Svg Vector Icons : http://www.onlinewebfonts.com/icon

פאלה רויאל – מה באמת התרחש בין קירות הארמון ובגן הפסטורלי?

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

פאלה רויאל. צילם: יואל תמנליס
זמן קריאה משוער: 14 דקות

פאלה רויאל (Palais Royal) היה מאז ומתמיד לאחת האטרקציות הכי פופולריות של פריז בזכות האווירה הפסטורלית, שדרת העמודים והגן המקסים. אולם בתקופת הקורונה נראה שהוא הפך לעוד יותר פופולארי בזכות שתי סדרות המתרחשות בפריז.

הסדרה הראשונה “עשרה אחוזים” (או באנגלית Call My Agent) שם מופיע הפאלה רויאל בפריימים האחרונים של הפתיח:

הסדרה השנייה בה מככב הפאלה רויאל היא כמובן אמילי בפריז. להבדיל מהסדרה הקודמת כאן לפאלה רויאל ישנו תפקיד מרכזי יותר מכיוון שגיבורת הסדרה עובדת ממש לא רחוק משם והיא מבלה לא מעט מזמנה בגנים הקסומים של המקום.

השיא מגיע בפרק שבו חברתה של אמילי, מינדי צ’ו, שרה את “החיים בוורוד” באמצע הגן לשמחת הסובבים (ולצערם של הפרנקופילים שראו כיצד היא מבצעת “סיכול ממוקד” בשאנסון המפורסם).

אולם אל תתנו לכל הפסטורליה הזאת להטעות אותכם. במשך שנים רבות היה הפאלה רויאל לאחד המקומות התוססים בפריז. מקום בו בגידות, זנות, הימורים וסיפורי דו קרב התערבבו זה בזה. מעבר לזה לפאלה רויאל ישנה חשיבות היסטורית לכל אוהבי השופינג ביננו. הרי כאן, גבירותיי ורבותיי, נבנה הקניון הראשון!

לכן היום הרשו לי לקחת אתכם למעין סיור וירטואלי בנבכי ההיסטוריה בת ה 400 שנה של הארמון והגן. במהלך ה”סיור” שלנו נגלה מה התרחש בחדרי השינה של הארמון בתקופת העוצרות, מה עשה שם נפוליאון ואיזו מסעדה שרדה שם מאז שלהי המאה ה-18.

בקיצור, מחכה לנו סיור מרתק שבסופו תקבלו כמובן גם את כל המידע הדרוש לצורך ביקור במקום, אז בואו נצא לדרך!

ההיסטוריה של פאלה רויאל

הארמון של הקרדינל הופך לארמון המלכותי

סיפורנו מתחיל עם הקרדינל דה רישלייה (Armand Jean du Plessis Cardinal de Richelieu 1585-1642), ראש ממשלתו הכל יכול של המלך לואי ה-13 (שלט בין השנים 1610-1643), אשר רצה להתגורר בסמוך לארמון הלובר בו התגורר המלך.

הקרדינל רישלייה. פורטרט משולש מאת פיליפ דה שמפיין.
הקרדינל רישלייה. פורטרט משולש מאת פיליפ דה שמפיין.

לצורך זה קנה הקרדינל, אשר היה אדם עשיר מאוד, אדמות שנמצאו במרחק של מספר דקות הליכה צפונית לארמון המלך וציווה בשנת 1629 על ז’אק למרסייה (Jacques Lemercier 1585-1654) לבנות לו שם ארמון וגן.

רישלייה ידע היטב על מי להטיל את המשימה. למרסייה לא היה קוטל קנים והוא בנה, בין השאר, את “אגף סולי” (Pavillon Sully) בארמון הלובר כך שההצלחה הייתה פחות או יותר מובטחת. העבודות החלו בשנת 1633, הסתיימו בשנת 1639 ואת התוצאה תוכלו לראות בציור הבא:

פאלה רויאל בשנת 1641. ציור של אומן לא ידוע.
פאלה רויאל בשנת 1641. ציור של אומן לא ידוע.

כפי שאתם רואים הארמון של הקרדינל היה שונה מהפאלה רויאל שאנו מכירים. אין כאן את שדרת העמודים המפורסמת, הגן נראה אחר לגמרי והכי מעניין, מסביב אנחנו רואים שדות. כן, ככה נראה החלק הזה של פריז במהלך המאה ה-17!

מכיוון שלקרדינל, בתור איש כנסייה, לא היו יורשים ישירים הוא החליט להוריש את תואר דוכס רישלייה לגיסו ואילו את הארמון הוא הוריש למלך לואי ה-13 וכך הפך הארמון מ”פאלה קרדינל” ל”פאלה רויאל”.

