לאחר ששמענו מוזיקה צרפתית דרך הזום ואפילו ליקקנו קצפת דרך המצלמה, הגיע הזמן לעסוק בחוש הראייה ולהקדיש את מפגש הזום הנוכחי למשהו ויזואלי. אז הנושא של היום הוא הארכיטקטורה של פריז ויש לא מעט מה לומר עליה, כך שבהחלט יתכנו סירטוני המשך.
אז מי מתארח היום בתוכנית?
- מרים אדרי – מנחת התוכנית, תושבת פריז ובעלת חברה הטיולים לבלות בפריז כפריזאי.
- סבין יעקובוביץ – היא מרצה לתרבות צרפת המתגוררת בכרמיאל.
- יעל אלטרס-וילמן – אדריכלית ומעצבת פנים מירושלים.
למטה תוכלו למצוא את הסרטון ואחריו מעט מידע ותמונות על נושאים עליהם דובר במהלך פגישות הזום הזאת.
הארכיטקטורה של פריז במהלך המאה ה-19
המאה ה-19 הייתה מאה מאוד סוערת שהספיקה לחוות מלוכה, שתי רפובליקות וקיסרות של שני נפוליונים (הראשון והשלישי). כל תקופה הביאה הביאה לשינוי ארכיטקטוני עמוק והשיא היה בימי נפוליאון השלישי (1853-1870), אשר בנה מחדש כ-60% מפריז והרחיב מאוד את גבולותיה.
ויקטור הוגו מחזיר את הגותיקה לפריז
ויקטור הוגו (1802-1885) אהב מאוד את הארכיטקטורה הגותית (לדעתו פריז הגיעה לשיא יופיה במאה ה-15). כבר בזמן שהיה סופר צעיר הוא שילב בין כתיבה ספרותית לבין פעילות חברתית ובשנת 1831 פרסם את הרומאן המפורסם שלו “הגיבן מנוטרדאם”.
הספר הזה לא רק שהציל את כנסיית הנוטרדאם מהרס אלא החזיר לפריז את האהבה לארכיטקטורה הגותית ויצר את הסגנון הניאו-גותי שהיה פופולרי במאה ה-19. במהלך תקופת שלטונו של נפוליאון השלישי והבנייה מחדש של פריז, עליה נדבר בפרק הבא, ויקטור הוגו היה בגלות. כאשר הוא חזר הוא גילה שכ-24 אלף בתים ישנים נהרסו על מנת ליצור את השדרות הרחבות והפארקים שכולנו מכירים.
בתגובה הצליח ויקטור הוגו לשכנע את הפוליטיקאים של תקופתו על מנת שאלו יחוקקו חוקי שימור, אשר ימנעו הרס נוסף של מבנים היסטוריים עתיקים וזו ללא ספק המורשת החשובה שלו (מעבר למורשת הספרותית). אחת הדוגמאות להצלחת פועלו הוא האמפיתאטרון ברחוב מונז’, אשר מוכר לנו בתור Arènes de Lutèce, אותם הוא הצליח להציל מהרס.
מבנה נוסף הוא מגדל מהמאה ה-14 שנמצא בפינת הרחובות Notre dame de Nazareth ו Rue Saint Martin שגם אותו הוא הצליח להציל.
אם תרצו להכיר מעט יותר את פריז של ויקטור הוגו אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מסלול טיול בפריז של ויקטור הוגו.
נפוליון השלישי ואוסמן יוצרים את פריז שכולנו מכירים
לסגנון הבנייה של נפוליאון השלישי אנו קוראים הסגנון האוסמני, ע”ש ז’ורז’-אז’ן אוסמן (1809-1891), אשר בתור הפרקפקט של מחוז הסיין, היה אחראי על הבנייה מחדש של פריז.
ניתן לזהות בנייה אוסמנית באמצעות הסימנים הבאים:
- חזיתות אחידות.
- לכל בניין 5 קומות.
- בקומה הקרקע היו חנויות.
- ככל שהאדם היה מבוסס יותר כך הוא התגורר בקומה נמוכה יותר מכיוון שבתקופה הזאת המהעלית עדיין לא הומצאה (זה יקרה בשיקגו במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19).
- בקומות ה-2 וה-5 ישנן מרפסות שנמשכו לאורך כל החזית.
איך מזהים עיצוב פנים אוסמני? מחפשים את שלושת הסימנים הבאים:
- ריצפת פרקט
- קישוטי תיקרה הנקראים בצרפתית Molure.
- אח, אשר שימשה לחימום הדירה.
הדירה של לה קורבוזייה
אחד הבניינים המפורסמים ביותר שתכנן לה קורבוזייה ועליו דובר בסרטון הוא וילה La Roche. מדובר בבניין קלאסי שלו המתאפיינים בפונקציונליות ללא קישוטים, חללים פתוחים ובנייה על עמודים, חלונות אופקיים ומרפסת גג. כשמטיילים בתוך הדירה של לה קורבוזייה מגלים כמה דברים מעניינים:
- המיטה שלו מוגבהת על מנת שהוא יוכל לראות את הנוף במצב של שכיבה.
- מראה על ציר שניתן לסובב על מנת לראות את הנוף.
- דלת שכשסוגרים אותה מתגלה לו ארון.
הבריכה של מוליטור
זהו אחד מהמלונות הכי שיקיים ומעוצבים בפריז. המלון נמצא על שטחה של הבריכה הציבורית מוליטור שנבנתה במהלך שנות ה-30 של המאה העשרים בסגנון המשלב מודרניזם ואר נובו. אורחי המלון יכולים להנות משתי בריכות מחוממות ומחדר כושר ובערב מבר שיקי במיוחד על גג המלון.
האווירה כאן צעירה מאוד אך אל תתנו לה להטעות אותכם. מדובר במלון סופר מפנק שמתאים לאלו שאוהבים שיק, אווירה צעירה ושלא אכפת להם בתמורה לכל זה להתגורר בגבול המערבי של פריז (נהדר למי שבא לראות משחק טניס ברולנד גארוס או משחק כדורגל ב PARC DES PRINCES).
