טרור בפריז – חמש הערות על מה שקרה בבטקלאן

הולך לו פרנקופיל לישון בערב יום שישי ובשבת בבוקר הוא מתעורר לתוך שלל דיווחי זוועה על מתקפת טרור בפריז, אשר היא הגדולה ביותר שידעה עיר האורות אי פעם. וכך ברגע אחד כל עולמי השתנה ומכתיבה של פוסט העוסק בטיול בפריז בעקבות קזנובה, אני עובר לצפות באין סוף הדיווחים החדשותיים שמגיעים מליבה של עיר האורות. וכשהאסון כל כך טרי קשה לכתוב בצורה קוהרנטית על המצב. מצד שני אני מרגיש שאינני יכול להתעלם ממה שקורה ולהמשיך כרגיל. אז הפוסט על קזנובה יצטרך לחכות ובנתיים קבלו חמש הערות שלי על המצב.

יום שישי ה – 13

מעטים יודעים שהמושג “יום שישי ה-13” בפריז וגם הוא קשור, באופן מאוד עקיף, למזרח התיכון. הכל התחיל במאה ה-12, כאשר בעקבות מסע הצלב הראשון הוקם מסדר אבירים חדש, אשר מטרתו היה ליווי צליינים לארץ הקודש. המסדר, אשר שכן בתחילה בהר הבית קרא לעצמו הטמפלרים (Templiers) על שם בית המקדש שלנו. המסדר החל בתור אחד ממסדרי האבירים העניים ביותר (סימלו היה שני אנשים שרוכבים על סוס אחד, דבר המדגיש את עוניו מכיוון שלא יכול לספק סוס לכל אביר), אולם לאחר כמה שנים המסדר הצליח להתעשר ולצבור כח עצום. לאחר שירושלים נכבשה על ידי המוסלמים עברה המפקדה של הטמפלרים לפריז וליתר דיוק לרובע המארה, שם הקימו את מצודת הטמפל (Temple). העושר והעוצמה של הטמפלרים היו לצנינים בעיני המלך פיליפ ה-4 (שלט בין השנים 1285-1314) והוא החליט לחסל את המסדר ולהשתלט על נכסיו. ביום שישי ה-13 באוקטובר 1307 פרצו חייליו של פיליפ ה-4 אל מצודת הטמפל ועצרו את ז’אק דה מולה (Jacques de Molay), ראש מסדר הטמפלרים, יחד עם עוד מאות מאנשיו. על צו המעצר היה כתוב בצרפתית  “Dieu n’est pas content, nous avons des ennemis de la foi dans le Royaume” , או בתרגום לעברית, “האל איננו מרוצה. יש לנו אויבי דת בממלכה”. מזכיר לכם משהו?

ז’אק דה מולה וחסידיו עברו עינויים בכלא ולבסוך הועלו על המוקד במקום שנקרא Ile de Juif (אי היהודים), אשר נמצא ליד הפון נף ונקרא היום Square Vert Galant (גינת האביר הירוק, ע”ש הנרי ה-4 שנהג ללבוש בגדים ירוקים ולהביא לשם את מאהבותיו). אז גבירותיי ורבותיי, ההיסטוריה חוזרת. פעם נרצחו אנשים בפריז בגלל שהיו אוייבי האל הנוצרי ואילו היום נרצחו אנשים בגלל שהיו אוייבי האל המוסלמי והדם בעיר האורות ממשיך לזרום…

