מסלול טיול בפריז בעקבות ספרו של ניר רצ'קובסקי "בת, אהובה"

המרקיזה דה סבינייה (Marie de Rabutin-Chantal la marquise de Sévigné 1626-1696) הייתה אחת מנשות החברה החשובות של המאה ה-17, אשר התפרסמה בזכות המכתבים אותם כתבה לביתה הרוזנת דה גריניאן (1646-1705). המכתבים הללו, אשר כתובים בסגנון קולח ונעים, נחשבים עד היום למקור ראשוני חשוב לכל ההיסטוריונים שחוקרים את תקופת שלטונו של לואי ה-14 וזאת בזכות הדיווח הכמעט יום יומי לגבי כל מה שהתרחש בחצר המלך (דוגמת מותו של הטבח וואטל או פרשיית הרעלים, אשר החרידה את פריז). למרות שהמכתבים הללו נחשבים לקלאסיקה של הספרות הצרפתית הם, ככל הידוע לי, מעולם לא תורגמו לעברית. לשמחתי ניר רצ’קובסקי החליט להרים את הכפפה (שהייתה בוודאי כפפת משי, שנחה לה בנון שאלנטיות על רצפת השיש של אחד מארמונות המארה) והוציא לאחרונה את הספר “בת, אהובה“.

בת-אהובה מאת ניר רצ'קבסקי
בת-אהובה מאת ניר רצ’קבסקי

חשוב לציין שהספר איננו מהווה אוסף של מיטב מכתביה אלא מדובר ברומאן היסטורי העוסק במערכת היחסים בין האם לילדתה האהובה הרוזנת דה גריניאן (Françoise Marguerite de Sévigné 1646-1705) לבין בנה שארל (1648-1713). ניתן להשוות את הספר הזה לאופרה בארוקית המורכב מרצ’יטטיבים (Recitative) המקדמים את העלילה ואריות (Aria), אשר תפקידם להציג את רגשות הגיבורים ובכך לאפשר לזמרים להראות את מלוא יכולתם המוזיקלית. אולם, להבדיל מאופרות בארוק בהן הרצ’יטטיבים הם די מונוטוניים ומשעממים דווקא בקטעי העלילה שנכתבו על ידי הסופר מתגלה גאוניותו של הספר. יש לציין שזהו ספרו העלילתי הראשון של ניר רצ’קובסקי, אשר עד כה עבד בתור מתרגם (עד היום זכור לי התרגום המעולה שלו ל”סוויטה צרפתית” של אירן נמירובסקי) ולמרות זאת הוא מפגין כאן יכולת כתיבה מרשימה מאוד. התיאורים והסיפורים אותם משלב הסופר ביד אומן, גורמים לקורא בקלות רבה לחזור בזמן אל תקופת שלטונו של לואי ה-14 ולהכיר את כל אותן הדמויות, אשר הפכו את התקופה הזאת ל Grand Siècle. במקביל הוא מצליח לנתח באיזמלו הספרותי את הפרופיל הפסיכולוגי של כל אחד מהגיבורים של הסיפור ובכך להפוך אותו לרומאן על זמני, אשר יכול היה להיות רלוונטי בכל תקופה ובכל מקום בו יש אם, אשר אוהבת את ביתה אהבה עזה ,ולכאורה מזניחה את הבן. אין ספק, מדובר באחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות ואני ממליץ לכם בחום רב ללכת לקנות אותו. הספר הזה הסב לי לא רק הנאה אלא גם היווה השראה למסלול טיול מיוחד שילך בעקבותיה של גיבורת הספר, מדאם דה סבינייה.

להזמנת הספר לחצו כאן.

מסלול טיול ברובע המארה הצפוני

מסלול טיול זה מהווה מעין מסלול משלים למסלול טיול ברובע המארה שפרסמתי בעבר. בעוד המסלול הקודם עוסק בעיקר במארה המרכזי ובמארה הדרומי הרי שהמסלול הזה יעסוק ברורו במארה הצפוני, המוכר פחות, ובו נוכל לפגוש מקומות בהם חיו חבריה של מדאם דה סבינייה ובהם חיה ופעלה.