אולם לואי ה-13 לא הספיק להנות מהארמון שקיבל והוא מת כחצי שנה אחרי ראש ממשלתו. פאלה רויאל עבר לידיה של מלכת צרפת אן מאוסטריה (1601-1666) והיא התגוררה בו יחד עם בניה לואי ה-14 ופיליפ דוכס אנז’ו (לעתיד דוכס אורליאן) בזמן שפרץ מרד הפרונד בשנת 1648.

במהלך המרד הזה פרץ אספסוף אל הארמון במטרה “לראות את המלך” והמלכה נאלצה להוציא את המלך הצעיר מהמיטה ולהציגו בפני ההמון. לואי ה-14 לא ישכח כל חייו את הטראומה שהוא עבר בהיותו בן עשר בלבד, ואותה טראומה גרמה לו מאוחר יותר לבנות את ארמון ורסאי, על מנת שיוכל לחיות מחוץ לפריז.

באופן לא מפתיע לא היה קשה למלך צרפת להיפרד מהארמון הזה אחרי החוויה שעבר שם והוא עבר לידיה של דודתו מלכת אנגליה אנרייטה מריה (1609-1669). כיצד הגיעה מלכת אנגליה לצרפת אתם שואלים? אלמנטרי ווטסון! היא נאלצה לברוח לשם עם משפחתה בעקבות מלחמת האזרחים באנגליה והוצאתו להורג של בעלה צ’ארלס הראשון בשנת 1649.

בתה של המלכה הנרייטה אן (1644-1670), התחתנה עם פיליפ דוכס אורליאן, אחי המלך וכך עבר הארמון לידי שושלת אורליאן ומאז הפך לביתה הרשמי עד 1830.

הארמון המלכותי הופך למאורת פריצות

הנרייטה אן אהבה מאוד את הפאלה רויאל והיא זאת שהפכה אותו למרכז חברתי חשוב בו התארחו שמנה וסלתה של החברה הצרפתית בת המאה ה-17. אשתו של הדוכס מאורליאן אחראית גם על עיצוב חלק מחדרי הארמון והיא אף הזמינה מלה נוטר (André Le Nôtre 1613-1700) גן מקסים, אותו לצערה לא זכתה לראות בימי חייה מכיוון שהיא מתה באופן פתאומי (יתכן מאוד שהיא הורעלה) בשנת 1670.

מפת הפאלה רויאל משנת 1692. ניתן לראות בה את הגן שסיים לבנות מתכנן הגנים הידוע אנדרה לה נוטר בשנת 1674, ארבע שנים לאחר מותה של הדוכסית מאורליאן
מפת הפאלה רויאל משנת 1692. ניתן לראות בה את הגן שסיים לבנות מתכנן הגנים הידוע אנדרה לה נוטר בשנת 1674, ארבע שנים לאחר מותה של הדוכסית מאורליאן

בימי חייה של הנרייטה אן החל הפאלה רויאל לצבור את המוניטין הרומנטי שלו. לא מעט היסטוריונים טוענים שהיא הייתה אחת מהמאהבות הרבות של לואי ה-14 (ויש הטוענים שזו בדיוק הסיבה מדוע בעלה הרעיל אותה) ושמאוד יתכן שחלק מהפגישות הרומנטיות שלהם התרחשו שם. אולם גם אם זה לא נכון, הרי מה שמוכח היסטורית זה ששתי המאהבות המפורסמות ביותר של מלך השמש החלו את דרכן בארמון הזה.

הנרייטה אן מחזיקה את דיוקן בעלה פיליפ מאורליאן. ציור מאת אנטואן מתייה (Antione Mathieu).
הנרייטה אן מחזיקה את דיוקן בעלה פיליפ מאורליאן. ציור מאת אנטואן מתייה (Antione Mathieu).

הראשונה היא לואיז דה לה וואלייר (Louise de La Vallière 1644-1710), אשר החלה את הקריירה שלה בתור בת לוויה של הדוכסית. מכיוון ש”לשונות טובות” החלו כבר אז ללחוש על הרומן המתרקם בין הנרייטה אן לבין המלך, החליטה הדוכסית שעדיף למצוא למלך מאהבת מבין בנות הלוויה שלה, על מנת שיהיה לו תירוץ טוב לבקר אצלה.

הבחירה נפלה על לואיזה דה לה וואלייר, נערה יפהפייה בת 17, אשר הפכה ב 1661 למאהבת המלכותית ואף ילדה את שני בניה בפאלה רויאל. מעניין לציין שגם המרקיזה דה מונספן, אשר החליפה אותה בתפקיד המאהבת המלכותית, החלה את הקריירה שלה אצל הדוכסית מאורליאן ובילתה לא מעט זמן בפאלה רויאל.

