המשימה שלקחתי על עצמי כשהתחלתי לכתוב את הכתבה הזו היא משימה אכזרית. כמעט בלתי אפשרית. איך אפשר להצביע על 10 פסלים נבחרים ולהפקיר ולהזניח אלפים אחרים שלא פחות ראויים? איך בוחרים את עשרת הגדולים מתוך מבחר אינסופי?
כדי להקל על עצמי ולצמצם את האפשרויות קבעתי כי הכתבה תעסוק רק בפסלים המוצבים במקומות ציבוריים: בפארקים, גנים, כיכרות ורחובות העיר, ולא בכאלה השוכנים אחר כבוד בתוך מבנים של מוזיאונים.
מאמצע המאה ה-19 החלה פריז להפוך בהדרגה למוזיאון פסלים פתוח. התהליך המבורך והמרתק לא פסק מאז לרגע והוא נמשך כל העת עד לימינו אלו. כך למשל, נוסף לפריז בשנת 2019 פסל סביבתי משמעותי ענק ושנוי במחלוקת של הפסל והצייר האמריקאי ג’ף קונס. הפסל הוצב ברחבה שמאחורי הארמון הקטן ונקרא “זר של צבעונים”. אהבתי מאוד להתגמד לרגליו של הפסל המרשים הזה. אומנם לא בחרתי בו כאחד מעשרת הנבחרים שלי, אך הוא בהחלט ראוי להוביל ולקשט כתבה זו בתור תמונת השער שלה.
בין הפסלים שלהלן אין דרוג פנימי כך שאין משמעות לסדר הופעתם בכתבה.
רשימת הפסלים בפריז שחובה לראות
הפה של האמת
פסל שיש נפלא מוצב בחלק המזרחי של גני לוקסמבורג בפריז משנת 1871. יש לו שם איטלקי – La bocca della verita (הפה של האמת). הפסל היוצר הוא Jules Blanchard והיצירה שלו מתייחסת לאגדה רומאית לפיה אי אפשר להוציא את היד מהפה של פסל האמת אלא אם כן מעולם לא שיקרתם. כשתהיו בגני לוקסמבורג, תעמידו את עצמכם במבחן. במקרה שלי היד יצאה בקלות רבה.
סצנה נהדרת הממחישה את הרעיון מופיעה בסרט “חופשה ברומא” (1953) בכיכובם של אודרי הפבורן וגרגורי פק המשתעשעים בבדיקת שקרי העבר שלהם על יד הפסל המקורי ברומא.
הקשבה
פסלו המרגש של Henri De Miller (1953-1999) מוצב בכיכר רנה קאסן בגינה המחודשת של פורום לה-אל. הפסל נקרא Ecoute. בעברית ניתן לתרגם זאת להאזן או הקשב. ואולי אין זה בציווי אלא פשוט ‘הקשבה’.
סיפורו של הפסל גאוני: הוא מטה אוזנו לכיוון הקרקע. ההקשבה לארץ והמבט לשמים. זו תזכורת לרחשים ולהתרחשויות שאפיינו את שוק לה-האל הענק שהיה כאן בעבר. הפסל מקשיב לרעשי פריז התת-קרקעיים, להדי בטן האדמה, לרעשים של ההולכים ושבים במרכז המסחרי הענק ולקולות הרכבת התחתית העוברת במקום.
זהו אחד הפסלים האהובים עלי בפריז והמרגש אותי בכל פעם מחדש כשאני עובר על ידו. פסל מקסים, מקום נהדר, גינה נעימה מסביב. תמיד כיף לחזור אליו ולשלב ביקור בכנסיית סנט-אוסטאש הסמוכה והמרהיבה.
וולטר
וולטר הוא שם העט של פרנסואה מארי ארואה, פילוסוף וסופר צרפתי. הוא היה אחד מאנשי הרוח הבולטים של עידן הנאורות והאמין שהספרות היא דרך להובלת שינוי חברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופיים הציגו את סלידתו מהנצרות, מחוסר הסובלנות ומהרודנות. פסלו הנהדר של וולטר מאת הפסל Leon Drivier הוצב בשנת 1962 בגינה קטנה, צנועה ומעט סמויה בשם Squre Honore Champion ברובע ה-6 בקצה Rue De Seine, קרוב מאוד לנהר.
אונורה שמפיון, שעל שמו נקראת הגינה, היה בעל חנות ספרים ומוציא לאור שהתגורר ברחוב ז’קוב 30 עד שנפטר באופן פתאומי מתסחיף בגיל 67 בשנת 1913. יש לו קבר יפה במונפרנאס. בית ההוצאה לאור שלו עדיין קיים.
השחקן היווני
באחת התערוכות שקיימתי, קראתי לצילום של הפסל הזה “הסלפי הראשון בעולם”. זה היה כמובן בהומור. בפועל מדובר בפסל שנקרא “השחקן היווני”, עשוי מברונזה, שוכן בגני לוקסמבורג בסמוך למזרקת מדיצ’י המלבנית הבנויה בסגנון איטלקי. הפסל הנפלא הזה הוא פרי יצירתו של הפסל Arthur Bourgeois.
הפסל נוצר בהשראת התיאטרון היווני ובו צעיר לומד את תפקידו הבא כשהטקסט בידו ומסיכה על מצחו. ברקע, מצד ימין של התמונה, בניין הפנתיאון המרשים והחשוב.
ז’אן דארק
ז’אן ד’ארק ידועה גם בכינויים הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן, הייתה מצביאה צרפתייה אשר מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15. נחשבת לגיבורה לאומית צרפתית. היא הוצאה להורג בשנת 1431 בגיל 19.