מפת המסלול

כנסיית Saint Elisabeth

כנסיית Saint Elisabeth
כנסיית Saint Elisabeth

על מנת להתחיל את הטיול יש להגיע לתחנת המטרו Temple. אחרי שיצאתם מהמטרו לכו ב Rue du Temple וכנסו לכנסיית Saint Elisabeth, אשר נמצאת במספר 195. זוהי הכנסייה היחידה מהמאה ה-17 במארה הצפוני, אשר שרדה את המהפכה הצרפתית. הכנסייה היא כל מה שנשאר ממנזר שהיה באזור והיא שייכת למסדר אבירי מלטה. מדאם דה סבינייה בוודאי הכירה את הכנסייה הזאת לא רק בגלל שחברותיה האצילות שלחו לשם את בנותיהן אלה גם מכיוון שהייתה תחת חסותו של הקרדינל דה רץ (Jean-François Paul de Gondi 1613-1679), אשר היה אחד מחבריה הקרובים. בזמן ביקורכם אל תפספסו את הפאנלים הפלמיים היפהפיים מהמאה ה-17, אשר הובאו לכאן בשנת 1945 מ Arras. הפאנלים מכילים פסלוני עץ שנוצרו ביד אומן המתארים תמונות מהברית הישנה והחדשה ומהווים את אחד האוצרות הפחות ידועים בפריז.

ביתה של מדאם דה סקודרי

צאו מכנסיית Saint Elisabeth ולכן דרומה ב Rue du Temple עד אשר תגיעו להצטלבות עם Rue de Bretagne. פנו שמאלה ולכו ישר בעודכם נהנים מיופים של הגן והעירייה של הרובע השלישי (שניהם מתקופת נפוליאון ה-3). פנו ימינה ב rue de Beauce וכמה צעדים אחר כך פנו שמאלה אל Rue des Oiseaux שם תגלו בניין פינתי עם גן קטנטן ומקסים. כאן התגוררה מדמואזל דה סקודרי (Madeleine de Scudéry 1607-1701) חברתה של מדאם דה סבינייה ובעלת אחד הסלונים הספרותיים המפורסמים ביותר של תקופתה. למרות שמדובר היה בבניין צנוע, כל שבת חבורה של אצילים רמי דרג ואנשי רוח היו עולים במדרגות הבית על מנת להשתתף בערבים המפורסמים שהתקיימו בביתה. אומנם ביתה של מדאם דה סקודרי היה מאוד צנוע, יחסית לבתי האצילים בסביבה, אולם הגן הקטן שלה היה שם דבר בזכות צמחי האקציאה והציפורים שגידלה שם (בינהם תוכי מדבר), אשר העניקו את השם לרחוב בו נמצא הבית (רחוב הציפורים). עד כדי כך התפרסמו הציפורים שם שהפילוסוף המפורסם לייבניץ (Gottfried Wilhelm Leibniz 1646-1706) כתב שיר על התוכי שהתגורר שם.

מפת האהבה של מדאם דה סקודרי
מפת האהבה של מדאם דה סקודרי

מדאם דה סקודרי האמינה בכל מעודה באהבה אפלטונית והקדישה את מלוא מרצה לקדם סוג אהבה זה. בספרה קללי (Clélie) היא יצרה את מפת האהבה, המכילה כפרים, דרכים, הרים ואגמים, אשר כל אחד מהם מייצג את מגוון הרגשות שעובר האדם בדרך לאהבה. נינון דה לנקלו (Ninon de Lanclos 1620-1705) לעגה לבאי הסלון וקראה להם הינסניסטים של האהבה מכיוון שהם מדברים עליה רבות אך לא מעולם לא עשו אותה… מולייר ראה את הפוטנציאל הקומי שקיים היה בסלון הזה וביסס עליו את הקומדייה המפורסמת שלו “הענוגות הנלעגות”. מאוד רציתי להביא לכם גרסא מתורגמת לקומדיה הזאת, אך לצערי לא מצאתי אותה. אולם, אם אתם מבינים צרפתית, אני ממליץ לכם לצפות בגרסא הזאת:

שוק הילדים האדומים (Marché des Enfants-Rouges)

מתוך סמטת הציפורים תוכלו להכנס לשוק הילדים האדומים דרך הכניסה הצידית שלו. זהו השוק העתיק ביותר בפריז, אשר עדיין פועל כיום והוא נקרא על שם בית יתומים שעמד ב Rue des Archives 90, אשר הילדים שהתגוררו בו לבשו מעילים אדומים (היה קיים גם בית יתומות, אשר לבשו מעילים כחולים ולכן הוא נקרא Les Enfants Rouges). המקום אומנם לא קשור למדאם דה סבינייה, אולם אם כבר הגעתם עד הלום מומלץ מאוד לטייל בין דוכניו ולאכול במסעדות המצויות שם.

ביתו של פסקאל ומוזיאון פיקאסו

אחרי שסיימתם לבקר בשוק הילדים האדומים צאו אל רחוב Charlot, אשר נקרא על שם היזם בן המאה ה-17, אשר בנה חלק גדול מהרחובות באזור. טיילו לכם בנחת בין הגלריות והארמונות מהמאות ה-17 וה-18 (דוגמת זה הנמצא במספר 33 או ביתה של המרקיזה דה פוליניאק במספר 28). המשיכו ישר עד שתגיעו ל Rue du Perche אל מספר 7Bis שם התגוררה האלמנה סקארון, לעתיד המרקיזה דה מנטנון. פנו שמאלה אל Rue Saintonge אשר גם הוא מכיל לא מעט בתים מהמאות ה-17 וה-18. במספר 13 התגורר הפילוסוף המפורסם בלז פסקאל (Blaise Pascal 1623-1662), אותו הכירה מדאם דה סבינייה וכאן הוא עבד על בעיית הוואקום, כאשר בשנת 1651 מת אביו והמשפחה נאלצה לעזוב את המקום בגלל חובות). פנו ימינה ברחוב Poitou ואחר כך שוב ימינה ברחוב Vieille du Temple. המשיכו ישר עד שתגיעו אל הגנים של Hôtel Salé בו שוכן היום מוזיאון פיקאסו. מדאם דה סבינייה הכירה כמובן את האדון הנובוריש שבנה את הארמון המפואר הזה וכמו כל אצילה טובה הסתכלה עליו בבוז (זה כמובן לא הפריע לה לחתן את נכדה בנה עם בת סוחר עשיר ולומר את המשפט האלמותי: “לעיתים צריך לזבל את הקרקע”).

אוטל סאלה בו שוכן מוזיאון פיקאסו
אוטל סאלה בו שוכן מוזיאון פיקאסו

ודרך אגב, אם במקרה תקף אותכם הרעב אתם מוזמנים לעצור ב Breizh, שנמצא במספר 109 ולאכול את אחד הקרפים הטובים ביותר שאי פעם אכלתם.

 ביתו של המשורר סקארון

אחרי שסיימתם להסתכל על הגנים של אוטל סאלה לכו ל Rue de la Perle ואחר כך אל Rue de Thorigny על מנת שתוכלו להתרשם מהחצר היפהפיה של הארמון. חזרו אל Rue de la Perle והמשיכו ב Rue de Parc Royal. שימו לב לאחוזות היפהפיות מצד שמאל (אני אוהב במיוחד את האדומה במספר 6) ואל הגן הקטן מימינכם שמכיל שרידי פסלים מהמאה ה-16 (אם תסתכלו היטב תזהו שם את הסלמנדרה המפוסלת באבן, סמלו של המלך פרנסואה ה-1). פנו שמאלה אל Rue de Turenne, אשר נקרא על שם הגנרל המוכשר ביותר של לואי ה-14, שאת סיפור מותו בקרב מתארת מדאם דה סבינייה במכתביה לביתה. האחוזה שלו עמדה פעם במספר 66 אך לצערי רק מעט מאוד מהמבנה המקורי נשמר.

