סיכום, באדיבותו של ג’ון שמיאקין ועבדכם הנאמן, לדמותו של לואי ה-13, כפי שזו מצטיירת בספרו של אמיל מאן, על חיי היום-יום בתקופתו. כידוע לכול, לואי השלושה-עשר יוסר בידי רעייתו, קרובי משפחתו, ספרד, אוסטריה, אנגליה והולנד. אחיו הקטן, גאסטון, נהג להשתעשע בשוד עוברי האורח על “הגשר החדש”. המלך עצמו היה נתון להתקפים אפילפטיים, דלקות כרוניות במעי הדק ושחפת העור. לואי גמגם, כתב ידו היה כשל ילד, הוא היה חלש, שדוף, קנאי, מופנם, מסוגר, חשדן וחמדן. המלך התלבש כמו איזה חסר-בית, סלד מאצולה והעדיף לקרב אליו משרתים מקרב פשוטי העם, “כדי שאפשר יהיה להכות אותם”. הוא היה גרגרן וכמעט שלא ידע לקרוא. ארצו הייתה שרויה באי-סדר, והוא לא אהב את ענייני הממשל – אמנם הקפיד לשבת בישיבות מועצת המלך, אבל העדיף לשמש כבורר בין המדינאים שלו, משאיר, בסופו של יום את המשילות לחשמן רישלייה. לפי עדותו שלו, הוא אהב להשתעמם.
יחד עם זאת קבלו 35 דברים שלא ידעתם על לואי ה-13
1. אהב לגלח אחרים, ופעם גילח במו-ידיו את כל קציני המשמר שלו, משאיר על סנטרם “אך איים זעירים של שיער”, שמטבע הדברים הפכו באחת לאופנתיים.
2. שיחק טניס.
3. היה רוכב משכמו ומעלה ואף קבע כמה שיאים.
4. היה מסוגל לצעוד עד 28 קילומטרים ביום.
5. היה ציד מפורסם, שחיטט במאורות, הניח מלכודות, והיה מזנק עם פגיון על צבאים וזאבים.
6. למד לשחות בגיל 23.
7. ידע לבשל.
8. נהג בכרכרה הרתומה לשישיית סוסים. בשנת 1635, הסגולה הזאת הצילה את חייו, כאשר בכרכרה שבה נהג פגע ברק ושרף את העגלון המלכותי שנח באותה השעה בתוך המרכבה.
9. היה חוקר ציפורים וידען גדול בתחום. אולי המומחה המוביל באירופה לציד בזים.
10. נהג לאלף קופים, לתפור בגדים לקופים החביבים עליו, בהתאם לעונת השנה והאופנה הנוכחית.
11. נחשב לאחד משני המומחים המובילים בצרפת בתחום הנשק.
12. נהג לתקן ולאסוף מנגנונים מכניים שונים.
13. היה חרש ברזל מקצועי.
14. אפה לחם.
15. יצק תותחים קטנים.
16. עבד כמסגר.
17. טבע מטבעות.
18. קלע סלים.
19. טווה רשתות.
20. מסמר את השטיחים בלובר במסמרים פרי ייצורו.
21. טיפל בגינה וקצר את היבולים הראשונים של אפונה, שאותה נהג למכור.
22. בדרכים, במקרים של תקלות במרכבה, לואי היה נוטל גרזן, “לקח לידיו את הכלים הנחוצים ועשה את כל מה שנדרש לשם התיקון. הוא כרת עצים, ניסר אותם כהלכה, והחליף גלגלים, יצולים וצירים.”
23. התקין וזיגג את החלונות בלובר.
24. שימר בשר.
25. בנה זיקוקין דינור.
26. בישל ריבה.
27. היה אמן בהרכבת בשמים.
28. נגן בנבל.
29. היה צייר ומדפיס.
30. התפרסם בתור מלחין מחונן.
31. ביים הופעות בלט.
32. רקד בהן. הן בתפקידים הרואיים, – ב”אהבתם של רנו וארמידה”, למשל, הציג את הדמון של האש, – כמו גם בתפקידים הקומיים, – בתור שודדים, הרפתקנים, ספרדים וירקנים.
33. בשנת 1633 ערך תצוגת אופנה ראשונה, שבה המשתתפים צעדו לצלילי המוזיקה “המתאימה למלבושם”.
34. היצירה המפורסמת ביותר שלו היא “הבלט של מרלזון”. המוזיקה, העלילה, התלבושות, הכוריאוגרפיה – הכול שלו. הוא עצמו רקד בבלט הזה בשתי הזדמנויות בלבד: פעם אחת בתור סוחרת פיתיונות, ובפעם אחרת – בתור איכר.
35. לכל הפילגשים שלו (כלומר לשתיים שעשו אצלו תורות – דה אוטפור ודה לאפאייט) הוא חיבר שירה.
נחשב לנודניק ולאישיות בינונית, ואחרי מותו הפך למטרה ללעג ולקלס – חלק מזה אנחנו רואים, לפעמים, בטלוויזיה, ב”מוסקטרים” למיניהם. היסטוריה היא גברת הוגנת, תמיד אני אומר.
רוצים לדעת עוד על לואי ה-13? אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזאת העוסקת בילדותו הקשה.
כמה מילים על יגאל ליברנט
יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב אך ידוע לקהל הרחב יותר בתור היותו המתרגם של סדרת הספרים המצויינת “תיבת פנדורין”. אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחריו בדף הפייסבוק שלו או לתמוך בו באמצעות דף הפטראון שלו.
