אחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הצרפתי בשנה שעברה עם למעלה ממיליון וחצי צופים. פרנסואה קלוזה (“מחוברים לחיים”) היה מועמד לפרס הסזאר על תפקידו בסרט.
תקציר הסרט רופא הכפר
תושבי הכפר יודעים שהם יכולים לסמוך על ז’אן פייר, הרופא הותיק והמסור שמטפל בהם יום ולילה. אבל כשז’אן פייר מגלה שהוא סובל ממחלה אין לו בררה אלא למצוא מחליף. הבחירה נופלת על נטלי, רופאה צעירה וחסרת ניסיון. האם היא תצליח להחליף את האיש שמשוכנע שלא ניתן להחליפו?
יוצרים
בימוי: תומא לילטי Thomas Lilti
תסריט: תומא לילטי ובאיה קסמי Baya Kasmi
צילום: ניקולא גרין Nicolas Gaurin
עריכה: כריסטל דהוינטר Christel Dewynter
הפקה: אנייס ואלה, עמנואל בארו Agnès Vallée, Emmanuel Barraux
שחקנים
ז’אן פייר ורנר: פרנסואה קלוזה François Cluzet
נטלי דלזיה: מריאן דניקור Marianne Denicourt
אמו של ורנר: איזבל סאדויאן Isabelle Sadoyan
ונסן ורנר: פליקס מואטי Félix Moati
נורס: כריסטוף אודן Christophe Odent
החל מתאריך 15 ביוני בסינמטק תל אביב, קולנוע כוכב רמת השרון וברחבי הארץ
ראיון עם הבמאי תומא לילטי
ש: באיזה שלב לאחר שסיימת את העבודה על הסרט “היפוקרטס” הבנת שאתה רוצה לעשות סרט על רופא כפרי?
ת: לפני שהתחלתי לעשות סרטים הייתי רופא, במסגרת העבודה שלי כרופא שימשתי כרופא מחליף באזורים כפריים. בשנים אלו כרופא מתמחה הזדמן לי להחליף כמה רופאים שגרו בכפרים. וזה העשיר אותי מאד. כשהפכתי לבמאי רצתי להפוך את כל המקרים להם הייתי עד לסרט. מנקודת מבט קולנועית אין משהו יותר רומנטי מאשר רופא בכפר.
ש: אתה לא חושש שתמצא את עצמך מזוהה עם סגנון קולנועי אחד?
ת: הדבר היחידי המחבר בין שני סרטי הוא מערכת היחסים של הגיבורים עם המקצוע שלהם. “היפוקרטס” הוא סרט העוסק במוסד רפואי ויש בו מעט או יותר אלמנטים ביוגרפיים. הסרט לוקח את הצופים אל מאחורי הקלעים של הנעשה בעולם בתי החולים. “רופא הכפר” הוא שונה לגמרי. כאן יש לנו סיפור על רופא מקצועי הנהנה לעסוק ברפואה בתנאים המיוחדים בהם הוא פועל.
ש: רופא הכפר הוא אדם מאד פופולרי אנשים ממש אוהבים אותו. אבל זו דמות הנמצאת קצת בתהליך הכחדה.
ת: אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שאותם רופאים באיזורי הספר לא ייעלמו כדי שלא ייווצר מדבר רפואי במקומות שונים. עבורי זו בעיה חברתית חשובה מאד ובחרתי להעלות אותה ולהפוך אותה לליבו של הסרט. מפני שיותר ויותר חוות מתחסלות ונוצרת שממה כפרית גם המקצוע הזה בסכנה. לכן הוא מוצג כדמות חיובית ויש לו חשיבות חברתית גדולה מאד. הוא מחבר בין דורות ונאבק בבדידות ובניתוק של המטופלים שלו. הסרט הזה הוא מחווה שלי למקצוע שלמדתי להכיר ולהעריך את חשיבותו בעת שהייתי כרופא מחליף בנורמנדי או בסבן. זכיתי להכיר שם גברים ונשים יוצאי דופן.
ש: כדי להציג את הדמות הזו בחרת בשחקן מאד פופולרי, פרנסואה קלוזה, היתה לכך סיבה? האם חשבתי עליו כבר בכתיבת התסריט?