פול סקרון
פול סקרון

המשיכו אל מספר 56 ותגלו את ביתו של המשורר סקארון (Paul Scarron 1610-1660) אותו ניתן לזהות בזכות פסל הבתולה הנמצא בפינת הבית. המשורר, אשר כתוצאה ממחלה היה גופו מעוקם ונראה כמו האות Z, ניהל כאן סלון ספרותי מפורסם. למרות שסבל כאבי תופת הוא הצליח לשמור על חוש הומור, לכתוב שירה ולהמציא את ז’אנר הבורלסקה. כאשר היה בין 41 הוא התחתן עם פרנסואז ד’אוביני בת ה-15, אשר שימשה יותר בתור אחות רחמנייה ופחות בתור אישתו. שם הכירה פרנסואז את מדאם דה סבינייה והפכה לאחת מחברותיה הטובות. לאחר שהתאלמנה מבעלה בשנת 1660 הפכה פרנסואז לאומנת של ילדיו של לואי ה-14 ממדאם דה מונטספאן וכעבור שנים הפכה למאהב שלו ולבסוף לאשתו. כיום אנחנו מכירים אותה בתור מדאם דה מנטנון (Madame de Maintenon 1635-1719).

ביתה של מדאם דה סבינייה

חזרו על עקבותיכם אל rue de Sevigne, אשר נקרא על שם המרקיזה. במספר 29 תראו את אוטל לה פלטייה סן פארגו (Le Peletier de Saint-Fargeau) בו התגוררה במשך מאות שנים משפחת לה פלטייה. האחרון בשושלת, לואי מישל (1760-1793), היה מהפכן והצביע בעד הוצאותו להורג של לואי ה-16. אולם, ביום הוצאתו להורג של לואי ה-16, הוא נרצח על ידי אחד משומרי ראשו של המלך, בעת ששתה קפה בפאלה רויאל. בבניין הזה שכנה הספרייה של פריז עד אשר היא הועברה בשנת 1968 אל אוטל למואניון (Lamoignon), אשר נמצא לא רחוק משם ברחוב  rue Pavée. כיום הוא משמש חלק מהמוזיאון לתולדות פריז וניתן למצוא בו את החלקים העוסקים בין השאר במהפכה הצרפתית. ואם כבר מדברים על המוזיאון לתולדות פריז, לכו מעט קדימה ותגיעו למספר 23 שם נמצא אוטל קרנבלה שם התגוררה מדאם דה סבינייה במשך כ-20 שנה. לא ארחיב על הבית הזה מכיוון שכבר כתבתי עליו בהרחבה בעבר אולם אם יתמזל מזלכם ותהיו בפריז לאחר שהשיפוצים במקום יסתיימו תוכלו לבקר באחד מחדרי הארמון המוקדשים לזכרה. ומכיוון שהגענו אל ביתה של מדאם דה סבינייה, זאתי הזדמנות מצויינת לאחל לכם בילוי נעים במוזיאון שנמצא בביתה ולסיים את הטיול…

פסלו של לואי ה-14. מוזיאון הקרנבלה. מקור צילום וויקיפדיה.
פסלו של לואי ה-14. מוזיאון הקרנבלה. מקור צילום וויקיפדיה.

