקדמיה המשתמשים בשירותי הספרייה הציבורית למידע שבמקום.
נוף מרהיב
בקומת הגג תמצאו מסעדה חביבה ובעיקר מקום תצפית מרהיב על נופיה עוצרי הנשימה של העיר. בין היתר, ניתן לצפות מכאן על גגותיה האפורים המיוחדים של פריז, על גבעת מונמארטר, מגדל אייפל, לה-דפאנס, כנסיית נוטרדאם, מוזיאון הלובר, כנסיית סנט אוסטאש ועוד. חגיגה אמיתית לחובבי צילום. המראה מרהיב במיוחד בשעות החשיכה. ניתן לרכוש כרטיס כניסה “פנורמי” אל הגג בלבד בעלות של 5 אירו.
נוף עוצר נשימה מקומת הגג. צילם: יואל תמנליס
חווית הסיור במקום אינה מסתכמת במבנה המיוחד עצמו. המבקרים ימצאו עניין רב גם בסביבתו הקרובה. הרחבה הגדולה שבחזית הבניין מעניינת למדי. היא משמשת כאזור הקבלה של המוזיאון ושוקקת חיים במרבית שעות היום. לרוב יש בה פעילות של מוזיקאים, אמני רחוב, ציירים, פנטומימאים, לוליינים ולהטוטנים.
כיכר סטרווינסקי
בצמוד לדופן הדרומית של מרכז פומפידו, בכיכר איגור סטרווינסקי, בין בתי קפה הומים וכנסייה גותית מרשימה על שם סן מרי, נמצאת מזרקה צבעונית חביבה ומיוחדת, בה פסלי מים צבעוניים מוזרים שעוצבו על ידי הפסלת ניקי דה סן פאל. אלמנטים נוספים במזרקה תוכננו בידי ז’אן טינגלי. עם השנים הפכה המזרקה לאחד המוקדים המצולמים ביותר בעיר.
כיכר סטרווינסקי. צילם: יואל תמנליס
עד היום המרכז ממשיך לעורר התנגדויות בקרב חלק מהציבור. יש הטוענים שהמבנה הענק (166 מטר אורך, 60 מטר רוחב, 42 מטר גובה) מזכיר להם פיגומים של בית חרושת, אך בפועל המקום הפך למרכז התרבות החשוב ביותר בעיר ולאחד האתרים החשובים בפריז בכלל. המבנה שהוגדר תחילה כ”דחוי”, גרם להרמת מיליוני גבות ופער הרבה פיות, אך הפך עם הזמן למקובל מאוד בעיר. היום ברור לכל שהוא מבטא מדיניות תרבותית חדשה, הוא מענג את המבקרים הנוהרים בהמוניהם למקום, ומקדם את פריז לעבר התואר הנכסף “בירת האמנות של העולם”. כדי לאהוב באמת את המקום צריך להתייחס למבנה עצמו כאל יצירת אמנות מודרנית.
כרטיסים ומידע חשוב למבקר
אז אם בעקבות הכתבה החלטתם לבקר במוזיאון פומפידו הנה כל המידע שתזדקקו לו על מנת לתכנן את הביקור שלכם.
כמה עולה כרטיס למרכז פומפידו?
נכון לינואר 2020 כרטיס למרכז פומפידו עולה 14 יורו.
קניית כרטיסים למוזיאון
הנה כמה אופציות לכרטיסים:
כיצד מגיעים?
כתובת המוזיאון היא Place Georges-Pompidou צמוד לרחוב Beaubourg.
הדרך הנוחה ביותר להגיע לשם היא באמצעות קו 11 שעוצר בתחנת Rambuteau (כ-3 דקות הליכה אל מרכז פומפידו). אם הקו הזה בשיפוצים או שיש שביתה אז ניתן לקחת גם את קו מספר 1 האוטומטי, לרדת ב Hotel de Ville וללכת ברגל במשך כ-10 דקות.
שעות פתיחה
- חמישי עד שני: 11:00-21:00
- רביעי: 11:00-23:00
- שלישי: סגור
מלונות ודירות מומלצות באזור
אני מאוד אוהב להתגורר באיזור מרכז פומפידו, לא בגלל שאני אוהב את הבניין או את האומנות שבתוכו (כפי שכבר למדתם מהכתבה) אלא בגלל שהמיקום פשוט נפלא. ממזרח יש את רובע המארה וממערב לה האל ורחוב מונטרגיי על שלל האטרקציות הקולינאריות שלו.
גם המרחק לרחוב ריבולי לא רחוק כלל ומשם אפשר לדלג בקלילות לאיל דה לה סיטה ולגדה השמאלית. תוסיפו לכך שממש לא רחוק משם יש לא מעט מסעדות אסיאתיות נהדרות (ה”צ’יינה טאון הקטן של פריז נמצא במרחק של כמה דקות הליכה משם) ותגלו פשוט מיקום מנצח. אומנם מרכז פומפידו נמצא ברובע ה-4 של פריז אך דווקא ברובע ה-3 תמצאו לא מעט מלונות מומלצים ודירות שנמצאים במרחק הליכה ממרכז פומפידו. גם הרובע ה-1 ו הוא אופציה בתנאי שגרים ליד איזור LES HALLES.
אז אם תרצו לשכור מלון או דירה באיזור אתם מוזמנים להיכנס לאחד מהקישורים הבאים:
כמה מילים על יואל תמנליס
יואל הוא פרנקופיל שמתגורר כיום במודיעין. מעבר להיותו עיתונאי הוא גם צלם ואם אתם מעוניינים להנות מתצלומי פריז היפהפיים שלו אתם מוזמנים להציץ בדף פריז דרך הזום. במידה ואתם רוצים לקרוא את הכתבות שהוא פירסם באתר כנסו לקישור הזה.