ת: זה נראה לי רק טבעי לפנות אל פרנסואה שיגלם את רופא הכפר. אני בדרך כלל לא כותב וחושב על השחקנים מסוימים שיגלמו את הדמויות, אבל יש לי מחשבות מדויקות איך הדמויות צריכות להיות. כשהתסריט מתחיל להיות יותר ברור גם הדמויות מקבלות פנים, ודי מהר הפך פרנסואה לדמות המועדפת עלי. ראיתי חיבור מושלם בינו לבין הדימוי שהתפתח אצלי בראש ולדמויות של שלל רופאים שהכרתי.
ש: איך עבדת איתו כדי להגיע לדיוק כל כך גדול בפעולות, איך לגשת לחולה, איך להקשיב לו.
ת: הוא השקיע הרבה מאד בתחקיר ובהכנות שלו לקראת הצילומים. כך גם מריאן דניקור. להצעתו של קלוזה החלטנו לנסות שתי שיטות, האחת לא להיצמד לטקסט, זה הקשה קצת על אנשי הצוות הטכני אבל מצד שני זה שיחרר את השחקנים, הם לא נראו ולא הרגישו קפואים. והרעיון השני שלו היה לארגן קריאה של הטקסט כולו ביחד עם כל השחקנים. כולם מבלי יוצא מן הכלל, תפקיד גדול או קטן. הקריאה הזו תרמה לתחושת השותפות של כולם ביצירה. ליצירת הצוות וליצירת הרוח האמיתית של הכפר.
ש: האם קלוזה ודניקור בילו זמן עם רופאים כפריים?
ת: קלוזה לא הרגיש צורך בכך, מריאן דווקא כן. היא פגשה כמה רופאים וליוותה אותם בעבודתם. אני חושב שהם היו מקור השראה בשבילה. אני גם יודע ששניהם קראו הרבה מאד על הנושא. גם העברתי להם סרטים דוקומנטריים, צילומים, ספרים, מאמרים בעיתונים, סדרה של מסמכים שאפשרו לנו לצור שפה משותפת.
ש: האם כל הדמויות על המסך כולל הפציינטים, שחקנים מקצועיים?
ת: כן כולם חוץ מאחד, חוואי שרואים בתחילת הסרט ושקלוזה חובש אותו. הוא הבעלים של החווה בה צלמנו. זו סצינה קטנה מאולתרת שבסוף כללנו בסרט.
ש: כולל הדמויות עם ההפרעה הנפשית?
ת: זו קבוצה של אנשים צעירים עם הפרעה נפשית, ניצבים אינם שחקנים. לעומת זאת יוהאן גואצמן, הנער האוטיסטי שחי במרכז המיוחד כבר הופיע בהצגת תיאטרון ועם הרכב מוסיקלי כך שאפשר לומר שיש לו קשר לצד האמנותי, ואפילו גם מעט ניסיון.
ש: מדוע רצית להציג אנשים עם בעיות נפשיות בסרט שלך?
ת: הרבה אנשים וגם צעירים רבים עם נכויות נפשיות גרים באזורים כפריים והרופאים הצעירים שאין לה את הכלים הנכונים נאלצים לטפל בהם. ואז גילינו את יוהאן והוא שיחק ממש כמו כל שחקן מקצועי.
ש: נראה שהרופא הוא מעין איש סוד, יועץ, מטפל מעבר לעניין הרפואי..
ת: אלו הן חלק מן ההגדות של רופא בכפר. וזה יוצר עומס גדול על הרופאים הללו שבא לידי ביטוי בתשישות. במיוחד כיון שיש פחות ופחות אפשרויות שהם יוחלפו או שיקבלו עזרה. מהר מאד אנחנו לומדים שהוא חולה והוא נמצא במרוץ נגד המחלה שלו. הדמות הזו של רופא חולה אפשרה לי להוסיף מימד נוסף ולהדגיש את העניין הזה של מדבר רפואי, העובדה שהוא חולה מאלצת אותו לקבל עזרה, הוא מקבל סיוע ולרופא הזה שיגיע הוא צריך להעביר את כל הידע שלו ואז באה הבחירה בדמות של נטלי, היא רופאת בית חולים שאין לה את הכישורים להיות רופאה כפרית. וזה יוצר את הקונפליקט.
ש: אבל רציתי דמות של רופאה לא צעירה שהיו לה כבר חיים קודמים ושהיא מחפשת משהו חדש, התחלה חדשה.