ואם כל זה עדיין לא הספיק לכם…

עדיין לא התעייפתם ואתם רוצים עוד? ביציאה ממוזיאון הקרנבלה פנו שמאלה ברחוב Franc Bourgeois ולכו עד שתגיעו אל כיכר ווז’. שם במספר 1bis נולדה מדאם דה סבינייה בשנת 1626 ושם התגוררו לא מעט מחבריה בשלב כזה או אחר בחייהם. אחרי שסיימתם להנות מיופי הכיכר (ואם מדובר ביום קיצי אז מומלץ לנוח מעט על הדשא) צאו מהכיכר דרך היציאה הדרומית או דרך אוטל דה סולי והגיעו אל רחוב סן אנטואן. חצו את הכביש ופנו מערבה עד שתגיעו אל כנסיית סן פול-סן לואי (Saint Paul-Saint Louis). זוהי אחת מהכנסיות הבארוקיות היפות ביותר בפריז ובה מדאם דה סבינייה אהבה לבקר ולשמוע את דרשותיהם של לואי בורדלו (Louis Bourdaloue 1632-1704) ושל בוסואה (Jacques-Bénigne Bossuet 1627-1704). כמה שזה נשמע לנו היום מוזר, דרשות כנסייה נחשבו לסוג של בידור (ביחד עם הוצאות להורג בכיכר Greve) וכשדרשנים מ”ליגת העל”, דוגמת שני האנשים שהזכרתי, היו מגיעים לכנסייה לא ניתן היה למצוא מקום פנוי ורחוב סן אנטואן היה הופך לפקק תנועה ענקי בגלל הכרכרות שחנו שם. אחרי שסיימתם להתפעל מהכנסייה צאו אל רחוב סן אנטואן ולכו מערבה אל רחוב פרנסואה מירון (François Miron). שם תוכלו להנות מיופיו של הבית של האישה שלקחה את בתוליו של לואי ה-14, לראות שני בתי עץ עתיקים ועוד אטרקציות עליהם כתבתי בעבר. לכו עד סוף הרחוב ותגיעו לכנסיית סן ז’רבה סן פורטה (Saint Gervais-Saint Portais), אשר מופיעה גם במסלול הראשון של המארה. כאן התחתנה מדאם דה סבינייה וכאן גם קבור המשורר סקארון, בעלה של חברתה הטובה שתהפוך למדאם דה מנטנון. ומכיוון שוודאי התעייפתם זה הזמן לסיים (והפעם באמת) עם כתובת המצבה השנונה של סקארון, אשר תורגמה על ידי דורי מנור האחד והיחיד:

האיש הנח לרגלכם

קנא פחות משרחם

ואלף פעמים הוא מת

לפני שגם פה באמת;

אז אל תרעיש, עובר-ושב,

וחוס על תנומתו עכשיו;

כי זה הלילה הראשון

שסקארון יכול לישון.

(מתוך הספר “מיעוט”, הוצאת הקיבוץ המאוחד).

אהבתם את הטיול ואם מחפש סיור נוסף במארה?

מדוע שלא תנסו את מסלול הטיול הזה, אשר יקח אותכם למארה המרכזי והדרומי?

אהבתם את הכתבה?

אני משקיע באתר אינסוף שעות בחודש (בכיף גדול) על מנת להביא לכם את הכתבות האיכותיות ביותר שיהפכו את תכנון הטיול שלכם לצרפת לקל ומהנה. רוצים לעזור לי לפתח את האתר ולהמשיך לספק תוכן איכותי ובחינם?

האמת שאין דבר פשוט מזה. אם במקרה אתם נוסעים לצרפת תוכלו לתמוך באתר על ידי הזמנת מלונות, דירות, כרטיסים למוזיאונים ואטרקציות בפריז או מחוצה לה, מופעים ומסעדות (או בקיצור כל מה שאתם צריכים בשביל הטיול שלכם).  ההזמנות הללו לא יעלו לכם שקל אחד נוסף (חלקן אפילו יחסכו לכם כסף) אבל לי הם יתנו עמלה קטנה שתאפשר לי להמשיך ולהשקיע באתר על מנת להפוך אותו לטוב עוד יותר.

ואם לא יוצא לכם לנסוע לצרפת בקרוב ובכל זאת בא לך לעזור אשמח אם תשתפו את הכתבה כדי שגם החברים שלכם יהנו.

המון תודה מראש.

צבי חזנוב (הפרנקופיל)

הרשמה לעלון שלי

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך.

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.