טרור בפריז

כמו יום שישי ה-13 גם הטרור נולד בפריז. הוא נוצר בזמן המהפכה הצרפתית על ידי היעקובינים (אבות אבותיו של השמאל הקיצוני) במטרה לחסל כל התנגדות פוליטית לשלטונם. וכך בין השנים 1793-1794 התליין של פריז עבד שעות נוספות. בהתחלה הוצבה הגיליוטינה ב”כיכר המהפכה” (בעבר כיכר לואי ה-15 והיום כיכר קונקורד) ושם איבדו את ראשיהם לואי ה-16 (ינואר 1793) ומארי אנטואנט (אוקטובר 1793). אולם ככל שכמות ההרג הלכה וגברה החלו השכנים לרטון ולהתלונן על הרעש ועל הדם שמכתים את המדרכות שלהם. כתוצאה מכך עברה הגיליוטינה מכיכר הקונקורד אל כיכר הבסטילייה, וזמן קצר אחר כך בעקבות תלונות תושבי המקום היא “עברה דירה” בפעם השלישית והפעם לכיכר נסיון (Nation), שם נשארה עד סוף תקופת הטרור. החל מהמאה ה-19 הפך הטרור מאקט של מדינה לאקט של יחידים אשר ניסו להשיג באמצעותו מטרות פוליטיות. צרפת סבלה מטרור זה לא מעט במהלך השנים החל מרצח נשיא צרפת סאדי קרנו (Sadi Carnot 1837-1894) על ידי אנרכיסט איטלקי, עבור דרך פיגועי מחתרת ה FLN בפריז של שנות ה-60 ועד לפיגועים ב”שארלי הבדו” וב”היפר כשר”. בעצם, אם מסתכלים על ההיסטוריה הצרפתית, הרי שצרפת סובלת מטרור כזה או אחר, כמעט ללא הפסקה החל מסוף המאה ה-19 ולמרות זאת היא עדיין שוקקת חיים ותיירים.

אז מדוע בכל זאת אפשר לשמור על אופטימיות זהירה גם ביום נורא שכזה?

• מפני שעד כה הטרור, בין אם הוא טרור של מדינה ובין אם הוא טרור של יחידים, לא הצליח. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהחיים ממשיכים ובכיכר הקונקורד אין זכר לדם ואילו בכיכר Nation ישנו גן במקום בו עמדה הגיליוטינה ולידו שתי חנויות בולנז’רי מצויינות ואחת הדירות האהובות עלי בפריז.
•  אחד ממנהיגי המהפכה הצרפתית וורג’ינו  (Pierre Victurien Verginaud 1753-1793) אמר זמן קצר לפני שהלך לפגוש את הגיליוטינה “המהפכה היא כמו שבתאי (סאטורן) היא טורפת את בניה”. ואכן, אלו שהחלו את הטרור הפכו די מהר לקורבנותיו. החל מהטרוריסטים היעקובינים דנטון (Georges Jacques Danton), קאמי דמולן (1760-1794 Camille Desmoulins), סן ז’וסט (Louis Antoine Léon de Saint-Just 1767-1794) ורובספייר ועד לטרוריסטים של החיזבאללה, אשר רק לא מזמן טעמו את טעם פיגועי ההתאבדות שהם בעצמם המציאו. כך שאם ניתן ללמוד מההיסטוריה גם דאע”ש ושאר ארגוני הטרור האסלאמי יטבעו בסופו של דבר בים של דם. עלינו רק לוודא שזה יקרה להם כמה שיותר מהר…

חירות

צרפת היא בראש ובראשונה מולדת החירות ולא במקרה מילה זו מופיעה ראשונה במוטו במפורסם שלה “חירות, שיוויון אחווה”. מתוך עקרון החירות נובעת כל התרבות הצרפתית אותה אנו אוהבים. זוהי תרבות ששמה את האדם במרכז ומאפשרת לו לאכול, לשתות וגם לאהוב בחופשיות (ויעיד על כך “מוסד” המאהב/ת שכה נפוץ בצרפת). מול התרבות הזאת קם לו האסלאם הג’יהדיסטי, תרבות קנאית אלימה, מדכאת נשים, אשר אנשיה תולים הומוסקסואלים ממנופים ומטילים טרור על סביבתם. זוהי תרבות שרודפת נוצרים ויהודים בכל רחבי העולם, רק בגלל דתם ושאנשיה מוכנים למות על מנת לכפות אותה על האנושות. כפי שהצליחה האנושות לנצח את הנאציזם ואת הפאשיזם כך בהחלט ניתן לנצח את תרבות הטרור האסלאמית, אולם על מנת לעשות זאת יש צורך להיפטר מתרבות הפוסט מודרניזם והפוליטיקלי קורקט. יש להפסיק עם התירוצים האינפנטיליים כאילו הרוצחים של אתמול  עשו זאת בגלל עוני או אפלייה (היהודים הופלו ונרדפו במשך כ-2000 שנה ומעולם לא תקפו את המדינות שאירחו אותם). במקום זאת יש לקרוא לאויב בשמו ולהבין שהפיגועים הם תוצאה של אידאולוגיה אלימה וקנאית. לאידאולוגיה כזאת אין מקום בעולם שמאמין בחירות ולכן יש לעשות לה דה לגיטימציה מוחלטת. לא ניתן לנצח את הטרור האסלאמי כל עוד בפריז, בירת החירות, קיימים מסגדים בהם מושמעת הסתה בלתי פוסקת, אשר מזינה את הטרוריסט הבא. הממשל הצרפתי לא הבין זאת בזמן ההתפרעויות ב 2005 וקיבל את הפיגועים במערכת “שארלי הבדו” ו”בהיפר כשר”. הוא המשיך לטמון את הראש בחול גם אח”כ וקיבל את הפיגועים של ה-13 בנובמבר. האם ילמד הפעם?