לאחר הסרט הראשון שעסק ברופאים מתחילים רציתי להתעסק בדמות של אישה הנמצאת בשיא חייה. המתחילה קריירה חדשה, אני אוהב אנשים שנוטלים סיכונים ומתחילים הכל מהתחלה. אחרי שהיא היתה אחות היא החליטה להמשיך עם הלימודים ולהפוך לרופאה עם התמחות בכפר. במיוחד לאור מה שקורה היום עם רופאים צעירים שלא רוצים להתיישב באזור כפרי, ואז היא מביאה לעבודה ידע וטכניקה שהיא רכשה, ידע שלורנר אין ושהוא כבר לא ירכוש. לאט לאט הוא יבין שהם משלימים אחד את השני והם צריכים את זה את זו.
ש: הקולנוע שלך מאוד ריאליסטי וכמעט נטורליסטי, וקיימים בו היבטים כמעט של קולנוע דוקומנטרי וכל הפרטים נארגים יחד בדרך מאד רומנטית.
ת: תמיד יש לי את הצורך מצד אחד לספר סיפור ומצד שני לומר אמירה חברתית חשובה. אני מנסה להתבונן במצב ולתעד בצורה נאמנה ומדויקת, ומשתדל לחבר בין קולנוע אינטימי לקולנוע שהוא הצהרה. יש לי רצון עז להחיות את הנקודות הפוליטיות והחברתיות, שהן כל כך מזוהות עם הקולנוע של שנות ה 70-80 ושנעדרות מן המסך הצרפתי היום. בעצם אני אוהב לספר סיפוריים רומנטיים הנטועים בעולם ריאליסטי בעל ערך תיעודי.
ש: ד”ר ורנר מציע עותק של “רשימות של רופא צעיר” של מיכאיל בולגוב לנטלי. נשאלת השאלה אילו עוד יצירות ספרותיות היוו מקור השראה לכתיבת הסרט?
ת: אני אוהב את הנובלה הזו מאד. ספרו של ג’ון ברגר “עבודה אידיאלית” היוותה השראה גדולה גם כן. מריאן נתנה לי אותו לקרוא. יש ספר צילומים שהיה מקור השראה עבורי ועבור הצלם הראשי “רופא הכפר” מאת דני בורג’ה. בהקדמה לספר כתב מרטין וינקלר “להיות רופא כפרי הוא להכות שורש, גם אם גדלת בעיר וטיילת במקומות רבים. אתה מאמץ את המקצב, את טון הדיבור, את המנהגים. אנחנו לא רק אלה שמרפאים את המחלות ומסירים דאגות אנחנו גם הופכים לעדים של השינויים בנוף, באירועי הכפר, לידות ומיתות, אנחנו חלק מן הקהילה, אנחנו מתחילים להיות שייכים למקום”, זה תיאור שמתאים במדויק גם לסרט שלי.
ראיון עם פרנסואה קלוזה
ש: מה גרם לך לקבל את התפקיד הזה, יש לך איזה יחס מיוחד לרפואה?
ת: תמיד רציתי להיות שחקן שלא שמשחק אלא חי את הדמויות. ככה היו לי חיים רבים לחיות בדמויות הרבות שגילמתי. הרעיון שיאמינו שאני רופא הוא סוג של חלום. ההתנסות במה שהרפואה מציעה, האנושיות, היכולת להבריא, לתקן, הכישלון, כל הרגעים הלעיתים מלודרמטיים במקצוע. ואז הפגישה עם תומא הביאה לכך שהסכמתי לקבל את התפקיד. הוא אדם נדיר הוא יודע להקשיב הוא בטח היה רופא נהדר. תמיד היתה לי הערצה גדולה לרופאים שפונים לאמנות, קולנוע, ספרות, תיאטרון. הדוגמה הידועה לכך היא צ’כוב כמובן, זה מעניין לראות כיצד מדען יכול להיות בעל יכולת לראות מצבים לא רציונליים. להיות רופא זה די קרוב למקצוע השחקן בהיבטים של הלהט ושל המסירות שהעבודה דורשת.
ש: איך הצלחת לצור את הדמות שלו שהיא כל כך משכנעת, בתנועות, בהקשבה?
ת: זה תפקיד נהדר, מאד רגיש. רופא חולה שמטפל באחרים, סוג של אלטרואיסט, התפקיד הזה אפשר לי להעשיר את עצמי. פשוט הרגשתי שאני נכנס לדמות.