לאחר מותה של הנרייטה אן, התחתן פיליפ הראשון עם אליזבת שארלוט מהפלטינאט (1652-1722 Elizabeth Charlotte de Palatine) עליה ניתן לקרוא בכתבה חיי הנישואין של הדוכסית מאורליאן. לאחר הנישואים עבר הזוג להתגורר בארמון סן קלו (Saint Cloud) והארמון נזנח מעט מכיוון שהזוג העדיף להתגורר בו או קרוב למלך בורסאי.

לזוג נולד בן בשם פיליפ, אשר עתיד להפוך לפיליפ ה-2 דוכס אורליאן (1674-1723) ולעוצר בחלק מתקופת ינקותו של המלך לואי ה-15 (שלט בין השנים 1715-1774). להבדיל מאביו, אשר היה הומוסקסואל מוצהר, הדוכס החדש היה רודף שמלות בלתי נלאה.

פיליפ ה-2 דוכס אורליאן. ציור של ז'אן בטיסט סנטר (Jean Baptiste Santerre)
פיליפ ה-2 דוכס אורליאן. ציור של ז’אן בטיסט סנטר (Jean Baptiste Santerre)

פיליפ ה-2 הפך את הפאלה רויאל למאורת פריצות של ממש, כאשר כמעט כל ערב התרחשו בארמון אורגיות בהשתתפות מיטב הנערות העובדות של פריז. ועם כל זה לא הספיק לדוכס, הרי שהוא הותיר אחריו שורה ארוכה של מאהבות. אולם להבדיל מדודו לואי ה-14, דוכס אורליאן לא היה ידוע בטעם אנין במיוחד בכל הקשור לבחירת הפרטנריות שלו לחדר המיטות.

מספרים שיום אחד, לאחר לילה סוער, פגשה אמו של פיליפ השני את בנה במסדרונות הארמון והתלוננה על כך שהמאהבת האחרונה שלו היא אישה די מכוערת. על כך ענה לה הדוכס: “נכון אמי היקרה את צודקת. אולם כל החתולים שחורים בחושך”…

רדיפת הנשים בשילוב עם שתיית כמויות עצומות של אלכוהול החלישו מאוד את בריאותו של הדוכס מאורליאן והוא מת משבץ בזרועותיה של המאהבת האחרונה שלו, הדוכסית מפלארי (Marie Thérèse d’Haraucourt, duchesse de Falari 1697-1782), אשר הייתה בת 26 בזמן מותו.

הארמון עבר לידיו של בנו הבכור הלא הוא לואי ה-1 דוכס אורליאן (1703-1752) אך זה העדיף להתגורר בארמון סן קלו ומאוחר יותר ברובע הלטיני. הסיבה למעבר לרובע הזה הייתה רצונו להיות קרוב לסורבון שם למד, בין השאר, גם עברית.

עוד לפני מותו של של הדוכס עבר הארמון אל בנו לואי פיליפ ה-1 (1725-1785), אשר כונה “השמן” (לא קשה לנחש מדוע). כעשור לפני מותו החליט לואי ה-1 לחתן את בנו עם הנסיכה לואיז אנרייט דה בורבון-קונטי (Louise Henriette de Bourbon 1726-1759) מכיוון שהוא האמין שהחינוך במנזר יהפוך אותה לאישה חסודה. הוא טעה.

לואיז הנרייט דה בורבון-קונטי. ציור מאת ז'אן מארק נאטייה
לואיז הנרייט דה בורבון-קונטי. ציור מאת ז’אן מארק נאטייה

מספר חודשים לאחר הנישואים, כאשר גילתה שבעלה מתקשה לתפקד במיטה בעקבות משקלו הגבוה, החלה כלתו של הדוכס לנהל פרשיות אהבים עם שורה ארוכה של גברים. כתוצאה מכך נוצר ספק עצום לגבי החוקיות של צאצאיהם ובראשם בנם הבכור לואי פיליפ, לעתיד לואי פיליפ ה-2 (1747-1793), עליו נדבר ממש עוד מעט (אותו לואי פיליפ אף טען שאביו הביולוגי היה נהג כרכרה, אולם בדיקות גנטיות שנערכו בתקופתנו גילו שלמרות כל הרפתקאות האהבים של אמו, אביו הביולוגי אכן היה הדוכס מאורליאן).

מארמון פריזאי לקניון הראשון בתבל

בשנת 1781 נקלע בנו של לואי פיליפ השמן לחובות גדולים, למרות היותו אחד האנשים העשירים בצרפת. עקב כך הוא החליט לנקוט בצעד קפיטליסטי חדשני ובנה בשטח ארמונו, סביב הגן המקסים של לה נוטר, מתחם עמודים מקורה (Arcade) המכיל חנויות רבות ובתי עינוגים.

תוספת בנייה זו הפכה את הפאלה רויאל לקניון הצרפתי הראשון וכאשר הוא נפתח בשנת 1784 הוא הפך מיד להצלחה כלכלית מסחררת.

לואי סבסטיאן מרסייה (Louis-Sébastien Mercier 1740-1814), הסופר המפורסם, טען שבזכות עושר הפעילויות במקום אדם אשר נכלא במתחם לא יבקש לצאת לחופשי אלא לאחר מספר רב של שנים. לא פלא שרבים קראו לפאלה רויאל של אותה תקופה “הבירה של פריז”.

הפרנקופיל וידידתו איזבל רוקדים ליד החנויות של פאלה רויאל. צילם: לירן הוטמכר.
הפרנקופיל וידידתו איזבל רוקדים ליד החנויות של פאלה רויאל. צילם: לירן הוטמכר.

ביותר מ 200 החנויות, שאכלסו את המתחם, יכל הצרפתי הממוצע לקנות את כל מה שנפשו חפצה. במיוחד התפרסמו שם החנויות, אשר עסקו בטיפוח היופי ואשר הבטיחו הן לגברים והן לנשים להחזיר את היופי שאיבדו עם השנים.

כך יכול האדון לצאת מפאלה רויאל עם שיניים חדשות, עין מזכוכית ופאה שתסתיר את קרחתו. הוא אפילו יכומעעעעעעל לרכוש לעצמו שרירים מלאכותיים אותם ניתן היה להכניס לתוך מכנסיו ותחת חולצתו, על מנת שיראה כאילו זה עתה יצא ממכון כושר. האישה, לעומתו יצאה מהפאלה רויאל עם עפעפיים, כתפיים, ומחשוף חדשים, אשר ירשימו ככל הנראה את האדון בעל העין מזכוכית…

ודרך אגב, אם תרצו לראות כיצד נראה הפאלה רויאל פחות או יותר באותה תקופה, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר הזה אותו הכנתי באמצעות משחק המחשב Assasin’s Creed Unity.

נפוליאון הצעיר מאבד את בתוליו

הפאלה רויאל התפרסם לא רק בחנויות שלו אלא גם בבתי הבושת בתחומו, אשר תהילתן יצאה בכל צרפת. כך לדוגמא ניתן למצוא את המידע הבא במדריך תיירים משנת 1787:

מאדם לפרייר (Laperriere), אשר חדרה נמצא מעל חנות האופה, מתמחה בגברים זקנים ומלקות שוט. מאדם בונדי (Bondy), לעומתה, מתמחה בנערות אקזוטיות אותן היא יכולה להשיג מכל מנזרי אירופה.

אולם בשום פנים ואופן אין לבקר אצל מדמואזל אנדרה (Andre), בעיקר לא בשעות הערב, מכיוון שהמדמואזל נוקטת בעיקרון של “בלילה כל החתולים שחורים” והאדון ככל הנראה יקבל שם חתול בשק.

אותה שנה מגיע למקום קצין צעיר בשם נפוליאון בונפארטה. הסיבה לביקורו בפריז היא רצונו לקבל סובסידיה, שהובטחה לאביו בעבור נטיעת עצי תות, באדמת המשפחה במיללי שעל יד אג’קסיו בקורסיקה, שם מתגוררת משפחתו.

גני הפאלה רויאל. צילום: יואל תמנליס
גני הפאלה רויאל. צילום: יואל תמנליס

ערב אחד, אחרי שסיים לצפות בהצגה ב Boulevard des Italiens, הקצין הצעיר יוצא נסער מן התיאטרון ואינו רוצה לחזור אל הבדידות שבחדרו במלון “שרבור” ברחוב סנט הונורה. במקום זאת הוא מחליט לתור אחר הרפתקה בפאלה רויאל.

על עלילות אותו הלילה אנחנו יודעים מדברים שכתב אותו קצין בזמן אמת במחברת מרוטה, ששרדה, דרך פלא, עד ימינו אנו, וכך כותב הקצין במחברתו:

יצאתי מהאיטליין ופסעתי לאורך השדרה של הפאלה-רויאל, נסער מעוז הרגש האופייני לנפשי. הייתי אדיש לקור, אך ככל שדמיוני נרגע והצטנן, חשתי בצינת העונה ומצאתי מחסה בפסאז’ים.

עמדתי על סף אחד משערי הברזל ועיניי נחו על בת המין הנשי. עפ”י שעת היום גזרת בגדיה וגילה הצעיר במיוחד הסקתי ללא היסוס שהיא זונה. הבטתי בה והיא נעמדה במקומה, ולא בארשת מתריסה הטיפוסית לחברותיה, אלא בהבעה שעלתה בקנה אחד עם הופעתה. התרשמתי מהתואם שבין הופעתה להתנהגותה.

ביישנותה נסכה בי עוז ופניתי אליה בדברים, אני החש בחריפות רבה יותר מכל אדם אחר את התועבה שבמשלח ידה. אני החושב שדי במבט אחד של יצורים אלה על-מנת לזהם אותי. אך, גון עורה החיוור, מבנה גופה השברירי וקולה הענוג, הניעוני לפעול ללא דיחוי.

אולי, אמרתי ביני לביני, היא תעזור לי להגיע לתובנות שאני מבקש ואולי היא סתם שוטה.
“ודאי קר לך” אמרתי “איך את יכולה לאלץ את עצמך ללכת לאורך השדרות בקור כזה?”.
“התקווה היא המדרבנת אותי, מיסייה. אני חייבת להשלים את עבודת הלילה”.

קור הרוח שבו הביעה את הדברים והשלווה שהייתה בתשובתה כבשו את ליבי והלכתי לצידה.

“נראה שגופך חלוש”, אמרתי “אני מופתע שלא עייפת מעבודתך זו”.
“כן מיסייה, אדם צריך לעשות משהו עם עצמו”.
“יתכן, אך האין משלח יד הולם יותר למצב בריאותך?”
“לא מיסייה, אדם חייב להתפרנס”.

שמחתי לגלות שהיא השיבה לפחות על שאלותיי. אף אחד מן הניסיונות שעשיתי עד אז לא נחל הצלחה שכזו.

“את מתגברת על הקור”, אמרתי “אם כך, בוודאי באת מארץ צפונית?”
“באתי מנאנט שבברטאן“.
“כן, אני מכיר את האזור” אמרתי “את חייבת לתת לי להינות, מדמואזל, מסיפור אובדן הבתולים שלך”.
“קצין אחד לקח אותם ממני”
“ואת כועסת?”
“כן, תהיה בטוח”

באומרה זאת שפע קולה קשב ועושר שלא קלטתי קודם.

“תהיה בטוח מיסייה. אחותי כבר מבוססת ואין סיבה שלא אהיה כמוה”.
“איך הגעת לפריז?”
“הקצין שהשפיל אותי, ושאותו אני שונאת בכל ליבי, נטש אותי. כתוצאה מכך הייתי חייבת לברוח מזעמה של אמי. הגיע אדם שני אשר לקח אותי לפריז ושם נטש אותי. אחריו בא שלישי ואתו אני חיה כבר שלוש שנים. הוא צרפתי, אך יש לו עסקים בלונדון ושם הוא נמצא כרגע. נלך לחדר שלך מיסייה?”
“ומה נעשה שם?”
“אנחנו נתחמם מיסייה, ואתה תספק את תאוותך”.

לא נתתי למצפון לייסר אותי. עוררתי אותה כדי שלא תברח כאשר אעלה בפניה את ההצעה שרציתי להציע לה. ביקשתי לזייף את הכוונות הנאצלות, שרציתי להוכיח לה שאין לי בליבי….

כאן הניח הקצין הצעיר את עטו, והעולם לא יידע מה התרחש בחדר מספר תשע בקומה השלישית של מלון שרבור.

שלכת בגנים של פאלה רויאל. צילם: צבי חזנוב
שלכת בגנים של פאלה רויאל. צילם: צבי חזנוב

הולדת המהפכה הצרפתית והמסעדות

אולם בואו נחזור אל לואי פיליפ אשר בנתיים הפך לדוכס לואי פיליפ ה-2 מאורליאן. הקניון שבנה הדוכס אצלו בארמון הפך אותו למליונר אך במקביל גרם לריב עם המלך לואי ה-16, אשר לא ראה בעין יפה שדוכס בן המשפחה המלכותית עוסק לו בפיתוח עסקי נדל”ן (יום אחד כשהם נפגשו הוא אמר לו “אני רואה שהפכת לחנווני, האם זה אומר שמעתה ניפגש רק בימי ראשון?”).

היחסים בין המלך לדודנו הלכו והתדרדרו ובתגובה מחליט לואי-פיליפ להפוך את הפאלה רויאל למעוזם של כל מתנגדי המלוכה. מכיוון שהדוכס מאורליאן היה חלק מהמשפחה המלכותית, לא הייתה למשטרה שום זכות להיכנס למתחם הפאלה רויאל. כתוצאה מכך בבתי הקפה בפאלה רויאל נרקמו באין מפריע הרעיונות אשר יובילו את המהפכה הצרפתית בשנת 1789.

הדוכס מאורליאן חשב שאם יתמוך במתנגדי המלך ויקרא לעצמו פיליפ אגליטה (Philippe Égalité), או בעברית “פיליפ שוויון”, הוא יוכל לרכוב על הנמר המהפכני מבלי שהנ”ל יטרוף אותו. אולם מספר חודשים לאחר שהצביע בעד הוצעתו להורג של לואי ה-16, סר חינו בעיני שותפיו המהפכנים והוא עלה על הגרדום בכיכר המהפכה, אותה אנו מכירים היום בתור כיכר הקונקורד (בדרכו לגיליוטינה שמעו אותו נאנח ואומר “עד לא מזמן הם עוד מחאו לי כפיים”).

ואפרופו המהפכה הצרפתית: מי שמתעניין בהיסטוריה של המאורע ההיסטורי הזה ומטייל בפאלה רויאל, ישמח ודאי לבקר בשני מקומות הקשורים בלמהפכה באופן ישיר.

האירוע הראשון התרחש באחד  ב 113 Galérie de Valois שם פעל קפה פברייה (Café Fevrier)  ב 20 בינואר 1793, ערב הוצאתו להורג של לואי ה-16. לואי מישל לפלטייה דה סן פארגו (1760-1793 Louis-Michel Lepeletier de Saint Fargeau), אציל צעיר, אשר הצטרף למהפכנים והצביע בעד הוצאתו להורג של המלך, נרצח שם באמצעות דקירת חרב על ידי חייל, אשר היה נאמן למלך.

הרוצח הצליח להתחמק ויש האומרים שהוא ברח לאנגליה, שם מת בשיבה טובה. לואי מישל לפלטייה נקבר בהוד והדר בפנתאון של פריז אך זמן לא רב אחר כך נשכח על ידי הציבור. ביתו, לעומת זאת, ממשיך לשמש את הציבור הפריזאי והתיירים עד היום מכיוון שכ-70 שנה אחרי הרצח הוא הפך לחלק ממוזיאון הקרנוולה ובו ניתן ללמוד עד היום על תולדות המהפכה הצרפתית.

מותו של לפלטייה סן פארגו בקפה פברייה שבפאלה רויאל.
מותו של לפלטייה סן פארגו בקפה פברייה שבפאלה רויאל.

אחרי שביקרתם בזירת הרצח של לה פלטייה, המשיכו ללכת בגאלרי דה ולואה עד שתגיעו למספר 177. כאן ב 13 ביולי קנתה שארלוט קורדיי (1768-1793 Charlotte Corday) את הסכין באמצעותה דקרה למוות את ז’אן פול מארה (Jean Paul Marat 1743-1793), ובכך פטרה את העולם מעונשו של אחד מהאנשים הבזויים והמסוכנים ביותר של המהפכה הצרפתית.

מות מארה. ציור מאת ז'אק לואי דוד.
מות מארה. ציור מאת ז’אק לואי דוד.

ואפרופו המהפכה הצרפתית, לאירוע המכונן הזה הייתה תופעת לוואי מעט לא צפויה. לא מעט שפים גדולים אשר הועסקו על ידי האצולה מצאו את עצמם מובטלים ונאלצו לבשל לקהל הרחב. כך נולדו המסעדות המודרניות (עליהן ניתן לקרוא בכתבה כיצד נוצרו הרסטוראן, הביסטרו והבראסרי?). כמה מהמסעדות החשובות ביותר בהיסטוריה נפתחו בפאלה רויאל, אשר הפך למרכז קולינארי חשוב.

המסעדה היחידה, אשר הוקמה בשלהי המאה ה-18 ושרדה עד ימינו, היא לה גראן ופור (Le Grand Vefour). היום ניתן למצוא אותה בקצה הצפוני של הפאלה רויאל בכתובת 17 Rue de Beaujolais ולהינות מעיצוב הפנים המפואר שלה.

היא נפתחה בתחילה בתור קפה דה שארטר והתפרסמה בזכות ארוחות הבוקר המצויינות ומרתף הינות שלה. לכן אין זה מפתיע שנפוליאון החליט לקחת את ז’וזפין ל”דייט ראשון” במסעדה הזאת וחזר לאכול בה פעמים רבות בשנים הבאות. בראשית המאה ה-19 שינתה המסעדה את שמה ל-“לה גראן ופור”, על שם הבעלים שלה, ובמהלך כמאתיים השנים הבאות הצליחה לבסס את מעמדה כאחת המסעדות הטובות בפריז (בשיאה החזיקה 3 כוכבי מישלן אולם ב 2008 היא איבדה כוכב אחד).

ממש לאחרונה בתקופת הקורונה החליט השף שלה גי מרטן (Guy Martin) להנגיש את המסעדה לקהל הרחב ולהגיש תפריט זול בהרבה מזה שהיה נהוג עד כה. האם מדובר במהלך מבריק שיאפשר לפרנקופילים, שלא זכו בלוטו, להינות מאוכל טוב באחת מהמסעדות היפות בפריז או שזוהי שירת הברבור של המקום? ימים יגידו.

ממשלת צרפת משלמת מיליארד פרנק עבור פסל מכוער במיוחד

בתקופת הרסטורציה (1815-1830) הפך הפאלה רויאל למקום החם ביותר בפריז ולא מהסיבות הנכונות. בבתי הקפה שלו התאספו תומכי הסיעות השונות (בקפה דה ולואה ישבו תומכי המלוכה ואילו בקפה למבלן ישבו הבונופרטיסטים והליברלים) ומילה אחת שנאמרה לא במקום יכלה לגרום לאלימות.

כך לדוגמא סיפר אחד מתושבי רחוב Montpensier הסמוך לארמון, שבין השנים 1815-1820 הוא התעורר בלילה מזעקות הפצועים יותר מ 20 פעם. ודרך אגב, כשהצרפתים לא הרגו אחד את השנים בגלל פוליטיקה הם עשו זאת בגלל מוזיקה מכיוון שבמהלך המאות ה-18 וה-19 אפילו ויכוח על מלחין כזה או אחר יכל להוביל לדו קרב.

הבריכה בגני פאלה רויאל. צילם: יואל תמנליס
הבריכה בגני פאלה רויאל. צילם: יואל תמנליס

בשנת 1830 עולה לשלטון בצרפת המלך לואי פיליפ (שלט בין השנים 1830-1848) בנו של הדוכס לואי פיליפ “אגליטה”, עליו כתבנו כאן, והוא מחליט להפוך את הפאלה רויאל למקום שקט ורגוע. כתוצאה מכך נסגרו בתי הזונות ויחד אתם גם חלק גדול מבתי הקזינו (אחד מהם הספיק עוד להופיע בספרו של בלזאק “עור היחמור”).

כך נולד הפאלה רויאל שאנחנו מכירים, מקום שקט רגוע ופסטורלי שבין גניו מטיילים ילדים ולא מהמרים או חיילים שזה עתה השתתפו בדו קרב. במהלך המאה ה-20 הופך האזור למקום מגוריהם של הסופרת המפורסמת קולט (Sidonie-Gabrielle Colette 1873-1954), אשר התגוררה ב rue de Beaujolais 9, ושל המחזאי ז’אן קוקטו (Jean Cocteau 1889-1963) שהתגורר ב 36 rue de Montpensier. שניהם היו חברים טובים מאוד ונהגו להיפגש במהלך הטיול היומי שלהם בגן.

אולם גם במאה ה-20 לא יכול הפאלה רויאל להתחמק משערוריות ובשנת 1985 התרחשה במקום שערורייה חדשה, כאשר הפעם הייתה זאת שערורייה אומנותית. הכל התחיל כאשר ממשלת צרפת פנתה לפסל דניאל בורן (Daniel Buren) וביקשה ממנו פסל סביבתי, שמטרתו להסוות את פתחי האוורור בחצר של הפאלה רויאל, אשר עד כה שמשה בתור חנייה למכוניות.

פסל העמודים של דניאל בורן. צילם: יואל תמנליס.
פסל העמודים של דניאל בורן. צילם: יואל תמנליס.

התוצאה היא שורה של עמודים בגבהים שונים ובעלי פסים של שחור ולבן. עמודים אלו, כמדומני, מסמנים שלבי התפתחות שונים של האדם ולכן ישנם עמודים נמוכים ועמודים גבוהים. אם תשאלו אותי, בעיני העמודים הללו מסמנים דווקא את הטפשות של ממשלת צרפת שבזבזה על הפסל הסביבתי המכוער הזה כמיליארד פרנק(!).

כמו כן ליד העמודים הללו תוכלו למצוא פסל מודרני נוסף של כדורי מתכת מבהיקים. בעיני, להבדיל מעמודי בורן לפסל הזה ישנו דווקא חן כלשהו. מה דעתכם?

פסל כדורי המתכת בפאלה רויאל. צילם: יואל תמנליס.
פסל כדורי המתכת בפאלה רויאל. צילם: יואל תמנליס.

ועם שני הפסלים המודרניים הללו אנחנו מסיימים את המסע בנבכי ההיסטוריה הפיקנטית של הפאלה רויאל. לכו לגן, קחו כיסא, שבו ותהנו מהגן והפסלים מסביב. הרווחתם את המנוחה ביושר!

פאלה רויאל – מידע למטייל

כתובת ודרכי הגעה

הכתובת של הכניסה הראשית למתחם הפאלה רויאל היא 8 Rue de Montpensier. הדרך הטובה ביותר להגיע לשם היא באמצעות המטרו. כל מה שעליכם לעשות זה לקחת את קו 1 או קו 7 ולרדת בתחנה Palais Royal – Musée du Louvre.

שעות פתיחה

בעוד שהארמון עצמו הוא משרד ממשלתי ולכן פתוח רק בימי המורשת, הרי שמתחם החנויות והגן פתוחים לקהל הרחב. ניתן לבקר שם כל יום החל מהשעה 08:00 בבוקר. במהלך החורף (אוקטובר-מרץ) המקום נסגר ב 20:30 ואילו בשאר הזמן הוא נסגר ב 22:30.

ביקור בארמון

הארמון היום מכיל את משרד התרבות הצרפתי ולכן לא ניתן לבקר שם ביום יום (אלא אם זכיתם להיות מוזמנים למקום). הדרך היחידה הידועה לי שבעזרתה ניתן לבקר במקום הוא במהלך “ימי המורשת”. מדובר בסוף שבוע המתרחש בספטמבר שבמהלכו נפתחים כל הארמונות הסגורים בדרך כלל לקהל הרחב (מכאן הגיעה היוזמה של “בתים מבפנים”) לישראל.

במידה ואתם מגיעים לפריז בספטמבר אני ממליץ בחום להיכנס לקישור הזה ולראות אם תוכלו לבקר בפאלה רויאל ואם כן באיזה יום ובאיזו שעה.

הקומדי פרנסז

במידה ואתם שולטים בשפה הצרפתית ורוצים להנות מאחת מההצגות הקלאסיות של התיאטרון הצרפתי, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולראות מה מציגים שם בזמן הטיול שלכם.

האם כדאי להתגורר באיזור הפאלה רויאל?

התשובה היא חד משמעית כן. למען האמת, אם זה תלוי בי הייתי מתגורר באזור בכל פעם שאני מגיע לפריז. הסיבה לכך היא המיקום המרכזי. מוזיאון הלובר וגני הטווילרי נמצאים במרחק קצר מאוד. אם תצפינו תוכלו להגיע די מהר גם לבניין האופרה של פריז ובתי הכלבו שלידו. ועוד לא דיברתי על הפסאז’ים היפים, שלל המסעדות האסייתיות שנמצאות במרחק יריקה וכמובן הקרבה לסיין ולגדה השמאלית…

בקיצור, מדובר במיקום מושלם ולכן אם אתם רוצים להתגורר שם עליכם לחפש מלונות ודירות ברובעים ה-1 או ה-2. תוכלו למצוא מקומות לינה מומלצים בשתי הכתבות הללו:

מסעדות מומלצות בסביבה

אם תקף אותכם הרעב אל דאגה! ממש לא רחוק משם ישנן לא מעט מסעדות לא רעות בכלל (במיוחד אם אתם אוהבים את המטבח האסייתי).אופצייה אחרת היא ללכת למתחם לה האל או רחוב מונטורגיי, שנמצא ליד, ולאכול שם. על מנת לעזור לכם ריכזתי את כל ההמלצות שלי בשתי הכתבות הבאות:

מה לעשות אחרי שמבקרים בפאלה רויאל?

בגלל מיקומו המרכזי של הפאלה רויאל יש לא מעט אטרקציות שנמצאות בסביבה בהן ניתן לבקר (את חלקן הזכרנו בסעיף הקודם). במידה ותרצו לקבל רעיונות נוספים לצורך תכנון הטיול שלכם באיזור, אני ממליץ על הכתבות הללו:

רוצים להכיר את פריז של נפוליאון (הוא ביקר לא רק בפאלה רויאל)?

לסיום ברצוני להודות לארז לבנון, אשר סיפק לי את כל החומר בכתבה הקשור לנפוליאון. תוכלו לקרוא עוד על מקומות הקשורים לנפוליאון בפריז בכתבה הזאת.

אהבתם את הכתבה?

מוזמנים לספר לחברים שלכם

הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!