שמחה לאיד

ובהמשך להערה הקודמת: אומנם, החל משנת 1967 הממשל הצרפתי נוקט כלפי ישראל במדיניות אותה ניתן לתאר כלא פחות מנבזית (לדוגמא: האמברגו הצבאי של דה גודל ערב מלחמת ששת הימים ואין סוף הגינויים כלפי ישראל בזמן מלחמתה כנגד הטרור הערבי-אסלאמי). אולם אין זו, בשום פנים ואופן, סיבה לשמוח לאידם של תושבי פריז. ראשית, כיצד ניתן לשמוח למראה אנשים תמימים שנשחטו כאשר כל מה שרצו היה להנות מהופעה, ארוחה או סתם כוס בירה בפאב ליד קאנל סן מרטן? ושנית, שנינו שייכים לאותו מחנה, מחנה החירות ואהבת החיים ולכן פגיעה בתושבי פריז היא בעצם פגיעה בנו. מכאן שלשמוח לאיד אסור בתכלית האיסור, אך בהחלט מותר לקוות שהמחיר ששילמו תושבי פריז על העיוורון הפוסט מודרניסטי בו מצוייה האליטה שלהם קרוב לחמישים שנה, לא היה לשווא. כולי תקווה שבשיעורי ההיסטוריה בעוד כמה עשרות שנים יזכר אירוע זה כמעין “פרל הארבור” של המערב הליברלי, אשר בעקבותיו החל העם הצרפתי להילחם על חירותו.

ישראלים בפריז

אני יודע שזה ישמע מוזר לרובכם, אולם אחרי שהתחלתי להתאושש מההלם שנגרם לי כתוצאה ממתקפת הטרור בפריז, המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה מה יעשו הישראלים והיהודים שמתפרנסים מהתיירות בעיר האורות. לשמחתי האתר הוא כיום בסך הכל  תחביב. לכן הטיולים שאני מוציא מפעם לפעם לעיר האורות  אינם לצורכי פרנסה אלא אני עושה זאת מכיוון שאני פשוט נהנה להדריך ומכיווןשזו דרך מעולה לכסות את הוצאות הטיולים שלי בעיר האורות. אולם להבדיל ממני ישנם ישראלים המתגוררים בפריז ואשר הדרכת טיולים בפריז היא מקור פרנסתפ. הדוגמאות הטובות ביותר הן שירי אבני מחברת ארטרנטיב, רנאן שורר וכמובן שרון היינריך האחת והיחידה בעלת הבלוג פריז שה שרון. כל אחד מהם הוא מדריך מעולה ואם אתם במקרה בפריז בשבועות הקרובים או שאתם מתגוררים שם, עכשיו, יותר מתמיד, זה הזמן לשכור את שירותיהם. ככה תוכלו גם להנות מסיורים ברמה הגבוהה ביותר ועל הדרך לדעת שעזרתם לאנשים טובים לעבור את התקופה הקשה הזאת.