ש: גם תומא לילטי וגם מריאן דניקור טענו שיש לך חלק גדול ביצירת הצוות בסרט הזה. מהקריאות של התסריט עם כולם והשארת מקום לתוספות מצד השחקנים. כמה חשובה לך עבודת הצוות?
ת: אני בא מן התיאטרון שם ברור שלא הכל נבנה על שחקן אחד. אני לא אוהב שלא עובדים ביחד. בעבודת צוות אפשר להיפתח ולהתפתח. עם הבמאי אלן פרנסון עבדנו ליד השולחן כמה שבועות ובסוף היה לנו בטחון בעצמנו ואחד בשני כבר לא היינו מה שחשבנו שהיינו הגאונים שיצאו מן הקופסה ועכשיו יכבשו את הבמה או את המסך. זה לא עובד ככה, אם אתה תהיה טוב גם אני אהיה טוב. אני מאמין גדול בעבודת צוות. אני לא עובד אני פשוט חי את המצב את הדמות ואני מתייחס למצב ויוצר את התמונה המלאה עם הפרטים שלי. הרעיון של האלתור צמח מעבודה שעשיתי עם פיטר בורק וגיליתי שיש חמש עשרה דרכים לתת תשובה, הכל עניין של מצב רוח.
על הבמאי תומא לילטי
סיים את לימודיו בגיל 17 ובמקביל לאהבת הקולנוע והכתיבה למד רפואה ואף עבד כרופא כללי. במהלך לימודי הרפואה ביים שלושה סרטים קצרים שהוצגו בפסטיבלים שונים. ב- 2007 ביים את סרטו הארוך הראשון “העיניים החבושות”. היה מעורב בכתבה של סרטים רבים לקולנוע ולטלוויזיה ב- 2014 יצא סרטו הארוך השני “היפוקרטס” בכיכובם של ונסן לקוסט ורדה קטב שאף זכה בפרס הסזאר לשחקן משנה על תפקידו בסרט זה. לילטי היה מועמד לשני פרסים על סרט זה לתסריט ולבמאי.
על השחקן פרנסואה קלוזה
עזב את התיכון בגיל 17 כדי להיות שחקן. הופיע על הבמה ובכמה סרטי טלוויזיה לפני שהופיע בסרטו הראשון “קוקטייל מולוטוב” של דיאן קוריס. הופיע כמה פעמים בסרטיו של קלוד שברול. הופיע בסרטים רבים זכה בפרס ז’אן גבן לשחקן המבטיח. ובשנת 1984 היה מועמד לפרס הסזאר גם כשחקן המשנה הטוב יותר וגם כשחקן המבטיח. את פרס הסזאר הראשון שלו הוא קיבל על תפקידו בסרטו של גיום קאנה “אל תגלה” בשנת 2007. קלוזה המשיך לעבוד עם קאנה בכמה סרטים כולל “שקרים לבנים קטנים” בה משתתפת גם רעייתו של קלוזה באותה עת, השחקנית ולרי בונטון. בשנת 2009 הוא שוב מועמד לפרס הסזאר על שני תפקידים ראשיים שונים, “אחד לדרך” ו”המקור” אך לא זכה. ב- 2011 הוא השתתף בסרט “מחוברים לחיים” לצדו של עומר סי, וזוכה להצלחה עולמית גדולה.
אודות השחקנית מריאן דניקור
הופעתה הראשונה על המסך היא בשנת 1989 בסרט של רובר ברסון. ורק אחר כך החלה לימודי המשחק בבית הספר בננטר בניהולו של הבמאי פטריס שרו. היא הופיעה על הבמה בפסטיבל אביניון בתפקיד אופליה, ומאז מופיעה באופן קבוע בתיאטרון. בקולנוע היא עבדה עם הבמאים פטריס שרו, ז’אק דווין, ז’אק ריבט, בנואה ז’קו, ארנו דפלשן ועוד. דניקור גם משלבת גם קריירה מוסיקלית. היא הופיעה בישראל וברשות הפלסטינאית בשנת 2013 עם טקסטים של אלבר קאמי. היא אף ביימה שני סרטים דוקומנטריים באפגניסטן. דניקור היתה מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית משנה על תפקידה בסרט “היפוקרטס” של תומא לילטי.