ז’אן דארק זכתה להיות מונצחת באמצעות פסלים רבים מאוד. פסלה המוזהב של ז’אן ד’ארק רוכבת על סוס יוצר בידי הפסל הנודע Emanuel Fremiet אשר פסלים רבים וחשובים שלו פזורים בפריז. הפסל מוצב ב- Place des Pyramides סמוך למוזיאון הלובר משנת 1874. פסל מרהיב ועוצמתי אשר מיקומו ברשימה זו לא היה מוטל בספק.
צ’רצ’יל
וינסטון צ’רצ’יל היה פוליטיקאי ומדינאי בריטי. לאחר קריירה ארוכה כקצין בצבא, עיתונאי צבאי, סופר, היסטוריון ופוליטיקאי, עלה צ’רצ’יל לשלטון. הוא כיהן כראש הממשלה בשתי תקופות כהונה, בין השנים 1940–1945 ושוב בין השנים 1951–1955.
פסלו המרשים של וינסטון צ’רצ’יל בפריז שוכן בחזית הארמון הקטן, ברובע ה-8, בשדרות צ’רצ’יל המובילות מהשאנז אליזה לגשר אלכסנדר השלישי. על בסיס הפסל כתוב We shall never surrender. הפסל חדש יחסית, משנת 1998, והיוצר הוא Jean Cardot. פסל נפלא.
מוזה מכונפת
אנחנו שוב בגני לוקסמבורג. על יד הכניסה מבולבאר סן מישל, על מדשאה רחבת ידיים בין פרחים צבעוניים ועצים גבוהים, ניצב פסל מרשים מאוד שראוי להיכלל ברשימה זו. בפסל נראית מוזה מכונפת מחבקת את חזהו של המשורר Leconte de Lisle (1818-1894) אשר נחשב לאבי אסכולת הפארנאס בשירה הצרפתית.
בשנת 1873 התמנה לעוזר הספרן הראשי של ספריית ארמון לוקסמבורג, ובשנת 1886 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית במקומו של ויקטור הוגו שמת מספר חודשים לפני כן. הפסל נחנך בשנת 1898 והוא פרי יצירתו של Denys Puech.
פסלה של דיאן
בדומה לגני לוקסמבורג שזכו כאן לשלושה מקומות ברשימת עשרת הנבחרים שלי, גם בגני הטווילרי המלכותיים יש מקבץ מרשים ביותר של פסלים סביבתיים איכותיים ומרתקים, חלקם פסלי עירום. מכל הפסלים של הטווילרי הפסל האהוב עלי ביותר הוא פסלה של דיאן עם כלבה.
זהו פסל שיש מושלם בסביבה מושלמת ועם רקע מושלם לא פחות, נקרא La Statue de Diane, יוצר בידי הפסל Edmond Leveque בשנת 1866 והוצב ב-1872 בגני הטווילרי.
חוצה הקירות
על דופן הקיר ב-Place Marcel Ayme במונמארטר נמצא פסל נפלא עם סיפור מרתק. במלחמת העולם השנייה, הסופר הצרפתי Marcel Ayme כתב סיפור קצר בשם “חוצה הקירות” (Le Passe Muraille).
גיבור הסיפור הוא דוטיול, פקיד ממשלתי קטן, אשר מגלה לפתע שיש לו כוחות על טבעיים ושהוא מסוגל לעבור דרך קירות בתים. כאשר סגן המנהל החדש במשרדו מתחיל להפר את שלוותו באמצעות הוראות ונהלים חדשים, הוא מנצל את המצב להתעללות בסגן המנהל, לשעשועים ולמתיחות קטנות. עד מהרה דוטיול נגרר למשחקי פשע, שוד יהלומים ובנקים, לבריחה משוטרים ולפרשיות אהבים. כשהוא נעצר ומושלך אל מאחורי סורג ובריח, הוא מפעיל את יכולותיו ובורח מבית הכלא בנקל.
הכול מסתיים כשיום בהיר אחד הוא בולע כדור נגד כאב ראש ולכדור הקטן והזניח לכאורה יש תופעת לוואי המפסיקה את היכולות שלו לחצות קירות. השפעת הכדור מתרחשת בדיוק כשהוא בדרך החוצה דרך אחד הקירות והוא נשאר תקוע בתוך הקיר. את הפסל הנהדר יצר השחקן והאמן הנודע ז’אן מארה. בהשראת סיפור זה כתב יהודה פרדיס בשנת 1955 את השיר העברי “האיש שבקיר”.
דרך אגב, הפסל הזה נמצא גם במסלול הטיול במונמארטר אותו יצרתי בשבילכם.
האדם החושב
בפסל האחרון המוצג בכתבה זו אני חורג מהכרזתי כי כל הפסלים הנבחרים יהיו ממקומות ציבוריים. פשוט לא יכולתי להתאפק ונאלצתי לכלול כאן את האדם החושב של רודן. חשתי שרשימה זו תהייה פגומה בלעדיו. זהו הפסל האהוב עליי ביותר בעולם. הפסל מוצג בגן הפסלים של מוזיאון רודן ברובע ה-7. תיאלצו לשלם דמי כניסה בסיסיים לגנים כדי לראותו, אבל זה בהחלט שווה.
כמות האנרגיה המבעבעת מהפסל עצומה. רודן עצמו הסביר בשעתו: “מה שגורם ל’אדם החושב’ לחשוב, זו העובדה שהוא חושב לא רק עם המוח, עם הגבות הקודרות שלו, עם נחיריו המורחבים ושפתיו הקפוצות, אלא עם כל אחד משרירי ידיו וזרועותיו, רגליו וגבו, עם אגרופיו הקמוצים ובהונותיו הנאחזות”. מושלם.
מחפשים עוד דברים מעניינים לראות בפריז?
הנה כמה כתבות של יואל שיכולות לעזור לכם:
